אֲבָל הֵם מֵתוּ, כֻּלָּם מֵתוּ, וּבְכָל הַלֵּילוֹת

אָנוּ אוֹכְלִים מָרוֹר, מָרוֹר.

אָסוּר הָיָה לְכַסּוֹת אֶת הַמַּרְאָה,

לְהַרְכִּין רֹאשׁ, לִבְעֹט בָּעַכְבְּרוֹשׁ, לְהִתְעַלֵּם.

לְמָה שֶׁאוֹמְרִים עַל הַסְּתָו.

הוּא אִתָּנוּ, הוּא מִשֶּׁלָּנוּ,

פָּרוּעַ כְּמוֹ נֶשֶׁק, צַיְתָן כְּמוֹ קָהָל.

אוּלַי אֲנַחְנוּ מוֹנִים יָמִים וְשָׁעוֹת,

מַדְרֵגוֹת לֹא־נָעוֹת, בָּתֵּי קְבָרוֹת,

אֵין־בְּרֵרוֹת וְדוּמִיָּה.

רַק שַׁרְשְׁרוֹת מַנְעוּלִים וּפִיחַ וּפִיחַ.

לֹא נְסַפֵּר כַּמָּה הִתְבַּיַּשְׁנוּ בַּכִּכָּר.

זְקֵנִים שָׁרוּ, יְלָדִים נִגְרְרוּ בְּמוֹרַד הַגּוֹרָל.

שֶׁבְּכָל הַחֲלוֹמוֹת חָיִינוּ וְכָךְ רָצִינוּ לִחְיוֹת.

וּמֵרֹב שֶׁהָיָה לָנוּ וְנִתַּן לָנוּ

לֹא יָדַעְנוּ.

הַאִם הַפְּרָחִים בִּמְקוֹמָם?

הַאִם עָמְדוּ בְּהַתְקָפוֹת הָרוּחַ?

וּקְצָת מֵאָז. חַיִּים מִן הַיָּד אֶל הַפֶּה

תַּחַת הַיָּד, חַיִּים. פּוֹתְחִים

אֶת הָרַמְקוֹל וּמַגְבִּירִים

כְּדֵי שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ סִירֵנוֹת וְקוֹלוֹת עַרְבִית.

הַכֹּל נִגְמַר, נִשְׁאֲרָה לָנוּ רַק נֶחָמָה.