בצל השקט, על יד גינה וערוגת פרחים וציוצי ציפורים ושדות סביונים. הכל נראה שלו ושקט ומתוך אותו השקט עולה קול ונבנה ציור, ולאט־לאט זיכרון וכאב ושיחה ושיר. לשבת ולצפות זה לא היומיום אצל טובי סופר. בטח שלא חיים שלמים אבל עכשיו, יותר מתמיד, זה נראה נכון. פעם בשבוע לשבת במרפסת ביתו, להקשיב למה שהעולם מציע ולעשות סדר בראש.

הרוגע נמצא בין ה"אני" לבין הסובב אותו, ונדמה שהנפש מצליחה לשורר כשמנתקים אותה מלחצי היום. הוא מסביר שהוא לא מנסה, זה מעין הכרח. "מעין רשימת מכולת של מה שמציק לי", הוא אומר, "רשימה שלא מעניינת אף אחד וגם אותי לא. אבל אז קורה לפעמים שהרשימה הזאת מסתדרת מאוד יפה ויש בה משהו שיכול לעניין גם אנשים אחרים".

לקח לו הרבה זמן עד שהשלים את ספר השירה השני שלו. את הראשון הוא הוציא בעזרת המשוררת דליה רביקוביץ כשהיה חייל בשנת 1980 . "פגשתי אותה כילד בן 16 ,ככתב נוער, ומיד היא כבשה אותי", הוא נזכר. "למדתי ממנה להתבונן על העולם מהצד. כשאתה מתבונן יש דברים שמעירים זיכרונות — פרחים שפתאום מזכירים שיחות שהיו, הוויה שכבר נעלמה והיא נדחקה בין הבלי החיים. לרגע השקט מוציא את כל אותם הדברים ואין מנוס מלמנות אותם".

ספרו "עם כל הכבוד לגשם" (הוצאת פואטיקה) מלווה אותו כבר מספר שנים. "השעון לא עוצר, הזמן קוצר,/ וחיים שלמים — כהרף עין", הוא כותב בשיר "תזכֹרת" ומעבה את הזמן בספרו מתחילתו ועד סופו. לזמן תפקיד מרכזי בספר — גם בחוויה וגם בשיחותיו עם דמויות שעברו לעולם אחר. הזמן הוא אותו ממד מציאותי המשתקף כבר מן השיר הראשון בספר הנפתח בשורות "טוב שהספקתי את שדות הסביונים", וכלה בשיר האחרון המדמה את הזמן שקפא תחת "עצי הסגלון של העירייה".

"שדות הסביונים זה זיכרון מהילדות הנפלאה שהייתה לי בזכות הוריי, שאיפשרו. יש לי קשר סימביוטי של אהבה ענקית לשני הוריי. את הספר הזה אני מקדיש לזכרו של אבי, נעים סופר".

אביך ידע שכתבת עליו שירה?

"אבא שלי היה מורה בעיראק. בן אדם משכיל מאוד. אבל למרות כל זה הוא לא הבין למה אני צריך להתעסק בשירה שלא מפרנסת. הוא עשה את זה מאהבתו אליי ולא משנאה לשירה. הוא נפטר לפני שבע שנים. אני חושב שהוא היה מרוצה מספר השירה הקודם כל בגלל אהבתו אליי".

אז למה שירה?

"אני לא יכול בלי זה. 27 שנים לא היה לי צורך לכתוב שירה. קראתי, אבל לא כתבתי. ברגע שהתחלתי לכתוב זה סידר לי את המחשבות. זה נהיה מין צורך. זה נהיה כמו סוג של מזון בשבילי. ואני צריך לפרסם. אני חייב לפרסם. פייסבוק לא מתאים לאישיות שלי — אז אני צריך לשוחח עם העולם דרך השירים".