שלישי 13 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    AP
    24 שעות • 01.11.2017
    "ענן שחור מרחף מעל אמריקה"
    החיים בארצות־הברית של דונלד טראמפ לא קלים לג'ורג' קלוני. "יש כעס גדול על המדינה ועל הכיוון שהיא הולכת אליו, אמריקה עדיין גזענית", הוא אומר לאמיר קמינר לרגל צאת סרטו החדש, העוסק בשקרים שמאחורי החיים השלווים בפרברים
    אמיר קמינר, ונציה

    בעודו מתחזק את מעמדו בצמרת ההוליוודית, מנהל זוגיות פוטוגנית עם רעייתו אמל, ואבהות לתאומים אלה ואלכסנדר בני החמישה חודשים, מוצא ג'ורג' קלוני (56) זמן לחטוא גם בבימוי. הרזומה שלו כולל עד כה ניסיונות מוצלחים ("וידויים של מוח מסוכן", "לילה טוב ובהצלחה"), סבירים ("משחקי שלטון"), וגם כושלים ("ציידי האוצרות"). לפסטיבל ונציה האחרון הוא החדיר לתחרות את סרטו השישי כבמאי, "סודות הפרברים", וכמובן התקבל בכבוד השמור לאלים ולמלכים. השופטים אמנם התעלמו מיצירתו החדשה והסרט יצא בידיים ריקות מהפסטיבל, אבל התקשורת והמעריצות לא הירפו מהסטאר השרמנטי שהגיע לעיר התעלות האיטלקית.

     

    "סודות הפרברים", קומדיה שחורה המגיעה למסכים שלנו בסוף השבוע, מתבססת על תסריט שחיברו האחים איתן וג'ואל כהן. קלוני הסתפק הפעם בבימוי ("זה לא ממש כיף לביים את עצמך, כפי שאתה ודאי יכול לדמיין. עשיתי את זה בעבר וזה נורא. לא, אני ממש לא רוצה לעשות את זה שוב") וגייס לסרט את אוסקר אייזק, שעושה את התפקיד שיועד לו לעצמו תחילה. קלוני גם זימן את ג'וליאן מור (שעושה כאן תפקיד כפול) ואת חברו הטוב מאט דיימון, איתו הוא לא מפסיק לעבוד. דיימון מפתיע כאן בדמות אלימה ומופרעת, שלא כדאי להתעסק איתה. "מאט דיימון הוא מטורף מדהים. מעולם לא ראיתי אותו מתנהג בצורה כה נוראית כמו ב'סודות הפרברים'", צוחק קלוני.

     

    העלילה של "סודות הפרברים" מתרחשת בפרבר אמריקאי שקט, אמיד ואידיאלי, בשלהי שנות ה־50, ומדגים איך חייה השלווים של אחת המשפחות הלבנות, מיטלטלים בשל מסכת אלימות. "בני המשפחה נקלעים לכמה דברים נוראיים, עושים פניות לא נכונות ודברים טיפשיים והופכים למפלצות", מעיד קלוני. "לאחרונה מדברים אצלנו על 'להחזיר את אמריקה לגדולתה' - וכולם מניחים שגדולתה של אמריקה הייתה בתקופת שלטונו של אייזנהאואר בשנות ה־50. כמובן שהיא הייתה 'גדולה' אם היית גבר לבן וסטרייט. אבל אם לא היית כזה, כנראה שאמריקה לא הייתה משהו. האנשים בסרט שלי לא חושבים שיש להם דעות קדומות. הם אומרים: 'אין לי דעות קדומות. זה רק שהם השחורים לא מחנכים את עצמם ואני לא רוצה אנשים כאלה פה, ואני לא רוצה שהם ישחו איתי בבריכה'. כשעבדתי על הסרט זה היה כיף להזיז את הווילון הזה ולהסתכל מתחת למעטה הדק של הפרברים המושלמים, ולראות כמה מהבעיות האמיתיות, שהמדינה הזאת עוד לא השלימה איתן לגמרי".

     

    צילום: AP
    צילום: AP

     

    העלילה אמנם מתרחשת בשנות ה־50, אבל היא מאוד רלוונטית לתקופת הנשיא טראמפ.

     

     

    "זה לא סרט על דונלד טראמפ. זה סרט על ההשלמה המתמדת שלנו עם הרעיון, שמעולם לא התייחסנו לסוגיות הגזעיות במדינה במלואן. גדלתי בדרום בשנות ה־60 וה־70, בשנים שבהן שיגשגה התנועה לקידום זכויות האזרח בארה"ב. בזמנו חשבנו שההפרדה הגזעית הלכה לעולמה ונפטרנו ממנה. אבל כמובן שזה לא קרה – והסוגיות הללו מתפרצות מדי כמה שנים ואנחנו מבינים שעדיין יש לנו הרבה עבודה כדי להיפטר מחטא העבדות והגזענות המקורי שלנו. לא ידענו גם שדונלד טראמפ יגיע וייבחר. זו הייתה הפתעה עבור רבים. אבל המציאות היא שהאלמנטים שטראמפ מייצג תמיד שיחקו תפקיד באמריקה".

     

    עם ג'וליאן מור ומאט דיימון, כוכבי "סודות הפרברים" | צילום: רויטרס
    עם ג'וליאן מור ומאט דיימון, כוכבי "סודות הפרברים" | צילום: רויטרס

     

    אבל עם כל הכעס והזעם, לא ויתרת על ההומור.

     

    "לא רצינו שהסרט יהיה רק וכחני או ירגיש כמו שיעור באזרחות. רצינו שזה יהיה מצחיק. רצינו שזה יהיה אכזרי. אבל הוא בהחלט כועס והפך לכועס אף יותר במהלך הצילומים. אם אתה מגיע למדינה שלנו, תראה שהמדינה הזאת כועסת יותר מאי פעם, ואני חייתי בתקופת ווטרגייט. ענן שחור מרחף מעל מדינתנו כעת. יחד עם זאת אני בן אדם אופטימי. אני חושב שבאמת אפשר לראות את זה לקראת סוף הסרט. אני באמת מאמין בצעירים ואני כן מאמין שנתגבר על כל הדברים הללו, ואני חושב שמוסדות המדינה כן נוטים לעבוד. אנחנו רואים אותם עובדים עם התקשורת ואנחנו רואים את זה עובד עם הזרוע המחוקקת והשופטת. אבל ההמון כועס. רבים מאיתנו כועסים. כועסים על עצמנו, כועסים על הכיוון אליו המדינה הולכת, כועסים על הכיוון אליו הולך העולם. נראה שהסרט משקף את הלך הרוח הזה, ואני חושב שזה בסדר. זה הדבר ההוגן לעשות. ויחד עם זאת, אני עדיין מאוד פטריוטי, אדם חיובי ואופטימי".

     

    המפגש עם קלוני נערך חודשים ספורים לפני שהתפוצצה פרשת מפיק־העל הארווי ויינשטיין. בזמן שהכוכבות של הוליווד דיווחו על מעללי המטרידן המיני הסדרתי, קלוני מיהר לתקוף את מכרו הוותיק, והאשים אותו ב"התנהגות שאין לה מחילה". אבל מהר מאוד קלוני בעל התדמית הצחורה מצא את עצמו מעורב איכשהו בקלחת. ונסה מרקז, ששיחקה בסדרת בית החולים ER בה קלוני כיכב, ציצה וטענה שהוא "סייע להכניס אותי לרשימה השחורה בהוליווד ולמנוע את העסקתי, לאחר שהתלוננתי על הטרדות והערות גזעניות על סט הסדרה. נשים שלא משחקות את המשחק מאבדות את הקריירה. אני איבדתי".

     

     

    מרקז אמנם לא האשימה את קלוני בהטרדות, וויינשטיין לא היה קשור בכלל לסיפור שלה, אבל היא גרמה לקלוני להיראות כמי שמשתף פעולה עם הממסד הגברי השוביניסטי־נצלני ששולט בהוליווד. קלוני מיהר לשגר הצהרה שבה התעקש שהוא כלל לא ידע על הכללתה ב"רשימה השחורה" של הוליווד. "לא יכולתי להשפיע על הקריירה שלה כשחקנית וגם לא הייתי עושה את זה לו הייתי יכול", סיכם.

     


    פרסום ראשון: 01.11.17 , 20:37