"הוא נגע בי והכל הרגיש בסדר"

גדלתי בקריות. יש לי אח שגדול ממני בחמש שנים ואחות צעירה בעשור. כשהייתי בבית הספר היסודי היה לי סיפור עם חבר של אח שלי. הוא עשה לי כל מיני דברים. נגע בי. הרגשתי גם הנאה וגם חוסר נוחות. הייתי מבולבלת נורא. בשלב מסוים הייתי צורחת ורבה איתו בכל פעם שהיה נכנס אלינו הביתה ואמא שלי הייתה שולחת אותו, אבל לקח לה שנים להבין שמשהו שם היה לא בסדר. בסביבות כיתה ט' התחיל דיבור על מיניות. לאט־לאט הבנתי שכנראה אני יודעת דברים שלא הייתי אמורה לדעת בשלב הזה. היו לי חלומות ופנטזיות אלימות סביב מין שלא ידעתי מאיפה הם באים. פנטזיות שיש בהן סבל מתמשך וסיטואציות שבהן אני עושה את עצמי נהנית. לא זכרתי הרבה. יום אחד, בזמן נסיעה, סיפרתי לאמא שלי מה שחשבתי שזכרתי. היא לא הגיבה. למעשה היא לא הגיבה עד שסיימתי תיכון ולכן עד אז חייתי במחשבה שלא קרה שום דבר. רק לפני שנתיים אמא הבינה מה קרה ועד כמה הדבר היה חמור. היא אמרה, "לא הגבתי כי לא ידעתי איך להגיב". אותו חבר היה חלק מהמשפחה שלנו בהרבה מובנים. אח שלי והוא עוד גרו יחד כשותפים. ההורים היו חברים. הייתי בטוחה שאח שלי ידע כי הדלת הייתה פתוחה כשזה קרה, אבל הוא לא ידע. והמחשבה שהוא ידע ולא אמר דבר אכלה אותי שנים.

לאורך השנים שמעתי הרבה סיפורים על נפגעות אונס ותקיפה מינית. לא חשבתי שזה נוגע לחיים שלי ומצד שני היו הפנטזיות האלימות ובמין פשוט לא נהניתי. בגיל 18 היה לי חבר. הייתי הודפת אותו מעליי בכל פעם שרצה להתקרב. אהבתי אותו ורציתי חיבוק ומגע, אבל חדירה? חשבתי: "את אמורה ליהנות מזה אז בואי תעשי את זה כמה שיותר עד שבסוף תיהני". אבל תמיד נוצר האפקט ההפוך ואחרי איזה זמן כבר לא יכולתי לסבול את הבנאדם. ככה עברתי מבן זוג לבן זוג. תמיד הייתי "הבעייתית שלא נהנית" ותמיד היה "בן הזוג שרוצה להכיל ובואי נפתור את זה יחד ואני אושיע אותך". ניסיתי להיות גם עם בנות ואחרי כל פרידה הייתה תקווה לבָּא שיבוא. חשבתי שאולי הבחירות שלי היו לא נכונות.

בגיל 18 התחלתי ללכת לטיפול. עברתי ממטפלת למטפלת בדפוס שהזכיר את המעברים מבן זוג לבן זוג. כשהתחלתי ללמוד קולנוע בירושלים השתקעתי במקום אחד ואז קרו שלושה דברים: 1) לא היה לי בן זוג קבוע. 2) התחלתי טיפול בהיפנוזה. 3) אחותי הגיעה לגיל ההתבגרות ונכנסתי ללוּפּ של ניסיון להציל אותה. התחלתי להתעסק באינטנסיביות בנשים כמוּשאות מחקר. בעיקר נערוֹת. כל הזמן רציתי לעשות סרט על אחותי וחברותיה. התחלתי לקרוא על מיניות וגם הטיפול עזר.

ואז פגשתי אותו. כשסיפרתי לו שאני בעייתית בסקס ויש לי קושי עם חדירה ואני מעדיפה לקרוא ספר הוא אמר, "סבבה, אז לא נעשה סקס". היו שאמרו את זה לפניו וחודש אחר כך עזבו. איתו זה היה אחרת. לפעמים אני זו שמשכה לחדירה כי התרגלתי לחשוב שככה אמורים לעשות וזה מה שאמור לעשות לי טוב. הוא לא התפתה. הוא היה מוצא כל מיני דרכים לחמוק מזה כמו ללכת להביא משהו מהמטבח. הוא הרגיש שזה לא נכון. הוא ניסה להבהיר לי בדרכים אלגנטיות שחדירה היא לא הדבר החשוב. הוא התמקד במגע. שעות של מגע. לראשונה מצאתי את עצמי נרגעת בתוך מגע. עד שפגשתי בו לא הרגשתי נוח עם הגוף שלי בזמן סקס ובזמן חדירה הייתי מחפשת תנוחה שבה ארגיש נינוחה וסקסית. פתאום, כשהוא לא איפשר חדירה, נוצרה נוחות חדשה בגוף. הוא נגע בי לאט־לאט בכל מקום והכל הרגיש בסדר. תמיד התביישתי בפנטזיות שלי. הצורה שבה אני גומרת לבד הביכה אותי. לידו הרגשתי בטוחה להיות בתנוחה שבה אני נמצאת כשאני לבד, ולתת לו לגעת בי בדיוק כמו שאני נוגעת בעצמי. אפילו הפנטזיה שתמיד רצה לי בראש כדי ליהנות נעלמה בזמן המגע איתו. פתאום הייתי סתם אישה שרוצה שייגעו בה ולא "המסובכת והבעייתית". סוף־סוף הבנתי מה זה being. ולראשונה גמרתי עם גבר. חודש וחצי אחר כך סיימתי את הטיפול. זו הייתה הפעם הראשונה שבה סיימתי טיפול בצורה מסודרת ומבוקרת. עם הרבה שלום ואהבה סביב החוויה הטיפולית.

***

בכל שבוע אכתוב כאן קול של אישה אחרת. סיפור קצר שיבטא מגוון רחב ככל האפשר של נשים. אתן מוזמנות לכתוב לי ואכתוב אתכן. erot.woman@gmail.com