yed300250
הכי מטוקבקות
    אומה תורמן | צילום: גטי אימג'ס
    זמנים מודרנים  • 29.10.2017
    "מתחרטת? לא ולא"
    אומה תורמן כבר לא ילדה. היא בת 47, תודה ששאלתם, ומגדלת בעצמה שלושה ילדים. בראיון אינטימי לאמיר קמינר ערב זכייתה בפרס על מפעל חיים היא עוצרת לסכם את הקריירה ומספרת עד כמה הופתעה כש"ספרות זולה" הפך לקלאסיקה, איך נולדה הדמות ב"להרוג את ביל", וחולקת גם כמה תובנות על אהבה
    אמיר קמינר

    "אני אסירת תודה שכבר 30 שנה אני עושה מה שאני אוהבת – מופיעה בסרטים ומספרת סיפורים, וגם על כך שעשיתי שלושה ילדים יפים ובריאים", אמרה הכוכבת ההוליוודית אומה תורמן, בנאום התודה שלה, כשקיבלה בקיץ האחרון פרס מפעל חיים בפסטיבל קרלובי וארי ה־52, בצ'כיה. "הילדים שלי הם יצירת האמנות הגדולה ביותר שלי. אולי הם אפילו יותר מיצירת אמנות".

     

    לתורמן בת ה־47 יש בן ובת מנישואיה לבעלה השני השחקן אית'ן הוק, ובת זקונים מאיש העסקים הצרפתי ארפד באסון, שאיתו ניהלה רומן עד לפני שלוש שנים. ההורות בהחלט משפיעה על התנהלות הקריירה של תורמן, שלא כל כך נכחה בחיינו או על המסכים בשנים האחרונות, חוץ מגיחה לסדרת הטלוויזיה "מתחזים".

     

    "היו שנים שעבדתי יותר בבית או הצטלמתי רק בארצות־הברית ולא יצאתי להפקות שהצטלמו בארצות אחרות, משום שהיו לי ילדים קטנים, ולכן לא הייתי הרפתקנית", הודתה תורמן, כשנפגשנו ימים אחדים אחרי שקיבלה את פרס מפעל החיים. זה קרה באחד הבניינים המצועצעים והמרהיבים בעיירת הספא והנופש הצ'כית הציורית.

     

    תורמן מודה שזה לא פשוט להיות אמא חד־הורית. "יש לי לוח זמנים מורכב, ולכן הפכתי לאדם שרושם הכל בצורה אובססיבית. אני חושבת שאנשים בעלי חוש סדר ומשמעת מצליחים, ואחרים מתקשים. מעולם לא הייתי אדם מסודר ומובנה, ולא הייתה לי אישיות כזו, וזה מקשה את החיים - ביליתי רבות משנותיי בניסיון להתבגר ולפתח חוש סדר. זו הדרך היחידה להיות אם חד־הורית, לעבוד, לדאוג לבית - אך גם לעשות את דרכך בחיים ולפתח מערכות יחסים בוגרות באמת. זה אתגר".

     

    אומה תורמן | צילום: גטי אימג'ס
    אומה תורמן | צילום: גטי אימג'ס

     

    תורמן היא לא טיפוס שיכול לשבת בבית יותר מדי, ולכן בימים אלה היא פוצחת בסוג של קאמבק. "יש בי המון אנרגיה ליצירה והבעיה היא שאפילו כשאני בבית אני חווה OCD - כך שלא משנה מה אני עושה, לצערי יש לי הרגל ליצור לי עבודה, ליצור בעיות, בניסיון לעשות משהו. אני בן אדם שלא יכול לשבת בשקט. זה טיפוס אישיות".

     

    וכך, החל מ־7 בנובמבר יהיה אפשר לראות אותה בברודוויי, במחזה "האישה הפריזאית", שכתב באו ווילימון, יוצר סדרת הטלוויזיה עטורת הפרסים "בית הקלפים". גם כאן מדובר בדרמה פוליטית. "זוהי דרמה מצחיקה וחכמה המדברת על וושינגטון היום. אני מאוד אוהבת את 'בית הקלפים', למרות שהעולם האמיתי שבו אנו חיים עקוב מדם ונורא הרבה יותר מאשר הסדרה. אנו חיים בעידן שבו אנשים כבר לא מקשיבים אחד לשני".

     

    במהלך השנה הקרובה, תורמן תגיח גם לבתי הקולנוע: ראשית עם "המלחמה עם סבא", שבו היא משחקת לצד רוברט דה־נירו, ועם "הבית שג'ק בנה", דרמת מתח מאוד מסקרנת של לארס פון טרייר מחולל השערוריות והפרובוקציות על רוצח סדרתי. תורמן כבר עבדה לפני שנים אחדות עם הגאון הדני השנוי במחלוקת – זה קרה ב"נימפומנית", שבו היא התארחה בסצנה בלתי נשכחת וגנבה את ההצגה. "בתסריט היה כתוב שעליי 'לצעוק כמו חיה'. זה היה קשה מאוד וממש רציתי לנסות את זה. לקח לי כמה ניסיונות. בארכיון יש בוודאי 50 צעקות חיה שלי. בסוף מצאתי את הצעקה הנכונה. בתסריט היה כתוב גם 'החיוך הכי מפחיד' - צילמנו כמאה פעמים כדי להוציא את החיוך הכי מפחיד שאפשר.

     

    "אני מאוד אוהבת את לארס. הוא ממש מופרע. הוא יהיה גאה לשמוע שאמרתי את זה. האמת שהופתעתי ממנו מאוד, שמעתי המון סיפורים על כמה מפחיד לעבוד איתו, אבל התרשמתי מאוד. אסור לנו להאמין לאינטרנט משום שכל שטות שקרית נמצאת שם".

     

    ואם מדברים על חיוכים מפחידים, קשה שלא להיזכר בשערורייה שחוללה תורמן ב־2015. היא התייצבה לבכורה בניו־יורק כששערה משוך לאחור ופניה נפוחות מהרגיל. אנשים לא זיהו את הבלונדינית הלוהטת המוכרת להם. המומחים והפרשנים טענו שהיא עברה ניתוח להוצאת שקיות מתחת לעיניים, הזרקה של בוטוקס לעור וטיפול בפילינג כימיקלי. האינטרנט רחש עם "מה קרה לפנים של אומה תורמן?" תורמן מיהרה להכחיש והתעקשה שהיה מדובר בתאונת איפור. "אני יודעת שנראיתי מוזר ממש. אני מניחה שאף אחד לא אהב את האיפור שלי".

     

    בכל מקרה, בפגישתנו היא נראית נהדר – שזופה, יפה, תמירה, לא מפוחלצת. מרגישים שהיא דור שלישי ליופי. "סבתא שלי דיגמנה עבור פסל בשוודיה. כיום הפסל שלה ניצב בעיירת דייגים קטנה. אמא שלי הייתה דוגמנית והצליחה מאוד. אחר כך היא הפכה לפסיכיאטרית".

     

    אז את דור שלישי לדוגמניות.

     

    "לא ממש. כלומר, יש הבדל גדול בין היותך מפורסם שתומך במותג לבין דוגמנות. דוגמנות קשה בהרבה. אין לי הרבה ניסיון בכך, תודה לאל - בנעוריי אכן דיגמנתי, וזו בהחלט הייתה עבודה קשה מאוד לאישה צעירה שכמותי".

     

    לצלם את "להרוג את ביל" ולחזור הביתה להיניק

     

    תורמן נולדה בבוסטון, לאם פסיכיאטרית שהייתה נשואה פחות משנה לטימותי לירי, נביא האל־אס־די, ואילו אביה (מנישואיה השניים של האם) הוא פרופסור לבודהיזם, שקרא לבתו על שמה של אלת האהבה והפוריות ההינדית. תורמן מצידה לא מגדירה את עצמה בודהיסטית. "לא, אני לא מקיימת פולחן דתי כלשהו", היא מכריזה. תורמן מעידה שהייתה לה "ילדות מעניינת ומדהימה. לא הייתי אומרת שגוננו עליי יותר מדי, אך הוריי יאמרו שכן".

     

    בגיל 12 התקבלה תורמן לעבודה במסעדה הסינית השכונתית. "שטפתי כלים", היא נזכרת. "אבל פיטרו אותי לאחר חודש".

     

    היית כל כך גרועה?

     

    "לא. פיטרו אותי כי הייתי בת 12! אחרי חודש הם נזכרו להבחין בכך".

     

    בגיל ההתבגרות היא החלה לשחק בסרטים, ומאז היא לא עוצרת. המנעד של תורמן, החוגגת כעת 30 שנות קריירה מגוונת, מאוד רחב – מדרמות תקופתיות כמו "יחסים מסוכנים", דרך סרטי קומיקס ("באטמן ורובין") ועד המחזמר "המפיקים". "נראה שאני קצת סכיזופרנית, כשזה נוגע לבחירות שלי. כשהייתי תלמידה למשחק, אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאבלה את חיי בלשחק את אותו התפקיד. אז נלחמתי על היכולת להיות שילוב ניגודים ולחקור מרחבים שונים, כדי שאוכל להתפתח כאדם יוצר".

     

    ומכל עשרות התפקידים והדמויות שתורמן עשתה בשלושת העשורים האלה, יש שניים שנחקקו בזיכרון הקולקטיבי, ולשניהם אחראי קוונטין טרנטינו: מיה ואלאס ב"ספרות זולה" - כולל סצנת הריקוד בדיינר סטייל שנות ה־50, שתיזכר לנצח; ו"הכלה/ביאטריס קידו", בשני חלקי "להרוג את ביל", שדמותה, עוטה חליפת טרנינג צהובה ואוחזת חרב, תלך איתנו תמיד. "קשה להגדיר את טרנטינו", היא מתחמקת. "זאת לא העבודה שלי לעשות את זה".

     

    אבל תורמן מוכנה להודות שהסרטים של טרנטינו השפיעו עליה ושינו את חייה. "לא ציפיתי ש'ספרות זולה' יהפוך לכזאת קלאסיקה. כשאתה מצפה למשהו לרוב אתה לא מקבל אותו. אני לא זוכרת אם בתסריט נכתב שעליי להוריד את הנעליים בסצנת ריקוד הטוויסט. רקדתי - והכל היה טוב".

     

    מסתבר שהדמות של הכלה הנקמנית של "להרוג את ביל" צמחה בזמן צילומי "ספרות זולה". "בימי שישי נהגנו לצאת אחרי הצילומים, ובאחד הימים קוונטין הסביר לי על סרטי נקמה וסרטי נשים בכלא וסרטי אימה. וככה עלה רעיון הנקמה של הכלה נוטפת הדם. בזמן שהוא כתב עבורי את 'להרוג את ביל', הוא היה שולח לי עמודים או שהיה מקריא לי עמוד אחר עמוד. היה מדהים לחוות את זה".

     

    כמה דמויות הרגת בסרט הזה?

     

    "המספר אמור לעמוד לי על קצה הלשון - היו 98… 88, ואז עוד עשרים? כשעושים הרבה טייקים של כל ההתנקשויות הללו, עדיף להתמקד יותר במטרה, כדי לשמור על שלומי. בהתחלה לא הייתי כוכבת קונג־פו מבוססת, אז ההכנות היו כרוכות באימונים קשים ומפרכים, והייתי צריכה לשנות את הגוף שלי, ואחרי שהסתיימו הצילומים לא נלחמתי באף אחד במשך שנה".

     

    בתור מישהי רגועה ושלווה, כמה קשה היה לך לשחק דמות מלאת כעס ושנאה?

     

    "פשוט המצאתי הכל. בסוף יום הצילומים התנתקתי מהדמות. היו לי אז שני ילדים קטנים ואת לא יכולה לחזור הביתה ולהיניק את התינוק, אם את חשה שנאה".

     

    שמרת משהו למזכרת מ"להרוג את ביל"?

     

    "חוץ התסריט המלא המקורי, שמרתי את החרב שלי איפשהו. נחמד שיש לך מזכרת".

     

    איזה סוג של תגובות קיבלת מהקהל?

     

    "נשים צעירות - ובעצם, נשים מכל הגילים - ניגשו אליי ואמרו לי ש'להרוג את ביל' עזר להן, כשהן הרגישו מדוכאות או כשהיה להן קשה, בגלל החבר או בגלל שהרגישו רע עם עצמן. הנשים אמרו שהסרט הזה גרם להן לחוש חזקות יותר, מוגנות. שהן לא עוד העלמה שגבר מציל אותה, אלא שהן מושיעות את עצמן. ואם הסרט הצליח לגרום אפילו לאישה אחת לחוש כך - הרי שהוא שווה את זה. זה מאוד מספק"

     

    הרזומה הרומנטי של תורמן לא חף מדרמות. ב־1990 היא נישאה לשחקן הבריטי גארי אולדמן, שבו התאהבה תוך צילומי "הנרי וג'ון", אבל הזוגיות לא החזיקה מעמד: שנתיים בלבד. קרוב לוודאי שהחיבה של שחקן האופי הסוער לאלכוהול לא היטיבה עם הקשר. בהמשך, תורמן נפלה שדודה בקסמי אית'ן הוק, שאליו התוודעה בצילומי "מה קרה בגטקה?" "לפני שהכרתי את אומה הייתי לחוץ ומפוחד ולקחתי ברצינות את הכל ואומה לימדה אותי לא לקחת כל כך ברצינות את הכוכבות ואת הוליווד ולא להיות מודאג", אמר הוק. "אני חש עכשיו יותר בנוח כשאני חושב על עצמי, וזה הרבה בזכותה. אני יותר רגוע ויש לי הרבה יותר ביטחון עצמי", הוא צוטט בזמנו.

     

    לזוג נולדו שני ילדים, אבל האושר לא שרה במעונם לנצח, והם נפרדו ב־2003. תורמן נטשה אותו אחרי שנודע לה שהוק בגד בה עם דוגמנית קנדית. הוק טען שהוא בגד בה, אחרי ששמע שהיא מנהלת רומן כביכול עם טרנטינו. הגירושים טילטלו את הוק והוא שקע בדיכאון ובקשרים מזדמנים, בעוד תורמן התנחמה ברומן סוער עם המסעדן והמלונאי הדני אנדרה בלסאז, הוק מצידו התחתן עם האומנת של ילדיו. בהמשך ובמשך שבע שנים ניהלה תורמן יחסים רצופי עליות וירידות עם איש העסקים בוסון, אבי בתה הקטנה לונה.

     

    "אני מניחה שכל חיי אני מנסה ללמוד משהו על אהבה ונישואים", חולקת תורמן את משנתה. "אני חושבת שהם מהותיים לחלק האנושי של הלב שלנו, לטוב שבנו. לעולם לא אוכל לתקצר את מה שלמדתי - משום שבכל פעם שאני חושבת שלמדתי משהו, למעשה לא הבנתי הכל, ויש לי עוד מה ללמוד. התהליך המחשבתי הזה על הרצון לחברה ולאהבה, והניסיון להבין אחרים ואת עצמך, מציאת בן זוג - זה משהו שהוא חלק מהחיים של כולנו. כששואלים אותי - 'אהבה אמיתית או אהבה רומנטית, במה את מאמינה?' אני עונה שצריך את שתיהן. שתיהן קיימות. אהבה היא אחד הדברים האהובים עליי. אהבה היא כמו טביעת אצבע - אין אחת שדומה לרעותה. יש אינסוף אפשרויות".

     

    ולמרות האכזבות שחוותה, תורמן מאמינה במחויבות. "מחויבות היא הכל, ואני לא מדברת רק על מערכות יחסים מיניות או קרובות. להתחייב למשהו זה גם מהלך מסוכן. אתה לא מסתכן בכישלון אם אתה משכשך במים הרדודים, הולך מסביב, ובמיוחד אם אתה חכם מספיק - אתה יכול לחיות את חייך בלי התחייבות ומבלי שתסכן הרבה. אני חיה את חיי באופן מתחייב מאוד - ונפגעתי מכך הרבה, אך גם הרווחתי מכך הרבה".

     

    את מתחרטת על משהו?

     

    "מתחרטת? לא ולא. טעויות הן הדבר המלמד ביותר שיש".

     

    kaminera@bezeqint.net

     

     


    פרסום ראשון: 29.10.17 , 20:49
    yed660100