ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אחת הצוללות שרכשה ישראל מטיסנקרופ בסבב הקודם לקראת השלמת בנייתה בעיר קיל. "בסוף הדברים ייצאו החוצה. מה הטעם לשקר לגרמנים?"
    7 ימים • 09.10.2017
    כעומק החקירה
    הדיונים החשאיים שנערכו בחודשים האחרונים בניסיון למנוע את ביטול עסקת הצוללות ושינוי העמדה הדרמטי של מערכת הביטחון. המעורבות של עו"ד דוד שמרון, כפי שהיא עולה לכאורה מבדיקה פנימית שערך תאגיד טיסנקרופ. הדרישות הישראליות שעשויות להעיד, להערכת מקורות גרמניים, על יכולת לשיגור טילי שיוט גרעיניים מתקדמים. והטענות של שר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון, על לחצים שהפעיל לדבריו ראש הממשלה בנושא הספינות: "נתניהו בעצמו בא אליי ואמר, 'למה יש מכרז? תבטלו אותו'". "ידיעות אחרונות" והעיתון "די צייט" חושפים: פרשת הצוללות ‑ הסודות שרק עכשיו מתחילים לצוף. פרקליטיו של שמרון: "הוא פעל כדין ולא נפל רבב במעשיו". מקורבי נתניהו: "דברי יעלון מופרכים. הפרקליטות הדגישה רק בשבוע שעבר שרה"מ אינו מעורב"
    רונן ברגמן, הולגר שטארק ("די צייט")

    הישיבה הסודית שנערכה באוגוסט 2017 בהנהלת משרד המשפטים ברחוב סלאח א־דין בירושלים הייתה האחרונה מתוך סדרה של ארבע פגישות שעסקו בהשלכות של חקירת תיק 3000 – פרשת כלי השיט. הראשונה שבהן נערכה לפני כשנה, באוקטובר 2016. בישיבות הללו השתתפו, בין היתר, היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט, חוקרי יחידת להב 433 של משטרת ישראל, בכירי פרקליטות מיסוי וכלכלה וכן נציגי המועצה לביטחון לאומי, ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, משרד הביטחון, המטה הכללי של צה"ל וחיל הים. הם התכנסו, בכל פעם מחדש, כדי לגבש החלטה בשני עניינים מרכזיים: מה לדווח ללשכת הקנצלרית אנגלה מרקל ולמשרד ההגנה הגרמני על אודות החקירה — ואם להמשיך לאשר את תקציבי הענק לפרויקט ספינות השטח.

     

    מדובר בעניין רגיש ביותר, הנוגע לעסקה לרכישת ארבע הספינות להגנת אסדות הגז, כמו גם לעסקה שהחתימה על הסכם העקרונות שלה נדחית שוב ושוב — רכישת הצוללות מספר 7, 8 ו־9. "אנחנו, במערכת הביטחון, נמצאים בבעיה לא פשוטה", אומר גורם בכיר המצוי בפרטי החקירה. "מצד אחד, זוהי פרשה חמורה ביותר שבה מעורבים לכאורה בעלי תפקידים בכירים, לצד מיקי גנור שהצליח לזהם את המערכת בשחיתות. ברור שצריכים לחקור, לתת את מרב חופש הפעולה לפרקליטות ולמשטרה ולוודא שדברים נוראיים כאלה לא יקרו שוב. מצד שני, אנחנו נמצאים בסיכון חמור: אם תתגלה שחיתות עוד יותר קשה ממה שהתגלתה עד היום – ישראל עלולה להפסיד את החוזה על הצוללות, שהוא בעל חשיבות דרמטית לביטחון המדינה. אין אפשרות לבנות את הצוללות האלה, כמו שאנחנו רוצים אותן, באף מדינה אחרת זולת גרמניה".

     

    אין לזלזל בגודל הדילמה של משתתפי אותן ישיבות. אמירה שלהם יכולה להביא את הגרמנים לומר שהקו האדום נחצה, שהשחיתות הגיעה לרמה כזאת שממשלת גרמניה לא תהיה מוכנה לקבל. העובדה שכשליש מעלות הפרויקטים מגיע מכיסו של משלם המסים הגרמני בוודאי אינה מסייעת לפתרון הסוגיה. או כמו שאומר גורם המעורב בפרטים בברלין: "יהיה למרקל קשה מאוד לאשר פרויקט אם יתברר שכספים ממשלתיים גרמניים מצאו את דרכם לכיסים הפרטיים של מתווכים ערמומיים או של מקורבי נתניהו".

     

    היועץ למדיניות חוץ של מרקל, כריסטוף הויזגן, ניסח לפני כמה חודשים פסקה שתאפשר לגרמנים לסגת מהפרויקט אם תתגלה שחיתות קשה. הפסקה נוספה להסכם וישראל נאלצה להסכים לכך, אף שבשיחות פנימיות מודים הגורמים המעורבים כי היו מוותרים עליה בשמחה.

     

    עו"ד שמרון מגיע לחקירה במשרדי להב 433
    עו"ד שמרון מגיע לחקירה במשרדי להב 433

     

    עם או בלי קשר לסעיף החדש שהכניסו הגרמנים, המסקנה מכל הישיבות שנערכו במשרד המשפטים, ושדבר קיומן ופרטים על אודותיהן נחשפים כאן לראשונה, הייתה זהה: אכן הייתה שחיתות, אבל לדעת הפורום שכונס, ומנדלבליט בראשו, זו לא הייתה שחיתות "שיורדת לשורש העסקה". כלומר, היא לא השפיעה באופן דרמטי על תהליך קבלת ההחלטות בשני הפרויקטים — ספינות השטח והצוללות. לכן החליט היועץ המשפטי לממשלה לאשר למערכת הביטחון את המשך תקצוב פרויקט ספינות השטח, ולהודיע ללשכת הקנצלרית ולמשרדי המשפטים וההגנה של גרמניה, דרך המטה (הישראלי) לביטחון לאומי, כי השחיתות אינה נמצאת בשורש הפרויקט.

     

    גורמי חקירה מדגישים כי אין להם כוונה לשקר או להסתיר דבר מהגרמנים. "קודם כל, אנחנו לא מדינת עולם שלישי. שנית, הרי בסוף הדברים ייצאו החוצה. מה הטעם לשקר?"

     

    לשאלה מה בכל זאת הייתה עלולה להיות ההשפעה השלילית של השחיתות על העסקה, ענה גורם הבקיא בחקירה כי ייתכן שללא השוחד ששולם, על פי החשד, ישראל הייתה יכולה לקבל מחיר הרבה יותר זול עבור המוצרים של טיסנקרופ.

     

    בברלין ממתינים לראות כיצד ייפול דבר. הויזגן, דמות מפתח בפרשת הצוללות בפרט ובמארג הקשרים שבין גרמניה וישראל בכלל, דחה בכמה שבועות את כניסתו לתפקיד שגריר גרמניה באו"ם כדי להישאר לצד הקנצלרית מרקל ולסייע לה לסגור כמה עניינים רגישים ביותר. אחד מהם, ואולי החשוב ביותר, הוא פרשת הצוללות. אלא שבשבוע שעבר לא היה יכול הויזגן לדחות עוד את כניסתו לתפקיד, הנחשב לאחת העמדות החשובות ביותר בשירות החוץ הגרמני. לא ידוע אילו הוראות השאיר אחריו לצוות שלו, אבל ברור לגמרי כי פרשת הקשרים שבין מערכת הביטחון הישראלית, המתווך מיקי גנור וקונצרן טיסנקרופ הגרמני נתפסת כבר עכשיו כאחד מגילויי השחיתות החמורים שידעה ישראל בעשורים האחרונים. אך העיסוק בפרשה חורג בהרבה מתחומי השאלה אם ולמי שולם שוחד. הנושא נוגע בליבת מערכת היחסים העדינה והרגישה ממילא בין שתי המדינות. מתחקיר שנערך בחודשים האחרונים בישראל ובגרמניה בשיתוף פעולה בין "ידיעות אחרונות" והשבועון "די צייט" עולים פרטים חדשים על אודות הפרשה, חלקם מתוך מסמך עב־כרס, פרי חקירה פנימית שערכו בטיסנקרופ, אשר הועבר לאחרונה לגורמים בישראל.

     

    נתניהו בביקור בשייטת הצוללות. ממשיך לדחוף להשלמת העסקה
    נתניהו בביקור בשייטת הצוללות. ממשיך לדחוף להשלמת העסקה

     

    המוקשים של גנור

     

    נקודת ההתחלה של חקירת המשטרה הייתה החלפתו של נציג המספנות בישראל, תא"ל (מיל') שייקה ברקת – טייס קרב וראש מחלקת המודיעין של חיל האוויר (כיום להק מודיעין) במלחמת ששת הימים – שייצג את המספנות נאמנה במשך שנים ארוכות והיה מקובל על כל הגורמים המעורבים.

     

    מנכ"ל המספנות הכל־יכול באותה תקופה, וולטר פרייטיג, הגיע ב־2009 לישראל ונפגש עם בכירים במערכת הביטחון ועם מפקד חיל הים דאז, אלוף אלי מרום (צ'ייני). "במהלך הפגישות, כך סיפר לי פרייטיג, הובהר לו כי המספנות חייבות לנהל את העסקים דרך מיקי גנור, או שישראל תפנה לגורם אחר", מספר ברקת. "פרייטיג אמר שאיימו עליו שירכשו כלי שיט מצרפת". לדברי ברקת, פרייטיג אמר לו כי גנור "דורש עמלה מטורפת של חמישה אחוזים".

     

    ברקת החליט להבליג. "במקום שבו יש שחיתות, אני לא רוצה להיות. אמרתי לוולטר (פרייטיג): 'אתה מנכ"ל המספנה, אתה איש צעיר והחיים עוד לפניך, אין ברירה. תעשה מה שהם רוצים'". כך הפך גנור – ששירת בעבר כקצין בקבע בחיל הים והגיע לדרגת רב־סרן (שם הכיר את האלוף מרום ואת תא"ל (מיל') אבריאל בר־יוסף, אחד מהחשודים בפרשה), עסק שנים רבות בבנקאות ובנדל"ן ואף ייצג בישראל מוסד פיננסי אירופי — לדמות מפתח במערכת הביטחון הישראלית.

     

    גנור (עומד במרכז) בטקס חתימת ההסכם על ספינות השטח
    גנור (עומד במרכז) בטקס חתימת ההסכם על ספינות השטח

     

    בחודש מארס 2012 חתמו נציגי הממשלות של שתי המדינות במעונו של שגריר ישראל בגרמניה על העסקה לבניית הצוללת השישית עבור ישראל (אח"י דקר, שאמורה להיכנס לשירות לא לפני 2019) — עסקה שפרטיה הושלמו חרף התנגדות עזה של בכירים בצה"ל ובמשרד הביטחון. המתנגדים סברו כי אין צורך בשש צוללות לפני שהצוללת הראשונה תתיישן ותצא משירות, באמצע העשור הבא. ממשלת גרמניה השתתפה ב־135 מיליון יורו, שהם כשליש ממחיר הצוללת.

     

    אלא שהשאיפה של גנור הייתה לעסקאות גדולות הרבה יותר. גילוי מרבצי הגז הוליד אצל גורמים שונים בחיל הים תפיסה שלפיה ישראל זקוקה לקורבטות – "ספינות שטח" — שיגנו על האסדות. אבל תקוותו של גנור לגזור עמלה שמנה על עסקה אדירת ממדים נתקלה בקשיים בלתי צפויים. בין נתניהו ושליחיו לבין הקנצלרית מרקל ואנשיה, ובראשם היועץ הויזגן, התגלעו פערים מדיניים עמוקים. הויזגן ניסה ללחוץ על נתניהו לקדם את התהליך המדיני מול הפלסטינים. הישראלים הבינו מהויזגן כי אם נתניהו לא יעשה זאת, הסבסוד הגרמני שהובטח עקרונית לפרויקט ספינות השטח לא יגיע.

     

    ישראל הגיבה ללחץ הגרמני, אבל באופן שונה מעט ממה שהויזגן צפה: משרד הביטחון הוציא מכרז בינלאומי לרכישת ספינות השטח. שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון, אמר לפני כמה חודשים בשיחה עם מקורב אליו, שבה שטח את גרסתו המלאה לפרשת הצוללות וספינות השטח, כי אין קשר בין המכרז לסוגיה המדינית. "אני חששתי מזה שכל ההתייחסות לגרמנים תהיה כאילו אנחנו לקוח שבוי שלהם, שיתקעו לנו מחיר בשמיים", הסביר למקורביו. "לכן האנשים אצלי במשרד שיכנעו שטוב לצאת למכרז. אני רק וידאתי שאם הגרמנים יבואו עם הצעה יותר טובה, לא נהיה מחויבים למכרז ונוכל ללכת לגרמנים. אבל לפחות נבוא אליהם עם מחיר התייחסות שיעלה במכרז".

     

    כמה קבוצות, ובראשן שתי קבוצות גדולות מדרום־קוריאה, החלו לפעול במרץ כדי לגשת למכרז. נציגי הקונצרנים בארץ עמדו בקשר יומיומי עם משרד הביטחון, ואנשי המספנות הקוריאניות הגיעו לישראל כדי להכין את תוכנית הייצור ואת הצעת המחיר. "ואכן, קיבלנו הצעה טובה מאוד מהקוריאנים", אומר יעלון, "גם מבחינת מחיר וגם מבחינת תכולה".

     

    משרדי טיסנקרופ בגרמניה. משתפים פעולה עם משטרת ישראל
    משרדי טיסנקרופ בגרמניה. משתפים פעולה עם משטרת ישראל

     

    תא"ל יקותיאל (קותי) מור, שכיהן אז כסמנכ"ל לקשרי חוץ במשרד הביטחון, כתב במייל ב־16 ביולי 2013: "גנור והמספנה (פרייטיג) הציעו בתחילת התהליך ספינה במחיר של 120 מיליון דולר, וזאת על בסיס מפרט מאוד כללי של חיל הים. כאשר ההצעה עובדה ונבחנה קצת לפרטים, הסתבר כי המחיר קרוב יותר ל־220 מיליון", זאת בשעה שהקוריאנים הגישו הצעה של פחות מ־100 מיליון דולר. "הגרמנים ונציגם הישראלי מאוד לא אוהבים את הרעיון של מכרז בינלאומי", מסכם מור במייל.

     

    גנור לא ויתר בקלות על העסקה ועל העמלה השמנה. על פי עדות שהגיעה אלינו, גייס גנור קבוצה של אנשי עסקים בכירים ויוצאי קהילת המודיעין כדי שיעזרו לו לשכנע את משרד הביטחון הישראלי להתקשר עם טיסנקרופ לצורך רכישת ספינות השטח. אחד מהמעורבים אמר לגנור: "אבל יש מכרז והגרמנים כלל לא ניגשו אליו". גנור, לדברי אותו אדם, אמר לו שהוא יודע שהמכרז יבוטל. "כיצד אתה יודע?" שאל האיש. גנור לא הסביר בדיוק כיצד, אבל דיבר, לטענת אותו אדם, על קשריו עם מי שהיה אז המשנה לראש המועצה לביטחון לאומי, תא"ל (מיל') אבריאל בר־יוסף, שייעצר לימים בפרשה. עו"ד ז'ק חן, המייצג את בר־יוסף, אומר שאין קשר בין הדברים וכי "לא ניתן לייחס לדברי גנור אמינות כלשהי".

     

    המסמכים הקוריאניים

     

    בחודשים שקדמו למעצר החרימה המשטרה מסמכים רבים, בין השאר מהנציגים בישראל של החברות השונות שניגשו למכרז על ספינות השטח. גורם הקשור במכרז מספר: "כל העניין היה מאוד מוזר לנו. משרד הביטחון הוציא מכרז. אנחנו השקענו זמן וכסף רב כדי להתכונן למכרז ואף הפגשנו את נציגי המספנות (מקוריאה) עם אנשי משרד הביטחון. באנו עם הצעה זולה מאוד, הרבה יותר זולה ממה שנסגר בסופו של דבר עם טיסנקרופ, גם אחרי הסבסוד של ממשלת גרמניה. משום מה, המכרז לא יצא לפועל ונמוג בנסיבות שעד היום לא ברורות לנו".

     

    צוללות חיל הים בפעולה. "אנחנו, במערכת הביטחון, נמצאים בבעיה לא פשוטה"
    צוללות חיל הים בפעולה. "אנחנו, במערכת הביטחון, נמצאים בבעיה לא פשוטה"

     

    גם לשר יעלון לא הכל היה ברור אז: "ברור לי שבסוגיית כלי השיט והמספנה הגרמנית יש פה סירחון. אני אומר את הדברים בדיעבד. לא ידעתי שדוד שמרון (פרקליטו ובן דודו של ראש הממשלה) הוא עורך הדין של מיקי גנור".

     

    אבל נתניהו עצמו, טוען יעלון, הבהיר היטב את כוונתו בזמן אמת. "הייתה התערבות של לשכת ראש הממשלה בניסיון לטרפד את המכרז. אני תמהתי: מה פתאום ראש הממשלה מתעסק עם ביטול מכרז? מה זה עניינו? ראש הממשלה בעצמו בא אליי ואמר: למה יש מכרז? תבטלו אותו".

     

    מקורבי נתניהו מכחישים זאת מכל וכל ואומרים כי "דבריו של יעלון מופרכים". יש לציין בהקשר זה כי גורם בכיר מאוד, הבקיא בפרטי הפרשה, אומר: "לפחות נכון לעכשיו, למעט סימני שאלה, אין בידי צוות החקירה ראיות הקושרות את הדרג המדיני בישראל עם השחיתות שהתגלתה בפרשת הצוללות והספינות".

     

    על פי גרסתו של יעלון, נתניהו לא נתן לו שום הסבר מניח את הדעת מדוע הוא רוצה לבטל את המכרז, ולכן לא ביטל אותו. רק בדיעבד, טוען יעלון, גילה כי הופעל לחץ מצד גורמים נוספים. גורם אחד, כך נטען, היה עו"ד שמרון, שפנה ליועץ המשפטי של משרד הביטחון, עו"ד אחז בן ארי. זאת על פי מייל ששלח בן ארי ושנחשף בנובמבר 2016 בערוץ 10, ובו נטען כי שמרון התקשר לבן ארי ושאל אותו, כביכול בשמו של נתניהו, אם כבר ביטל את המכרז (שמרון טוען כי הדבר לא היה נגוע בניגוד עניינים — ראו תגובתו במסגרת). הגורם האחר היה אבריאל בר־יוסף, שעל פי פרסומים בכלי התקשורת פנה לגורמים בכירים אחרים במשרד הביטחון כדי ללחוץ עליהם לבטל את המכרז.

     

    יעלון. "פחדתי שהגרמנים יתקעו לנו מחיר בשמיים"
    יעלון. "פחדתי שהגרמנים יתקעו לנו מחיר בשמיים"

     

    "אני התעקשתי שהמכרז יושלם", מספר יעלון. "רק כשידעתי מה המחיר שאני מקבל מהקוריאנים, רק אז אמרנו לגרמנים: 'אוקיי, עכשיו בואו נדבר, מה אתם מציעים?' ולכן קיבלנו מחיר טוב ותכולה טובה. אבל עצם המעורבות של לשכת ראש הממשלה, של עו"ד שמרון ושל אבריאל בלנסות לבטל את המכרז מרימה גבה. חייבים לחקור את זה".

     

    מה שיעלון טוען, בעצם, הוא שלולא התעקש על המכרז מול הלחץ שהפעילו גורמים שונים, היה נסגר בסופו של דבר חוזה יקר הרבה יותר מול טיסנקרופ. את הפער של עשרות מיליוני יורו היינו משלמים כולנו.

     

    במכתב שהועבר השבוע ל"ידיעות אחרונות" מלשכת ראש הממשלה מציג מ"מ ראש המל"ל לשעבר, תא"ל (מיל') יעקב נגל, גרסה הפוכה לזו של יעלון. "העובדות פשוט אינן נכונות", טוען נגל. "מי שביקש שלא יהיה מכרז, פעמיים ובכתב, היה משרד הביטחון, פעם ב־2012, כשביקש לרכוש מהקוריאנים ספינות אלה, ופעם ב־2013/14, כשביקש לרכוש אותן מגרמניה, מתוך הנחה שתהיה הוזלה משמעותית, ולאחר שחיל הים קבע בבירור שהספינות הגרמניות טובות יותר — מבחינת איכות, מחיר וניסיון מבצעי. כשהתברר שהגרמנים חוזרים בהם מההוזלה ובגלל סיבות נוספות, ביקש משרד הביטחון לצאת למכרז".

     

    עו"ד שמרון טען בתגובות שמסר לתקשורת כי כלל לא היה מעורב בעניינים המסחריים של טיסנקרופ. לטענתו, הוא ייצג אך ורק את גנור עצמו, באופן אישי, מול קונצרן טיסנקרופ. אבל מרשימות הנוגעות במשא ומתן שניהלו טיסנקרופ ונציגה, ואשר שמורות בארכיון החברה, עולה כי שמרון השתתף – לצד גנור וגורמים ישראליים נוספים – בכמה דיונים שעסקו בהיבטים כאלה ואחרים של העסקאות. כך, למשל, בתחילת 2015 היה נוכח בדיון חשוב שנערך בסוגיית רכש הגומלין שתתחייב גרמניה, אם תתחייב, לבצע בישראל.

     

    כריסטוף הויזגן, יועצה של מרקל. נאלץ לעכב את כניסתו לתפקיד השגריר באו"ם
    כריסטוף הויזגן, יועצה של מרקל. נאלץ לעכב את כניסתו לתפקיד השגריר באו"ם

     

    "רכש גומלין" הוא עניין שעלול להפוך עסקה לפחות כדאית מבחינת המדינה המוכרת, ועשוי להיות קלף חזק עבור המדינה שקונה. גורם בכיר מאוד בתעשייה האווירית נתן כדוגמה הסכמה ג'נטלמנית על רכש גומלין בין ישראל ואיטליה שבמסגרתו רכשו האיטלקים מערכות חשובות מתוצרת התעשייה האווירית, כגמול על רכישת מטוסי האימון מאיטליה. התעשייה האווירית ניסתה ליזום מהלך דומה מול גרמניה בעניין ספינות השטח, אך הגורם הבכיר מספר: "נתקלתי בקיר. לא הצלחתי להזיז את זה. היה לי ברור שלמישהו בישראל מאוד חשוב שתהיה עסקה עם הגרמנים ושלא יערימו עליה קשיים".

     

    בחודש מאי 2015 נחתם החוזה לאספקת ארבע ספינות השטח תמורת 430 מיליון יורו, כשממשלת גרמניה משלמת 115 מיליון מתוכם. שרת ההגנה של גרמניה, אורסולה פון דר ליין, הגיעה בעצמה לתל־אביב להיות נוכחת במעמד חתימת העסקה. מיקי גנור עמד מעל החותמים, כחתן השמחה, מחייך מתנוך לתנוך (ראו צילום). הייתה לו סיבה טובה: טיסנקרופ העבירה לידיו עמלת תיווך של 10.4 מיליון יורו על העסקה, והיא חייבת לו עוד עשרה מיליון יורו שכרגע מעוכבים בגלל החקירה.

     

    באותו זמן התחיל גנור לבשל את עסקת הענק הבאה — רכישת שלוש צוללות מגרמניה. טיסנקרופ סיכמה איתו את גובה העמלה — 0.8 אחוז בתחילה ו־1.7 אחוזים נוספים עם השלמת העסקה. על עסקה של כשני מיליארד יורו (כולל הסובסידיה הגרמנית של כחצי מיליארד שתועבר לטיסנקרופ), גנור היה אמור לקבל על פי הערכות 50 מיליון יורו. שווה להתאמץ.

     

    ב־22 בדצמבר 2015, חודשיים לאחר ביקורו של נתניהו בברלין שבמהלכו דן, בין השאר, בחתימת הסכם עקרונות בין שתי הממשלות שבו תתחייב ממשלת גרמניה להעברת הסובסידיה, הזמין גנור את שגריר גרמניה בישראל, קלמנס פון גטצה, לארוחת צהריים. הם נפגשו במסעדה בתל־אביב. השותף השלישי לשיחה היה פרקליט הצמרת דוד שמרון. משרד החוץ הגרמני אישר את דבר קיום הפגישה, אבל סירב למסור מידע על אודותיה זולת כי עסקה ב"סוגיות כלליות של מדיניות חוץ ופנים".

     

    הקנצלרית מרקל עם הנשיא ריבלין. פגישה בארבע עיניים במרפסת
    הקנצלרית מרקל עם הנשיא ריבלין. פגישה בארבע עיניים במרפסת

     

    עו"ד ד"ר יעקב וינרוט ועמית חדד, המייצגים את עו"ד דוד שמרון, מסרו בתגובה כי "עו"ד שמרון מעולם לא היה שותף של גנור ופעל כל העת כעורך דינו בלבד. שמרון פעל כדין ולא נפל רבב במעשיו" (התגובה המלאה — במסגרת).

     

    דיון לא מנומס

     

    הרעיון לרכוש כעת עוד שלוש צוללות נתקל בהתנגדות חריפה של צה"ל וחיל הים. השאלה שעמדה ביסוד הוויכוח היא כמה צוללות צריך שיהיו בשייטת הצוללות בכל זמן נתון. האם צריך חמש, כמו שצה"ל סבר; שש, כמו שבסופו של דבר אושר (גם בהסכמת שר הביטחון דאז, אהוד ברק); או תשע, על פי היוזמה שהחלה ללבלב במהלך 2013. הוויכוח התפוצץ בפניו של נשיא המדינה ראובן ריבלין כשהתכונן לביקורו בברלין במאי 2015, כחלק מהחגיגות לציון יובל ליחסים בין המדינות. לפני הביקור נערכה שורת דיונים בשאלה אילו נושאים יעלה הנשיא בפני הקנצלרית. באותה עת, משרד הביטחון וצה"ל היו נגד הגדלת הצי בעוד שלוש צוללות. משרד ראש הממשלה והמועצה לביטחון לאומי היו בעד. ריבלין החליט שלא להעלות את הנושא בפני הקנצלרית.

     

    עם זאת, זמן קצר לפני הביקור הזה פנה שר הביטחון יעלון אל ריבלין באופן חשאי וביקש ממנו להפציר במרקל שתאסור על מכירת צוללות מטיסנקרופ למצרים. בשיחה ביניהם בארבע עיניים הציג ריבלין למרקל את הבקשה. היא לא ענתה לו מיד וביקשה לבדוק את הנושא. בהמשך אותו יום ביקרו השניים בבית ספר ופגשו תלמידים. הקנצלרית ביקשה מריבלין ללכת איתה הצידה ולהרחיק מעט את המאבטחים. אז אמרה לו כי בדקה את הסוגיה, ונאמר לה שגרמניה קיבלה את הסכמת ישראל למכור צוללות למצרים. ריבלין הבין שמדובר בשדה מוקשים פנים־ישראלי ולכן לא המשיך את השיחה. הוא לא שאל את מרקל ממי התקבל האישור, ורק הבין כי יעלון היה "מחוץ ללופ" של ההסכמה הזו. גורמים ישראליים אומרים כי זמן קצר לאחר השיחה בבית הספר, בפגישה בברלין של דרגי העבודה, הראו להם מקביליהם הגרמנים מסמכים שמהם עולה כי אכן התקבל אישור כתוב מישראל. לגיטימי שישראל, המנהלת מערכת קשרים אסטרטגית עם מצרים, תעשה לשכנתה "ג'סטה" ותסכים לרכישת הצוללות מגרמניה, אבל אם כך — מדוע למדר את שר הביטחון?

     

    בינתיים, טוען יעלון, התברר כי "באופן חד־משמעי ראש הממשלה רוצה תשע צוללות. לא כהחלפה (כלומר, שלוש צוללות חדשות שיחליפו את השלוש הישנות כאשר אלו ייצאו משירות — ר"ב וה"ש) אלא תשע צוללות", עמדה המנוגדת לזו של מערכת הביטחון.

     

    "בקיץ 2015", אומר יעלון, "בעקבות דיון סוער ולא מאוד מנומס שהתנהל אצלנו, עושה המל"ל עבודת מטה ומקבל את עמדת משרד הביטחון וצה"ל לחמש צוללות. בפברואר 2016 מתברר לי באקראי, מפיו של נגל, שראש הממשלה הולך לחתום על עוד שלוש צוללות ועוד שתי ספינות נגד צוללות. הנושא הזה לא דובר ביני ובין ראש הממשלה, לא התקיים אצלי שום דיון בשום פורום. על ספינות נגד צוללות אף אחד בכלל לא שמע וממש לא צריך ספינות כאלה.

     

    "ואז מתחיל להיות דיון עוד פחות מנומס ביני לבין ראש הממשלה — מה זה צריך להיות? ראש הממשלה מסביר לי שאולי אחרי בחירות 2017 מרקל לא תוכל לחתום בכלל על העסקה, משיקולים של קואליציה. אז אני אומר, 'בשביל זה חותמים על חוזה?' והדיון הלא נעים הזה בסוף מביא לזה שהוא מקבל את דעתי בעל כורחו, עם המון ויכוחים (כלומר, שאין צורך לרכוש כרגע ורק צריך לוודא שהגרמנים מחויבים לסובסידיה, כשכן יקנו – ר"ב וה"ש). נאמר לי שקיבלנו ממרקל מכתב התחייבות כי גרמניה תסייע בבניית שלוש הצוללות הללו. כל זה קורה בפברואר. עד מאי, כשאני עוזב — שקט בעניין הזה. ואז, זמן קצר לאחר מכן, פתאום אני קורא בעיתון שהביאו לקבינט לאישור רכישת עוד שלוש צוללות".

     

    גם כאן, גרסתו של נגל שונה לחלוטין. "בשום שלב לא דובר על הגדלת הצי לתשע צוללות, אלא על רכש של שלוש צוללות שיחליפו בבוא העת את הצוללות הישנות. השאלה שתמיד עמדה על הפרק היא חמש או שש צוללות, ולאחר דיונים מקצועיים לגיטימיים הוחלט כי יש צורך בשש צוללות".

     

    "לא מדבר, שר"

     

    כמה חודשים מאוחר יותר התחילה חקירת הפרשה בישראל. בינואר האחרון, באחת מאותן ישיבות שנערכו במשרד המשפטים, דווח כי מבקר הפנים של מערכת הביטחון, חגי טטנבאום־ארז, החל לבדוק בעצמו את הפרשה. בינו לבין הפרקליטות ניטש ויכוח עז כשזו דרשה ממנו להפסיק מיד את בדיקתו, כדי לא לשבש את חקירת המשטרה. בסופו של דבר כפה מנדלבליט על טטנבאום־ארז להפסיק את עבודתו בנושא.

     

    עם היוודע דבר מעצרם של כמה מהחשודים בפרשת 3000 הוסיף היועץ לביטחון לאומי הגרמני הויזגן את הסעיף שכבר הוזכר, המאפשר לעצור את העסקה במקרה שתתגלה שחיתות. נדמה כי גם הויזגן הזהיר לא תיאר לעצמו שהדילמה תיפול עליו כל כך מוקדם. גנור נשבר בחקירה אחרי זמן קצר. מאז שחתם על עסקת עד המדינה, שנראית לרבים קלה ואולי קלה מדי, "גנור לא מדבר, הוא שר", כדברי גורם בכיר בפרקליטות העוסק בעניין. לעוזרת של היועץ המשפטי לממשלה יש מחברת כתומה ובה רשומים בכתב יד, בסודיות, פרטי המידע שגנור מסר במשך חודשים ארוכים, כשהוא מתארח במתקן משטרתי מיוחד ובדירות מסתור ברחבי תל־אביב. המשטרה והפרקליטות מתייחסות אליו כמו לכל עד מדינה שצריך לבדוק את אמינותו בשבע עיניים. לכן אוספת המשטרה ראיות שיהוו תמיכה לדבריו בבית המשפט — העברות כספים, רישומי בנקים וכיו"ב.

     

    עם זאת, גורמים המעורבים בפרטים אומרים כי "אין ספק" שגנור עצמו עבר עבירות חמורות ביותר, הקשורות לאנשים "במעגלים סובבי קבלת החלטות". "חלק מאלה שנעצרו ונחקרו היו שותפים שלנו בדיונים כאלה ואחרים לאורך השנים", אומר גורם הקשור בחקירה. "לראות אותם ברשימת החשודים, לשמוע מה גנור אומר עליהם, היה כמו אגרוף חזק בבטן".

     

    למרות החקירה ממשיכה ישראל – כולל ראש הממשלה עצמו – לדחוף להשלמתה של עסקת הצוללות. במהלך אוגוסט 2017 הופתעו אנשיו של הנשיא ריבלין לגלות כי הדעה של מערכת הביטחון בעניין הצוללות השתנתה וכי כיום מוצג בפניהם קונצנזוס — כולם בעד. ייתכן שהשינוי של העמדה הישראלית הפנימית קשור בדרמה מקבילה וחשאית שהתחוללה בשנתיים האחרונות במסדרונות לשכת הקנצלרית, משרד ההגנה וקהילת המודיעין בברלין, ונוגעת לדרישות הישראליות בקשר למפרט הטכני של הצוללות החדשות. העיתון "די צייט" חושף, מפי מקורות גרמניים, כי מפרט זה העלה אצל חלק מהגורמים בצד הגרמני את הסברה שהוא נועד לאפשר ירי טילי שיוט אנכיים בעלי מטען רגיל או גרעיני במשקל גדול יותר, לטווח ארוך יותר ותוך שמירה על חשאיות רבה יותר.

     

    הפגישות של אנשי מערכת הביטחון עם צוות הנשיא נערכו לקראת נסיעתו של ריבלין לגרמניה בתחילת ספטמבר, לחנוך במינכן אנדרטה לזכר הספורטאים שנרצחו באולימפיאדת 1972. הנסיעה לברלין הייתה חריגה מהמסלול המתוכנן, רק כדי לפגוש את מרקל. הפגישה נקבעה בעיקר בגלל הצוללות והרצון הישראלי לחתום על מזכר ההבנות המעגן את מסגרת ההסכמות בין שתי המדינות. הפעם, לנוכח הקונצנזוס שהוצג בפניו, ריבלין השתכנע ויצא לדרך.

     

    בפגישה בפורום רחב, בקומה השמינית של לשכת הקנצלרית בברלין, אמר הנשיא ריבלין כי "מדינת ישראל מלאת תודה והערכה לקנצלרית על מחויבותה הממושכת והאיתנה לביטחון ישראל לאורך השנים, בין היתר גם בקשר לצוללות, אשר תרומתן קריטית לביטחונה של מדינת ישראל". מרקל לא התייחסה ישירות למזכר ההבנות, אבל אישררה את מחויבותה לביטחון ישראל. בהמשך עלו השניים למרפסת לפגישה בארבע עיניים, שם חזר ריבלין וביקש לחתום במהירות על מזכר ההבנות. מרקל הבטיחה לדון מחדש בנושא מיד אחרי הבחירות. אלה נערכו לפני כשלושה שבועות, וקשה בשלב זה להעריך כיצד ישפיעו תוצאותיהן על יכולתה של מרקל לחתום על מזכר ההבנות.

     

    הנשיא וצוותו התרשמו — וכך גם גורמים אחרים הבקיאים בפרשה — כי למרות פרשת השחיתות, ולמרות שהדברים לא נאמרו במפורש, הקנצלרית סבורה כי יש לחתום על מזכר ההבנות בהקדם. לא כך בנושא ספינות השטח. מקורות ישראליים אחרים מתרשמים כי הקנצלרית ואנשיה לא מחויבים לפרויקט ההוא כפי שהם מרגישים מחויבים לעסקת הצוללות וכי הם שוקלים לבטלו, או לפחות לצמצם אותו מאוד (במספנה בקיל כבר החלו לבנות ספינה אחת).

     

    כך או כך, נדמה כי ההחלטה לא תיפול בקרוב. מרקל נמצאת בדילמה לא פשוטה. היא תצטרך לסמוך על הדיווחים מישראל על התקדמות החקירה ולקבוע אם משקל השחיתות שהתגלתה בה גדול או קטן ממחויבותה לביטחון המדינה. ייתכן מאוד שהחלטתה תתקבל אחרי שמיקי גנור, מחולל הפרשה, שגרם נזק כה כבד ליחסים האסטרטגיים בין המדינות, יחזור להיות אדם חופשי. •

     

     

    הצינורות המסתוריים ונשק יום הדין

    עד להתפוצצות הפרשה נדמתה מערכת היחסים בין טיסנקרופ למערכת הביטחון הישראלית כאידיליה, שסימלה אולי יותר מכל פרויקט אחר את המחויבות העמוקה של גרמניה לביטחונה של מדינת ישראל. ב־2012 פירסמנו במשותף עם ה"דר שפיגל" תחקיר גדול על ההיסטוריה של פרויקט הצוללות, תחקיר שתיעד כיצד הוא בוטל בתחילתו אך חודש בזכות סובסידיה גרמנית נדיבה ביותר, שמימנה את שלוש הצוללות הראשונות ונטלה חלק גדול מעלות השתיים שאחריהן. מסמכים גרמניים חשפו באותו תחקיר כי גורמים גרמניים בכירים ביותר הבינו היטב, כך אמרו וכתבו, כי הצינורות המותקנים בצוללת על פי תכנון ישראלי קפדני מיועדים לירי של נשק גרעיני, יכולת מכה שנייה, שכונתה בפרסומים זרים "תעודת הביטחון של מדינת ישראל". הבינו — ולמרות זאת התירו לפרויקט להתנהל, הכל מתוך מחויבותה של גרמניה לביטחון ישראל ולהישרדותה. הקנצלרים כולם היו שותפים לתפיסה זו, אך מרקל חיזקה אותה והפכה אותה לחלק משמעותי ביותר מהאג'נדה הפוליטית שלה.

     

    בגיליון שיצא אתמול (חמישי) חושף ה"די צייט" הגרמני מפי מקורות בגרמניה, שכאשר הביעה ישראל רצון לרכוש עוד שלוש צוללות הציגו אנשי חיל הים ומשרד הביטחון לגרמנים תכנון חדש לצוללת חדשה, שארוכה בכמה מטרים משש הצוללות שנבנו עד כה. מפרט זה העלה אצל חלק מהגורמים הגרמניים את הסברה כי הוא נועד לאפשר ירי טילי שיוט אנכיים מתוך הצוללת, מה שיאפשר לה לירות מטען רגיל או גרעיני במשקל גדול יותר, לטווח ארוך יותר ותוך שמירה על חשאיות רבה יותר.

     

    שותפיה הקואליציוניים של מרקל, הסוציאל־דמוקרטים, התנגדו ודרשו חקירה של הנושא וחוות דעת של מומחה מטעם שירות הביון הפדרלי (BND), המקבילה הגרמנית למוסד, שיקבע אם ההרחבה משמשת לצורכי שיגור של נשק גרעיני. האגף הטכנולוגי של ה־BND כתב חוות דעת אמביוולנטית שממנה עולות כמה אפשרויות. בסופו של דבר, ולאחר דיונים, הסכימו הסוציאל־דמוקרטים למתווה הצוללת, וישראל קיבלה, לפחות על הנייר, את מה שרצתה.

     

    אנשי מערכת הביטחון אמרו לנשיא ריבלין כי לצוללות יש "חשיבות אסטרטגית עליונה" לביטחונה של מדינת ישראל, וכי אפשר לבנות אותן רק בגרמניה "בגלל ההסכמה הגרמנית לבנייה על פי מפרטים מסוימים".

     

    עו"ד ד"ר יעקב וינרוט ועמית חדד, המייצגים את עו"ד דוד שמרון, מסרו בתגובה: "פרסום הכתבה בעיצומה של חקירה פלילית מונע מאיתנו להתייחס באופן פרטני לכל טענה ומסקנה שגויה, ויש כאלו למכביר.

     

    "נחזור שוב על העובדות הפשוטות:

     

    1. עו"ד שמרון מעולם לא היה שותף של גנור ופעל כל העת כעורך דינו בלבד.

     

    2. עו"ד שמרון מעולם לא היה אמור לקבל שכר טרחה בגין עסקת הצוללות — לא תשעה מיליון דולר ולא דולר אחד.

     

    3. עו"ד שמרון מעולם לא שוחח עם ראש הממשלה בנושא רכש כלי השיט וממילא הוא לא יידע אותו על העובדה שהוא מייצג את גנור.

     

    4. פנייתו של עו"ד שמרון ליועץ המשפטי של משרד הביטחון עולה בקנה אחד עם הסדר ניגוד העניינים.

     

    5. עו"ד שמרון פעל כדין ולא נפל רבב במעשיו.

     

    "אנו בטוחים כי כאשר עובדות אלו יתבררו כנכונות, גם לכך יוקדש תחקיר שבו יופיעו פעם נוספת המרואיינים הנכבדים בכתבה ויודו בטעותם".

     

    מקורביו של ראש הממשלה מסרו בתגובה: "הטיעונים המועלים בכתבה נגד ראש הממשלה נתניהו ריקים מתוכן. נתניהו אינו מעורב בחקירת כלי השיט בשום צורה, כפי שאישרו גורמי אכיפת החוק שוב ושוב, כולל פרקליט המדינה בשבוע שעבר.

     

    "ביחס לדוד שמרון, בהכירו אותו שנים רבות משוכנע ראש הממשלה שיתברר שלא נפל שום דופי בפעולותיו. ברגע זה אין שום עניין של ראש הממשלה שמצריך את טיפולו.

     

    "דבריו של יעלון מופרכים. משרד הביטחון בראשותו היה שותף מלא בכל החלטות הרכש. כשבוע בלבד לפני שעזב את הממשלה אמר יעלון שנתניהו הוא ראש ממשלה מצוין, ולאחר שנאלץ לוותר על תיק הביטחון בנסיבות פוליטיות, החל במסע השמצות נגד ראש הממשלה נתניהו, שנועד לקדם את הקריירה הפוליטית שלו".

     

    עורכי הדין אלי זהר ואילן סופר ממשרד גולדפרב זליגמן, המייצגים את מיקי גנור, מסרו: "לנוכח צו איסור הפרסום לא נגיב על הדברים האמורים, המובאים כביכול בחסות של 'מקורות זרים' וכוללים קביעות ואמירות לא נכונות".

     

    עו"ד ז'ק חן, המייצג את אבריאל בר־יוסף, אמר: "לא ניתן לייחס לדברי גנור אמינות כלשהי. החלטת הקבינט לנהל משא ומתן מול ממשלת גרמניה לבניית הספינות במספנה הגרמנית כספק יחיד ולקבלת מענק מממשלת גרמניה קדמה להוצאת המכרז הבינלאומי. גורמים רבים, ביניהם מנכ"ל משרד החוץ וראש המל"ל דאז, פנו בעקבות כך לבטל את המכרז שהוצא שלא כדין, בחוסר סמכות ובניגוד להחלטת הקבינט. כל ההתרחשות האמורה לא הייתה סוד והייתה נחלת כל מקבלי ההחלטות, הפקידות הבכירה ויתר הנוגעים בדבר. מגוחך לייחס למר בר־יוסף דווקא 'העברת אינפורמציה' לגנור בדבר מהלכים גלויים שהיו נחלת הכלל". לדבריו, "זו גם התשובה הניצחת לדברי רכיל מרושעים שהועלו לראשונה לאחר פתיחת החקירה ועליהם חוזר למרבה הצער שר הביטחון לשעבר יעלון, שטוב היה עושה אם היה טורח לבדוק את הדברים כשעוד נשא בתפקיד, שאז היה נוכח לדעת שאין בהם כל ממש".

     

    ronen@ronenbergman.com

     

     

     


    פרסום ראשון: 09.10.17 , 11:11