עיוור, לא חצי נכה

הסיסמה "נכה, לא חצי בן אדם" הפכה בשנה האחרונה לסמל מאבק הנכים, אבל נדמה שבכל מה שקשור לעיוורים — לא רק שהם חצי בני אדם, בעיני המדינה הם גם חצי נכים.

נכון להיום, אדם עיוור מקבל כשליש מהקצבה שמקבל אדם עם נכות בגפיים. אף שלא מעט עיוורים סובלים מקשיי ניידות, הם לא זכאים למה שמכונה קצבת ניידות שניתנת לאנשים עם מוגבלויות פיזיות שלא מסוגלים להתנייד בעצמם. נכי גפיים שאין להם רכב זכאים לקבל קצבת ניידות שגובהה כ־2,400 שקלים, בעוד עיוורים זכאים למה שמכונה "דמי ליווי", קצבה שהמטרה שלה דומה לקצבת הניידות אולם גובהה נמוך משמעותית. הסיוע שמקבל עיוור שזכאי לדמי ליווי נע בין 500 שקלים ל־990 שקלים בחודש בלבד.

במרכז לעיוור מתכוונים לעתור לבג"ץ ולפתוח בקמפיין כלל־ארצי שמטרתו חיסול האפליה הבוטה הזו בין עיוורים ובין נכי גפיים. "לפני שנים חשבו שאם נותנים לך מקל או כלב אתה יכול להתנהל כאדם רגיל", מספר אריה ברנדר (47), שהתעוור בשל מחלת הסוכרת בגיל 25. "כל נושא התחבורה הציבורית הוא פשוט קטסטרופה לעיוורים. אדם עיוור, בין אם הוא מלווה בכלב או במקל, לא יכול לדעת מתי הוא על הכביש ומתי הוא על המדרכה, והיו אסונות. החיים שלנו הפקר".

ברנדר מספר כי הוא לא מסוגל להתנייד בלי מלווה ומונית צמודה, וכשמונית עולה כ־70 שקלים לכל כיוון והמלווה גובה 50 שקלים לשעה, חושבים פעמיים לפני כל יציאה מהבית. "אני מקבל דמי ליווי עלובים בסך 740 שקלים לחודש. כל יציאה עולה לי בסביבות ה־200-240 שקל, כך שהקצבה נגמרת בשלושה־ארבעה ימים. אנחנו בעצם כלואים בבית. לי אומנם יש כלב נחייה, אבל המסלולים שאני מסוגל לעשות איתו מאוד מוגבלים".

אריה לא מבין למה רק עיוורים זכאים לקצבאות נמוכות יותר משאר הנכים. "העיוורון היא לא נכות פחות קשה מכל נכות של כיסאות גלגלים. אני לא יודע למה חשבו שאם אדם הוא 'רק' עיוור הוא לא נכה. אנחנו חיים בעולם שהכל זה חוש הראייה. העיוורים הם נכים עניים, כלואים ובמצב קשה מאוד. אני לא מסוגל לצאת מהבית ולכן אין לי עבודה".

גם יאיר מרקוס (49), לקוי ראייה מלידה המתגורר באשקלון, זועם על ההפרדה שיוצרים דמי הליווי. "ביחס לשאר הסקטורים, העיוורים מופלים לרעה. אוכלוסיית העיוורים מוחרגת משאר הנכים. הגיע הזמן שמדינת ישראל תכיר שלאדם עיוור צורכי ניידות לא פחות מלנכה על כיסא גלגלים, את העיוורים משום מה לא סופרים, והגיע הזמן לשים לזה סוף".

"אני לא רוצה שיחשבו שהמאבק הוא על כסף", מסביר נתי ביאליסטוק כהן, מנכ"ל המרכז לעיוור. "אנחנו לא דורשים סכום מסוים אלא את הסכום שהמדינה קבעה שמגיע לאדם כדי להסתייע לצורכי ניידות. אם יש שתי אוכלוסיות ששתיהן מתקשות בניידות ושתיהן מקבלות הכרה על כך שיש להן קושי בניידות אז למה יש אפליה בשיעור כל כך גבוה?" אבל האם גם העיוורים יחסמו כבישים? נראה שלא. "לנו קצת יותר קשה כי אין לנו רכב שאיתו אנחנו יכולים להיעצר באמצע הכביש", מסביר ביאליסטוק כהן. "זו סכנת נפשות אבל נמצא את הדרך להזכיר לציבור שאנחנו נוכחים".

במשרד הרווחה אמרו בתגובה כי "נושא קצבאות הניידות לעיוורים ייבחן מחדש במסגרת הכוללת של חקיקת חוק הנכים שמקדם בימים אלו השר חיים כץ".