כפשע ביניהם

"זה שוב פעם אתה?" שאלה הפקידה המבוגרת מסניף בנק דיסקונט בחולון את השודד הגברתן שניצב מולה עם אקדח גדול ושחור, לאחר שזה ניתר מעל הדלפק הגבוה שהפריד בינה לבין לקוחות הבנק.

השודד הביט בה בהשתוממות.

"הסברתי לקהל הלקוחות שנקלעתי לחובות ואני מתנצל", שיחזר מאוחר יותר את אותו שוד בחקירתו שהוגשה לבית המשפט.

אבל בסמוך לפקידה המבוגרת ישבה פקידה צעירה יותר. היא לא הצליחה להישאר אדישה לנוכח אקדח הגלוק השחור האימתני שהונף כלפיה ופרצה בבכי. "אל תדאגי, הוא רק בתקופה קשה, הוא לא יפגע בך", ניסה להרגיע אותה אחד הלקוחות, אבל הפקידה המשיכה למרר בבכי.

השודד החליט לעשות מעשה. הוא הישיר אליה מבט מבעד למסכת הסקי שעטה ואמר לה ברוך: "תירגעי, נשמה, אני לא מתכוון לפגוע באף אחד, ואני ממש עוד דקה הולך".

"בסדר, תודה", השיבה הפקידה, קצת פחות מבוהלת.

"חג שמח", סיכם השודד והסתלק עם 48,350 שקל כשהוא רכוב על אופנוע.

מיד כשיצא מהאזור סימס לחברתו: "עוד דקה אני בבית".

"אני מחכה", היא השיבה לו.

19.3: שוד סניף הדואר בראשל"צ

על פי כתב האישום שהוגש נגדו לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל־אביב, שמו של השודד המנומס הוא בר בן סעדון, בן 26 מראשון־לציון, והוא מואשם בביצוע של 11 מקרי שוד בשני סניפי דואר ובשישה סניפי בנק, שלחלקם חזר פעמיים. אחרי השוד האחרון שבוצע לפני חודשיים, גם הוא בחולון, נתפס בן סעדון בעודו מנסה להימלט מהמקום, אחרי ששוטר תנועה ערני זינק עליו וריתק אותו עד שהגיעו ניידות תגבור. באמצעות טביעות אצבעותיו, איכונים של המכשיר הסלולרי שלו וצילומים שבהם זוהתה קסדתו, הצליחה המשטרה לקשור את בן סעדון למקרי השוד האחרים.

"תמונה ראשונה בסיפור שלא ייגמר לעולם".

"הלכתי לבנק לפרוט את הצ'ק", כתב לה שלושה ימים לפני השוד הראשון. "ספרו מולי 350 אלף". "יופי. אותו בנק שדיברנו?" שאלה מוצפי. "כן", ענה. "וואלה, מישהו משך?" התעניינה. "לא, הפקיד... אמרתי לעצמי, אם רק הייתי נכנס עם מסכה... חחחח".

"יש לך עד השעה 5", ענתה לו.

בהמשך ההתכתבות גילו החוקרים שלא פעם מוצפי היא שדירבנה לכאורה את בן סעדון, סייעה לו בתמונות ובווידיאו שצילמה ושלחה לו את לוחות הזמנים של הבנקים השונים. בכתב האישום מוצפי מואשמת בקשירת קשר לביצוע פשע (שוד), בסיוע לשוד בנסיבות מחמירות ואף בשוד מזוין בנסיבות מחמירות – עבירות שהעונש בגינן יכול להגיע לשנות מאסר רבות. לפני שבועיים השתחררה ממעצר בכלא נווה תרצה ונשלחה למעצר בית.

כדי לנסות להבין מתי סיפור האהבה הזה יצא מכלל שליטה, שוחחנו בשבועות האחרונים עם בני משפחותיהם הקרובים ביותר של השניים. ונראה שהפעם, התשובה לשאלה הזו די פשוטה: הצרות התחילו מיד בהתחלה. כי לצד אהבת האמת השוררת כנראה בין בר ליובל, הקשר ביניהם היה טעון מאוד. בתוך שנה ושלושה חודשים הספיקו השניים לעבור לגור יחד, להתארס, להיכנס להיריון ולבצע הפלה, לקבוע תאריך לחתונה, לבטל את החתונה, לריב עם שתי המשפחות שלהם ולהשלים. וכל זה עוד מבלי שהזכרנו 11 מקרי שוד, להוציא סכום גדול על סמים שצרכו ולצבור חוב שהלך ותפח לשוק האפור.

במסיבת אירוסיהם

"מהיום שהיא נכנסה לחיים שלנו, ידעתי שיהיו צרות", אומרת אמו של בר, עינת בן סעדון, "היא דאגה שנריב. לדעתי זו בחורה חולה שהציגה את עצמה כעשירה. היא אמרה לי, לאבא שלי יש דירה בצפון תל־אביב ב־3 מיליון. זה לא עשה עליי רושם. אותי לא קונים בכסף. גיחכתי. מצד שני, אני בחמלה עליה, משום שגם אני התרגלתי אליה. אתה מבין את האבסורד? זו בחורה שאפשר להגיד שהרסה לבן שלי את החיים ואני התרגלתי אליה, קיבלתי אותה".

קובי מוצפי, אביה של יובל, לא נשאר חייב: "התנגדתי לקשר כי מיד בהתחלה, כבר כשהם הכירו, הבנתי מהבת שלי דברים לא טובים עליו. הוא למד עם הבת הגדולה שלי בתיכון והיא סיפרה לנו שהוא לא למד, שהיה כל הזמן מחוץ לכיתה, היה עושה בלגן. גם פער הגילאים מאוד הפריע לנו. 7 שנים ביניהם. תשמע, זה הרבה. זה הפחיד אותנו. התנגדתי לזה, היו פה צעקות, אמרתי לה שאני לא מעוניין בקשר הזה, בגלל פער הגילאים, בגלל מה שהוא, היא לקחה את הדברים שלה והלכה, עזבה את הבית. ילדה בת 18, אתה לא יכול לעשות כלום".

אחרי הריב הזה התפייסתם?

"כן, זו הייתה תקופה מאוד קשה בשבילי, התגעגעתי מאוד לבת שלי, אבל אחרי חודשיים הוא בא ודיבר איתנו, אמר שהמצב הזה לא יכול להימשך. התפייסנו והם אפילו עברו לגור אצלנו לתקופה קצרה. דיברתי איתו הרבה, אמרתי לו: לך, תלמד מקצוע, ואני אעזור לך".

הבית שלכם נראה נורמטיבי. איך זה שלא שמתם לב לחובות, לסמים, למאות אלפי השקלים שהם פיזרו לאחר מקרי השוד?

"לא היו שום סימנים. אם היה לנו איזשהו מושג, הייתי יודע בדיוק מה לעשות עם זה. אני כועס מאוד. אם היא הייתה משתפת, רומזת, אנחנו ההורים שלה, היינו יודעים מה לעשות. זו ממש בושה. לא באנו ממשפחות של פשע, אנחנו אנשים ישרים, של עבודה, של משפחה. של לקבל את האחר, יושר, נאמנות, מסירות, חריצות. היה לי חשוב שתגיע אלינו ותראה באיזה בית יובל גדלה. גם מבחינה חומרית וגם מבחינת אהבה, שום דבר לא היה חסר לה".

קשר בצל המחלה

בר בן סעדון, הבכור מבין שלושה אחים, גדל ברחוב שנקר בעיר חולון, להוריו סימון ועינת. כשהיה בן שבע, עם הולדת אחיו האמצעי, עברה המשפחה להתגורר בשכונת קריית־כרמים בראשון־לציון. "בתור ילד", נזכרת דודתו אורית גור, "בר היה האחיין היחיד שלי ושל אחי והוא היה מוקף בהרבה מאוד אהבה. אחי היה לוקח את בר המון איתם לקאנטרי, לטיולים. הוא היה ילד אהוב. יש לי סרטונים ותמונות למכביר שלו בתור דודה. הוא היה ילד מאוד פיקח, קלט מהר. כשקראו לו ספרים לפני השינה, הוא זכר את הטקסטים. היינו משחקים איתו משחק, היינו משנים בכוונה תוך כדי קריאה משפט בספר והוא היה מתקן אותנו, למרות שעוד לא ידע לקרוא".

"הוא היה פשוט ילד טוב ירושלים", נזכר דודו, איציק מאירפוד. "לא היה חסר לו כלום אבל הוא גם לא ילד מפונק ותמיד אהב לעזור ולעבוד".

בן סעדון למד בתיכון מקיף ה' בראשון, אבל לא השלים בגרויות. "הוא ילד מאוד אינטליגנטי, אבל הלימודים לא היו בראש מעייניו", מסבירה אמו עינת. "למרות זאת, הוא התגייס לצנחנים וסיים כחייל מצטיין. אחרי הצבא הוא עבד בכמה עבודות מזדמנות, בתחנת דלק, באולם אירועים. הוא מאוד אוהב קולינריה ותמיד התחבר לנושא, אז החלטתי לפתוח בשבילו מקום. רציתי לממש לו את החלום הזה, כי ידעתי שהוא טוב בו. עד שהיא באה לחיים שלנו והכל נהרס".

ההורים עינת וסימון, שהיו שכירים במשך שנים ארוכות, החליטו להמר. הם פתחו את "אייס־בר", גלידרייה במרכז המסחרי הסמוך לביתם, ונתנו לבר לנהל את המקום. אחת העובדות ששכר הייתה צעירה מהשכונה בשם יובל מוצפי. אמה, נטלי מוצפי: "יובל מאוד אוהבת את העבודות האלו של להגיש, קרפים, גלידות, היא מאוד טובה בזה. הבעיה היא שהיא לא מחזיקה מעמד בגלל המחלה. יובל אובחנה כסובלת מאנורקסיה ומבולימיה וקשה לה להחזיק עבודה. באחת הפעמים היא אפילו הפילה מגש עם צ'יפס חם והתעלפה".

מתי התחילה המחלה?

"בגיל 14 היא החליטה שהיא מלאה. האמת שכאילו גם אנחנו היינו קוראים לה בצחוק, כשהיא הייתה ילדה קטנה, היינו קוראים לה 'סופגי', היינו קוראים לה 'סומו'. מי חשב על זה שזה יעשה לה איזשהם משקעים? בגיל 14 היא חזרה מאיזושהי מסיבה והסתכלה על התמונות במחשב ואמרה, 'אמא, תראי, אני הכי שמנה פה בתמונות'. אז אמרתי לה, 'די, יובל, שטויות, תורידי 3־4 קילו והכל בסדר'. אז היא אמרה לי, 'אמא, אני מתחילה דיאטה'. זרמתי איתה, רכשנו מעדנים דיאטטיים והתחלנו לקרוא על דיאטות ושמנו על המקרר את הדיאטה. זה התחיל מזה".

ומה קרה?

"היא התחילה להיכנס לזה יותר ויותר דרך האינטרנט ונסחפה למקום לא טוב. מלמדים באתרים האלו איך להקיא, בהתחלה עם מברשת שיניים. היא יצרה קשר עם בנות בפייסבוק, ירדה המון במשקל, היא הגיעה למצב שזה פגע בכל המערכות בגוף, נשירות, חולשות, התעלפויות. היה לה קשה להמשיך להגיע לתיכון. החלטנו לאשפז אותה במחלקה להפרעות אכילה. חיכינו חודשים ארוכים עד שהגענו למחלקה וחשבנו שזה מה שיציל את הבת שלנו, אבל בדיעבד זה רק דירדר אותה יותר. הם פתחו קבוצה של כל החבר'ה מהמחלקה וגם אחרי שהם חזרו הביתה הם היו מלמדים אחד את השני כל מיני שיטות, איך לא לבלוע את הכדורים למשל. במקום שהם יועילו אחד לשני הם מדרדרים אחד את השני.

"באחד הימים מצאתי אותה במצב לא פשוט. היא לא ממש רצתה להתאבד, אבל זה היה מחזה קשה מאוד כאמא. שאלתי אותה, 'למה, יובל?' היא אמרה שהיא לא מצליחה להשתחרר מהמחשבות הנוראיות של איך שהיא נראית, שהמחשבות האלו משתלטות לה על המוח ועל החיים".

ביולי 2013, לאחר שהשתחררה מהמחלקה להפרעות אכילה בתל־השומר, התראיינה מוצפי למגזין "ראש 1" וסיפרה: "הרגע הכי קשה היה כשלא רציתי לחיות. כשאמרתי שאין לי כוח להתמודד עם זה יותר. היו המון תקופות שניסיתי להחלים ולא הצלחתי. תמיד הייתי הולכת לישון בלילה ואומרת לעצמי שמחר בבוקר אני קמה ודי, די לספור קלוריות. די לא לאכול! תאכלי מה שבא לך. הייתי אומרת לעצמי, 'תיהני, כי חיים רק פעם אחת'. אבל אז הייתי קמה בבוקר ועוד פעם אותו הדבר – ירקות, תה, מסטיקים, וחוזרת לישון. זו הייתה השגרה שלי.

מוצפי בראיון ל"ראש 1" ב־2013. "אבא שלי אמר לי: 'אם את רוצה למות, אני ארים ידיים'"

"אמרתי לעצמי שאני אקח את השליטה הזו למקום אחר. את רוצה שליטה באוכל? קחי את השליטה הזו ותחליטי כן לאכול, כן לחיות. אמרתי לעצמי שאני חייבת לצאת מזה. אבא שלי אמר לי: 'תגידי לי אם את רוצה לחיות, כי אני אלחם למענך. אבל אם את רוצה למות, אני ארים ידיים'. המוות היה ממש קרוב".

למרות המחלה שממנה סבלה, בר התאהב בעובדת שלו. השניים נסעו לאמסטרדם וחזרו כזוג. אלא שההורים, כאמור, לא מיהרו לקבל את הקשר. נטלי: "מאוד רצינו שהיא תתגייס לצבא והצבא היה מוכן לקבל אותה, למרות המחלה. אנחנו משפחה שכולם מאוד הולכים בתלם, לימודים, בגרות, צבא. בסוף היא קיבלה החלטה לא להתגייס בגלל המחלה. היא אמרה לי: 'אמא, אני לא אסתדר', כי היא לא אוכלת ליד אנשים. ואז היא התחילה לעבוד בקיוסק אצל בר. ויום בהיר אחד היא אמרה לנו שמתחיל ביניהם קשר של אהבה. לא אהבנו את זה. כעסנו וניסינו למנוע את זה, אבל הייתה שם אהבה. מי יכול לפרק זוג אוהב בימינו? אי־אפשר. אין. הצעירים זה ראש בקיר".

למה כעסתם?

"כעסנו כי היא הייתה בת 18 והוא בן 25. לא אהבנו את זה. גם אמרנו שאנחנו לא יודעים מה הוא עושה. אנחנו לא מכירים אותו. לא היה נראה לנו. הרגשנו לא טוב עם הקשר הזה. ניסינו למנוע. פשוט חשבנו, באינטואיציה של הורים, שהקשר הזה לא בריא. היא אמרה שיש ביניהם אהבה. באיזשהו שלב היה כאן ויכוח בינה לבין אבא שלה. והיא לקחה את הבגדים ועברה לגור אצלו בבית".

השניים התגוררו בבית הוריו של בר, אלא שגם שם הדברים לא הסתדרו. "יום אחד היא התלבשה בחדר של בר עם דלת חצי פתוחה", מספרת עינת. "אמרתי לה: 'יובל, יכול היה לעבור עכשיו הבן האמצעי שלי, זה לא ראוי, תסגרי את הדלת'. כשהיא התלבשה לא לטעמי ניגשתי אליה כשהיינו לבד ודיברתי איתה כמו אמא".

במקביל לאינטריגות האלו החליטו הוריו של בר להוציאו מהעסק על רקע הפסדים שחווה הבר שניהל. "זה לא היה בשבילו", מסכמת אמו עינת. אבל למרות הניסיון לעשות את המהלך בשלום בית, בר ויובל עזבו בזעם את בית הוריו ועברו להתגורר בבית הוריה, לאחר שבר קיים עימם שיחת פיוס. בר טען כי הוריו חייבים לו כסף בגין עבודתו במקום. "הם באו לאייס והוא התווכח איתי", מספרת עינת. "היא (יובל) עשתה לי אצבע משולשת בשתי כפות הידיים. רציתי לקבור את עצמי. אמרתי, בחורה כזאת הולכת להיות הכלה שלי?"

לאחר כמה שבועות בבית משפחת מוצפי עזבו בר ויובל שוב, והפעם לדירה שכורה.

חובות לשוק האפור

חודשיים לאחר שעברו לגור יחד החליטו השניים להתחתן. כך עולה מעדותו של בר במשטרה, שהוגשה לבית המשפט: "רצינו להתחתן באולם א', קבענו חתונה ב־1.6.17. סגרנו אולם, נתנו צ'ק פיקדון על 110 אלף. בעקבות הצ'ק וההוצאות לחתונה שהתחלנו לסגור, אני ויובל חששנו מכך שלא נצליח לעמוד בכיסוי ההוצאות, בעקבות זה לוויתי 50 אלף מבנק הפועלים ועוד סכום של 90 אלף ממלווים בשוק האפור. ההסדר ביני לבין השוק האפור היה כדלקמן: תשלום קבוע חודשי של 2,500 שקל שיהיה כתשלום הריבית ואחרי החתונה נשלם עוד 100 אלף. באיזשהו שלב אני ויובל סיכמנו כי האולם יקר לנו, ביטלנו את האולם בהסכמת בעל האולם ולא שילמנו כלום. בשלב מסוים נודע למלווים בשוק האפור שהחתונה נדחתה, ואז סכום הריבית קפץ מ־2,500 ל־10 אחוז, כלומר 9,000 שקל. בינתיים, את כל הכספים שקיבלנו מהבנק והשוק האפור, על סך 140 אלף שקל, ביזבזנו ולא היה לנו מה להחזיר לשוק האפור. לפני שלושה חודשים הם גם פרצו לי לבית. הם ביקשו ממני כסף ואמרו לי שאם הם לא יקבלו את הכסף בזמן הם ימשיכו להגיע הביתה ולאיים בכוח. הם אמרו שהם יפגעו בנו".

בטיול לוונציה

מחומר החקירה שהוגש לבית המשפט עולה כי בני הזוג נסעו לזנזיבר ולוונציה, שם רכשו מותגים יקרים. הם גם קנו מכונית קיה כמעט חדשה מדודתו של בר ואופנוע. ובאחד הימים בר אף רכש עבור יובל כלבת פומרניאן גזעית בשם צ'וצ'ו ב־10,000 שקל. אלא שמחומרי החקירה עולה כי כל אלו בטלים בשישים לעומת ההוצאה הגדולה ביותר שלהם – סם הקוקאין.

החיים הטובים של בן סעדון ומוצפי. בחופשה בזנזיבר בחודש יולי השנה

בן סעדון סיפר בחקירתו כי החזיר לגובי השוק האפור כ־100 אלף שקל, אלא ששתי ההלוואות שלקחו בסך 140 אלף שקל וכספי השוד בסך 390 אלף שקל הסתכמו ביותר מחצי מיליון שקל שעברו אצלם בידיים בתקופה של כחצי שנה. לשאלת החוקר "איפה נמצא שאר הכסף?" ענה בן סעדון: "הלך על סמים, שאני לא אנקוב בשמם, שלא תגיד קלים, קשים, מסוכנים". לאחר שהבין כי המשטרה כבר יודעת הכל, הודה: "אני רוצה לענות - מדובר בקוקאין".

בתוך מערכת היחסים שלהם, שסבבה סביב הסם המסוכן והממכר, ניסו בני הזוג, כל אחד בתורו, למתן את הצריכה. "עשית?" כתב לה בר באחד הימים. "עשיתי שתי שורות ומתוקה. י' הביא לי", השיבה. "יופי, תעופי". "מה, תשב בבית ותעשה קוק?" "לא יודע. כרגע זה הרעיון". "שלא תגזים", הזהירה אותו יובל.

גם בר, מצידו, ניסה למתן את יובל. בהסכם שנחתם ביניהם נכתב: "אני יובל מוצפי מתחייבת שלאחר שבר בן סעדון יביא אחד מש' (שם של סוחר סמים – א"ש) אני לא מדברת על סמים עד יום שישי הקרוב. ואם אפר הסכם זה, כל הפרה תומר לחובה שעליי לבצע לרצונו של בר". בתחתית הדף חתמו שני בני הזוג. בהתחייבות אחרת כתבה מוצפי: "אני, יובל מוצפי, מתחייבת בזאת שלא אכניס אפילו לא גרגיר קוק לאפי, לפי, לפי טבעתי".

המשפחות שלהם לא חשדו בכלום. למעשה, משפחתה של יובל דווקא חשבה שהקשר עושה לה טוב. "יובל אמרה שהאהבה הזאת מאוד עזרה לה ודווקא היא מרגישה שהוא עוזר לה לצאת מהמחלה", מספרת היום אמה, "שהאהבה הזאת מחזקת אותה, נותנת לה אור. הייתה לה קצת יותר שמחת חיים. ראינו שיש לה אהבה. התפללנו וקיווינו שיהיה לה טוב".

מחומרי החקירה עולה כי בשלב זה של יחסיהם, מוצפי הרתה והפילה. בר החל לעבוד בנגרייה המשפחתית של דודו, אבל גם הניסיון הזה לא עלה יפה. "בנגרייה, הקשר עם יובל נורא הפריע לו בעבודה", נזכר איציק מאירפוד, הדוד. "היא הייתה מתקשרת כל דקה. זה היה משהו. העובדים שלנו בנגרייה צחקו עליו. הוא כל הזמן היה עם הטלפון. הרי כשאתה עובד בעבודות כפיים אתה צריך את שתי הידיים. אז הוא היה מחזיק טת הטלפון עם הכתף. הוא כל הזמן היה בטלפון. לא ראית דבר כזה בחיים שלך. בסוף התייאשתי, אמרתי לו, שמע, זה לא זה. החלטתי לפטר אותו. הוא פתאום נעלם. הוא לא קם. אתה מתקשר, אף אחד לא עונה. הייתי צריך לנסוע עד אליו הביתה בשביל לראות אם קרה לו משהו".

מחומרי החקירה עולה כאמור כי כבר בחקירתה הראשונה סיפרה מוצפי לחוקרים על ההיריון וההפלה ועל מחלה שממנה סבלה: "עברתי הפלה לא מתוכננת, אני אנורקסית ובולימית, אני לוקחת כדורים", הצהירה. בשלב זה כתב לעצמו החוקר הערה כי זיהה סימנים על ידיה ושאל את מוצפי: "מתי ניסית להתאבד?" "לפני שהכרתי את בר", השיבה.

במהלך החקירה חזרה מוצפי לנושא ההפלה והמחלה. כך למשל כשנשאלה אם הייתה אי פעם בנגרייה שבה עבד בר, ענתה: "הייתי. אחרי ההפלה נסענו לשם. לא זוכרת למה".

כשנשאלה מדוע בהודעות היא מעודדת לכאורה את בר לבצע שוד נוסף, השיבה: "כי היו לי חובות. הייתי בת 18, שלא לדבר על המצב הנפשי שלי". בתגובה הציגה בפניה החוקרת צילום ששלחה לבר של שעות פתיחת אחד הסניפים, כמה שעות לפני שאותו סניף נשדד.

"נו, זה שיתוף פעולה או לא שיתוף פעולה?" שאלה החוקרת. "אני שומרת על זכות השתיקה", השיבה מוצפי לאחר שנאנחה.

במערבולת הקוקאין

בחודש מארס השנה, בר ויובל כבר היו בצרות: שניהם התרגלו להסניף קוקאין על בסיס יומיומי, ההיריון לא צלח, כספי השוק האפור התאדו ובר התקשה בנגרייה. אז החלו השניים לחשוב כיצד יוכלו לשנות את מצבם. בהתחלה בכלל לא דובר על שוד בנק.

מוצפי (בווטסאפ): "התקשרתי לז' (בעליו של מועדון חשפנות — א"ש) על הבוקר. לפני שנה בערך הוא הציע לי לעבוד שם במזומן. אפשר להגיע שם ל־3,000 שקל בערב. קבעתי איתו שם ב־10", כתבה לו.

בן סעדון: "יובל את חיה בסרט, אני לא חי בסרט. יש לי תוכנית בת זונה. אני אדבר איתך על זה בבית". מוצפי: "זה לא מעניין אותי, אני הולכת לשם היום. זה סופי".

בן סעדון: "יובל, אני לא מוכן שתמכרי את הגוף שלך לא בשבילי ולא בשביל אף אחד. אני הגבר וזה התפקיד שלי. אני עושה את מה שאני עושה בשביל שאת לא תצטרכי לדאוג לנו, לארגן פה כסף מאבא שלך ושם לעבוד בברים".

מוצפי: "10 חודשים אני שומעת את המנטרה הזאת. שום דבר לא השתנה".

בן סעדון: "יום ראשון אני הולך על זה".

מוצפי: "הוא היה שם היום, בר. זה לא יעבוד שוב ביום ראשון".

בן סעדון: "מזתומרת?"

מוצפי: "זה לא יהיה סכומים כאלה זה יהיה השלמות... חיפשתי על זה באינטרנט. בחיים לא עשו משהו כזה... נווה־דקלים כולה מצולמת, עדיף לך נקודה אחרת... ולחשוב איך לברוח".

בן סעדון: "אני אוהב לדבר איתך על זה, שנינו מפעילים ת'ראש".

מוצפי: "צריך לשים לו בורג בגלגל. בזה אתה חייב אותי בר... זה טיפשי".

למחרת כתבה לו מוצפי: "אי־אפשר לחיות חיים גדולים בלי כסף". מאוחר יותר שלח לה בן סעדון תמונה של אקדח שקנה ב־1,300 שקל באתר אינטרנט. "זה נראה כמו צעצוע", כתבה מוצפי.

"חחחח... זה העתק מדויק. ככה נראה האמיתי. בלייב את תראי הוא כמו בתמונה", השיב בר.

מכאן עברו בני הזוג לביצוע המשימה.

מוצפי: "מה אתה עושה כרגע?" בן סעדון: "ממתין". מוצפי: "הוא בפנים?" בן סעדון: "כן". מוצפי: "אוקיי, למחוק כל הזמן את השיחות! אני גם מוחקת". בן סעדון: בוהן של לייק. מוצפי: "נו! מה הולך". בן סעדון: "אני מחכה וצופה. כשיהיה חדש אגיד". כעבור עשר דקות המשיכה מוצפי: "אכלתי לעצמי את הידיים". בן סעדון: "איבדתי אותו... הוא לא נסע במסלול הרגיל אני מחפש". מוצפי: "טוב... באמא שלי אתה מתנהג לזה כאילו זה משחק בטלוויזיה. איבדתי אותו. יופי אז תתבלבל בבריחה. או תשכח לשים משקפיים. מה אתה גנוב, אה. עזוב בר אתה לא בנוי לזה תפרוש. אנחנו נסתדר בדרך אחרת". בן סעדון: "יובל אל תתחילי. אל תלחיצי". מוצפי: "לא מלחיצה. וואלה, אתה לא בנוי לזה. אתה סובל מאדישות יתר. משטרה יכולה להיות מאחוריך ואתה תלך. אני יוצאת מתקשרת לז' קובעת איתו היום, תיקח אותי". בן סעדון: "תראי, יובל. אני לא התנהלתי נכון. אני צריך יותר כסף בכל חודש בשביל לכלכל אותנו ואני אביא את הכסף הזה משבוע הבא. אבל כרגע אני צריך לכפר על הטעויות שלי". מוצפי: "אם היית מקשיב לי ושם את הכסף של ההלוואה בצד... שיהיה לך הון עצמי, תרשה לעצמך חברה". בן סעדון: "אני לא יכול לחיות בלעדייך". מוצפי: "אתה לא בנוי לזוגיות אינטנסיבית כזאת... איכזבת אותי שוב ושוב".

בן סעדון: "יצאתי מהאוטו היום רעול פנים והבנק היה סגור. בשביל לסדר אותנו. אני בחיים לא יוותר עלינו... אני מצטער על הכל. חיים שלי, אני יודע שנמאס לשמוע אותי כבר, אבל אני לא יכול שלא להגיד. אני רוצה ללכת ולכבוש את העולם בשבילך כי מגיע לך את העולם". מוצפי: "בין הדיבור למעשה יש הרים וגבעות".

שעתיים וחצי אחרי ההתכתבות הזו נכנס בר בן סעדון לסניף הדואר בשדרות יעקב בראשון־לציון וביצע את השוד הראשון, כשעל פניו מסכה ומשקפיים, על ידיו כפפות והוא מצויד בתיק שבו נשא את האקדח שרכש. הוא כיוון את האקדח לעבר הכספרית ואמר: "תביאי את כל הכסף", ואז פנה לכספרית השנייה ואמר: "תוציאי את כל מה שיש לך בקופה". ללקוחות אמר, "לא לזוז מהמקום". כעבור דקה נמלט משם עם 11,970 שקל. "יובל דאגתי לנו. תפתחי", שלח לארוסתו. בבוקר למחרת, כתב למוצפי: "בוקר טוב יפהפייה". "בוקר טוב חיים שלי. הפקדת בבנק?" "כן. תוך יומיים חוזר לנו האשראי".

18.7: שוד בנק בראשל"צ

כעבור שבוע, לקראת סוף חודש מארס, הציעה מוצפי שייסעו יחד לזנזיבר. בן סעדון: "בואי נחכה עוד כמה ימים נראה אם מתארגנים על עוד". מוצפי: "בסדר... מאמי, אתה עושה את זה היום?"

בן סעדון: "נראה לי שכן. למה?" מוצפי: "כי אני צריכה להיות מוכנההה".

בשעות הערב יצא בן סעדון לדרכים. אלא שתוכניותיו השתבשו עקב מונית שחנתה מול אחד הסניפים. "היה עדיף ללכת שוב לראשון. אולי ישחק המזל". כתב לה. "מה. לאותו מקום?" שאלה. "חחח כן", ענה. "לא. מה פתאום", אמרה. בן סעדון: "אולי ישחק פה. אני מחכה. קראתי ששדדו פה כבר".

כעבור כמה דקות עידכן בן סעדון: "מנהלת נועלת". מוצפי: "אז עזוב". בן סעדון: "כן אני בא".

למחרת, על פי כתב האישום, פירק בן סעדון את לוחית הרישוי של הקיה שרכש מדודתו והרכיב במקומה לוחית של רכב שחנה בחולון. אחר כך ניגש לסניף דואר ברחוב האורגים בעיר כשעל פניו מסכה ומשקפי שמש וכשהוא לבוש בגדים כהים ועל ידיו כפפות.

הוא צעק על הכספריות: "אל תזוזו, אל תעשו כלום ולא יקרה כלום", ויצא מהסניף עם 30,200 שקל. "מאמי יצאתי עם ארגזים", כתב ליובל. בתגובה כתבה לו: "מאמי תיכנס קול לנגרייה ולהעיף הכל מהאוטו. לא לשים את הכסף בשום פינה בנגרייה. תסמוך רק על עצמך! נשיקות".

בן סעדון: "הכל טוב, חיים שלי". מוצפי: "מה זה ארגזים אבל, ארגזים, יש לי בראש מחר אנחנו בתאילנד".

בן סעדון: "נראה לי מאמי האליבי שהייתי איתך עד 20:30. אני מוחק את כל השיחה".

כמה שבועות עברו ועל פי כתב האישום שהוגש נגדם השניים חזרו לשדוד. "איך את רואה את השבוע הקרוב? נגיד ומחר אני אביא מאה אלף", שאל אותה.

"בר, אם אתה מביא מחר מאה אלף אנחנו סוגרים חתונה בלי לחשוב פעמיים מבחינתי".

"גם מבחינתי. ואם ייצא מספר גבולי כזה, עשרים־שלושים, לצורך האינדיקציה". "אז יש לנו את הדברים שלנו ואת השאר נכניס לבנק, חצי לי, חצי לך".

"אני מדבר מבחינת הקוק".

"אמרתי לך. מבחינתי תביא וביום הולדת שלך מן הסתם, בוא נתאפס ונסגור את הטיול כבר". בצהרי היום בישרה יובל: "יש בהרצל 73 מזרחי טפחות".

"שעות?" שאל בן סעדון.

"בהרצל 63 יש בנק ירושלים", המשיכה.

"לא בעייתי שזה קרוב לתחנה?" שאל.

"ברור שכן... בכל מקרה שניהם פתוחים אחה"צ", ענתה.

בן סעדון: "הדיסקונט ליד הזהב נראה בן זונה, אבל אני לא רואה בפנים".

מוצפי: "בדקתי עליו, הוא בעיקר משכנתאות והלוואות... תשמע אני גולשת בהסתרה, זה אינטרנט חיצוני שאין יכולת להיכנס אליו".

בן סעדון: "מזרחי טפחות פתוח עד שלוש".

מוצפי: "קראתי קצת הוא לא נשדד אף פעם ליד הקניון הזהב, שזה פלוס אבל גם מינוס, כי יש סיבה... יש שם הפקדות ענק בר. לא ראיתי דברים כאלה. אבל אני לא יודעת לאן מכניסים את הכסף והשולחן של הפקידים גבוה".

בן סעדון: "טוב אני נכנס למצב טיסה. תאחלי לי בהצלחה".

מוצפי: "למחוק את השיחה שלנו! בהצלחה אהובי".

בן סעדון: סמיילי עם לבבות בעיניים.

מוצפי: "מצלמות לא לשכוח".

כעבור דקות אחדות שדד בן סעדון את סניף מזרחי טפחות בראשון־לציון, משם יצא על פי כתב האישום עם 93,300 שקל.

"כשיצאתי אמרתי, סליחה, תודה ולהתראות", שיחזר מאוחר יותר בחקירה. כשעלו תמונות השוד לאינטרנט, כתבה לו יובל: "אתה חייב לשרוף את הנעליים, בר".

לאחר אחד השודים הביע גם בן סעדון את חששו, כי נצפה על ידי קהל הלקוחות וכתב למוצפי: "ראו אותי מלא. אני בדרך הביתה. טודו בום".

בתא עם מדובב

"אני יושבת בבריכה במלון במצפה־רמון ופתאום יובל מתקשרת אליי", נזכרת אורית גור, דודתו של בר. "והיא היסטרית, אומרת לי, 'אורית, את לא מבינה', בוכה ונסערת, אומרת, 'קבעתי עם בר ללכת לים ואז קמתי ובר לא היה וניסיתי להשיג אותו והוא לא ענה לי, ואז אמא שלי התקשרה ואמרה שנעצר בחור בן 26 מראשון, נכנסתי ל־ynet והיא אומרת לי, 'אורית, אני מזהה את האופנוע ואת הקסדה'. אמרתי לה, 'יובל, תני לי לבדוק את זה ואני חוזרת אלייך'. היא אומרת לי, 'אורית, מה יהיה? מה יהיה?'"

אחרי שנתפס על ידי שוטר תנועה שעבר במקום במקרה, בן סעדון נלקח ישר מזירת השוד לתחנת המשטרה במרחב איילון. שם התברר כי חודש לאחר מכן היה אמור לעבור מיונים לשב"כ. בחקירתו הראשונה הודה רק בשוד שבו נתפס. כעבור כמה שעות, משהחלה להתבהר התמונה, הובאה גם מוצפי לתחנת המשטרה. "פתאום יום אחד אתה רואה את הבת שלך מובלת באזיקים", מספרת נטלי, אמה של יובל. "זה מחזה נורא, וכל מה שהיה לה להגיד לי זה, 'אמא, לא הספקתי לתת לך את מתנת יום ההולדת שלך'".

מוצפי הכחישה גם היא כל קשר. אלא שאז, יומיים לאחר מעצרו, הוכנס מדובב משטרתי לתאו של בן סעדון. למחרת שיחזר המדובב בתשאול שהוגש לבית המשפט: "הוא אמר שהטעות שלו הייתה שהמשיך ממגירה למגירה... שאל אותי אם כדאי להודות במקרים האחרים שהמשטרה חושדת בו, או רק על המקרה שבו נתפס. אמרתי לו שלדעתי אם זה בתקופה קצרה כל השודים, אז כבר כדאי להודות בהכל".

אולי בשל ההודאה בפני המדובב ואולי לא, החליט בן סעדון להתוודות עוד באותו היום על הכל. הוא פירט באוזני החוקרים את האירועים השונים, הוא סיפר על דפוס הפעולה שלו שכלל זינוק מעל הדלפק ("אני פנתר באופי שלי") ואף על הקשיים שבהם נתקל: "נכנסתי לסניף עם תיק צד, שלפתי ממנו את האקדח, ביקשתי ממנה לפתח את הדלת, היא סירבה, לאחר מכן קפצתי על הדלפק... רוקנתי את המגירות... פתחת את הדלת של הכספות, ביקשתי שיפתחו לי את הכספת, הבנות צעקו שאין כלום ושאלך מכאן ואחת הרביצה לי עם מטאטא וניסתה לקחת לי את האקדח... היא אמרה לי: תתבייש, אנחנו פה רק בנות, ואז נמלטתי והתביישתי".

למרות הודאתו של בן סעדון, מוצפי לא הודתה עד לרגע זה במיוחס לה בכתב האישום. למרות ההודעות הרבות שקושרות אותה לכאורה למעשים, בן סעדון אימץ גרסה שלפיה לחץ עליה ואף היכה אותה על מנת שתהיה שותפה למעשיו. משפחתו כועסת מאוד על הגרסה הזו שהשמיע במשטרה. "מעניין שכולם מרביצים לה". אומרת בזעם אמו עינת. "בעיניי היא קרימינלית, כשראיתי אותה, ידעתי שיקרו דברים רעים".

היו לך איזשהם סימנים למה שהם עושים?

"חס וחלילה, לא ידעתי שהם עושים דברים כאלה, אבל ידעתי שהולך לקרות משהו רע. אפילו חשבתי על משהו יותר רע מלשדוד בנקים. כשאמרו לי שתפסו אותו, הרגשתי הקלה. הרגשתי שעכשיו הוא נמצא במקום מוגן. שלפחות מישהו משגיח עליו".

את מאמינה שבמהלך המשפט בר ימשיך לקחת על עצמו את כל האחריות?

"הוא לא ייקח. אני לא אתן לו. אני כועסת עליו מאוד כי הוא עוד לא בקרקע. הוא עוד אוהב אותה, עוד חי בסרט".

אורית גור, דודתו, מוסיפה: "אני חושבת שבר נמצא במקום מאוד חשוך. זה על גבול תסמונת האישה המוכה, רק שאין פה אלימות פיזית. יש כאן אלימות אחרת. יותר פסיכולוגית".

גם נטלי מוצפי, אמה של יובל, אומרת שלא היו שום סימנים למתרחש: "לא הרגשנו כלום. כאילו, הוא היה בא אלינו והיינו שואלים אותו, בר, מה אתה עושה? הוא עבד בנגרייה. אנחנו עזרנו, תמכנו. האמא שילמה שכירות. עשינו קניות. בישלנו. כיבסנו. רכשנו להם דברים".

את מרגישה שהיית יכולה לעשות משהו אחר?

"הייתי צריכה להילחם על זה שהיא לא תצא מהבית בגיל 18. הייתי צריכה להיות חזקה יותר. זה קשה כשהילדה מאוד אסרטיבית ועקשנית, ולצד זה היא חולה באנורקסיה ובבולימיה. אלו היו חמש שנים של סיוט. אולי בשנה האחרונה קצת איבדתי תקווה. קצת הרמתי ידיים".

איך לא מתפרקים במצב כזה?

"למזלי לי יש כוח, הייתי חייבת לשאוב את כל הכוחות הנפשיים, המנטליים והפיזיים שלי ולהיות חזקה. כי הרגשתי שהבית שבניתי מתפרק לי. ואנחנו אנשים טובים, אנחנו משפחה טובה. בלילות אני לא ישנה. אני מדברת עם עצמי ואני אומרת, את חייבת להיות חזקה. את חייבת".

בערב ראש השנה לפני שלושה שבועות נשארו הוריה של יובל ואחיותיה ספונים בביתם. "התקשרו כמה פעמים מהמשפחה במהלך היום ואמרו לנו 'תבואו'", מספרת נטלי, "אבל האמת היא שהרגשתי בושה להראות את הפנים. אתה מקים בית, מביא ילדים, הולך כל הזמן בתלם, נותן חום, אהבה ואי אפשר לדעת. חווים על בשרנו את הקלישאה על מה שקורה במשפחות הכי טובות".

תגובות

עו"ד נס בן נתן, המייצג את יובל מוצפי: "אני סבור שעצם הידיעה שלה בשלב כלשהו שקורים דברים עדיין לא מהווה חצייה של אותו רף שצריך להביא לכתב אישום. הרבה פעמים בת הזוג מודעת לדבר או שניים שבעלה עושה ואפילו נהנית ממנו, ועדיין הפרקליטות לא מוצאת לנכון להגיש כתב אישום לשותפות למעשה.

אני חושב שאנחנו נצליח להוכיח שהמעורבות שלה לא מצדיקה העמדה לדין".

אתם טוענים שהיא נגררה?

"כן, במפורש. שניהם ילדים צעירים. זה לא היה על דעתה. היא נסחפה לזה בילדותיות".

עו"ד נס בן נתן, מייצג את יובל מוצפי

עו"ד רפאל רפאלוב, פרקליטו של בר בן סעדון: "הלקוח שלי חי בעולם אוטופי ומאמין שהכל בנוי על בסיס אהבה טהורה. לפי איך שאני רואה את זה, יש שם לחץ אדיר שהיא לחצה אותו. מגיע אדם מאוהב והוא פשוט היה שפוט של אותה נערה, שלא חשוב מה היא תגיד לו, הוא מאמין לה. הלחץ גובר, עד שהיא אומרת לו, אני אעבוד כחשפנית. וכשהיא רואה שזה לא מצליח, אז היא אומרת, אני נפרדת ממך, כשיהיה לך כסף, דבר איתי. אני רואה אותו כקורבן. בכל ההיסטוריה שלי עם תיקים פליליים, עוד

לא ראיתי אדם שמסרב, ואני מדבר על הלקוח שלי, לעזור לעצמו.

עו"ד רפאל רפאלוב, פרקליטו של בר בן סעדון