"אילו היו שם חיילים רוסים, היינו היום בסיפור אחר לגמרי", כך צוטט מקור ביטחוני רוסי בכיר בעיתונות של מוסקבה. הוא התייחס בדבריו לסוללת טילי אס־איי 5 הסורית שהותקפה השבוע על ידי חיל האוויר הישראלי. זו הייתה התגובה הפומבית המשמעותית ביותר של הרוסים לאירוע. סביר מאוד להניח שאילו היו נפגעים בתקיפה הזו חיילים רוסים, מטוסו של שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו לא היה ממריא לישראל.
התחושה הישראלית כאילו הרוסים קיבלו בשוויון נפש את התקיפה הייתה שגויה. מתברר שהרוסים כעסו על כך שקיבלו, לטענתם, הודעה על התקיפה רק בזמן אמיתי. כך שאם היה שם כוח רוסי, לא היה להם זמן להודיע על כך לישראל או לפנותו.
וזה לא תרחיש דמיוני. בישראל יודעים שאין כמעט יחידה מבצעית סורית שאין בה איזושהי מעורבות זרה. שליש מהדיוויזיות הסוריות המובילות – דיוויזיות 4 ו־5 – מורכבות מכוחות זרים. בדיוויזיה 4, דיוויזיית העילית של משמר הנשיאות, יש חטיבה איראנית המורכבת מלוחמים שיעים מהאזור ומאנשי משמרות המהפכה, כמו גם אגד ארטילרי רוסי וכוחות רוסיים מיוחדים. לצד הכוחות הסוריים פועלות גם חטיבת נחתים רוסית (חטיבה 61) וחטיבת חי"ר ממונע רוסית (חטיבה 74). הרוסים הם שהקימו מחדש את דיוויזיה 5 המשוריינת, שבה משולב כוח של חיזבאללה המכונה "חרב המהדי". שר ההגנה הרוסי, שביקר ב־12 בספטמבר בסוריה, חילק אותות הצטיינות לקצינים סורים ורוסים שנטלו חלק בלחימה. ב־19 באוגוסט העניק הרמטכ"ל הרוסי בבסיס חמימים את אות הגבורה הגבוה ביותר לקצין סורי המפקד על הכוחות המיוחדים של אסד, ה"טייגר־פורס", בעקבות פשיטה מוצלחת בדיר א־זור.
בהרבה מאוד פינות בחזית הסורית מדברים רוסית. כך שכאשר ישראל מפציצה היום יחידה צבאית סורית (ולא מדובר בשיירות או במחסני נשק איראניים), היא בעצם מהלכת בשדה מוקשים לא מסומן. לפני כשנה תקפה ישראל באזור שדה התעופה טי־4 שליד תדמור אף שידעה כי בסמוך ליעד התקיפה נמצא מתקן רוסי. בתגובה העבירה רוסיה מסרים חריפים לתל־אביב, והשגריר הישראלי במוסקבה זומן יחד עם נספח צה"ל לשיחת נזיפה.
גם הפעם, כך טוען הגנרל בדימוס ליאוניד איוואשוב, מי שהיה ראש מערך קשרי החוץ ושיתוף הפעולה של הצבא הרוסי, נשמעו אמירות חריפות. לדבריו, שר ההגנה שויגו הבהיר לישראלים: "תפסיקו לתקוף את מערכי ההגנה האווירית הסוריים כי אנחנו ממילא נספק להם יכולות אחרות, מתקדמות יותר".
"ישראל צריכה להבין את עמדת משרד ההגנה הרוסי הקובעת שהיציבות ויכולת הלחימה של צבא סוריה טובות לעם הסורי וטובות גם לישראלים", אמר הגנרל בדימוס איוואשוב לסוכנות הידיעות הממשלתית הרוסית. מבחינת הרוסים, משטרו של אסד מונע את הכאוס שעלול להצית גם את הגבול עם ישראל.
פיצול אישיות
ביקורו של שר ההגנה שויגו והתקיפה האווירית בסוריה מבטאים את פיצול האישיות במדיניות הרוסית כלפי ישראל. שויגו אמנם בא לישראל – אבל עם פרצוף חמוץ. לא שהוא איש לבבי במיוחד. מהנדס הבניין והכלכלן שהפך לפילדמרשל לא היה מטריח את עצמו לכאן אלמלא היה לישראל תפקיד מסוים מאוד באינטרסים העכשוויים של רוסיה. אינטרסים שיכולים, כמובן, להשתנות בכל רגע. שויגו, 62, הוא השר הוותיק ביותר בממשל הרוסי, שריד מתקופת ילצין, ששרד את כל התהפוכות בקרמלין ועמד 18 שנה ברציפות בראש משרד החירום האזרחי, עד שהפך לפני חמש שנים לשר ההגנה ובהמשך גם לסגן ראש הממשלה. הוא פופולרי ברוסיה בזכות שלוש תכונות: הוא חסר אמביציות פוליטיות, כלומר: לא מסכן את מעמדו של פוטין; הוא ממעט להופיע בציבור; והוא ביצועיסט. שויגו אינו קובע את המדיניות הרוסית בסוריה, אבל הוא המוציא לפועל.
ערב ביקורו, עוד לפני ההפצצה בסוריה, הבהירו הרוסים לישראל שזה הולך להיות ביקור בפרופיל נמוך מאוד. לא יהיה שום מפגש עם עיתונאים ישראלים, ואפילו העיתונאים הרוסים שהגיעו איתו נאלצו להסתפק בתדרוך מסגנו, לוטננט גנרל אלכסנדר פומין. עוד לא הספיק שויגו לחזור למוסקבה וביום רביעי בצהריים, כך על פי האתר הרשמי של הקרמלין, קיימו פוטין ונתניהו שיחת טלפון שעסקה בתיאום מדיניות. אחד הנושאים שעליהם דיברו השניים, מעבר לשאלה הסורית, היה נושא הכורדים בעיראק.
הרוסים רואים בישראל משקל נגד למעורבות האיראנית בסוריה. האיראנים והרוסים בוזזים את הנכסים שהפרה הסורית החולה עוד מסוגלת לתת, ומתפתחות ביניהם מחלוקות עמוקות לגבי חלוקת השלל. הנשיא פוטין ייצא בשבועות הקרובים לפגישה עם האייתוללות באיראן, כדי לנסות להרגיע את הרוחות. מתברר שחברות רוסיות ואיראניות מתקוטטות ביניהן על השליטה ברשתות הסלולריות בסוריה, בגז ובפוספטים. רק לאחרונה חתמו ממשלות סוריה ואיראן על הסכם שבמסגרתו ישקמו האיראנים את שדות הנפט ויקימו בתי זיקוק על אדמת סוריה.
ולא מדובר רק במחלוקות כלכליות. הרוסים מתנגדים, למשל, לתוכנית להקמת דיוויזיה איראנית, "האימאם חוסיין", שתהיה מורכבת מ־5,000 אנשי מיליציות שיעיות, פרו־איראניות, תחת פיקוד איראני, שיפעלו על אדמת סוריה. הרוסים גם לא משתגעים על האפשרות שהאיראנים יקבלו מזח משלהם בנמל טרטוס, הנמצא בשליטה רוסית. ניגודי האינטרסים ההולכים ומעמיקים בין איראן לרוסיה מובילים את הרוסים לישראל.
הרוסים מאשימים את ממשל טראמפ בשיתוף פעולה עם דאעש, אבל מתברר שיש להם טענות בנושא הזה גם כלפי ישראל. הם קובלים, בחדרי חדרים, שישראל לא משתפת איתם מספיק פעולה במלחמה בדאעש, בעיקר בתחום המודיעיני. ישראל, לתפיסתם, היא מעצמת סייבר אזורית שיכולה הייתה לתת סיוע הרבה יותר נכבד בכל מה שקשור ללחימה בטרור בסייבר.
השיחות שקיים שויגו בישראל בסוגיה האיראנית היו כנראה פוריות והסתיימו בהבנה הדדית, למעט בנושא אחד: אופן הפריסה של הכוחות הפרו־איראניים בסוריה. ברור לחלוטין שכאשר יגיע הצבא הסורי לרמת הגולן, זה כבר לא יהיה צבא סורי נטו, אלא צבא סורי עם כוחות זרים. הדבר יחייב פירוז עמוק של הגולן הסורי – הרבה יותר מאשר בהסכם הפרדת הכוחות מ־1974.
אגב, לישראל יש נייר לקמוס מצוין לבדיקת מצבו של הנשיא אסד: הדרוזים ברמת הגולן. בשנה האחרונה חלה ירידה של עשרות אחוזים במספר הבקשות לקבלת תעודת זהות כחולה שהגישו דרוזים מהגולן למשרד הפנים. הם כנראה מריחים שאסד חוזר. וזה לא הסימן המעודד היחיד מבחינתו של הנשיא הסורי. גם הירדנים הם סוג של נייר לקמוס. בין השאר דווח על הידוק הקשרים בין ירדן לסוריה, ופרשנים ירדנים מדברים על דיונים המתקיימים בבית המלוכה במטרה לבחון את חידוש קשרי החוץ עם איראן.
גם הנשיא המצרי א־סיסי מחזר אחרי אסד. המצרים הפכו להיות שותפים פעילים בשיחות להשגת הסדר בסוריה, שמתקיימות באסטנה שבקזחסטן בחסות הרוסים. קצין המודיעין הסורי הראשי, גנרל עלי ממלוק, ביקר לאחרונה במצרים, ואנשי מודיעין מצרים מגיעים לדמשק.
"פאתח" הפך ל"רעד"
עכשיו, כשהאיום על שלטונו של אסד מתמסמס, לכאורה, הוא חש מספיק ביטחון כדי לחזור ולהפעיל את עוצמתו הצבאית על מנת להרתיע את ישראל מפעילות בשטח סוריה. לפני כחצי שנה קיבל המשטר הסורי החלטה לנסות ליירט מטוס ישראלי: בסוריה, בלבנון, איפה שאפשר. ואכן, בחודשים האחרונים היו כמה אירועים של ירי טילי נ"מ לעבר כלי טיס ישראליים שטסו במרחב. במערכת הביטחון בישראל החליטו לבלום את המגמה הסורית הזו מהר ככל האפשר, שכן חופש הפעולה של חיל האוויר הוא האמצעי המרכזי כדי למנוע את ההתבססות האיראנית בסוריה ואת התעצמות חיזבאללה.
האיום הקרוב שחיל האוויר מתמודד מולו היום בסוריה ובלבנון מתמקד במה שמכונה "פרויקט הדיוק" של הרקטות והטילים האיראניים המגיעים לידי חיזבאללה. אפשר להניח שחלק לא מבוטל מהפצצות בעומק סוריה בשנה האחרונה, שמיוחסות בתקשורת הזרה לישראל, נועד לפגוע בפרויקט הזה – בין אם בטילים עצמם ובין אם במתקנים שבהם הופכים אותם למדויקים יותר.
ליברמן ונתניהו סיכמו על תוספת של 4.8 מיליארד שקל לתקציב הביטחון עד 2020. חלק לא מבוטל מהכסף הזה יושקע, על פי החלטת שר הביטחון, במענה לתהליך של הפיכת הטילים האיראניים במרחב למדויקים ולקטלניים יותר מבעבר. המשמעות היא פיתוח מזורז של מערכות שנועדו לפגוע בטילים הללו ורכש כמויות חסרות תקדים, מעבר למתוכנן בתוכנית הרב־שנתית "גדעון", של מיירטים מסוג "חץ", "כיפת ברזל", ו"שרביט קסמים". במקביל, יתבצע רכש משמעותי של חימוש אווירי מדויק ויושקעו כספים בבניית מערך טילי קרקע־קרקע לטווח של כמה מאות ק"מ, שתוכננה להתבצע רק בעשור הבא. שר הביטחון מבקש להקדים אותה כבר לתוכנית העבודה הנוכחית, שמסתיימת ב־2020. חלק אחר של הכסף ילך להשלמות במיגון העורף, שאמור לספוג את הטילים המדויקים.
מדובר בפרויקט עתיר ממון שמוביל שר הביטחון. הצבא לא דחף להשקעות הללו, אולי מתוך חשש שהכסף יילקח מתוך תקציב העבודה הנוכחי שלו. ליברמן התחייב לממש את המשימה מתקציב נוסף, שיבוא מעודפי גבייה, וכעת ממתינים לתשובת האוצר.
ליברמן צודק. האיום המרכזי מהזירה הלבנונית מתמקד במאות רבות של טילים ורקטות לטווחים של 100־500 ק"מ, שעלולים להפוך למדויקים, ופחות מכך בעשרות אלפי הרקטות הלא מדויקות, לטווחים של עד 40 ק"מ, המצויות בידי חיזבאללה.
התעשייה הצבאית האיראנית למדה לחקות היטב את אמצעי הלחימה הרוסיים והמערביים שהגיעו לידיה, גם במהלך הלחימה בסוריה, שהפכה לשדה הניסוי הגדול ביותר בעולם לנשק איראני, רוסי ואמריקאי. האיראנים לקחו רקטה לא מדויקת לטווח של בין 250־700 ק"מ – "פאתח 110" – והפכו אותה לטיל מדויק. למשפחת הרקטות הזו, שכוללת שישה דגמים שונים, היה דיוק אינרציאלי: ככל שהטווח ארוך יותר, רמת הדיוק יורדת. האיראנים הצליחו להתקין על הרקטות הללו מערכת "גלונאס" (הג'י־פי־אס הרוסי), וכך הגיעו לדיוק שאינו תלוי בטווח, ומאפשר פגיעה כמעט נקודתית במבנה. התוצאה היא טיל מדויק מאוד שנקרא "רעד 327".
הנגזרת הסורית של ה"פאתח 110" היא "אם־600", טיל לטווח של 300 ק"מ הנושא ראש קרבי במשקל חצי טון, שבנו הסורים על פי ידע איראני. קחו את הטיל הזה שנמצא בסוריה ובלבנון, שימו בו ג'י־פי־אס, והפכתם אותו לטיל מדויק שיכול לפגוע פגיעה ישירה בעזריאלי.
האיראנים גם לקחו רקטות אם־302 לטווחים של בין 90־200 ק"מ (אלה הרקטות שפגעו בחיפה ב־2006), הוסיפו להן כנפונים, והפכו אותם לרקטות מדויקות שיכולת ההרס שלהן גבוהה פי כמה וכמה.
ההערכה היא שהאיראנים מנסים ליצא את הידע הזה הן לסוריה והן ללבנון, ולכן הקימו שם בתי מלאכה ומפעלים כדי להרכיב בהם את אותם "קיטים" (מכלולי ניווט המיוצרים באיראן) על הרקטות והטילים ה"טיפשים". בזה ישראל נאבקת היום: בבתי המלאכה, במפעלים, בהברחות של טילים שעליהם הורכבו מכלולים. זה הסיפור האמיתי שמאחורי מפעלי הנשק שהקימו האיראנים בסוריה ובלבנון כדי להשביח את אותן רקטות לטווח בינוני וארוך שבידי חיזבאללה, ולהפוך אותן לטיל מונחה מדויק שייצור מסה קריטית של פגיעה ביעדים רגישים בישראל, מה שעלול לשתק את המדינה ולהרתיע אותה מלתקוף בלבנון או באיראן.
כמות האבידות והיקף הנזק שגרמו הטילים והרקטות ארוכי הטווח, שיכולת הדיוק שלהם נמוכה, איפשרה לחיל האוויר ולתשתיות להמשיך לעבוד גם מול מתקפה של אלפי טילים ששיגר חיזבאללה. ברגע שיהיו בידי הארגון כמה אלפי טילים ורקטות מדויקות לטווחים של בין 100־500 ק"מ, המכסים את ישראל מחיפה ועד דימונה, כמות האבידות והנזקים תשתנה באופן מהותי. לכן, רואה ישראל במאבק הנוכחי מול הברחות הנשק עניין קיומי. לכן, יוחסה לה השמדתו של "מפעל 4000" – מתקן ההסבה המרכזי לטילים מדויקים שהקימו האיראנים בעיירה סייף שליד חמה.
דרכי הפעולה למניעת הקמתם של מפעלים דומים על אדמת לבנון הן לא פחות אפקטיביות. ללא חיל אוויר הפועל באופן חופשי, ישראל לא תצליח להאט, לא כל שכן לבלום, את האיום החדש של הפיכת הטילים שבידי האויב למדויקים יותר. לכן, כל ניסיון להרתיע את חיל האוויר מלטוס ולפעול בשמי האזור הוא מבחינתה של ישראל סדין אדום.
