החניך שהפך את עולמי

נראה בלתי אפשרי לצמצם את החוויות והשמחות שאני חווה בעבודתי עם חניכי העמותה, בכמה מילים בודדות. כוחה של עבודה שכזו, הוא בהפיכת כל רגע לבלתי נשכח. רגעים שנשמעים בנאליים או שגרתיים, מקבלים עוצמה ומשמעות חדשה בזכות הילדים. למעשה, חיוך אחד של ילד באמת גורם לך להרגיש שכבשת עולם ומלואו. לא פעם הרגשתי שאני עומדת להישבר. הוויתור והייאוש מחלחלים פנימה, כאשר חניך אחד מצליח להפוך את עולמי. זה הסיפור שלי עם ג', היום חניך בעמותה בכיתה ה'.

ג' התקבל ל"חינוך לפסגות" לפני כשנתיים, אך טען ש"יעשה לי חיים קשים" ועדיף שאוותר עליו. והאמת? לא האמנתי שיהיה עד כדי כך קשה איתו. הוא היה בורח מהכיתה, לא מקשיב למדריכים ומפגין התנהגויות אלימות גם כלפיי, שגרמו לי ממש להישבר. אובדת עצות, קראתי לג' לשיחה. הוא עמד מולי נבוך, בקול חלוש מילמל "אני מתנצל... לא ראיתי אותך, ראיתי רק שחור... לא התכוונתי לפגוע בך". הכעס הגדול שהצטבר בי, ברגע אחד התמוסס לכדי הבנה: יש פה קריאה לעזרה.

הייתה לנו שיחה מרגשת. מיוחדת. על ההתנהגות שלו, המצבים המורכבים עימם הוא מתמודד.

ברגע של כאב אמר: "אמא שלי בוכה בלילה, ואני יודע שההתנהגות שלי לא עוזרת"... אבל למרות הכל, ניכר היה בו הרצון להתעלות על כל הקשיים ולצלוח את האתגרים, בשבילו ובשביל משפחתו.

הרבה הקשבה, חום, אהבה, מחשבות משותפות, רגעים של שקט ורגעים של כעס... בסופו של תהליך מיוחד, ג' הפך לעוזרי הנאמן. הוא ה–חניך, ה–תהליך, ה–הצלחה הראשונה שלי כמנהלת המרכז.

בטקס סיום השנה, ניגש אליי סבא של ג' וסיפר על התהליך שעבר הילד, תהליך ששינה להם את החיים.

הוא סיפר איך הצלחתי, לדבריו, להיכנס לפינה עמוקה בליבו של ג' ולהשפיע על כל אחד ואחת במשפחה.

ג' הוא ללא ספק שמחה קטנה ומיוחדת — שלי, ושל כל מרכז "חינוך לפסגות" לוד נוה ירק.

*מנאר מימה היא מנהלת מרכז לוד נוה ירק של עמותת "חינוך לפסגות", הפועלת לצמצום פערים ומתן הזדמנות שווה לילדים ולנוער מהפריפריה החברתית והדמוגרפית