יש אושר, כמובן, בצפייה בילדיך גדלים ומתפתחים. לאחרונה הפכתי לסבא לתינוקת יפהפייה, אני מודה שחששתי מזה, ולשמחתי גיליתי שהפעם זה באמת כל מה שהבטיחו לי: שמחה טהורה ומוחלטת.

אני מוצא את השמחות שלי באמנות, ביופי, בתהליך היצירה; בלמידה ובסיפוק הסקרנות; בחתירה לעבר מטרה ראויה ובאתגור התפיסה שלי. אני מגלה עונג אמיתי בדברים הפשוטים: ארוחה עם חברים או בני משפחה, התבוננות ביצירת אמנות מופתית, מוזיקה שמעוררת בי רגש, ובתחושת ההישג, כשמתמזל מזלי להגיע להישג.

וכן, אם להיות כן לגמרי, יש שמחה בלהקדיש זמן לעצמי בלבד: פשוט להתבודד עם ספר, לסגור את הדלת, לשים בצד את כל אמצעי התקשורת ולהסיר את הדאגות היומיומיות מהראש. ולשם שינוי, פשוט לעשות את מה שאנחנו באמת רוצים!

בדיוק סיימתי לקרוא את "רומא וירושלים", מאת מרטין גודמן. דרך הספר הבנתי את חשיבות חורבן בית המקדש השני בירושלים, באופן שלא הצלחתי לתפוס בעבר. לאחרונה קיבלתי את הספר "המיעוט הנבחר", מאת פרופ' מריסטלה בוטיצ'יני ופרופ' צבי אקשטיין, ואני כבר שקוע בו.

בגלל שאני אורח קבוע בישראל – עם יותר מ־180 ביקורים בפעם האחרונה שבדקתי – גיליתי, מעבר לכל הלחץ הפוליטי, עונג אדיר בגילוי המדינה הזאת על אופיה יוצא הדופן. ראיתי את האתרים הקדושים שמגיל צעיר ביותר היוו חלק מהחינוך שלי, אך לא ציפיתי להביט עליהם מקרוב: בגליל, בעמק הירדן ובעיר הקודש. נפעמתי מכמה קרובה ירושלים לתל־אביב, וכמה הן שונות. ראיתי את התערוכה המדהימה של איי־ווי־ווי במוזיאון ישראל, ונתקלתי בדוגמאות לפיתוחי טכנולוגיה שמאתגרים את התפיסה ויגדירו מחדש איך נחיה ונעבוד בעתיד. וכמובן, אכלתי אוכל שלא נופל ברמתו משום מקום אחר בעולם, ארוחות מעולות ויצירתיות שהותקנו מהתוצרת המקומית המשובחת ודליים של דמיון.

אלה השמחות הברורות מאליהן.

פחות ברור מאליו הוא העונג שנמצא לא בדאגה לעצמי, אלא בשירות. רובנו רוצים לחיות חיים מועילים ולא רק עליזים, ובאמת מוצאים שמחה במחשבה שאולי נתרום לסך הכללי של האושר האנושי, ולא רק לזה של עצמנו.

מאז שעזבתי את החיים הפוליטיים, היה לי מזל גדול לעבוד באפריקה; מקום שבו למרות שהאתגר והתסכול יכולים להיות עצומים, ההזדמנות לעשות טוב ולחזות בו קורם עור וגידים מרוממת את הרוח: תוכניות בסיסיות לבריאות האם והילד יכולות להימדד במספר החיים שניצלו, פיתוח כלכלי מביא חשמל ומים נקיים, והחינוך יוצר דור חדש של אפריקאים צעירים, להוטים לשנות את ארצותיהם לטובה.

אז שמחות יכולות ללבוש צורות רבות. אבל השמחה שטמונה בתחושת השליחות, היא הטובה מכולן.

*טוני בלייר הוא ראש ממשלת בריטניה וצפון אירלנד לשעבר