ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    דני קושמרו
    7 לילות • 31.10.2017
    "הדבר הכי מוזר שהכנסתי לפה? מדוזה. זה טעים כמו להשרות צמיג בטריאקי"
    רז שכניק | צילום: אביגיל עוזי

    דני קושמרו, אב לשני בנים, נולד בבאר־שבע במאי 1968, החודש שבו התקיים שידור הטלוויזיה הראשון בישראל, וחי את מרבית חייו בנגב. למד בבית הספר רעות ועומרים ובתיכון אשל הנשיא. בצה"ל הגיע לדרגת רב־סרן בחיל הים. בוגר תואר מהנדס בתעשייה וניהול, ותואר שני במינהל עסקים - שניהם באוניברסיטת בן־גוריון. בגיל 27 החל לשדר ברדיו דרום, אחר כך הגיש תוכניות חדשות בכבלים. הצטרף לחדשות 2 בשנת 2001, וייסד את 'חדשות סוף השבוע'. מגיש את 'אולפן שישי' והמהדורה המרכזית שמשודרות בערוצים 12 ו-13. בשבוע הבא תשודר סדרת כתבות שלו עם עמליה דואק על סין.

     

    מתי היית הכי קרוב למוות?

     

    ב־2007 השתתפתי בראלי הפירמידות במדבר, על טרקטורון בקצה בסהרה. רק חול וחול בדיונות בלתי נגמרות ומטשטשות תודעה, וטמפרטורות שהגיעו ל־50 מעלות בצל - ולא היה שום צל. איבדתי את השותף שלי שעליו היו מכשירי הקשר והניווט - והיום אין לי מושג איך ולפי מה החלטתי לאיזה כיוון לרכוב. החששות התעצמו גם בגלל שזו פעם ראשונה שלי בראלי כזה וגם בגלל העובדה שיום לפני כן מתחרה על אופנוע פגש תלולית עפר לא צפויה, עף ושבר את המפרקת. זו הייתה תחרות מאוד מבולגנת והיה לי ברור שביום הזה גם סתם נפילה עם פציעה פשוטה עלולה להסתיים במוות משום שלאף אחד לא היה מושג איפה אני, וגם אם ימצאו זה יהיה מאוחר מדי. איכשהו הגעתי לנקודת הסיום כל כך מותש, שהיו צריכים להרים אותי מהמושב. אבל אחרי כל הסיפור ההרואי הזה, המוות הרי הוא חלק מהחיים. לא צריך להרחיק לסהרה - הבוקר משאית טסה בצומת מולי באור אדום".

    מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

     

    "לפני ארבע שנים קיבלנו במערכת בקשה להשתתף בצילומי הסרט החדש של טום קרוז, 'קצה המחר'. ברור ששמחתי, כמה פעמים כבר ייצא לי להיכנס לסרט הוליוודי. פתחנו במיוחד את אולפן החדשות והקראתי טקסטים מטופשים על פלישת חייזרים והתרסקות חלליות על כדור הארץ. האמריקאים ביקשו שאקריא את הטקסט בשלל זוויות ותנוחות - מחויך, רציני, לכל מצלמה. צילמנו כמעט שעה. כמה חודשים אחר כך, אחרי שגם אתה בשער האחורי של 'ידיעות אחרונות' ביום שישי דיווחת בגדול על ההשתתפות שלי בסרט, הגיע הרגע הגדול, הפרמיירה בישראל. ישבתי באולם בגאווה גדולה עם הבן שלי, הכנתי אותו לקראת ההופעה ההיסטורית שלי, ושנינו היינו נרגשים מאוד מהאירוע: הסרט התחיל - ומיד בפריים הראשון שלו ראו אותי יושב בכיסא מגיש החדשות כשאני מביט למצלמה במבט מהורהר למשך שנייה, אולי שתיים בשתיקה, וזהו. זוכר שהיו כמה צחקוקים באולם, אבל היי, השם שלי רשום ברולר בסוף, ותמיד אוכל לומר ששיחקתי בסרט עם טום קרוז".

     

    מה ההורים שלך אף פעם לא הבינו לגביך?

     

    "את הצורך באדרנלין".

     

    מה הנשיקה הכי טובה שהייתה לך?

     

    "הנשיקות מההורים שלי אחרי השידור הראשון ברדיו".

     

    מי היה משחק בתפקיד דני קושמרו בסרט על חייך?

     

    "זה מגלומני לענות לשאלה כזו, ובכל זאת - אם יואן מקגרגור פנוי אז הוא. יש דמיון מסוים במראה וכמה תחביבים משותפים כמו כלים עם שני גלגלים והטסת חלליות. למרות שאביר ג'דיי כבר לא יהיה. אני מחבב את הדברים שעשה בקולנוע ונראה לי גם שהסקוטיות שלו הופכת אותו ליצור קצת אחר ואאוטסיידרי בהוליווד, תכונה שאני מזדהה איתה'".

     

    מה נשים לא מבינות לגבי גברים?

     

    "הן מבינות הכל. זאת הבעיה".

     

    מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

     

    "יש כמה: המכונית החדשה הראשונה שההורים שלי קנו כשהייתי בן שלוש או ארבע - חיפושית צהובה. הכניסה המאובקת עם ריח השתן במנהרה לאצטדיון של הפועל באר־שבע בווסרמיל, הקריאות של אמא מהחלון לחזור הביתה כי כבר חושך, הכדורגל החדש שקנו לי ומיד כשירדתי איתו למטה נלקח לתמיד על ידי ילד גדול יותר. זה לימד אותי כמה לקחים לאחר כך, לא לוותר כל כך מהר".

     

    מתי היית הכי מאושר?

     

    "בכל פעם שאני מגיע לפסגה כלשהי, אמיתית או מקצועית. הגעתי לחדשות בגיל מאוחר יחסית, 33, אני משער שהייתי אז מאוד שמח. אבל אושר הוא דבר מאוד נקודתי ורגעי. הייתי גם מאוד נרגש כשפתחתי את השידורים של רדיו דרום בינואר 1996 וזו הייתה גם פעם ראשונה שבה פתחתי מיקרופון. נשמעתי כל כך נרגש, עד שאפשר לחשוב שהסורים על הגדרות. בכל פעם שאני בטבע גדול פתוח. מדבר, ים, הרים. וגם בחוויות אחד על אחד עם הבנים שלי".

     

    מה היה הג'וב הכי גרוע שלך?

     

    "בימי האוניברסיטה הייתי שליח פיצה בתל־אביב, אבל כזה שממש לא מכיר את תל־אביב. וזה לפני הימים שהמציאו את ווייז. חוויה שממרחק הזמן נראית מאוד משעשעת. אני משער שזה היה משעשע קצת פחות מבחינת מי שהזמין את הפיצה".

     

    אם היית יכול לשנות בך דבר אחד, מה הוא היה?

     

    "להיות קצת יותר אופטימי".

     

    מה האלבום הראשון שקנית?

     

    "אריאל זילבר ב־1982, עם 'בחברה להגנת טבע' ו'אני שוכב לי על הגב'. תקליט של צעיר מורד עם יותר מדי מחשבות על בחורות - מה שהייתי בעצמי בגיל 13, או שרציתי להיות. מצד שני כשעוברים מהאריאל זילבר של אז לאריאל זילבר של היום אפשר לראות בו ייצוג של כמה תהליכים שקרו גם למדינה".

     

    מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך אי פעם?

     

    "כל אחת ואחת מאלו שעשיתי בשנות ה־80, מפול יאנג ועד אלי אוחנה".

     

    ריהאנה או ביונסה?

     

    "לצערי אני אפילו לא יודע להבדיל ביניהן אבל אני משער שזה לא ממש יטריד אותן".

     

    מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

     

    "זה החל כהתמכרות חביבה לקריאה של ילד חנון שקורא כל דבר, אפילו בודק מה כתוב בחתיכת עיתון שמצאה את דרכה לקציצה במסעדה, אבל ההיסטוריה הזו היא זו שהובילה לקריאה בכל רגע של טקסטים - בעיתונים, בציוצים, להתמכרות לחדשות ולטלפון הנייד שמביא אותן. אני מתרץ לעצמי, ובעיקר למי שלידי, שזה חלק מהעבודה שלי להיות מחובר כל הזמן, אבל ברור לי שזה מוגזם, שזה לא עושה טוב לנפש".

     

    מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?

     

    "זה יישמע מוזר וקצת, סליחה, נשיאותי מדי - אבל עתיד המדינה מטריד אותי. אני ישראלי, ציוני, פטריוט, שלא מחמיץ את טקס הדלקת המשואות ומתרגש ממנו בצורה מטופשת ממש, בן של עולים חדשים שהתחנך על נפלאות כור ההיתוך - ועכשיו ההקצנה הזו בימין ובשמאל, השסע והשנאה של תל־אביב נגד פריפריה, יהודים נגד ערבים, אשכנזים נגד ספרדים, חילונים נגד דתיים, ולהפך, כשיש יותר מדי פוליטיקאים שלא רק שלא עושים מספיק כדי להתגבר על המתחים האלו, אלא דווקא מנצלים אותם. זה משחק מסוכן".

     

    מה יש לך כרגע בכיס?

     

    "מישהו באמת נתן תשובה מעניינת לשאלה הזו?"

     

    מה הדבר הכי מוזר שהכנסת לפה?

     

    "מדוזה, אני משער. בעשרת הימים האינטנסיביים שביליתי בסין לטובת הסדרה שנעלה בחדשות, אכלנו הרבה דברים מוזרים. כשהמטבח הסיני הגיע לארץ בשנות ה־80 חשבנו שאגרול והרוטב האדום המתוק מדי ההוא זה אוכל סיני - אבל כמובן שכשמדובר באומה של 1.4 מילארד בני אדם, אוכל סיני הוא הרבה מאוד דברים - פקינזי, קנטונזי ועוד דברים שרק אהרוני יודע. העוצמה של המדינה הזו היממה אותנו - ממסדרי הבוקר לתלמידים בבית הספר ועד הזינוק הכלכלי וההשתלטות על חברות במערב - וכשאתה מחבר את כל אלו לכך שסין רחוקה מלהיות דמוקרטיה, השאלה המטרידה היא מה המטרה הסופית שלהם. מה סין תעשה עם כל הכוח, ההשפעה והכסף הגדול שהיא צוברת. ולגבי המדוזה, זה טעים בדיוק כמו להשרות צמיג בטריאקי".

     

    מה מדאיג אותך לפני השינה?

     

    "חושב על כל מה שיכולתי לעשות במשך היום טוב יותר. זו הסיבה שבגללה אני מנסה להסיט את המחשבות והולך לישון עם פודקסט או תוכנית רדיו שפיספסתי".

     

    על מה אתה מתחרט?

     

    "על אין ספור דברים. על הראיון הזה למשל".

     


    פרסום ראשון: 31.10.17 , 18:11