1 בדצמבר 2016, שמונה בערב. הצרפתים מרותקים למסכי הטלוויזיה. בנאום שתוכנו נשמר בסוד עד לרגע האחרון מודיע פרנסואה הולנד כי לא יתמודד לקדנציה שנייה כנשיא צרפת.
למחרת בבוקר כבר התמלאו שמי פריז בעשרות מצנחים של יועצים בכירים ושרים, המחפשים בדחיפות אתר נחיתה יוקרתי לפני חילופי השלטון במאי 2017. שרת התרבות אודרֶה אזולאי לא נראתה בין נוטשי הספינה.
כמה חודשים מאוחר יותר, ממש לפני פרישתו, הציע אותה הולנד כמועמדת של הרגע האחרון למשרת מזכ"לית אונסק"ו, הארגון הממונה על שימור המורשת, התרבות והחינוך ברחבי העולם, אך שלא מעט ישראלים מרגישים שהוא עסוק בעיקר בניסיון לנתק את הקשר בין היהודים לישראל.
במהרה הפך המרוץ לתפקיד לגרסה דיפלומטית של "הישרדות", כולל מכתבי השמצה, בריתות מפתיעות, ספונסרית עיקרית שפורשת מהארגון וחשדות לאי־סדרים. במרכז הדרמה עמדה אזולאי בת ה־45, שצלחה את כל הפרקים בשלום: ביום שישי שעבר, על חודם של שני קולות, היא הביסה את חמאד אל־קווארי, המתחרה הקטארי שחלם על התפקיד שנים והשקיע הון בקמפיין. נותרה כמובן המשימה האחרונה והמכרעת: לעבור בשלום את ה־10 בנובמבר, אז יתכנסו 195 חברי הארגון לאישור המינוי. עד אז נמנעת אזולאי מראיונות וגם מקורביה שומרים על פרופיל נמוך. "היא לא צריכה לתת לאף אחד עילה לפתוח שוב את הליך הבחירות", מצדיק כרמל שאמה הכהן, שגריר ישראל באונסק"ו. "מספיק ששתי מדינות יבקשו הצבעה מחודשת באסיפה הכללית והכל יכול להשתנות".
הדיסקרטיות הזו, המלווה את אזולאי לכל אורך הקריירה המטאורית שלה, הופכת אותה לדמות מרתקת בעיני הצרפתים, ולא רק בעיניהם.
מרוקו: ארץ הלב
מזכ"לית אונסק"ו החדשה נולדה ב־1972, הצעירה משלוש בנותיהם של קטיה בראמי ואנדרה אזולאי. אביה בנקאי ועיתונאי יהודי ממוצא מרוקאי, שכיהן כיועצו הקרוב של מלך מרוקו חסן השני וכיום לוחש על אוזני בנו, המלך מוחמד השישי, ואף ייעץ לשמעון פרס בענייני הקשרים עם מדינות ערב. להלוויית נשיא המדינה לשעבר הגיעו האב ובתו בנפרד: הוא כנציגו של מלך מרוקו והיא כשרת התרבות שליוותה את נשיא צרפת. גם אמה של אודרה היא דמות מוכרת בחיי התרבות המרוקאיים, כמחברת, יחד עם שתי חברות ילדותה, שני ספרי הלל לעיר אסואירה (מוגדור), שבה גדלה ובה פגשה את בעלה.
אודרה ואחיותיה ז'ודית וסברינה נולדו בפריז, לשם עקרה המשפחה. "הם עשו את הילדים שלהם ואת הקריירות שלהם בצרפת", אמרה אזולאי על הוריה בראיון נדיר לשבועון "JDD", עם מינויה לשרה. היא גדלה בשכונת בּוֹגְרנֶל הבורגנית שברובע ה־15, לא רחוב ממשכן אונסק"ו, ולמדה בבית ספר ציבורי. "החברה הכי טובה שלי הייתה יפנית וזו שאחריה הייתה ניו־זילנדית. החברות של האחיות שלי היו איראניות", סיפרה בראיון וציינה שכילדה וכנערה לא חוותה שום קושי על רקע זהותה, ו"אין לי אף זיכרון של חוויה אנטישמית". התמימות הזו פגה כשאזולאי נכנסה ל־ENA, בית הספר הגבוה לניהול. "זה היה הלם", סיפרה. "שם נתקלתי בעוצמה באנטישמיות בסגנון 'צרפת הישנה'".
כשמלאו לה 20 חזרו הוריה למרוקו. "ביליתי שם הרבה בחופשות, סבתי חיה שם. זו ארץ הלב, הטעמים והמוזיקה. השורשים שלי היו בצרפת, לא דיברתי ערבית. זו זהות עשירה יותר, וצרפת מאפשרת אותה לגמרי", סיפרה בראיון בעבר. לפני כחודש, בראיון לשבועון "אפריקה הצעירה", הוסיפה: "אני שואבת את כוחי מההיסטוריה הפרטית שלי, מהקשר שלי למרוקו, לעולם הערבי ולאפריקה. שירי הערש של ילדותי הם צלילי המואזין, פעמוני כנסיות מונפרנאס וניגוני בתי הכנסת. אני מתכוונת לרתום את המנעד הרחב הזה לשירות פעילותי באונסק"ו".
אזולאי גדלה, לדבריה, "במיליה מאוד שמאלני". שמאל חברתי וגם "שמאל פוליטי, סביב הסכסוך הישראלי־פלסטיני". בגיל 15 יצאה להפגין עם חבריה מהתיכון נגד הימין הקיצוני. "החלוקה אז הייתה פשיסטים מול אנטי־פשיסטים. בחבר'ה שלי היינו מאוד אנטי־פשיסטים", סיפרה.
"אודרה אזולאי היא כמו ההורים שלה, אינטליגנטית וחדה", אמרה עליה ראשת עיריית ליל, מרטין אוברי, לשעבר מזכ"לית המפלגה הסוציאליסטית, שמכירה אותה מילדות. "יש לה חיוך אמיתי ופתוח, ואלגנטיות אינטלקטואלית ואישית ביחסיה עם הזולת".
התיאור הזה, של אינטליגנציה וגישה הומנית, חוזר בפי כל מי שמוכן לדבר על אזולאי, לצד "יכולת להכריע ללא היסוס", כפי שמספרת חברה קרובה שעבדה איתה במרכז הקולנוע הצרפתי ומעדיפה להתראיין בעילום שם.
איזבל ג'יורדנו, עיתונאית מוערכת ומנהלת קרן אוניפרנס היוקרתית להפצת הקולנוע הצרפתי בעולם, מתארת את יכולתה של אזולאי "ללמוד ולהבין במהירות וברגישות רבה נושאים חדשים ובעיות מורכבות, כולל נושאים מסובכים כמו כלכלת שווקים או ענייני גזענות וחוסר סובלנות. היא טובה בניהול משא ומתן ברמות מפחידות והיא סוס עבודה רציני. היא מסוגלת לעבוד שעות: כשנסענו יחד למקסיקו היא הביאה לטיסה ערימת תיקיות ועברה עליהן בשקדנות כל הדרך".
בזכות הקולנוע
אזולאי, שהעידה כי בילדותה שרצה בספרייה וקראה בלי הפסקה, ושזוכרת את שנות בית הספר כ"נפלאות", קיבלה את החינוך המובחר ביותר: יש לה מאסטר כפול בניהול מאוניברסיטת פריז־דופין היוקרתית ומאוניברסיטת לנקסטר הבריטית, תואר מסיאנס־פו, בית הספר של העילית האינטלקטואלית הצרפתית, והיא בוגרת ה־ENA, שממנו יצאו כמעט כל הפוליטיקאים המובילים בצרפת. כדי לממן את הלימודים עבדה בבנק. "שנאתי את זה", התוודתה בראיון ל"פריזיאן" ב־2016.
במהלך לימודיה פגשה את בעלה, פרנסואה קסבייה לאבָּרַק, לשעבר מנהל ברדיו פראנס והיום יועץ פרטי ומרצה לפוליטיקה ולניהול תרבות. לזוג שני ילדים, בן ובת, שאמם מעולם לא הצטלמה איתם באופן פומבי. במסגרת הקנאות לפרטיות המשפחתית, לא פורסמו עד כה גם צילומים שלה עם הוריה או עם אחיותיה, שגם הן עוסקות בניהול תרבות ובהפקה.
המסלול הרציני הזה הופר פעם אחת ב־2004, בהופעת אורח זעירה בסרט בעל השם הנבואי במקצת "התפקיד הגדול": סיפורו של שחקן יהודי החולם להופיע בגרסה הוליוודית ביידיש של "הסוחר מוונציה". בסרט, שהופץ בארץ בשם "פעם בחיים", אזולאי משחקת את עוזרת הבמאי, בתפקיד שכולל שורה יחידה: "מר גרישנברג מתכוון להקים לתחייה את המסורת המהוללת של הדרמה היידישאית".
שנתיים אחר כך, ב־2006, הגיע התפקיד הגדול הראשון שלה: במרכז הלאומי הצרפתי לקולנוע, ה־CNC, הקרן הציבורית החשובה ביותר בצרפת לקידום הקולנוע, הנחשבת לחותמת היוקרה ולמשענת הציבורית של כל תעשיית הסרטים והטלוויזיה במדינה, שמממנת ומקדמת גם פרויקטים עם ארצות שותפות, בהן ישראל. אזולאי החלה לעבוד כסגנית מנהלת מחלקת הטלוויזיה, כעבור שנה הפכה למנהלת מחלקת הכספים והייעוץ המשפטי וב־2011 מונתה לניהול המרכז שתקציב המענקים שלו ל־2017 עומד על לא פחות מ־707 מיליון יורו. "הקולנוע הוא התחום שסייע לי הכי הרבה בבניית זהותי המקצועית", אמרה בראיון. "ה־CNC הוא מערכת ההנעה של הקולנוע. זה מאגר שמן המנועים של המערכת כולה".
בין הישגיה בתפקיד, אזולאי ניצחה במאבק נגד הוליווד, כשהצליחה להכתיב תנאים מועדפים להפצת סרטים אירופיים באולמות הקולנוע שבשליטת חברות הענק האמריקאיות. היא גם הכירה שם שחקנית מוערכת ומפיקת סרטים עצמאיים בשם ז'ולי גאייה, לימים בת זוגו של פרנסואה הולנד. החברות הזו השתלמה בהמשך: הנשיא הולנד קלט מהר מאוד את כישוריה ובקיץ 2014 הציע לה להפוך ליועצת מיוחדת לענייני תרבות ותקשורת בארמון האליזה. "במשך 15 חודשים היא הפגישה את הנשיא, שאינו חובב תרבות גדול, עם אמנים", העיד עליה ז'אן־לוק מרטינז, מנהל מוזיאון הלובר. "היא לקחה אותו להצגות, לתערוכות. תמיד הייתה לה אוזן קשבת וחיובית, מצרך נדיר בחוגי השלטון".
המשפחה לפני הכל
בינואר 2015, הייתה אזולאי חלק מהצוות הנשיאותי שהתמודד עם זוועת הפיגועים ב"שרלי הבדו" ובהיפר כשר. "אני זוכרת שהאירוע השפיע עליה מאוד כאם", מספרת חברה קרובה שמבכרת לא להזדהות. בסוף אותו שבוע הסבירה אזולאי לילדיה מה קרה: "אמרתי להם: הטרוריסטים תוקפים מטרות שונות, הקורבנות היו יכולים להיות אנשים אחרים ולאו דווקא המאיירים, השוטרים או היהודים. אלה שמפעילים את המחבלים הורגים בכל יום מוסלמים בארצות שלהם", סיפרה בראיון ל־"JDD" והוסיפה, "הזיכרון החזק ביותר שלי היה כשהסברתי לילדיי מה קרה בשואה. הם היו בבית ספר יסודי. זה היה הדבר הכי קשה מבחינתי".
האיזון בין העבודה התובענית לחיי המשפחה הוא אחד ממפתחות ההצלחה של אזולאי. "היא הביאה איתה את הילדים לעבודה המון פעמים וחיי המשפחה מאוד חשובים לה", מספרת החברה הקרובה. "היא מתה על הילדים שלה וגם מאוד קשורה להורים. היא לא מסכימה שהחיים שלה יסתובבו רק סביב הקריירה".
לתפקיד שרת התרבות הגיעה בפברואר 2016. הנשיא הולנד, שהפופולריות שלו הגיעה אז לשפל, ריענן בפעם השביעית את צוות ממשלתו של מנואל ואלס, ואזולאי נכנסה לתפקיד במקום השרה המודחת פלר פלרן, שאיתה למדה ב־ENA. היא קיבלה את המינוי אחרי ששלוש מועמדות אחרות דחו אותו, בהן אן סנקלייר, אשתו לשעבר של דומיניק סטראוס־קאהן, וכמו שחקנית שזוכה באוסקר על תפקיד שכוכבת מפורסמת דחתה — זה השתלם לה.
אבל לא כולם היו מרוצים מהעניין. נשמות טובות טוענות עד היום שאזולאי ויועצת אחרת של הנשיא, דחפו את פלרן החוצה, כל אחת מטעמיה. מלעיזים אחרים טענו שאזולאי זכתה בג'וב בזכות החברות הקרובה עם זוגתו השחקנית של הנשיא, שהיה לה מה להרוויח מחברה טובה בראש משרד התרבות. אולי זו הסיבה לכך שאזולאי משתדלת להצניע את החברות וטענה בעבר כי היא וגאייה "מכרות" בלבד.
גם בכירים בממשל האלג'יראי קבלו על המינוי והתלוננו על "המרוקניזציה של הפוליטיקה הצרפתית", אף שלאזולאי כלל אין אזרחות מרוקאית.
הודעת הנשיא הולנד בסוף 2016 הותירה לשרה הטרייה מעט מאוד זמן להתבלט בתפקיד החדש, אבל היא ניצלה כל דקה: בין השאר הספיקה לבטל את הגבלת הסרטים הכוללים סצנות סקס לגיל 18 ומעלה (ולעצבן את הארגונים הקתוליים), להעלות את תקציב התרבות ליותר מאחוז מתקציב המדינה — שפע שלא נודע כמותו מאז ימי ז'אק לאנג, שר התרבות המיתולוגי של צרפת, וגם, כן, לשתף פעולה עם אונסק"ו, בפרויקט להגנת אתרי מורשת באזורי קרב.
על הדרך היא הספיקה להחזיר יצירות אמנות שנגזלו במלחמת העולם השנייה לבעליהן היהודים ולממן חיפוש יורשים בסיוע חברות המתמחות בהיסטוריה משפחתית, ותמכה באולמות הקונצרטים שננטשו אחרי הפיגוע בבטקלאן, בהיקף של 14 מיליון יורו. חלק מההצלחות בושלו על ידי קודמותיה, אבל אזולאי הפגינה בקדנציה הקצרה הזו יכולות ניהול וביצוע מרשימות, שבעזרתן הביאה לסיום תהליכים שנגררו במסדרונות משרד התרבות.
הקולגה לשעבר ג'יורדנו לא מופתעת. "יש לאודרה רגישות, אינטואיציה, כישורים פסיכולוגיים והרבה קסם אישי ואלגנטיות", היא אומרת, ונזכרת באירוע שניהלה עם אזולאי במסגרת עמותת "קולנוע לכולם", המארגנת הקרנות סרטים בשכונות מצוקה והקרנות לתושבי השכונות בבתי קולנוע יוקרתיים. "ערכנו קבלת פנים ל־200 ילדים שהתרוצצו וצרחו במסדרונות משרד התרבות. אודרה נהנתה מכל רגע והצטלמה לסלפי עם כולם. היא יודעת לדבר עם כל אדם בגובה העיניים ומעניקה תשומת לב גם לאנשים שפועלים רחוק מאור הזרקורים. יש לה המון חוש הומור, היא צוחקת הרבה ולא אוהבת את הצד חמור הסבר של המוסד המכובד. היא דוגמה מעולה לצרפת המודרנית, הגאה בשורשיה ובחילוניות שלה, שלא מפחדת להתערבב עם מרוקו. היא מהווה מודל נהדר לאישה בעמדת כוח ודוגמה מעוררת השראה לכל הנשים".
הקרב על אונסק"ו
למרות שבשלב זה כבר היה ברור שמדובר באישה מרשימה במיוחד, המועמדות של אזולאי לראשות אונסק"ו, שעליה הודיע הולנד במארס האחרון, הפתיעה רבים. לא רק כי הולנד ידע שהבחירות לתפקיד יתקיימו לאחר עזיבתו את האליזה, אלא בעיקר כי שאר המתמודדים החלו בקמפיינים חודשים רבים קודם לכן. אזולאי, מצידה, הסכימה להצעה מיד.
האם ידעה איזה כאב ראש היא לוקחת על עצמה? סביר להניח שכן. כידוע, הארגון, שנוסד בנובמבר 1945 ומשרדיו שוכנים בפריז, מתקשט לאחרונה בכמה הצבעות הקשורות יותר לפוליטיקה ופחות לתרבות או לשימור אתרי מורשת, כולל ההכרזה, לפני שנה, שמשתמע ממנה כי אין זיקה בין העם היהודי לכותל המערבי ולהר הבית, המוזכר בהחלטה רק בשמו הערבי. "אונסק"ו הוא מגרש המשחקים היחידי שבו הפלסטינים יכולים לנצח את ישראל וארה"ב", אומר השגריר שאמה הכהן.
העובדה שאזולאי יהודייה יכולה לשנות את זה?
"תראי, אזולאי היא שמאל. לא תמיד הפרטנר הכי נוח שלנו ללבן דברים עם שכנינו. זו עלולה להיות חרב פיפיות. מצד אחד, בכל עניין שבו היא תתייצב לצד ישראל, למשל בנושא המקומות הקדושים, היא תיחשד מיד בשיתוף פעולה, אז יש סיכוי שהיא תנסה להוכיח שהיא ניטרלית. מצד שני, גם היא וגם משפחתה חיות בתוך קהילות יהודיות. אם יהיו החלטות קיצוניות נוספות כמו ההחלטות בנושא המקומות הקדושים לעם היהודי, אני לא מקנא בהן. לא הייתי רוצה להיות במקומן במפגש בבית כנסת למשל".
אבל לפני שתוכל להתייצב מול הקשיים שנלווים לתפקיד, אזולאי הייתה צריכה לזכות בו. וזה לא עמד להיות קל. על מסלול המרוצים המתינו לה שמונה מתמודדים, שעבור ארבעה מהם, אזרחי המדינות קטאר, עיראק, מצרים ולבנון, מועמדותה הייתה סמרטוט אדום: מבחינתם, הגיע תורם לעמוד בראשות הארגון. בתחילת יולי האחרון חתמו לא פחות מ־50 אינטלקטואלים מארצות ערב על עצומה שהוגשה לשר החוץ הצרפתי ובה קראו לשקול מחדש את מועמדותה.
אם זה לא מספיק, כמה ימים לפני ההצבעה הסופית לראשות הארגון הודלף לאתר העיתונות L’Opinion מכתב קשה ששלח לאזולאי שר התרבות לשעבר לאנג באפריל 2017. "האמנות שבה את מנכסת לעצמך את עבודתם של אחרים היא יצירת מופת", כתב לאנג, שהרגיש שלא קיבל מספיק קרדיט על תרומתו לפרויקט המשותף להגנת אתרי מורשת שעליו זכתה אזולאי לתהילה. "עזרת מעט. היום את מתגאה בתוצאות". נדמה שלא רק טינה על קרדיט אבוד הניעה את לאנג, אלא גם העובדה שהתמודד בעצמו על ראשות אונסק"ו בעבר ונכשל.
אבל עם כל הכבוד ללאנג בן ה־78, השחקנים הראשיים בסיפור על עתיד אונסק"ו הם אחרים: מצד אחד ארה"ב, שפרשה מהארגון כמה ימים לפני הבחירות בשל "האפליה המתמשכת נגד ישראל", שבעצמה שוקלת כעת פרישה. בנוסף לכך, כמו יפן, סעודיה, איראן ואפילו בריטניה וברזיל, שחייבות לארגון מיליונים, ארה"ב חייבת לו יותר מחצי מיליארד דולר, לאחר שהקפיאה את התמיכה בו ב־2011, בעקבות קבלת פלסטין כחברה. במילים אחרות, מזכ"לית הארגון החדשה תצטרך למצוא דרך ליישר את ההדורים עם המעצמה החזקה בעולם.
מצידה השני של הזירה עומדת קטאר: ביוני השנה הכריזו סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ותימן, בתמיכת מצרים וכמובן לשביעות רצונה של ארה"ב, על ניתוק היחסים עם קטאר, המואשמת ב"אימוץ ארגוני טרור שנועדו לפגוע ביציבות האזור". רק שזה לא הפריע למועמד הקטארי לראשות אונסק"ו, חמאד אל־קווארי, לחלום על התפקיד במשך שלוש שנים. "אין הרבה בירות בעולם שהוא לא ביקר בהן במסגרת הקמפיין", אומר שאמה הכהן. וכך, בעוד תקציב מסע הבחירות של אזולאי עמד על 170 אלף יורו, על פי העיתון הכלכלי "Challenges", אל־קווארי הוציא סכום כזה ביום.
במסדרונות אונסק"ו מרכלים גם שהמועמד מפזר הזמנות לאירוח הכל־כלול בדוחה. לפי השבועון "אפריקה הצעירה", שפירסם את הדברים, עשרה מתוך 58 צירים שהוזמנו נענו להזמנה. במקביל יצא נשיא אל־סלבדור בהודעת תמיכה במועמד הקטארי, אירוע שעורר לא מעט תמיהה בהתחשב בעובדה שנציגי חברת המים והחשמל של קטאר ביקרו באל סלבדור ב־2013 כדי לבחון הקמת מפעל מקומי בעלות של מיליארדים.
בסופו של דבר הכריעה הודעת הפרישה האמריקאית את הכף: שאר הארצות חששו כי ניצחון המועמד הקטארי יסתום את הגולל על אפשרות חזרתה של ארה"ב לארגון, ויוביל למפלת הארגון כולו. דרכה של אזולאי לתפקיד נסללה: בתום שישה סיבובים מתישים, וברוב של 30 קולות לעומת 28, היא הוכרזה כמנהלת אונסק"ו החדשה, ואם הכל יתנהל כצפוי, בנובמבר הקרוב היא תחליף את אירינה בוקובה הבולגרייה.
איזו מנהלת היא צפויה להיות? אם להסתמך על ג'יורדנו, מוצלחת. "היא פתוחה וסקרנית לגבי תרבויות העולם, מודעת לסוגיות הכלכליות והדיפלומטיות ואדם שהחינוך והתרבות יקרים לו. יש לה חוש פוליטי מפותח אך ללא ציניות".
חברתה הקרובה של אזולאי מדגישה את יכולתה "להיות בלתי אמצעית ולפעול בלי להיתקע בקונצנזוס. לאודרה תמיד הייתה מחויבות לשירות הציבורי. יש לה משנה תרבותית סדירה, היא יודעת לאחד אנשים וחשוב לה לשמר את התרבות ולהגן עליה".
"הבחירה בה יכולה לעורר תקווה", אומר שאמה הכהן. "תלוי כמה היא יודעת להילחם, כמה היא מוכנה לעבור ימים לא נעימים ואם תצליח לגייס כוחות תומכים".
אין ספק שבמצבו הנוכחי של אונסק"ו, לצד כישרונותיה, אזולאי תצטרך לעבוד קשה, שלא לומר להפעיל כמה קסמים, כדי להוציא את המוסד המקרטע הזה מהבוץ.
