הרוצח מנצח

מורשת יגאל / את רצח רבין מציינים פה אחת לשנה. וגם אז זה נראה כמו שיעור אזרחות כפוי, ניסיון לייצר בכוח איזה "קונצנזוס" מזויף וכמה פטפוטים מאולצים על ה"מורשת". לעומת זאת, מורשת יגאל מנצחת כאן, מדי יום. נניח בצד לרגע את חילופי השלטון, והרס תהליך השלום, לזה יש שושבינים רבים. מורשת יגאל היא ניצחון הטרור. המסר שהועבר ב־4 בנובמבר 1995 צלול כיין: הכדור שהגיע לראש הממשלה, יכול להגיע לכל אחד אחר.

על הדבר הזה לא מדברים הרבה, מתוך חרדה והדחקה עמוקה. אבל חלק מהאנשים כאן חיים בהוויית טרור. תחת עננה כבדה של אלימות לגמרי־לא־מוסתרת, יומיומית, בוטה, מאיימת. וידיעה שגשם כבד עומד ליפול, אם גם אתה לא תלך בתלם. יש הרגשה שגם הצד השני מודע היטב לג'וקר המשוגע שמתחבא אצלו בשרוול, העשב השוטה שמלבלב, בכלל־לא־בערוגה־שלו. ועושה לך לפעמים מין "בו!" קטן כזה, רק כדי לראות אותך קופץ. אל תיבהל אח־שלי, זה בצחוק! סרק סרק סרק.

אח שלי / זה גם מה שאמר קין להבל.

אנשים רבים נוספים / יגאל עמיר לא לבד. בחקירתו אמר את הדברים הבאים: "ללא פסק הלכה או דין רודף, שחלו על רבין מפי מספר רבנים שאני יודע עליהם, הייתי מתקשה לרצוח. רצח כזה חייב להיות מגובה. אם לא היה לי גב ולא היו עומדים מאחוריי אנשים רבים נוספים - לא הייתי פועל". וכידוע, עמיר תמיד התכוון לכל מילה. "לא מעניין אותי מאסר עולם או לא. עשיתי את המעשה בלב שלם", הוסיף, "עדי התביעה לא סותרים את מה שאמרתי. אני רוצה שיגידו את האמת בעולם". הדברים המדהימים האלה נותרו חתומים. יותר מבכיר אחד במערכת המשפטית שלנו סיפר שאיש לא באמת רצה, או היה יכול, להרים את מכסה קן הצרעות. הגיוני: הן נורא עוקצות.

חשבון נפש / אנחנו חייבים לקיים חשבון נפש. 72 שעות של מחירים מטורפים. טרייד־אין בכל הכוח. הקני לשערך חיוניות וברק. קל לשדרג את הבית. שומה על כולנו להקיא ולהוקיע, להעיר ולהאיר. פרויקט היוקרה בצפון העיר. לא טסים בלי שנכנסים. קול רענן ומכמיר לב בסיפורת המקומית. הקופונים המשתלמים שיעשו לכם את השבוע. אנחנו חייבים לקיים חשבון נפש.

חברון מאז ולתמיד / "היה זה יום סגריר והקבוצה הפסידה", שרה משינה, "נהרגו עשרות אנשים, סיים קריין הטלוויזיה". להתראות נעורים, שלום ברוך גולדשטיין. דוקטור גולדשטיין! איפה הימים הטובים שהיינו שולחים לחברון רופא, ולא סתם חובש? ברוך הגבר נכנס למערת המכפלה ופורים שמח, חבריה. על רוצח ההמונים הזה פוסק לימים הרב אבינר: "מי ששם נפשו בכפו, זכר צדיק וקדוש לברכה".

יגאל מגיע ללוויה. "כששמעתי מה שגולדשטיין עשה, ותיארו אותו ברדיו אנשים שהכירו אותו, בתור רופא, אדם עדין נפש – מאוד סיקרן אותי. איך אדם כזה קם ומקריב את החיים שלו. תכלס הוא הקריב את החיים שלו! אז הלכתי למקום וראיתי את כל האלפים שהיו בהלוויה. ראיתי את האהבה שהייתה להם אליו והבנתי שזה לא פשוט. דיברתי עם אנשים, התחלתי להבין שזה לא סתם ציבור פנאטי קיצוני. זה ציבור שמאוד נלחם למען העם. מאוד חשוב לו הערכים".

לא תרצח / דווקא כן.

הוא זכאי / ההיסטוריה, כידוע, נכתבת על ידי המנצחים. תיאוריות הקונספירציה הן דרך התיעוד, המשפט וההנצחה העממית, הלא־רשמית, לרצח רבין. "רצח" "רבין". מה שלומן? טוב יותר משנה לשנה. סקר "ידיעות אחרונות" האחרון העלה כי שליש מהציבור מאמין שהייתה קונספירציה. "דו"ח השנאה" האחרון של קרן ברל כצנלסון מעלה כי יותר מ־40 אחוז מהשיח ברשת בנוגע לרצח, הוא על קונספירציות. סקר "מעריב" מצא כי רק כ־50 אחוז ממצביעי הימין סבורים שיגאל עמיר הוא הרוצח האמיתי. ולפי סקר מכון "מסקר", למעלה ממחצית בני הציונות הדתית סבורים שיגאל עמיר איננו הרוצח. ומכיוון שהעתיד הוא הנוער, אז בקרב הצעירים - עד גיל 30 - בציונות הדתית: 3 מתוך 4 אינם מאמינים שיגאל עמיר הוא הרוצח. במדינה שמכחישה מציאות ומעדיפה אמונה על פני עובדות, הגיוני לאללה.

חחח / (אתנחתא קומית בריאה. צחוק רחב, משוחרר, נטול עכבות, בשיניים צחורות) בפרוס פסטיבל רבין, זו ההזדמנות לספר שוב את הבדיחה ההיא (כולם בטח מכירים, אבל מסורת זו מסורת). על ההוא שאמר לחבר שלו, "איזה קטע שהרגו את רבין, דווקא בכיכר רבין?" באמת קטע.

תודה רבה / אחרי 22 שנה, ראוי להכיר בכך שיגאל עמיר הוא גיבור התרבות הגדול שלנו, שמאחוריו תנועה שלמה. כמו כל תרבות־נגד היא הציעה מהפכה, ובמידה עצומה - קיימה. ככל תנועה אמנותית משמעותית, היו לה מקורות פסבדו־רוחניים (הרבנים ופסקי ההלכה), ריטואלים מסעירים (ארון קבורה, טקסי פולסא דנורא, לפידי "בדם ואש את רבין נגרש"), וגישת אצבע בעין. תנועת המונים שיש לה מנהיג, צעיר־דתי־מזרחי־מלמטה, שמכריע קשיש־חילוני־אשכנזי־מהאליטה - בביתו ובנשקו. עם אייקון סקסי שעיר לעזאזל – הצמה של מרגלית, אמת נסתרת - תאוריית הקונספירציה, בוגד – שמפניה, נבלים – פושעי אוסלו, וקורבן־תמיד – עם ישראל.

תרבות המציעה מציאות אלטרנטיבית, מסעירה, סוחפת, שמחה. תרבות של מנצחים. ואת הביטוי המזוקק והישר ביותר שלה תמצאו על הטריבונה בטדי למנגינת "כבר עברו השנים": "יגאל עמיר, תודה רבה! יישב בתא, בלי חרטה! יצחק רבין, בגיהינום! בו השטן מכה כל יום!" או בעברית של פעם: אל תביטו לאחור. הניחו להולכים.

שלום, חבר / לפני 10 שנים בדיוק, 4 בנובמבר 2007, הוכנס בנו של יגאל עמיר בבריתו של אברהם אבינו. שמו: ינון־אליה־שלום. שלום, חבר. ¿

מורשת יגאל • את רצח רבין מציינים פה אחת לשנה. וגם אז זה נראה כמו שיעור אזרחות כפוי, ניסיון לייצר בכוח איזה "קונצנזוס" מזויף וכמה פטפוטים מאולצים על ה"מורשת". לעומת זאת, מורשת יגאל מנצחת כאן, מדי יום. נניח בצד לרגע את חילופי השלטון, והרס תהליך השלום, לזה יש שושבינים רבים. מורשת יגאל היא ניצחון הטרור. המסר שהועבר ב־4 בנובמבר 1995 צלול כיין: הכדור שהגיע לראש הממשלה, יכול להגיע לכל אחד אחר.

על הדבר הזה לא מדברים הרבה, מתוך חרדה והדחקה עמוקה. אבל חלק מהאנשים כאן חיים בהוויית טרור. תחת עננה כבדה של אלימות לגמרי־לא־מוסתרת, יומיומית, בוטה, מאיימת. וידיעה שגשם כבד עומד ליפול, אם גם אתה לא תלך בתלם. יש הרגשה שגם הצד השני מודע היטב לג'וקר המשוגע שמתחבא אצלו בשרוול, העשב השוטה שמלבלב, בכלל־לא־בערוגה־שלו. ועושה לך לפעמים מין "בו!" קטן כזה, רק כדי לראות אותך קופץ. אל תיבהל אח־שלי, זה בצחוק! סרק סרק סרק.

אח שלי • זה גם מה שאמר קין להבל.

אנשים רבים נוספים • יגאל עמיר לא לבד. בחקירתו אמר את הדברים הבאים: "ללא פסק הלכה או דין רודף, שחלו על רבין מפי מספר רבנים שאני יודע עליהם, הייתי מתקשה לרצוח. רצח כזה חייב להיות מגובה. אם לא היה לי גב ולא היו עומדים מאחוריי אנשים רבים נוספים - לא הייתי פועל". וכידוע, עמיר תמיד התכוון לכל מילה. "לא מעניין אותי מאסר עולם או לא. עשיתי את המעשה בלב שלם", הוסיף, "עדי התביעה לא סותרים את מה שאמרתי. אני רוצה שיגידו את האמת בעולם". הדברים המדהימים האלה נותרו חתומים. יותר מבכיר אחד במערכת המשפטית שלנו סיפר שאיש לא באמת רצה, או היה יכול, להרים את מכסה קן הצרעות. הגיוני: הן נורא עוקצות.

חשבון נפש • אנחנו חייבים לקיים חשבון נפש. 72 שעות של מחירים מטורפים. טרייד־אין בכל הכוח. הקני לשערך חיוניות וברק. קל לשדרג את הבית. שומה על כולנו להקיא ולהוקיע, להעיר ולהאיר. פרויקט היוקרה בצפון העיר. לא טסים בלי שנכנסים. קול רענן ומכמיר לב בסיפורת המקומית. הקופונים המשתלמים שיעשו לכם את השבוע. אנחנו חייבים לקיים חשבון נפש.

חברון מאז ולתמיד • "היה זה יום סגריר והקבוצה הפסידה", שרה משינה, "נהרגו עשרות אנשים, סיים קריין הטלוויזיה". להתראות נעורים, שלום ברוך גולדשטיין. דוקטור גולדשטיין! איפה הימים הטובים שהיינו שולחים לחברון רופא, ולא סתם חובש? ברוך הגבר נכנס למערת המכפלה ופורים שמח, חבריה. על רוצח ההמונים הזה פוסק לימים הרב אבינר: "מי ששם נפשו בכפו, זכר צדיק וקדוש לברכה".

יגאל מגיע ללוויה. "כששמעתי מה שגולדשטיין עשה, ותיארו אותו ברדיו אנשים שהכירו אותו, בתור רופא, אדם עדין נפש – מאוד סיקרן אותי. איך אדם כזה קם ומקריב את החיים שלו. תכלס הוא הקריב את החיים שלו! אז הלכתי למקום וראיתי את כל האלפים שהיו בהלוויה. ראיתי את האהבה שהייתה להם אליו והבנתי שזה לא פשוט. דיברתי עם אנשים, התחלתי להבין שזה לא סתם ציבור פנאטי קיצוני. זה ציבור שמאוד נלחם למען העם. מאוד חשוב לו הערכים".

לא תרצח • דווקא כן.

הוא זכאי • ההיסטוריה, כידוע, נכתבת על ידי המנצחים. תיאוריות הקונספירציה הן דרך התיעוד, המשפט וההנצחה העממית, הלא־רשמית, לרצח רבין. "רצח" "רבין". מה שלומן? טוב יותר משנה לשנה. סקר "ידיעות אחרונות" האחרון העלה כי שליש מהציבור מאמין שהייתה קונספירציה. "דו"ח השנאה" האחרון של קרן ברל כצנלסון מעלה כי יותר מ־40 אחוז מהשיח ברשת בנוגע לרצח, הוא על קונספירציות. סקר "מעריב" מצא כי רק כ־50 אחוז ממצביעי הימין סבורים שיגאל עמיר הוא הרוצח האמיתי. ולפי סקר מכון "מסקר", למעלה ממחצית בני הציונות הדתית סבורים שיגאל עמיר איננו הרוצח. ומכיוון שהעתיד הוא הנוער, אז בקרב הצעירים - עד גיל 30 - בציונות הדתית: 3 מתוך 4 אינם מאמינים שיגאל עמיר הוא הרוצח. במדינה שמכחישה מציאות ומעדיפה אמונה על פני עובדות, הגיוני לאללה.

חחח • (אתנחתא קומית בריאה. צחוק רחב, משוחרר, נטול עכבות, בשיניים צחורות) בפרוס פסטיבל רבין, זו ההזדמנות לספר שוב את הבדיחה ההיא (כולם בטח מכירים, אבל מסורת זו מסורת). על ההוא שאמר לחבר שלו, "איזה קטע שהרגו את רבין, דווקא בכיכר רבין?" באמת קטע.

תודה רבה • אחרי 22 שנה, ראוי להכיר בכך שיגאל עמיר הוא גיבור התרבות הגדול שלנו, שמאחוריו תנועה שלמה. כמו כל תרבות־נגד היא הציעה מהפכה, ובמידה עצומה - קיימה. ככל תנועה אמנותית משמעותית, היו לה מקורות פסבדו־רוחניים (הרבנים ופסקי ההלכה), ריטואלים מסעירים (ארון קבורה, טקסי פולסא דנורא, לפידי "בדם ואש את רבין נגרש"), וגישת אצבע בעין. תנועת המונים שיש לה מנהיג, צעיר־דתי־מזרחי־מלמטה, שמכריע קשיש־חילוני־אשכנזי־מהאליטה - בביתו ובנשקו. עם אייקון סקסי שעיר לעזאזל – הצמה של מרגלית, אמת נסתרת - תאוריית הקונספירציה, בוגד – שמפניה, נבלים – פושעי אוסלו, וקורבן־תמיד – עם ישראל.

תרבות המציעה מציאות אלטרנטיבית, מסעירה, סוחפת, שמחה. תרבות של מנצחים. ואת הביטוי המזוקק והישר ביותר שלה תמצאו על הטריבונה בטדי למנגינת "כבר עברו השנים": "יגאל עמיר, תודה רבה! יישב בתא, בלי חרטה! יצחק רבין, בגיהינום! בו השטן מכה כל יום!" או בעברית של פעם: אל תביטו לאחור. הניחו להולכים.

שלום, חבר • לפני 10 שנים בדיוק, 4 בנובמבר 2007, הוכנס בנו של יגאל עמיר בבריתו של אברהם אבינו. שמו: ינון־אליה־שלום. שלום, חבר.