שבת 18 באוגוסט 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ממון • 30.10.2017
    פירוק הרסני
    סבר פלוצקר

    לפעמים מותר גם לומר "אמרנו לכם", אם כי לא בריא להרבות בכך. מאז שעלה הרעיון לפצל — ליתר דיוק, לפרק — את ערוץ 2 כדי ״לעודד תחרות ולמנוע ריכוזיות״, כתבי ״ממון״, ואני ביניהם, הבענו את הסתייגותנו הנוקבת ממנו. לא היינו חכמים יותר, רק זהירים ומודעים יותר.

     

    בישראל יש מקום לאחת משתי גישות לשידורי טלוויזיה פרטית: מתן רישיונות לשידור ללא פיקוח וללא הגבלה (מלבד הדרישה לשמור על חוקי המדינה, כמובן), או הגבלה של רישיונות השידור לשתי קבוצות מפוקחות, האחת מורכבת מערוץ 10 ו"רשת" או "קשת", והשנייה מהזכיינית האחרת של ערוץ 2 פלוס חלקים מופרטים מהערוץ הראשון. לא היה, ואין אצלנו, מקום לשלושה ערוצים פרטיים מפוקחים פלוס ערוץ ממשלתי הממומן על ידי משלמי המסים. אך דווקא זה המבנה המועדף על ידי הממשלה והמחוקקים.

     

    כדי להבין היכן הכשל צריך לדבר בכסף. מאמצע שנות האלפיים החלו קשת ורשת להפסיד הרבה כסף. ההפסדים המצטברים מ־2005 נאמדים ב־800־700 מיליון שקל, כולל דמי זיכיון מיותרים למדינה. נוסיף 300 מיליון שקל, ההפסד המצטבר של ערוץ 10, ונראה עד כמה בלתי אפשרית התשתית הכלכלית של הטלוויזיה הפרטית בישראל.

     

    ההפסדים נגרמו על ידי התפתחויות טכנולוגיות ואסטרטגיה תוכנית בעייתית. התפוצה המאסיבית של האינטרנט, ובמיוחד פס רחב, העבירה קבוצות משמעותיות של צופים למסכי המחשב והסמארטפונים. כדי להילחם בכך השקיעו הערוצים הפרטיים בהפקות גרנדיוזיות בלתי כלכליות תחת הכותרת ״ריאליטי״. וגם כשהריאליטי המוצלח ביותר הפסיד, אף זכיין לא העז לפרוש מהמרוץ. בעומס ריאליטי לנפש אנחנו במקום הראשון בעולם המפותח. בה בשעה, הטלוויזיה בארץ יודעת להפיק סדרות מצוינות, הנמכרות יפה לחו"ל, אך היא עושה זאת לא מרצונה־היא אלא כמילוי התחייבויות כלפי הרגולטור.

     

    אנו גם במקום הראשון במערב בעומס התוכניות הצרכניות, בין 6־4 שעות ביום, לעומת 4 בשבוע בלוח שידורים מערבי נורמלי. סיקור כלכלה לאומית ומדינית, קל וחומר פרשנות כלכלית, נעלמו כמעט כליל מהשידורים בארץ. הכינוי ״תחקיר כלכלי״ מודבק לידיעה על שינוי בעטיפה של ממתק.

     

    המגמות הללו רק יחריפו עם פירוק הערוץ השני. ניתן כבר לראות זאת בפרסומות לערוצים החדשים, המוכרות לציבור את תוכניות הריאליטי, החידונים, הצרכנות ו״צחוקים״ לסוגיהם. בקושי תמצאו בהן פנים בודדות של פרשן או פרשנית.

     

    טלוויזיה עצמאית וחזקה כלכלית, כמו עיתונות עצמאית וחזקה כלכלית, הן אבני יסוד של דמוקרטיה. יש מי שמעוניין בהחלשתן – והוא מצליח.

     


    פרסום ראשון: 30.10.17 , 20:47