שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אוהד צויגנברג
    24 שעות • 24.10.2017
    שופטת, שלום
    מחר, בדיוק ביום הולדתה ה־70, תפשוט מרים נאור את הגלימה, אחרי 38 שנים על כס השיפוט. טובה צימוקי מסכמת את כהונתה הסוערת של נשיאת בית המשפט העליון: המאבקים האידיאולוגיים הטעונים עם שרת המשפטים איילת שקד לצד החיבה האישית ההדדית והחלפת טיפים על סוודרים לנכדים, ההפגנות מחוץ לביתה וההתמודדות עם הלחצים, המתקפות והאיומים על עצמאות בית המשפט. עכשיו היא רק רוצה קצת זמן איכות לעצמה ולבקר סוף־סוף עם הנכד בגן החיות התנ"כי
    טובה צימוקי

    מחר, בדיוק ביום הולדתה ה־70, תפשוט מרים נאור את הגלימה שאותה היא עוטה מאז גיל 32 ותצא לגמלאות. נשיאת בית המשפט העליון תשוב לביתה, שם תבלה זמן איכות עם בעלה פרופ' אריה נאור, מנסיכי תנועת החירות, שני בניה ובעיקר נכדיה האהובים. לבכור שבהם הבטיחה מזמן סיור בגן החיות התנ"כי. יותר מכל חולמת נאור על היום שבו תוכל לחזור להסתובב באין מפריע וללא מאבטחים בשוק מחנה יהודה בירושלים, כפי שנהגה לעשות טרם תקופת הנשיאות. לדבריה, אחרי "חופשת השחרור" שתיקח מיד בסיום הכהונה בת 38 השנים כשופטת, היא מתעתדת לכתוב שני ספרים: אחד על קביעת עובדות במשפט והשני הוא ספר בלשים לילדים.

     

    פסיקותיה של נאור מגלמות את דמותה — ציונית, ליברלית, רודפת צדק, חומלת ומפוכחת. חבריה יוסיפו כי היא גם צנועה. אבל אסור לטעות במרים נאור. מאחורי הצניעות, האפרוריות היחסית ומיעוט ההתבטאויות שלה, ניצבה תמיד משפטנית ממולחת, דעתנית, א־פוליטית לחלוטין, נטולת אינטריגות, "חנונית" כהגדרת חבריה — אך גם כזו שבשום פנים לא ניתן לעבוד עליה.

     

    היו אלה שנתיים וחצי סוערות עבור נאור, מאז החליפה את השופט אשר גרוניס בינואר 2015 וקיבלה את המפתחות לאחת המשרות החשובות והמרכזיות במשטר הדמוקרטי בישראל. השעה זימנה לה אתגרים קשים מול המערכת הפוליטית, ולמרות דמותה השברירית היא יכלה להם. אם יש מראה המסמל יותר מכל את תקופת כהונתה של נאור כנשיאת העליון, זו תמונתה מהשנה האחרונה כשהיא מלווה בשני שומרי ראש של השב"כ. התמונה הזו מפגינה יותר מכל את השבר הגדול שבו נתונה הדמוקרטיה הישראלית.

     

    למרות זאת, ניתן לומר בביטחון שנאור נשאה בנטל וייצגה בגאון את בית המשפט העליון הנחשב אחד הליברליים, המתקדמים והנאורים בעולם המערבי. זאת למרות ההסתה, הביקורת הכוחנית והניסיונות הפוליטיים לחבל בעצמאותו.

     

     
    טיפים לקניית בגדים לצד קרב אידיאולוגי חריף. איילת שקד | צילום: יאיר שגיא
    טיפים לקניית בגדים לצד קרב אידיאולוגי חריף. איילת שקד | צילום: יאיר שגיא

     

     

    טבילת אש

     

    לתקופת הנשיאות הגיעה נאור מבלי שהייתה לה טבילת אש פוליטית, ואף על פי כן היא צלחה מהמורות ומכשולים קשים ומשאירה בידי יורשתה, אסתר חיות, בית משפט עצמאי, ציוני, מקדם זכויות אדם, הבוחר את שופטיו ללא משוא פנים. "לא הייתי מחליפה את החברה הזו", נהגה נאור לומר למקורביה, כאשר אלה שאלו אותה על הרוחות הפוליטיות הנושבות סביבה. "בלי קשר לפוליטיקה, אני לא מחליפה את העם ולא את הארץ, לא גרה בשום מקום אחר. אני נטועה עמוק בתוך החברה הישראלית על כל גווניה. נכון, לא הכל מושלם. לפעמים כשאתה מגיע למסקנה שיפוטית מסוימת בעניין התנהגותו של נושא משרה ציבורית, אתה אומר לעצמך 'חבל'. אבל זה הבית".

     

    הפוליטיקאים היו גם אלה שהרגיזו יותר מכל את נאור במהלך כהונתה, ובמיוחד כאשר הגיבו באופן אוטומטי ופופוליסטי לפסיקות של בג"צ, מבלי שטרחו לקרוא אותן. "היא משתגעת מזה שכמעט אף פוליטיקאי אינו קורא את מה שנכתב לפני שהוא מתלהם", אומר מקורב. "יש להבחין בין ביקורת עניינית ראויה, לבין דברי הסתה ואיומים במסווה של ביקורת, שאותם אין לקבל. ביקורת שאינה מבוססת, שנעשית בלשון משתלחת ובלתי מרוסנת, אינה ביקורת ראויה".

     

    נאור התייחסה גם לתופעה של השמצות אישיות של שופטים. "לא פעם, אלו אינן נובעות ממחלוקת עם ההנמקה שביסוד פסק הדין ואף אינן מגובות בעובדות, אלא מתבססות על הוצאת דברים מהקשרם", אמרה למקורביה. "לעיתים קרובות מתבססת הביקורת לא על מה שנאמר באריכות בפסק הדין עצמו אלא על מה שנכתב עליו בתקשורת".

     

    כנשיאה התמודדה נאור גם עם התקפות מצד גורמים בכירים בממשלה, ובראשם שר התיירות יריב לוין מהליכוד, שלא היסס לנאץ את בית המשפט מעל כל במה, כולל בימת הכנסת. "זה לא סוד שעל המערכת המשפטית השתלטה קבוצת מיעוט שמאלנית קיצונית, שמנסה להכתיב את ערכיה לחברה כולה", התבטא לוין לא פעם. ח"כ מוטי יוגב מ"הבית היהודי" הציע לעלות על העליון עם דחפור די־9, שלא לדבר על ביקורת החוגים הדתיים שחשבו, כמו אנשי הימין, שבית המשפט העליון אינו דתי ולאומי מספיק. מתוך הקואליציה לא נשמעו מספיק קולות שהדפו את הביקורת על בית המשפט העליון, ונאור נאלצה בדרך כלל לחרוק שיניים ולהבליג.

     

    עכשיו, ערב הפרישה, היא מבהירה שלעולם לא נבהלה מהביקורות. "בית המשפט העליון היה בית משפט חזק, הוא עדיין חזק והוא יהיה חזק. הוא בית משפט שלא ניתן לאיים עליו ולא ניתן להפחיד אותו", אמרה בראיון לביטאון לשכת עורכי הדין לרגל פרישתה.

     

    לדבריה, היו התבטאויות מיותרות של פוליטיקאים נגד בית המשפט העליון וניסיונות להשפיע על השופטים, "אבל הן לא השפיעו עלינו". הניסיונות הללו נכשלו "כי אין אופציה כזו של להיכנע לאיומים ולהשמצות, על כך אני מחנכת דורות של שופטים".

     

    על הרגליים האחוריות

     

    מרבית החיכוכים מול הדרג הפוליטי התנהלו באופן טבעי בין נאור לשרת המשפטים איילת שקד, שתקופת כהונתן חפפה זו לזו. לצד יחסי העבודה הטובים והחברות ביניהן, שכללה העברת מסרונים יומיים ואפילו חילופי טיפים על קנייה מקוונת של בגדים לילדים ולנכדים — הן ניהלו קרב אידיאולוגי חריף על דמותה של מערכת המשפט. היחסים האישיים החמים גרמו לשתיים להשתדל לא לכפות מהלכים בכוחניות, אבל כמה התנגשויות פומביות בכל זאת נרשמו. אחת התרחשה כשנאור כתבה לשקד במכתב, אגב אי־הסכמות על מינוי שופטים לעליון, כי "הניחה אקדח על השולחן". השני אירע לפני כחודש, כאשר שקד האשימה את נאור שהיא "פורמת את הממלכתיות" כיוון שלא שלחה שופט עליון לקשט טקס פוליטי בשטחים.

     

    בחורף האחרון הצליחה שקד, אחרי מאבק שנמשך כשנה, למנות ארבעה שופטים שמרניים לעליון (איש ההתנחלויות דוד מינץ, השופטת הדתייה יעל וילנר, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה יוסף אלרון והשופט ג'ורג' קרא). באשר לטענה כי נאור לא בלמה מספיק כניסת שופטים ימניים למערכת, אומר שופט בכיר: "קשה להוכיח זאת כיון שאיש לא יודע מה העמדות הפוליטיות של השופטים, אבל ברור שנאור נאלצה לבלוע מינויים, או קידומי שופטים ששקד המליצה עליהם בשל קרבתם לחוגי ימין. נאור נהגה לומר על הדילים האלה 'שנאתי אותם, אבל זה בא עם הטריטוריה. השרה שקד היא נציגה של מחנה פוליטי ומטבע הדברים היא מעוניינת להטביע חותם. עם זאת, אני חותמת על כך שלא מונה או קודם אף שופט שאינו ראוי לתפקיד'".

     

    הנשיאה נאור וחבר שופטיה נאלצו לספוג נאום של השרה שקד שרמזה בכנס לשכת עורכי הדין כי שופטי העליון אינם ציונים מספיק בפסיקותיהם וכי הם מעדיפים ערכים אוניברסליים על פני ערכים ציוניים־לאומיים. מה שמדאיג את נאור ערב פרישתה הוא שהנאום הזה נועד להכשיר את הלבבות לקראת חקיקת "פסקת ההתגברות", שתאפשר לכנסת לחוקק חוק שירמוס בקלות יחסית פסיקות של העליון בנושאי זכויות אדם באמצעות חקיקה מחודשת.

     

    נאור נאלצה לנהל קרב שוחות עם השרה שקד גם על מינויה של אסתר חיות כנשיאה על פי העיקרון ששרר מאז קום המדינה, עקרון הסניוריטי, שעל פיו מתמנה לכהונת נשיא העליון השופט הוותיק ביותר. שקד ביקשה שוועדת הבחירה היא זו שתמנה את הנשיא מתוך כל חבר שופטי העליון ולא את הוותיקה ביותר — כלומר חיות. נאור סירבה, במשך חצי שנה, לכנס את ועדת הבחירה. נאור נעמדה על רגליה האחוריות ושקד נסוגה לבסוף.

     

    בשיחות פנימיות נאור דווקא תיארה את מערכת היחסים האישית שלה עם שרת המשפטים איילת שקד כטובה. "יש בינינו הידברות במהלך פגישות תכופות וגם באמצעות מסרונים שבמסגרתם אנו פותרות בעיות", אמרה נאור בראיון לביטאון לשכת עורכי הדין. "זה נכון שהיו כמה עניינים שנראו לציבור כצחצוחי חרבות, אבל לכל אחת מאיתנו יש את תפקידה במערכת וכל אחת מאיתנו רוצה לשמור על המערכת. בסופו של דבר, למרות צחצוחי החרבות, הגענו להסכמות". היא מוסיפה: "אי־אפשר לומר שחשתי שהשרה עוברת את הגבול בתחילת הדרך, אבל זאת הייתה תקופת הסתגלות שהיה צריך לעבור אותה".

     

    עם זאת, נאור לא היססה להתערב בפעולות הכנסת או הממשלה כשלא היו חוקיות, בעיניה, או כשנגדו את זכויות האדם. כך היה עם טיפול הממשלה בנושא המסתננים, מתווה הגז, או כשחוקקה את המס על דירה שלישית באורח רשלני. לעומת זאת, בענייני ביטחון הייתה בדרך כלל שמרנית, מתוך ריאליזם של מי שמבינה שיש לסייע בידי כוחות הביטחון למגר את הטרור תוך איזון עם זכויות הפרט.

     

    הסיפוק האמיתי

     

    נאור הייתה גם מעמודי התווך של בית המשפט במלחמה בשחיתות. חוט עבה מקשר בין פסיקתה כשופטת מחוזית בתיק השחיתות משנות התשעים של השר אריה דרעי, ועד לפסיקות של השנים האחרונות שעסקו בחובה להדיח ראשי ערים שמוגש נגדם כתב אישום.

     

    במהלך כהונתה הסוערת התמודדה נאור גם עם הפגנות מחוץ לביתה בירושלים. ההפגנות, בעיקר של תושבי דרום תל־אביב, נערכו על רקע הפסיקה שמגבילה את כוחה של המדינה לכפות גירוש על מסתננים. "אין לי כל בעיה שיפגינו ואפילו ביקשתי שלא ירחיקו אותם משם", אמרה נאור לביטאון לשכת עורכי הדין. "איש ציבור צריך לדעת לחיות עם זה. חייתי עם זה כשופטת בית משפט השלום ואני חיה עם זה גם כנשיאת בית המשפט העליון. צר לי רק על שכניי, שנאלצים לסבול מכך. אני לא חושבת שהם חצו את הגבול, אבל הם השמיעו קריאות שחלקן לא נכונות בנוגע למסתננים. בין היתר, הם צעקו שהכנסת מחוקקת חוקים ואני מבטלת אותם. במקרה הזה לא ביטלתי שום חוק".

     

    קשה לנאור לבחור פסק דין משמעותי אחד שקיבלה לאורך השנים, אך היא מגלה שלפני כחודש ניגשה אליה במהלך חתונה אישה שלא הכירה. "היא אמרה לי, 'את לא מכירה אותי אבל לפני 30 שנה גאלת אותי מבעלי הראשון'. במפגש המדובר היא נכחה עם בעלה השני. זכרתי באותו מעמד את כל פרטי העניין כאילו אירע אתמול. לא אפרט אותם מחמת החשש לפגיעה בצנעת הפרט, אבל בעלה הראשון אכן התעמר בה. נתתי אז, בשבתי בבית המשפט המחוזי, פסק דין שהייתה בו חדשנות משפטית שהובילה בסופו של דבר לכך שהיא זכתה לקבל גט. כשאתה שומע את זה, אחרי 30 שנה, אתה מבין שזה הסיפוק האמיתי בשפיטה, הרבה יותר מהשאלות שמכנים אותן הרות גורל ומכריעות במישור הציבורי".

     

    בין הפטיש לסדן

    פסיקות תקדימיות בהן הייתה מעורבת מרים נאור במהלך כהונתה בבית המשפט העליון

     

    ביטול דחיית גיוסם של בני ישיבות ש"תורתם אמונתם", בטענה ש"אין קשר רציונלי בין האמצעי שננקט לבין מטרתו המוצהרת של החוק (חוק טל)".

    ביטול החוק המטיל מיסוי על דירה שלישית, בשל פגמים שנפלו בהליכי החקיקה.

    דחיית "חוק החרם", המאפשר להגיש תביעת נזיקין נגד מי שקרא לחרם כלכלי, תרבותי או אקדמי על מדינת ישראל.

    פסילת התואר "סגן שר במעמד שר" בשל העובדה שמעולם לא עוגן בחקיקה (במסגרת עתירה כנגד מינויו של יעקב ליצמן לסגן שר הבריאות).

    פסילה של ההנחיה הגורפת למנוע מאסירים ביטחוניים להירשם ללימודים באוניברסיטה.

    דחיית העתירה נגד החלטת ועדת האתיקה של הכנסת שהורתה על הרחקת ח"כ חנין זועבי מישיבות מליאת הכנסת. זועבי הורחקה בשל התבטאויותיה על רקע חטיפת שלושת הנערים ומבצע "צוק איתן" ונאור השאירה את ההרחקה על כנה.

     


    פרסום ראשון: 24.10.17 , 20:24