חצי אואזיס

קיץ 2009, אדינבורו. 59,999 סקוטים ספוגי בירה וכותב שורות אלו צופים במה שתתברר בקרוב כאחת ההופעות האחרונות של אואזיס. במשך שעתיים על הבמה האחים גלאגר לא מחליפים מילה. ליאם, במעיל גשם רכוס עד הסנטר ועם העמידה השחצנית המוכרת, מבצע ללא דופי את הנאמברים של מכונת הבריט־פופ. נואל, האח הבכור, משלים עם הגיטרה הנפלאה שלו. הפירוק כבר באוויר, אבל התחושה נהדרת.

שמונה שנים אחרי ואין שום איחוד של אואזיס באופק. הגלאגרים הפכו למין קין והבל של עולם הרוק, בינתיים בלי הסוף המקראי. נואל המשיך לקריירת סולו מצליחה. ליאם, הצד הפגוע מהפירוק, הקים עם חברי אואזיס הנותרים את Beady Eye המאכזבת, החל לטנף על אחיו בטוויטר והמשיך לחפש את עצמו.

עכשיו נראה שהוא גם מצא. As you Were, אלבום הסולו הראשון שלו, אמנם רחוק מהפסגות שבהן נגע בלהקת האם אך הוא מציג כמה רגעים יפים, גם אם לא מקוריים במיוחד, למשל בשיר הפותח והמוצלח "Wall Of Glass". גם השיר שמגיע אחריו, "Bold", משחזר כמעט כל אלמנט שמרכיב שיר גדול של אואזיס — לחן קליט, עבודת גיטרה יפה והרבה השפעות של הביטלס – ועושה זאת בהצלחה. "Greedy Soul" כבר מציג סאונד מלוכלך ומעבר יפה לקראת הפזמון, אך נופל על טקסט בנאלי. מעריצי אואזיס יאהבו גם את "Paper Crown" ו־For What It's Worth"" עם נגיעות המיתרים היפות, למרות שהם כנראה כבר שמעו משהו דומה להם באלבומיה של הלהקה.

אואזיס עבדה מצוין כשחלוקת העבודה בין שני הכוחות שהניעו אותה נשמרו: ליאם הביא את הקול וההגשה הקולית, ונואל כתב שירים שאי־אפשר לסרב להם. ב־As you Were יש מהראשון בשפע, אבל למרות השיפור הניכר מהניסיון הקודם שלו, גלאגר עדיין לא מצא תחליף הולם לשני.