yed300250
הכי מטוקבקות
    מיכל ויצמן | צילום: עדי אורני
    זמנים מודרנים  • 22.10.2017
    "מה שבטוח זה שאני אצא מבית החולים בסקיני ג'ינס"
    שוקלת להמיר את כינוי הבמה שלה ל"מיכל הגדולה" מפני שבעיני עצמה היא ענקית. בחודש השמיני להיריון עם תאומים, כוכבת הילדים נזכרת בעצב בהיריון הקודם, שהסתיים בשבוע התשיעי, ומביטה באומץ לעבר ימי החנוכה, עם חמש הצגות ביום של "מותק של פסטיבל", ועם מטפלת צמודה מאחורי הקלעים
    סמדר שיר | צילום: עדי אורני | סטיילינג: ראובן כהן

    עד לאיזה שבוע היא תצליח לשאת ברחמה את התאומים? האם הם יגיעו לעולם בלידה טבעית, כמו שהיא רוצה, או בניתוח קיסרי? האם הצירים יתקפו אותה בשבוע של החזרות הגנרליות ל"מותק של פסטיבל" שיתקיימו בבאר־שבע ואז במקום ללדת בתל השומר היא תלד בסורוקה? ואם הלידה הכפולה תתרחש רק בתחילת דצמבר, כמתוכנן, האם שבוע לאחר מכן היא תצליח לפזז על הבמה בטרפת של חנוכה?

     

     

    צילום: טל שחר

    צילום: טל שחר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "זה באמת טירוף, הכל נראה לי הזוי", מודה מיכל הקטנה, השוקלת להמיר את כינוי הבמה שלה ל"מיכל הגדולה" מפני שבעיני עצמה היא ענקית. אמנם היא עדיין לובשת את מכנסי הג'ינס הקצרצרים שלה, אבל הכפתור שלהם פתוח והוא מוסתר על ידי חולצת טי ארוכה, שאותה היא מרימה בלי להניד עפעף כדי להשוויץ בבטנה העגולה. "את קולטת שיש כאן שניים?" היא מתופפת עליה בגאווה.

     

    כאמא לתאומות, הבטן שלך בחודש השביעי בכלל לא מרשימה אותי. זו הייתה הבטן שלי בחודש השלישי.

     

    "הגזמת!" היא משחררת אנחה. "אני כבר שוקלת 51 ק"ג, שזה עשרה ק"ג יותר מהמשקל הקבוע שלי'. בחודש החמישי הפסקתי להתאמן, אבל יש לי לפחות עוד 20 הצגות של 'טינקרבל' עד ללידה ובכל הופעה אני שורפת אלף קלוריות, אם לא יותר. מה שבטוח זה שאני אצא מבית החולים בסקיני ג'ינס".

     

    עם ציפי שביט ב"מותק הטרול הקסום"  | צילום: עדי אורני
    עם ציפי שביט ב"מותק הטרול הקסום" | צילום: עדי אורני

     

    איך?

     

    "כל אחד מהם ישקול שני קילו ומשהו, ביחד זה חמישה, וכמה שוקלת כל שליה שנראית כמו פיצה משפחתית? ייצאו ממני שתיים. אז מה כבר יישאר? קטן עליי. נתמודד".

     

    מיכל ויצמן, בת 34, נשואה עשר שנים לאיש העסקים ניר ויצמן (38) ואמא של יולי (10) וליאו (9). תלאות ההיריון, והיו לא מעט, לא גורמות לה להאט את קצב העבודה וגם לא את קצב הדיבור.

     

    "את יולי וליאו ילדתי בהפרש של שנה זה מזה", היא מספרת, "בכוונה. רציתי שהם יגדלו כמו תאומים. אף פעם אין מצב שלאחד מהם אין עם מי לשחק. גם במשפחה שלי וגם במשפחה של ניר יש תאומים, אבל לא חשבתי שהברכה הזאת תגיע אליי. תיכננתי להביא שניים צמודים, לחכות כמה שנים ואז, כשיגדלו, להביא עוד שניים, אחד אחרי השני. ניר, בניגוד אליי, לא היה בעניין. כשהתחלתי לדבר על ילד שלישי הוא אמר לי, 'עכשיו? כשסוף־סוף הילדים גדלו והם עצמאיים? זה הזמן לחזור לחיתולים?' אבל לא התרגשתי ממנו. לפני קצת יותר משנה נקלטתי, הבדיקה הביתית יצאה חיובית והייתי בעננים. בשבוע התשיעי האושר נגמר. לא היה דופק. נאלצתי לעבור גרידה".

     

    לנעלי "nimrodmore" | צילום: שי יחזקאל
    לנעלי "nimrodmore" | צילום: שי יחזקאל

     

    למה פירסמת שאת בהיריון בשלב כל כך מוקדם?

     

    "אני פירסמתי? אני?" היא מוחה. "אחרי הבדיקה הביתית הלכתי למעבדה של קופת חולים לעשות בדיקת דם, ושם צילמתי איזה שלושים סרטונים עם כל הפקידות והאחיות וככה זה דלף. אין לי מושג מי מהן הדליפה, לא הקמתי ועדת חקירה, זה חלק מהמחיר שאת משלמת כשאת מפורסמת. כשהרופא הודיע לי שאין דופק ירדה עליי עננה, אבל בדיוק אחרי שעתיים יצאתי מהבאסה כי נזכרתי שלמחרת יש לי הופעה. ניר שאל אותי אם אני רוצה לבטל אותה ועל המקום עניתי 'מה פתאום'. רציתי להופיע גם בשבילי וגם כדי לא לאכזב את הילדים שיחכו לי באולם".

     

    "חיבקתי את הבחילות"

     

    אחרי הגרידה היא נכנסה לאטרף. "כל חודש קניתי בדיקות ביתיות ב־500 שקל והעמדתי כוסות עם שתן על השיש במטבח, בתקווה לראות שני פסים. החלטתי שהפעם אהיה זהירה. חברה שלי המליצה לי על פרופ' ג'קי אשכנזי, שמקבל פציינטיות גם בשעות הלילה המאוד מאוחרות, והלכתי אליו כדי שאף אחד לא יראה אותי. באולטרסאונד הראשון ראו רק שק אחד וחטפתי חרדה מזה שתוצאת הביתא בבדיקת הדם הייתה מאוד גבוהה. למה זה שוב מסתבך לי? למה ההיריון הזה לא פשוט וחלק כמו בעבר? הרופא אמר לי, 'נחכה ונראה'. באולטרסאונד השני הוא ראה דופק ופתאום הוא ראה שק נוסף. חטפתי הלם רק לחצי שנייה מפני שבשק השני עוד לא היה דופק. הוא אמר לי, 'נחכה ונראה ונתפלל'. אחרי עשרה ימים גם בשק השני הופיע דופק ומאז הם כבר שווים זה לזה מבחינת הגודל והמשקל".

     

    איך הגבת כשהתבשרת שיש דופק כפול?

     

    "ברור ששמחתי, אבל לא עיכלתי. גם עכשיו אני עוד לא מעכלת. זה מעבר לכל דמיון. בורכתי. כנראה שהייתי צריכה לעבור את הצער של ההיריון שלא התפתח כדי לקבל מתנה כפולה".

     

    המילה "בורכתי" קולחת מפיה שוב ושוב גם כשהיא מתארת את הקשיים של ההתחלה. "קיבלתי הכל מהכל. בחילות וצרבות והקאות. בשפע. כל החבילה. היו ימים שהרגשתי שמישהו יושב לי בגרון עם מצת. היו בקרים שבהם לא יכולתי לקום מהמיטה, כאילו שאיזשהו מגנט כבד החזיר אותי אליה. אחרי ארבעה צעדים התנשפתי כמו אחרי ריצת מרתון. הכל היה לי קשה, התנהלתי ברוורס, אבל מי אני שאקטר אחרי שכל כך רציתי את ההיריון הזה וכל כך התפללתי בשבילו בהדלקת נרות שבת ובכותל המערבי ואיפה לא. חיבקתי את הבחילות וגיליתי שהבמה היא התרופה הכי טובה בשבילי. בבוקר הייתי על הפנים, בקושי זזתי, ודקה לפני תחילת ההופעה, כשהצצתי לאולם וראיתי שהוא מלא, התמלאתי באנרגיות הרגילות שלי. ניר היה המום ממני. הוא לא האמין שמיכל ששרה ורוקדת על הבמה היא אותה אישה שבבוקר זחלה כמו פדלאה".

     

    אחרי שתופעות הלוואי חלפו ("אני והבחילות כבר לא בקשר, תודה לאל") וברגע שהבטן ביצבצה, שיתפה את ילדיה בבשורה והם עקבו אחר גודל העוברים על פי הציורים בגוגל. "בהתחלה כל אחד מהם היה בגודל בוטן, אני קראתי לו גרגיר של רימון והתקדמנו לגודל אגס". פרסום הידיעה על הריונה הפך אותה למטרה חיה לתגובות. "כל אדם שני הופך לדוקטור ברחוב", היא מחייכת. "זה אומר לי, 'מה, את לא בשמירה?' ואמא שניגשת אליי בסוף ההופעה, כדי שאצטלם עם בתה, מציעה לי לנוח. למה? מבחינתי זה היריון רגיל, ואני מאמינה שזו הדרך הנכונה".

     

    בסקירת המערכות זוהו שני בנים ויולי, בתה, פרצה בבכי תמרורים. "היא נורא כעסה עלינו, כאילו שאנחנו קובעים את מין העוברים, מפני שהיא רצתה אחות, כמו שאני תמיד חלמתי על אחות. אז הבטחתי לה שאכנס שוב להיריון. היא שאלה, 'מה יקרה אם גם בהיריון הבא לא תביאי בת?' והבטחתי לה שאנסה שוב ושוב עד לבוא הבת. ניר מילמל, 'בטח, בטח, את חיה בסרט', אז עניתי לו שזה סרט נפלא".

     

    לבדיקת מי השפיר נלוותה טראומה קטנה. "מבחינת הגיל שלי לא הייתי חייבת לעבור אותה, ובדיקת הדם שמחליפה את דיקור מי השפיר יצאה תקינה, אבל ניר התעקש על מי שפיר בצורה קיצונית, וכיוון שהוא לא מבקש ממני הרבה החלטתי לכבד את רצונו. עברתי את הבדיקה אצל פרופ' ירון צלאל, שהוא קרוב משפחה של ניר. לא רציתי להסתכל על המסך. הרופא דקר את שק ההיריון הראשון וראיתי שהאחות שואבת מי שפיר מזוקקים. בין השק הראשון לשני היה רווח בגודל קצה ציפורן, וברגע שהרופא הכניס את המחט העובר הראשון נתן בעיטה, השני התכווץ והמבחנה התמלאה בדם מהשליה. הרופא הרצין, האחות החווירה ובפעם הראשונה בחיי ראיתי את ניר מוציא את האוזניות. היה רגע של דממה, ללא מילים, דיברנו רק במבטים וברוך השם זה נגמר בנס. זה היה מפחיד, אבל בדיעבד זה נראה לי יפה. כאילו שהעובר הראשון רצה להזהיר את השני מפני הדקירה".

     

    עכשיו, לדבריה, כולם ממליצים לה על ניתוח קיסרי, כדי להפחית סיכונים, אך היא חולמת על לידה רגילה. "בלידה של יולי, כשהגעתי לפתיחה מלאה, עליתי על כיסא, נעמדתי על ארבע והמיילדת כמעט הרביצה לי בגלל שהתנהגתי כמו חיה ביער, אבל הרגשתי שככה היא רוצה לצאת וככה היא יצאה. אני רוצה לחוות שוב את הכאב הזה, כבר שכחתי אותו, ויש בו משהו נהדר".

     

    תגידי את האמת, את פוחדת מניתוח.

     

    "ממש לא. עברתי שני ניתוחים, הוצאת אפנדיציט והשתלת סיליקון בחזה, ובשניהם התאוששתי אחרי שעתיים־שלוש. אני מאמינה שהכל בראש. הפחד שלי הוא שהראשון ייצא בלידה רגילה והשני לא יתהפך, ואז אצטרך לגמור בקיסרי, אבל אני משתדלת לא לחשוב על זה".

     

    "היריון זו מחלה?"

     

    לרגע לא עלה בדעתה להאט את קצב העבודה. "למה?" היא מקשה, "מה, היריון זו מחלה? התופרת מרחיבה לי את הבגד של טינקרבל, וכשהתחיל המשא ומתן על 'מותק של פסטיבל' אמרתי למפיקים, ירון פלד ומאור מימון, שאני חייבת להודיע להם משהו. ניהלנו שיחת ועידה ושמתי את כל הקלפים על השולחן. אמרתי להם שאני בהיריון עם שניים ושמעתי תופים ומחולות. הם אמרו, 'יהיה מעניין, נעבור את זה ביחד, יהיה טוב'. הבמאי צדי צרפתי קצת נלחץ, אבל הרגעתי אותו. הוא אהבת חיי. אני שוקלת לעשות על הזרוע קעקוע שלו".

     

    לקראת הלידה משפחת ויצמן תעבור דירה, מהקומה ה־22 במגדל בצפון תל־אביב לקומה ה־29. "פנטהאוז עם בריכה על הגג. אני מניחה שבשבועות הראשונים הקטנטנים יישנו לידי, ואחר כך הם יעברו לחדר שאעצב עבורם. אני הכי־הכי מחכה לרגע של אחרי הלידה, כשאראה את ניר מגיע יחד עם יולי וליאו לבקר אותי ואת התאומים. וואו, בחיי שאני עוד לא קולטת שאהיה אמא לארבעה. ילדים זה הנכס הכי גדול שלי, זו ההנפקה הכי טובה שלי, לכל דבר בחיים שלנו יש תאריך תפוגה ורק ילדים זה לתמיד".

     

    היא שמחה לראות את סימני ההתרגשות הגוברים אצל שני ילדיה. "הם התרגלו לראות אמא מקל שמתרוצצת מכאן לשם ופתאום, כשאני נשכבת על הספה עם הבטן הגדולה, הם מלטפים אותה. ליאו שאל אותי, 'מה הם מרגישים בבטן?' אז שאלתי אותו, 'מה אתה הרגשת כשהיית בבטן שלי?' הוא ענה, 'אני לא זוכר', ועניתי שגם הם לא יזכרו. פעם ליאו אמר, 'את בטח תאהבי אותם יותר ממה שאת אוהבת אותי', והבטחתי לו שזה לא יקרה, מפני שאותו אני מכירה כבר תשע שנים".

     

    הם עדיין לא סגורים על שמות ("בהיריון הראשון היו לנו אלף שמות, וכשהתייעצנו עם רבנים איבדנו את הצפון. הפעם נשתף את יולי וליאו בבחירה"), היא עוד לא התחילה לחפש מטפלת וגם בעניין הנקה היא מתלבטת. "את יולי הינקתי, עם ליאו שאבתי חלב, מפני שבדיוק התחלתי להקים את הדמות של מיכל הקטנה, ועכשיו אני רואה בדמיוני מטפלת שיושבת עם שני התינוקות מאחורי הקלעים של 'מותק של פסטיבל' כדי שבהפסקות אוכל להיניק, לשאוב או להאכיל מבקבוק. זה יהיה אתגר גדול. חמש הצגות ביום, שני תינוקות ושני ילדים שצריך לשים עליהם מרקר צהוב. משעמם לא יהיה, זה בטוח, וזה הכיף. מי רוצה להשתעמם?" *

     

    smadarshirs@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 22.10.17 , 21:09
    yed660100