במותה ציוותה לאבא את החיים
כבר שלוש שנים שמשה שמעוני מייחל לשיחת הטלפון שתבשר לו שנמצאה עבורו כליה • אתמול הגיעה הבשורה, אבל היא היתה מלווה בכאב ושברון לב: אורית גור, בתו האהובה, מתה מפצעי תאונת רכיבה על סוס שהתרחשה במהלך טיול בגאורגיה • על פי צוואתה איבריה ייתרמו, ואביה יקבל את כלייתה בניתוח שיעניק לו תקווה מחודשת • "המשפחה חושבת שיש משהו מנחם בכך שחלק מהבת שלי יישאר אצלי לנצח, שהיא תחיה בתוכי", אמר אמש ל"ידיעות אחרונות", "זאת צוואה מצמררת, אבל אני מקיים אותה"
אורית גור חיכתה ליום בו יקבל אביה החולה כליה בריאה ומתפקדת. היא כל כך ייחלה לרגע הזה, שהיא ביקשה לתרום לו כליה בעצמה. הוא סירב בתוקף. היום יקבל אביה, משה שמעוני, כליה. את הכליה של אורית. לפני עשרה ימים נפצעה אורית באורח אנוש בעקבות נפילה מסוס במהלך טיול בגאורגיה. אתמול נקבע מותה ועל פי צוואתה איבריה ייתרמו. חייהם של שישה אנשים לפחות יינצלו בזכות צוואתה האצילית לתרום את איבריה. אחד מהם יהיה אביה.
הניתוח הדרמטי אמור להתבצע היום בשעות הבוקר בבית החולים בילינסון. שעות ספורות לאחר מכן תובא הבת התורמת אורית למנוחת עולמים. "המשפחה חושבת שיש משהו מנחם בכך שחלק מהבת שלי יישאר אצלי לנצח. שהיא תחיה בתוכי. אני עוד מנסה לעכל", סיפר אתמול האב משה, שביום אחד חרב עליו עולמו ובמקביל צצה בחייו תקווה לעתיד בריא יותר. שעות ספורות לפני הניתוח הגורלי אמר שמעוני ל"ידיעות אחרונות": "אני עוד לא קולט מה קורה לי. עדיין לא נכנסתי לאבל. זאת צוואה מצמררת שלה, אבל זאת צוואה ואני מקיים אותה".
אורית היתה חתומה על כרטיס אדי, ולדברי משפחתה הקפידה לעורר מודעות לנושא תרומת איברים ככלי להצלת חיים. לבעלה ליאור היה ברור כיצד עליו לנהוג עם קבלת הידיעה הקשה על קביעת מותה של אשתו ואם ילדיו: רעות (20) ואוהד (16).
מותה של אורית נקבע אתמול בבית החולים שיבא. התאונה המצערת שהובילה למותה של אורית, מחנכת בת 44 שהתגוררה באזור, התרחשה לפני עשרה ימים, בעת שטיילה בגאורגיה יחד עם בעלה ליאור, איש צבא קבע במערך ההגנה האווירית. במהלך הטיול רכבה אורית על סוס שהדף אותה בחוזקה. היא נחבטה על גבי קיר בטון, איבדה את הכרתה והועברה לבית חולים כשהיא מורדמת ומונשמת.
"אורית ראתה דוכן שמציע רכיבה על סוסים ושילמה לו", סיפר הבעל ליאור, "חזרתי למקום אחרי 20 דקות, שאלתי איפה אשתי, ואמרו לי שהיא הלכה לרכוב על הסוס. חיכינו לה, כולנו על קוצים. אחרי כחמש דקות הגיע ילד שאמר שמישהי נפלה מסוס. התחלתי לרוץ בטירוף, כשני קילומטרים, בלי לעצור. פגשתי אותה שם, מוטלת על הרצפה, מדממת, והאישונים שלה מורחבים. היה לה עדיין דופק. לקח 25 דקות עד שהאמבולנס הגיע ופינה אותה לבית החולים הצבאי הקרוב". בבית החולים הצבאי עברה אורית ניתוח חירום, ובסיוע שגריר ישראל בגיאורגיה, שבתאי צור, חדר המצב של משרד החוץ וחברת הביטוח, נשלח רופא ישראלי להטיסה לישראל. היא אושפזה בבית החולים תל השומר במצב אנוש. אתמול נאלץ הצוות הרפואי לקבוע מוות מוחי נשימתי.
"אורית הגיעה עם חבלת ראש קשה ולא התאוששה", אמרה ד"ר יעל חביב, מנהלת טיפול נמרץ בשיבא, "היינו מחויבים לעשות הכל בכדי להציל אותה אך למרות המאמצים שלנו, החבלה שלה הייתה קשה מאוד ולא הצלחנו". סדרת ההשתלות בעקבות תרומת האיברים החלה כבר אמש והיא כוללת השתלת לב, שתי כליות ועור. "זאת הייתה שעה איומה למשפחה, ובשעה הכי קשה הם מחליטים לתרום את אבריה ולהעניק חיים לאנשים אחרים. צריך אצילות נפש בכדי לעשות את זה".
אביה של אורית נמצא בראש הרשימה להשתלות, לאחר שבעבר כבר נמצאו עבורו ארבעה תורמים אך לא היתה ביניהם לבינו את ההתאמה הנדרשת בבדיקות. אתמול הוא עבר סדרת בדיקות מקיפות שבסופן נמצאה ההתאמה לתרומת בתו.
"זה צירוף מקרים אומלל", אמר, "אורית רצתה לתרום לי את הכליה עוד כשהייתה בחיים ואני לא הסכמתי בשום פנים ואופן. היא הייתה מאוד עקשנית ועברה בעצמה בדיקות מאחורי גבי, בכדי לראות אם היא יכולה. אני פחדתי מהסיכונים. אבל עכשיו זה כבר בידי שמיים. כואב לי וקשה לי שאני לא יכול להיות בהלוויה שלה. הניתוח הבוקר וההלוויה בצהריים. כעת גם מנסים למצוא לי פתרונות לישיבת השבעה. זה מקרה נדיר וטרם קיבלנו תשובות. כולם מנחמים אותי בכך שזה מה שהיא רצתה שיקרה. היא דיברה רבות על תרומת איברים בחייה ועל החשיבות שבכך. היא הייתה בת אהובה מאוד. אישה משכמה ומעלה. היא הותירה חלל עצום".
אתמול החליטו בעלה ובנה לחתום גם הם על כרטיס אדי. הבת הבכורה כבר חתומה על הכרטיס מזה כשנתיים. "זאת הדרך שלנו גם להנציח את אורית וגם לקדם את נושא תרומות האיברים", אמר ליאור. "זה היה נושא שכל הזמן דיברו עליו בבית", סיפרה בתה של אורית, רעות, "אנחנו חיים את המקרה של סבא שלי וברגע שניתנה לנו ההזדמנות לא היה לאף אחד מאיתנו ספק". ילדיה ובעלה התכנסו אמש יחד בחדרה של אורית בבית החולים לפרידה אחרונה. "דיברנו איתה, בכינו המון ואמרנו מילות פרידה", סיפרו, "ביום שישי התכנסנו יחד ועשינו בחדר שלה קידוש. ציינו את השבת האחרונה". "היא הייתה אימא מדהימה", אמרה רעות, "היא הייתה שותפה בכל צעד והחלטה שלקחתי בחיים. היא תמיד הייתה שם בשביל כולם. אשת שלום".
לפנייה לכתב/ת 
