ת שיחת הטלפון שעמדה לשנות את חייה קיבלה השחקנית והדוגמנית אריאל מורטמן (23) כשהייתה בעיצומו של טיול מוצ'ילרוס ביפן. הסוכנת שלה עידכנה אותה כי זומנה לאודישן לסדרה "גרינהאוס אקדמי", גרסה מחודשת של ענקית הטלוויזיה הבינלאומית נטפליקס לסדרת הנוער הישראלית "החממה", שיצר גיורא חמיצר. "שלחו לי מונולוג וחיפשתי בגסטהאוס מישהו שישחק איתי את הסצנה", נזכרת מורטמן. "אף אחד לא ידע במה מדובר. בסוף מצאתי פרטנר אוסטרלי. צילמנו את האודישן באייפון כשאנשים צורחים מאחור. חשבתי לעצמי שאין סיכוי שזה יעבור, אבל אמרתי, מה שיהיה יהיה, שלחתי את האודישן והמשכתי הלאה בטיול".
שבוע לאחר שחזרה לארץ זומנה לאודישן פנים אל פנים אצל חמיצר, שנבחר להוביל את הסדרה גם בגרסתה האמריקאית. מורטמן הייתה מועמדת לתפקיד הראשי: היילי, נערה יתומה שלומדת עם אחיה במוסד למחוננים וביחד הם מנסים לגלות מה מסתתר מאחורי מקרים מסתוריים שמתרחשים בבית הספר. "אחרי שעה קיבלתי טלפון שרוצים שאבוא לאודישן בלוס־אנג'לס. התברר שנטפליקס שינתה כיוון וטענה שמכיוון שהסדרה מתרחשת בתיכון בקליפורניה, הרשת רוצה שחקנית אמריקאית עם מבטא של החוף המערבי, אל־איי גירל. בהתחלה זה עירער אותי – רגע אחד הייתי מועמדת לתפקיד ראשי בסדרה אמריקאית, ורגע אחר כך לא רוצים אותי. אבל אז אמרתי, פאק איט, אין לי מה להפסיד, אני הולכת להילחם על התפקיד".
רק יומיים לפני האודישנים היא קיבלה אור ירוק לעלות על המטוס. "הייתי לחוצה כל כך!" היא מודה. "נחתתי והתחילו שלושה ימים של האודישנים הכי אינטנסיביים בחיים שלי. כל יום עשיתי אודישן מול 20 בנים שונים. האודישן הכי מפחיד שעשיתי היה מול 12 בוחנים. לא יודעת איך לא בכיתי. ביום האחרון הכניסו 20 שחקנים לחדר ואמרו שאנחנו צריכים לעשות מדידות לפני המשך האודישנים. הסתובבנו ואז ראינו שלט: 'וולקאם טו דה גרינהאוס'. לקח לי כמה רגעים עד שהבנתי. כולם פרצו בצרחות, בבכי ובקפיצות. בום של אנרגיה מטורפת".
חברת ענני תקשורת, שהפיקה גם את הגרסה הישראלית ששודרה ב־yes, נבחרה להפיק את הגרסה האמריקאית. בחודש שעבר עלתה הסדרה בנטפליקס. מורטמן, שעד כה הספיקה בעיקר לככב בסדרת הנוער הישראלית "כוכב הצפון", צפויה עכשיו לזכות לחשיפה ביותר מ־190 מדינות.
המורה: איתי טיראן
"נולדתי בניו־יורק וגדלתי בניו־ג'רזי. אמא שלי אדריכלית, ואבא שלי הוא עורך דין אמריקאי שהכיר אותה במהלך שירות לאומי בקיבוץ. כשהייתי בת עשר עשינו עלייה וגרנו בזכרון־יעקב. בקושי ידעתי עברית, וההורים שלי שמו אותי בכיתה ה' ואמרו: תסתדרי. עבורי זה היה הארד־קור. נורא הדחקתי את השנים הראשונות. מצד שני, בישראל יותר רגוע לנערה בכיתה ה', כי ילדים בגיל הזה באמריקה, כבר מלחיצים אותם על קולג'. לפני התיכון אמא שלי עודדה אותי ללמוד במגמת תיאטרון. אחרי הצהריים הייתי מגיעה לתל־אביב ולוקחת שיעורי משחק בתיאטרון הקאמרי, ובהמשך למדתי במכינה בניסן נתיב. אתה יודע מה זה לתיכוניסטית שאיתי טיראן מעביר שיעור? שיא הקריירה".
אנה אני באה
"התפקיד הראשון שלי היה אנה פרנק בקליפ שארי פולמן יצר, שהיה מעין פיילוט לסרט אנימציה בהשראת חייה. זה היה יום ביזארי. הוא הכניס אותי לחלל שכולו ספוג ושם בנה מיני־סט. שיחקנו סצנות הזויות, ממדע בדיוני ועד הסיפור האמיתי של אנה פרנק. הוא צילם והקליט אותנו, ואת התמונות האלו הפכו מאוחר יותר לאנימציה. כשראיתי את התוצאה נדהמתי. ציירו עליי את אנה פרנק. חודש לאחר מכן קיבלתי את התפקיד הטלוויזיוני הראשון שלי ב'כוכב הצפון' בערוץ דיסני ונחשפתי לעולם הילדים והנוער".
קטנה ביפן
"אחרי הצילומים של 'כוכב הצפון' החלטתי לצאת לטיול הגדול, חודשיים וחצי ביפן. נחתתי במקום הכי מוזר שהייתי בו בחיים, הכי 'אבודים בטוקיו'. ביום הראשון פגשתי בהוסטל כמה אנשים והם הציעו לי לטייל איתם. נסענו לסאבווי, יצאנו בשיבויה – הצומת הכי גדול בעולם – וכשראיתי מה קורה למעלה חזרתי מיד בבהלה לתוך תחנת הרכבת ומשם לגסטהאוס. אינסוף אנשים עוברים שם ביום. היפנים הם האנשים הכי נחמדים בעולם, אבל הם לא יודעים אנגלית. אחרי תקופה בטוקיו החלטתי לטייל, עיירה אחרי עיירה. הגעתי לכפר שנראה כאילו ווס אנדרסון עיצב אותו: כביש ראשי אחד והכל סימטרי וצבעוני. ישנתי אצל דייג, והוא אשתו הכינו לי קערות אורז עם דגים. מילה הם לא ידעו באנגלית. באיזשהו שלב אמא שלי הצטרפה אליי לשבועיים. אחרי חודשיים עם מוצ'ילה ענקית, היה אפשר לזרוק אותה לצד".
אהבה, מוזיקה
"יש לי בן זוג שלוש שנים וחצי, הוא יוצר אלקטרו־פופ ורוצה להשתלב בתעשיית המוזיקה. הוא עבר איתי את כל הסאגה הזו של 'גרינהאוס אקדמי'. כשסיפרתי לו שקיבלתי את התפקיד הוא בכה מהתרגשות ועשה מסיבה עם כל החברים לכבודי. אנחנו מאוד מבינים אחד את השני ותומכים זה בזה. אנחנו לא עובדים באותו עולם, אבל כן מדברים באותה שפה".
קליפורניה בחולון
"הצילומים ל'גרינהאוס אקדמי' נערכו בארץ. כל השחקנים האמריקאים הגיעו לכאן. זו הייתה הפעם הראשונה ששיחקתי דמות שלא דומה לי: צינית, לא מפחדת, פותחת את הפה כשהיא צריכה. רצינו למצוא את המקום הזה בתוכי. את הגרסה הישראלית של 'החממה' לא ראיתי – רצינו לבנות דמות חדשה, לא לחקות דמות שכבר נוצרה. בקיץ 2016 צילמנו בחולון במשך שלושה חודשים 24 פרקים. קשוח. הסטנדרטים היו אמריקאיים – סטים מדהימים, הפכו את חולון לקליפורניה. מול השחקנים האמריקאים הרגשתי כמו שגרירה, הראיתי להם את תל־אביב, הכרתי להם את הברים המגניבים. הם עפו על העיר".
תקווה ותהילה
"בשבוע הראשון שהסדרה עלתה, מספר העוקבים שלי באינסטגרם קפץ ב־20 אלף. אני מקבלת מאז מלא־מלא הודעות מילדים בכל העולם — ארגנטינה, אוסטרליה, יפן. התגובות מדהימות, הילדים פשוט עפים על הסדרה. 'פליז, פליז קאם טו ברזיל'. אני מנסה לענות על כל הודעה. יש ילדים שראו את כל הסדרה ביום אחד. זו לא סדרת קולג'ים פרועה עם סקס ואלכוהול, אלא סדרה שמדברת עם הילדים בגובה העיניים. שלוקחת אותם ברצינות, לא מגחיכה אותם או הופכת אותם לילדים קטנים. אבל עם כל החוויה הגדולה, בא לי השנה לפרוץ גם לעולם המבוגרים ולעשות פה קולנוע. זה ששיחקת תפקיד ראשי בסדרה של נטפליקס לא אומר שחברות ההפקה יסגרו לך תפקידים". •
