הפרס הגדול

אני זוכר ומוקיר הרבה רגעים שמחים בחיי, ואני זוכר אותם בחיוך, אבל הטובים והמשמחים ביותר ביניהם היו הימים בהם נולדו לציפי ולי ארבעת ילדינו ותריסר נכדינו.

תמיד שימח אותי להשתתף בחוויית ההיריון והלידה (מה קטן חלקנו, הגברים). הייתי נרגש ביותר בכל פעם מחדש, ושוב מתפעם כשציפי ואני הבאנו את הרך הנולד אל הבית שיהיה בקרוב כמעט כולו שלו, וחלקו הקטן שלנו, ההורים. בלי לשים לב, הפכנו בן לילה מזוג נשוי ועצמאי למשפחה, עם לידת בתנו הבכורה תמר.

הכנת חדרה של תמר היה התפקיד שלי. קניתי מיטת תינוק חדשה וחיטאתי כל מוט בה בחומר חיטוי, הרתחתי ויבשתי בחום השמש את כלי המיטה, והכל היה מוכן לבואה של תמר. טקס הבאתה הביתה היה קצר וענייני, אך מלא התרגשות ושמחה. סדר ימינו ולילותינו השתנה, ובבת אחת הפכנו אחראים ועסוקים ביצור הקטן שמתפתח מיום ליום לנגד עינינו.

אחר כך נולדה רותי. שוב חוויות לידה וטקס הבאתה הביתה, והפעם לא לבית ריק. כהורים מנוסים ופחות חרדים קיבלנו מחברים מיטת תינוק משומשת עם כלי מיטה משומשים ונקיים. הפעם לא חיטאתי את המיטה וכך גם בפעמים הבאות, כשהבאנו הביתה את אלה ואחר כך את יואב. היום לכל ילדינו משפחות משלהם וגם הם עברו עם בני זוגם את אותו תהליך מדהים של יצירת משפחה.

הסיכוי של אדם מסוים להיוולד הוא קטן ביותר, ולכן מתנת החיים היא גדולה לעין שיעור מכל מה שנחפוץ או נאגור בימי חיינו. מיליארדי שנים של אבולוציה הצליחו להקנות לאדם את היכולת ליצור חיים חדשים, אבל יכולת זו ניתנה לכל היצורים החיים. מותר האדם הוא ביכולתו לחשוב, להבין את העולם ואת הצפוי, לפתח רגשות מורכבים, ללמד ולחנך.

כאשר אנחנו מביאים ילד לעולם איננו בוחרים בו, הטבע עושה זאת בשבילנו, אבל בידנו לכוון את חיי ילדנו עד שייצא לחיים עצמאיים וגם אז אנחנו משפחה. הטבע העניק לנו מתנה מופלאה – היכולת לברוא חיים חדשים ואחר כך לעצב את ילדינו ונכדינו להיות בני תרבות משכילים, אוהבי אדם ותאבי חיים.

וכך, ימי הלידה של ילדיי ונכדיי היו הימים המאושרים בחיי.