yed300250
הכי מטוקבקות
    Yuval Chen
    24 שעות • 01.11.2017
    "כולנו סוסים במעגלי החיים"
    צילום של זוג אוהבים ליד מגדל שמירה ישן רגע לפני שהם עוזבים את הארץ אמא, אבא ושלושה ילדים על סירת עץ בנחל הירקון שרטוט של עץ משפחתי על גבי גזע של שקמה ותיקה. בתערוכה שנפתחת היום, הצלם יובל חן, זוכה התחרות היוקרתית "עדות מקומית", מתמודד עם השאלה מה זה בית ומשפחה, ובעיקר מחטט בפצע האישי שלו, נוכח התפרקות הבית והזוגיות שלו
    סמדר שיר

    כשהצלם יובל חן מסיים את חובותיו היומיות למערכת "ידיעות אחרונות" — מצילום שער למוסף שאתם קוראים כעת ועד לתיעוד אירועים שונים לעמודי החדשות — הוא עולה על האופנוע שלו ויוצא לשוטט. לפעמים הוא נוסע חמש פעמים לראש פינה כדי ללמוד את הזוויות והתאורה של הסצנה שהוא מתכנן לביים, ובמצבים אחרים הדחף ללחוץ על הדק המצלמה גואה בו במקרה. אבל לכל הצילומים המוצגים בתערוכתו החמישית במספר, שנפתחת הערב (ותוצג עד סוף נובמבר בגלריה "מקום לאמנות", שביל המרץ 6, קריית המלאכה, תל־אביב) יש מכנה משותף – בית. "סדרת הצילומים נעה בין הבית הפרטי לבין הבית הקולקטיבי", מעיד גלעד אופיר, אוצר התערוכה, "ולעולם הזה חן מביא את הקרקע האישית של חייו".

     

     

    יובל חן
    יובל חן

     

    לדוגמה, הצילום שחותם את התערוכה הוא של זוג צעיר על רקע מגדל שמירה ברחובות. מי שלא חודר לעומק יראה בו תשוקה אל מול היסטוריה רחוקה. "אני מכיר את המגדל הזה מאז ילדותי", מגלה חן (48, יליד מושב פדיה), "הוא שמר על התושבים מפני הבדואים שבסביבה, ובחרתי לצלם בו את האחיינית שלי, יעל, רגע לפני שהיא עקרה לטורונטו עם בן זוגה, אייל. מבחינתי זו תמונת פרידה".

     

    הצילום שהכי כבש אותי מבין העבודות שמונחות על שולחן ארוך, במרכז הגלריה, הוא של מיטה בשלג. "בדצמבר לפני שלוש שנים, בשלג הגדול שירד על ירושלים, נסעתי ליד חברון ופתאום ראיתי קפיצים שחורים של מזרן שבקעו מתוך השמיכה הלבנה. עשיתי שני קליקים, אולי שלושה. בעיניי זה היה משל לקשר שקפא. בדיעבד, המראה הזה חדר אליי הרבה לפני שהבנתי שהבית הפרטי שלי עומד בפני חורבן".

     

    חן הוא בנו החמישי של עזרא חיו, חקלאי, יצואן חסה, שערב לידתו חזר ממילואים עם מצלמה פשוטה, 35 מ"מ, ותיעד אותו ללא הפסקה. "אולי זו הייתה דרכו להביע את האהבה שלו אליי", אומר חן, שנדד בין בתי ספר שונים עקב בעיות ריכוז שלא אובחנו עד שנחת בתיכון אקסטרני, במגמת צילום. במהלך שירותו בסיירת גבעתי, בתקופת האינתיפאדה הראשונה, הוא החל לצלם, ("רציתי להסתכל על הדברים אחרת, לא רק דרך כוונת של רובה"), ואחרי הטיול הגדול בדרום אמריקה למד ב"קמרה אובסקורה".

     

    "חלום חיי היה ללמוד ב'סקול אוף ויז'ואל ארט' בניו־יורק, עד היום אני חולם לגור בביג אפל, אבל אבא פקד עליי לחזור ארצה. המודלים שלי לצילום מגזין היו ורדי כהנא ומיכה קירשנר, אז התחלתי לצלם פורטרטים עם נשמה".

    הצילום שזיכה את חן בפרס מיוחד במסגרת "עדות מקומית"
    הצילום שזיכה את חן בפרס מיוחד במסגרת "עדות מקומית"

     

    הנשמה שלו בוערת גם כשעליו להנפיק צילום חדשותי, עכשיו ומיד. בתקופת "צוק איתן" הוא נשלח לאינספור הלוויות — ובכה בכולן. הצילום של צעירה בשמלה לבנה נטועה בתוך ים של מדי זית וכומתות אדומות, עומדת על קברו הטרי של אהובה, לוחם מגלן, זיכה אותו בפרס תמונת השנה בתחרות "עדות מקומית", ובהשראתו כתבה רחל שפירא את השיר "פני הכאב". חן מודה שהוא לא מסוגל לשמור על קשר עם כל מצולמיו. "זו טראומה. צילמתי ילד סופד לאביו, והוא היה בן 8, אבל החברים שלי מהצבא עומדים לצידי עד היום. כשרע לך, אתה חוזר אל המוכר".

     

    צילומים של שני בניו (יואב בן ה־11 ואביב בן ה־8) לא יוצגו בתערוכה, על פי בקשת גרושתו, הפסלת נגה אשכנזי. "הגירושים היו כאב ענק. שנתיים לפני שירד לי האסימון הייתי בטיפול פסיכולוגי עד שהבנתי שכבר אין על מה להילחם מפני שהאהבה נגמרה. אני לוקח על עצמי חלק גדול מהאשמה. התמכרתי לעבודה. השארתי לה הרבה מטלות ובעיקר השארתי אותה לבד".

     

     

    אייל היינה ויעל אלפנבאום, מגדל שמירה משנת 1939, סתריה | צילום: יובל חן
    אייל היינה ויעל אלפנבאום, מגדל שמירה משנת 1939, סתריה | צילום: יובל חן

     

    כבר מצאת אהבה חדשה?

     

     

    "חבר מהצבא אמר לי 'תירגע, זה ייקח שנתיים', אז אני מרגיש כמו דייג. עומד עם החכה עד שארגיש שהדג נתפס".

     

    גם כגרוש טרי אתה מכור לעבודה?

     

    "אי אפשר שלא. זו אובססיה. אני אוהב להסתובב בשווקים ולצלם אנשים שאיכשהו משקפים את הסיפור שלי, אבל כיום זה הרבה יותר קשה. אנשים מתנגדים לצילום, לפעמים מגיבים באלימות".

     

     

    משפחת כהן צמח. הירקון 2017
    משפחת כהן צמח. הירקון 2017

     

    כל הצילומים בתערוכה הם בשחור־לבן.

     

     

    "נכון, וזו אמירה. גם בשחור־לבן יש הרבה מאוד גוונים, בניגוד לצבע, שיוצר זיהוי עם זמן ומקום עדכניים".

     

    למה קראת לתערוכה "כל סוסי העץ רצים במעגל"?

     

    "זו שורה משיר של יענקל'ה רוטבליט ואני חולה על השיר הזה, בביצוע אריק איינשטיין ושמוליק קראוס. בצבא 'סוס' הוא כינוי לאחד שמסוגל לסחוב משאות. כולנו סוסים במעגלי החיים, כולנו סוחבים כדי לשרוד".

     

     

    "כל סוסי העץ רצים במעגל", תערוכתו של הצלם יובל חן, גלריית "מקום לאמנות" בתל־אביב, אוצר: גלעד אופיר, עד סוף נובמבר.

     

     
    משפחת קציר, עץ שקמה בפלמחים, 2017
    משפחת קציר, עץ שקמה בפלמחים, 2017

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 01.11.17 , 19:55
    yed660100