ערוץ 2 לא ימות היום. הוא רק ייאלץ להתאמץ קצת יותר.

לא יהיה קל לערוצים החדשים מהיום והלאה, אך אפשרי. לוח תוכניות איכותי והקפדה על הוצאות צנועות, הם שניים מהמפתחות לניצחון. הרייטינג הוא מכשיר חשוב, ראוי להקשיב לו, אך לא ראוי להשתעבד אליו. להקשיב ולא להיכנע. מוטב לשבץ עיתונאיות ועיתונאים לתפקידי הגשה והנחיה, על פני דוגמניות, דוגמנים, ופליטי תוכניות ריאליטי.

הייתי שם, בהקמת ערוץ 2 ובהובלתו. עשינו זאת ב"רשת", והצופים היו איתנו. שידרנו, בנוסף לתוכניות עתירות רייטינג, תוכניות מוזיקה איכותיות לילדים ("מוסיכיף") ולבוגרים (התזמורת הפילהרמונית), שידרנו דרמות ישראליות ("המוסד", "טירונות"), תוכניות שיח (לא אפרט, מטעמי צניעות...), תוכניות סאטירה איכותיות ("אין עם מי לדבר"), ומגזיני תרבות ובידור.

בניגוד לתחזיות ערב לידתו, הערוץ קם על רגליו מוקדם מהציפיות, פרח במהירות והיה למדורת השבט החדשה. מכשלת החלוקה לשלושה זכיינים, שבהמשך הצטמצמה לשני זכיינים, הפכה, כה מוזר, לסיפור הצלחה, אולי בשל אופיין השונה, וכנראה המשלים, של הזכייניות. ערוץ 1, שהיה בשלבי דעיכה סופיים, המשיך לדעוך, ורק בתחומי האקטואליה ניסה להתמודד עם הערוץ החדש.

חברת החדשות של ערוץ 2 הוקמה ונוהלה בתבונה וביעילות, אך את עיקר המשאבים הפנינו, הזכיינים, ללוח התוכניות, זה שלפני ואחרי החדשות. כאן קיווינו לפרוץ ולנצח, מול השממה של שידורי הערוץ הממלכתי, והתקווה הפכה עד מהרה למציאות.

25 שנה אחרי, יתוקן היום המבנה העקום של ערוץ 2, והוא יפוצל לשני ערוצים מסחריים של שני זכיינים, ובידי כל אחד שבוע שידורים מלא. נשמע טוב ומבטיח, אך סכנות רבות בצידו, תוכניות וכלכליות. מאז שהוקם הערוץ המסחרי, מתחלקת עוגת הפרסום לסועדים רבים.

הערוץ הראשון, התאגיד, משדר פרסומות, באופן שנראה כבעייתי, ובאין מפריע. משדרי חסות הן צמד המילים המכובסות להכשרת שרץ הפרסומות המאוד לא סמויות. כך שם, וכך בכל ערוצי השידור. והעם אוכל את השרצים. גם בכבלים משודרות פרסומות סמויות, מבחילות ברובן, בעיקר במשדרי הספורט, ואיש לא עוצר ומונע בעדן.

ואם לא די בכל אלה, באו לעולם, עוד לפני שנים, צמד מילים שהשלימו את מהפכת הישראבלוף: "תוכן שיווקי". זהו, לכאורה, חומר מערכתי, שממומן ומתוסרט על ידי בעלי עניין, גורמים כלכליים לרוב, הסמויים מעיני צופי הטלוויזיה. זו לא פחות מהזניית המדיה. אין מילים עדינות יותר לתיאור התופעה, שפשטה במשדרי כל הערוצים כאש בשדה קוצים, והיא מבחילה עוד יותר ממשדרי חסות.

ואל תוך המציאות הקשה הזאת, נזרקים היום "קשת" ו"רשת", שניטלו מהן הספרות המסורתיות על השלט. לא עוד 22, הקלות ללחיצה, אלא 12 ו־13. לכו תמצאו אותן בחושך. ורק התאגיד יישאר על 11.

היום הזה, עשוי להיות יום של מפנה, והוא מסמן גם הזדמנות גדולה לתאגיד הציבורי החדש. בשבועות הראשונים לשידוריו, היו סימנים, שהוא בכיוון הנכון, בעיקר בשידורי החדשות והאקטואליה, אך ההמשך נראה פחות מלבב. ועדיין יש לו סיכוי.

היום הזה עשוי להיות גם יום של מפנה לערוץ 10, שהצטיין עד כה בשידורי החדשות והאקטואליה, והיה נחות בלחיצה על כפתורי השלט (קשה ללחוץ 1 ו־0). מהיום זה בערוץ 14(קצת יותר קל).

היום הזה חשוב מאוד לזכיינים ולקברניטים, אך פחות חשוב לצופי הטלוויזיה. אלה לא ידעו ולא יודעים עד היום מי משדר מה, "קשת" או "רשת". אלה נאמנים, עד גבול מסוים, לתוכניות ולא לזכיינים. וגם להבא יהיו כאלה.

זהו יום ואירוע חשוב לתקשורת המשודרת. לא אירוע מכונן.