yed300250
הכי מטוקבקות
    פישמן
    המוסף לשבת • 02.11.2017
    צה"ל נגנב
    בצמרת הצבא מוטרדים מאוד מהיקף גניבות אמצעי הלחימה, שעושים דרכם לארגוני הפשע | העבריינים שהסתפקו פעם ברובים, מזמינים היום מהנשקייה טילים חודרי קירות בטון, ו–80 אחוז מהמטענים בעולם התחתון מורכבים מחומרי נפץ שנעלמו מבסיסים | כדי למגר את התופעה משקיעים בצה"ל עשרות מיליונים במצלמות וגדרות חכמות, ומסמנים ברקוד על כל רימון וכל לבנת חבלה | השלב הבא: הקמת יחידה משולבת של חיילים ושוטרים נגד הגנבים
    אלכס פישמן

    כשהאלוף אביב כוכבי התמנה בחודש מאי האחרון לסגן הרמטכ"ל, הוא קיבל עליו למעשה את תפקיד מנכ"ל הצבא. הרמטכ"ל הוא המצביא, מתווה האסטרטגיה, מפקד צבא היבשה, האיש שנמצא בתפר שבין הדרג המדיני לדרג הצבאי. סגנו הוא המוציא לפועל של כל אותן תוכניות לבניין הכוח, לצד כובעו כאיש שמתמודד עם משברים הנוגעים לניהול השוטף של הצבא. גניבות נשק ואמצעי לחימה מצה"ל לא אמורות להגיע אל שולחנו, אלא כדיווח. מדובר בבעיה שוטפת השייכת למשפחת בעיות המשמעת. ספק אם האלוף כוכבי העלה על דעתו שהתופעה הזו, של גניבות נשק מהצבא, תהפוך לאחד הנושאים המרכזיים בסדר יומו ושיצטרך לאשר תקציבי עתק בהיקף של כמעט 90 מיליון שקל, כדי לנסות לסתום פרצות שהפכו למכת מדינה.

     

    המיליונים האלה יושקעו בשנתיים הבאות במיגון פיזי וטכנולוגי של נשקיות ומחסני תחמושת, חומרי נפץ ואמצעי לחימה. זאת בנוסף לפרויקט אחר — בהיקף של 60־70 מיליון שקל מתקציב צה"ל — שיתמקד במיגון מחנות ויכלול הקמת גדרות אינדיקטיביות, התקנת מצלמות ואמצעים טכנולוגיים אחרים שאמורים לשפר משמעותית את השמירה על מחנות צה"ל. הרעיון הוא להתבסס פחות על שומרים ויותר על טכנולוגיות, כיוון שהמחנות הגדולים של צבא היבשה שבהם מסתובבים אלפי אנשים, כולל אנשי מילואים, מהווים פרצה הקוראת לגנב, בלשון המעטה.

     

    האלוף כוכבי הוא לא סגן הרמטכ"ל הראשון שהדוב הזה נכנס אליו לחדר ומתיישב לו על השולחן. ב־2013, כשגדי איזנקוט נכנס לתפקיד סגן רמטכ"ל, הונח על שולחנו מסמך שקבע שבין השנים 2009־2013 נגנבו מצה"ל 400 רובים מסוגים שונים, שניתן לצייד בהם גדוד חי"ר שלם. איזנקוט החמיר את ההוראות על נשיאת נשק מחוץ לבסיס, והחל לבנות מערכת תיאום בין המשטרה לצבא כדי לנסות לבלום את זליגת הנשק מצה"ל לעולם התחתון ולארגוני הטרור. אבל תוכניות לחוד וביצוע לחוד. שעה שהצבא המשיך לספור רובים, במשטרה זעקו, כבר אז, שהבעיה היא לא רובים אלא אמצעי לחימה — כמו רימונים, לבנות חבלה, נפצים, תחמושת, טילי "לאו" וטילי "מטאדור" לפריצת קירות בטון — הזורמים בכמויות עצומות אל העולם התחתון, שגם הוא שינה את פניו.

     

    ניצב מני יצחקי, ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה שכיהן אז כמפקד להב 433, חיבר בזמנו בין מערך החבלה למערך המודיעין של המשטרה בניסיון להתמודד עם המטענים התקניים שמקורם בצבא. מסתבר ש־80 אחוז מן הפיצוצים בעולם הפשע מתבצעים באמצעים צבאיים. הניסיון שעשה בזמנו סגן הרמטכ"ל איזנקוט לחבור למשטרה במאבק בארגוני הפשיעה נשאר על הנייר. כרמטכ"ל הוא נפגש לפני כחודשיים עם מפכ"ל המשטרה והשניים סיכמו, באיחור של ארבע שנים, על הקמת יחידה משותפת למלחמה בגניבות נשק ואמצעי לחימה מן הצבא. על פי התכנון, היחידה המשותפת תורכב משבעה אנשי צבא ושבעה שוטרים, ותפקידה יהיה לעסוק במודיעין מניעתי על משפחות פשע והחיבור בינן לאנשי צבא, לחפש את הפרצות — ואם בוצעה גניבה לנסות להחזיר את מה שנלקח.

     

    מאות פיצוצים בפוטנציה

     

    סגני רמטכ"לים לדורותיהם מגיעים לתפקיד במטרה להכשיר את עצמם לתפקיד הרמטכ"ל. כולם מגיעים לתקופה מוגבלת של שנה וחצי עד שנתיים שבמהלכה הם נחשפים לציבור ובעיקר לדרג המדיני, שאמור להחליט אם יהיו כשירים לתפקיד הרמטכ"ל, ויש להם שלוש מטרות. הראשונה: ללמוד את הממד המדיני־אסטרטגי, שאליו פחות נחשפו בעבר. המטרה השניה היא לסייע לרמטכ"ל בהובלת התחומים המרכזיים של בניין הכוח והכנתו למלחמה, כולל חלוקת המשאבים בתוכנית העבודה. המטרה השלישית היא לשמור על פרופיל נמוך ולא להסתבך — בטח לא בנושאים אזוטריים כמו גניבות נשק, שפוגעים בתדמיתו של הצבא.

     

    איזנקוט העביר את תפוח האדמה הלוהט של גניבות הנשק למחליפו האלוף יאיר גולן, שנכנס לתפקיד סגן הרמטכ"ל בסוף 2014. בתקופה זו החלו גניבות אמצעי הלחימה מצה"ל לקבל ממדים שגרמו לקציני המודיעין במשטרה למרוט את שיער ראשם. מאות לבנות חבלה צה"ליות הסתובבו בשוק האזרחי. כל לבנה כזו היא פיצוץ רכב או התנקשות בחייו של מישהו. מחיר הלבנה בעולם התחתון הוא 1,500 שקל, ומשפחות הפשע יודעות למצוא את החייל — אולי כזה הנמצא במצוקה כלכלית — שיניח בתרמילו כמה לבנות חבלה כשהוא יוצא לחופשה. לצבא לא היה אפילו מושג כמה לבנות חבלה נעלמו לו. ספירות אמצעי הלחימה לא מתבצעות בתוך פרקי זמן קצרים, חלק מאמצעי הלחימה הם חומרים מתכלים ואחרים — כמו רימונים וטילי לאו — נרשמים ככאלה שנעשה בהם שימוש באימונים.

     

     

    בשנת 2015 נרשמו 14 פריצות למחנות צה"ל שבהן נגנבו אמצעי לחימה. ב־2016 כבר נרשמו 30 פריצות כאלו וב־2017 נרשמו עד כה 12 פריצות. מרבית הפריצות הן לבסיסים של צבא היבשה. בחיל האוויר כמעט אין (ב־2016 דווח שם על גניבת רובה אחד). זה לא מקרי. אבטחת המחנות בחיל האוויר היא עניין הנמצא בטיפולה של מפקדת הזרוע. כיוון שהציוד בבסיסי חיל האוויר יקר, החיל משקיע באופן שוטף הרבה כסף ומחשבה בשמירה עליו. בזרוע היבשה טוענים שההשוואה הזו לא נכונה, כיוון שבחיל האוויר אין הרבה אמצעי לחימה "חמידים" (כאלה שחומדים אותם, בשפת הצבא) כמו שיש בצבא היבשה. אבל גם ממפעלי התעשייה הצבאית, שבהם מיוצרים מטעני החבלה, לא גונבים. פשוט כי אי־אפשר. ככה זה כששומרים.

     

    ובינתיים, הצבא ממשיך לספור רובים: השנה נגנבו 53 רובים ובשנה שעברה 37. בהשוואה לכמויות הנשק העצומות המצויות כיום בשוק האזרחי זהו מספר שולי. אף אחד בעולם התחתון לא ישלם היום 45 אלף שקל עבור רובה סער "תבור" או 70 אלף שקל עבור מקלע מאג כדי לחסל מישהו. הוא יכול במקום זה לקנות בגדה תת־מקלע "קרלו" ב־500 שקל. גם גניבות הנשק מהבתים פחתו, שכן החיילים נדרשים להפריד בין הנוקר לנשק. אז גונבים עדיין נשק, אבל בלי נוקר.

     

    העולם התחתון הגיע למצב שבו הוא מזמין אמצעי לחימה ספציפיים שייגנבו היישר ממחסני הצבא. כבר לא גונבים כל מה שבא ליד. ב־2 לאוקטובר נפרצו בצפון מחסני נשק של גדוד 601 בחיל ההנדסה ונגנבו מטעני חבלה מיוחדים, לבנות חבלה, מוקשים נגד טנקים (מהם מוציאים העבריינים את חומרי הנפץ) וכדורים לאם־16. במשטרה קבעו שהייתה פה הזמנה של חומרי נפץ מסוימים. הפורצים לא נגעו באמצעי לחימה אחרים שהיו במחסן.

     

    באותו חודש נפרצה גם חוות תחמושת בכורזים שבצפון, המוקפת בגדר חכמה שהקפיצה את כוח האבטחה. הכוח שהוקפץ לא זיהה תחילה את הפריצה, ורק לאחר מכן התברר שהגנבים נמלטו מהמקום. בצבא סיכמו את האירוע כהצלחה, הגדר התריעה והגנבים, כך נראה, יצאו עם שלל מועט ולא הצליחו לקחת את כל מה שרצו.

     

     

    בדיקת רקע לכל פועל

     

    מדי פעם מתפוצץ עוד סיפור על גניבת אמצעי לחימה מצה"ל, אבל מרבית האירועים לא מגיעים כלל לידיעת הציבור. ב־2015 נפתחו במשטרה הצבאית 76 חקירות על גניבות נשק ואמצעי לחימה. ב־2016 נפתחו 72 חקירת והשנה, עד אוקטובר, 50 חקירות. חלק מהחקירות עוסקות בגניבות נשק מחיילים, אבל מאחורי כל חקירה כזו מסתתר פוטנציאל לקשר לעולם התחתון ולגניבת כמויות עצומות של אמצעי לחימה.

     

    לכמה משפחות פשע בישראל יש קשרים עם ארגוני טרור בשטחים והחגיגה בעיצומה. באוגוסט 2016 הוגש כתב אישום נגד סרן שאדי באשיר ונגד נהגו, סמל עדי זועבי, אשר נאשמים שגנבו 70 רימוני רסס (כל רימון שווה 5,000 שקל), 13 טילי לאו (בשווי 10,000 שקל כל אחד) וטיל "מטאדור" שמסוגל לפרוץ קירות בטון, ואין לו עדיין תג מחיר מוגדר בשוק.

     

     

    ב־2015 הורה סגן הרמטכ"ל יאיר גולן להכין עבודת מטה בנושא אבטחת נשקיות. העבודה הוטלה על תת־אלוף עינב שלו, ראש חטיבת היבשה במז"י. בין השאר הוחלט שם לסמן את אמצעי הלחימה ה"חמידים" בברקוד ובהטבעה. כך, אם למשל יימצא רימון גנוב, אפשר יהיה לדעת מהיכן נגנב. הסימון וההטבעה יאפשרו גם לאתר בזמן אמת הוצאה לא חוקית של אותם אמצעי לחימה מן המחנה, כך שהשערים פשוט יצפצפו בעת ניסיון ההברחה של אמצעי הלחימה, כמו בסופרמרקטים. בחלק הראשון - הטבעת תעודת זהות על כל רימון, כל לבנת חבלה, כל מטען - כבר השקיע הצבא 10 מיליון שקל, במסגרת פרויקט שהחל להתממש בשנה האחרונה. במה שנוגע לסימון בעזרת "צפצופים", הצבא עדיין מתמהמה בפיתוח הטכנולוגיה.

     

    האלוף כוכבי ירש מקודמו האלוף גולן את ההתמודדות עם כאב הראש שנקרא גניבות הנשק בצה"ל, ולא זכה ליותר מדי ימי חסד. כבר בחודש מאי, החודש הראשון שלו בתפקיד, נגנבו ממחנה גבעתי בשדה תימן 33 כלי נשק, בהם רובי "תבור". ומי גנב? עובדי קבלן שעבדו בשיפוץ הנשקייה — והסתבר שהם חברים במשפחת פשע, למרבה האבסורד. צה"ל שוב מצא עצמו במבוכה.

     

    שיפוץ הנשקייה בשדה תימן התבצע במסגרת פרויקט אחר של צה"ל שהוכרז שנה וחצי קודם לכן, שגם הוא כבר עלה כמה מיליוני שקלים. ראש אט"ל, האלוף אהרון חליוה, שנכנס לתפקידו ביולי 2016, גילה שהימ"חים של צה"ל על סף קריסה ויצא בפרויקט שנקרא "חיים חדשים": שיקום מחסני החירום של צה"ל, ובכלל זה הנשקיות, בתקציב של 250 מיליון שקל. מנהל הפרויקט, אל"מ חיים אזולאי מאט"ל, הציג במסגרת התוכנית דרישה של 15 מיליון שקל לשיקום הפיזי של הנשקיות. העבודה בוצעה בהדרגה, וחלק מהכסף הלך על דברים מיותרים כמו חפירת תעלות לכבלי תקשורת בין מחסן הנשק לחמ"ל, כאשר כבר אז היה ברור שהתקשורת האינטרנטית הרבה יותר זולה.

     

    הבעיה המרכזית שאיתה התמודד אל"מ אזולאי הייתה ריבוי התקנים לאבטחת נשקיות. לכל אחד — לאגף המבצעים, לאט"ל, לפיקודים השונים, לחיל האוויר — תקנים משלו. הוא היה צריך לעשות אינטגרציה של כל התקנים הללו ולקבוע הכל: החל מעובי הדלת וסוגי המנעולים, וכלה במצלמות ובאמצעים אחרים. לאחר שנקבעו התקנים, התחילו בשיפוץ הנשקיות בבסיסים מועדים לפורענות, הממוקמים באזורים מבודדים, בסביבת יישובי מיעוטים. אחד המחנות שבהם התבצע שיפוץ כזה היה שדה תימן, שם נפרץ מחסן הנשק. הצבא נכנס לאמוק בעקבות גניבת הנשק בשדה תימן. סגן הרמטכ"ל דרש דיון עם כל ראשי המטות בצבא, הופסקה הפעילות של הקבלנים החיצוניים, ירדה הוראה מיידית להחמיר את בדיקות הפועלים הנכנסים למחנות. התברר שיש כבר פקודות שאמורות לוודא, מראש, מי הפועלים שנכנסים. יש מחנות שבהם אסור להכניס בני מיעוטים או פועלים זרים, ויש מקומות סודיים שבהם כל פועל עובר תחקיר. ואגב, לכל אזרח שעובד במחנה צבאי צריך להיות מלווה. אבל מישהו החליט לחפף.

     

    סגן הרמטכ"ל החליט להשיב עטרה ליושנה וקבע שכל פועל שנכנס היום לעבוד במחנה צה"ל (לא רק הקבלן) יעבור בדיקה של מלמ"ב (מחלקת הביטחון במשרד הביטחון) והרקע הפלילי שלו ייבדק ע"י מצ"ח. נראה כמה זמן יחזיקו מפקדי צבא היבשה מעמד עם הנהלים החדשים, שכן ברור שחלק לא מבוטל מההתקשרויות עם קבלני משנה יתעכבו בשל פסילות של פועלים ערבים. הבעיה היא שמפקד נמדד לפי התוצאות שהוא מביא, ולא על פי הבדיקה הביטחונית שביצע או לא מול פועל שעבד אצלו בבסיס.

     

    תרבות השלמת ציוד

     

    ממש בשבוע שבו נכנס סגן הרמטכ"ל לתפקידו, גם במאי השנה, אושרה הפקודה המאפשרת פתיחה באש לעבר גנבי נשק. ליתר דיוק, חייל יכול לבצע נוהל מעצר מול חשוד בגניבת נשק חם משטח צבאי, ממש כמו מול חשוד בפח"ע. ואם לא די בכך, באותו הזמן היה צה"ל בעיצומו של תהליך חפירת תעלות סביב בסיסים ומתקני אימונים, במטרה למנוע גניבת נשק וציוד צבאי באמצעות כלי רכב. קבלן השיפוצים שגנב מגדוד הסיור של גבעתי את הנשקים לא היה צריך לעבור שום תעלה. הוא נכנס ויצא דרך השער הראשי.

     

    במקביל לשינוי הנהלים הנוגעים להכנסת עובדים אזרחיים למחנות הצבא, הגדיל האלוף כוכבי בעוד 60 תקנים של אנשי מילואים את היחידה המבצעת ביקורות בנשקיות ובחוות תחמושת. בחודשים האחרונים היחידה הזו מתוזזת כראוי ומבצעת כמה ביקורות פתע בכל חודש. סגן הרמטכ"ל גם הורה לאחד כמה נשקיות בבסיסים גדולים. אגב, צה"ל השקיע בשנתיים האחרונות עשרות מיליוני שקלים והשלים את פרויקט ההגנה על מרכזי התחמושת הגדולים. מדובר במחנות שבהם נמצאת הרזרבה האסטרטגית של צה"ל ללחימה. גם במקומות הללו השמירה הדוקה ואין דיווחים על גניבות נשק.

     

    סגן הרמטכ"ל כוכבי מינה צוות בראשותו של מפקד מצ"ח, אלוף־משנה גיל ממון, כדי לקבוע תו תקן אחיד לכל הצבא בתחום אבטחת נשקיות ומחסני נשק. בצוות, שסיים את עבודתו לפני כחודשיים, היו חברים גם אנשי מודיעין ואבטחה של המשטרה, אנשי "חושן" — יחידה טכנולוגית באגף התקשוב שאמורה לספק את הפתרונות הטכנולוגיים, ונציגי משרד הביטחון. בין היתר הוחלט שבכל מחנה ימונו אנשי מפתח, אשר יהיו מחוברים באמצעות מסכים לתמונות ולהתרעות שישודרו מהמחסנים והנשקיות. על בסיס תו התקן החדש הוכן באט"ל ספר עב־כרס שבו מנותחת כל נשקייה וכל מחסן תחמושת. הפרויקט כולו אמור להיות מיושם במלואו עד סוף 2019.

     

    ויש גם את עניין הענישה. בעקבות הגניבה בחטיבת גבעתי, ננזפו מפקד החטיבה וסגנו, מפקד המחנה בדרגת רב־סרן הודח ומפקד הימ"ח שבתוכו הנשקייה הועבר מתפקידו. בנוסף, בעקבות ביקורות הפתע שנערכו בבסיסים השונים, קיים סגן הרמטכ"ל בירורים עם ארבעה מפקדי יחידות שבהן נמצאו ליקויים באבטחה.

     

    אז מדוע לקח לצבא כל כך הרבה שנים להגיע למסקנה שעל אמל"ח צריך לשמור כמו שצריך? לא ברור. בישראל התפתחה תרבות מגונה של אנשים שרגילים לקחת ציוד צבאי הביתה. מין מנטליות שכזו. ראה פרשת תת־אלוף מרדכי כהנא, הנחקר בימים אלה על אגירת ציוד צבאי לצרכים פרטיים, נוסטלגיים וכדומה.

     

    אז כבר יש טכנולוגיה, יש תווי תקן ויש בינוי. עכשיו צריך לחבר את כל אלה לתו"ל (תורת לחימה): מה עושים כשמגלים פריצה? מי אחראי על סגירת הצירים? מי אחראי להגיע ראשון למחסן? איך מזהים התנהלות חריגה באזור האחסון של אמל"ח. וצריך כמובן גם לתרגל.

     

    אבטחה, מסתבר, היא מקצוע. הרגולטור של נושא אבטחת המתקנים בצה"ל הוא ראש חטיבת המבצעים. הוא אמור לוודא שכל מה שהוחלט מבוצע ועובד. לרשותו עומד מדור העוסק בנושא אבל אי־אפשר להתעלם מהעובדה שאבטחת נשקיות היא לא ליבת העשייה של חטיבת המבצעים. צה"ל לא מכשיר אנשים לאבטחת מתקנים. כבר לפני עשור הומלץ להפוך את יחידת האבטחה המטכ"לית לגרעין מקצועי שממנו יצמחו אנשי אבטחה מקצועיים למחנות ולמתקנים בצבא היבשה, אבל הרעיון התמסמס.

     

    עוד נקודה בעייתית היא עניין התחזוקה. ישקיעו מיליונים, אבל מי יהיה אחראי על המשך התחזוקה של מחסני הנשק? הרי כבר זרקו 2 מיליארד שקל בין 2006־2012 כדי להחזיר את הימ"חים למצב סביר. ואז הימח"ים שוב קרסו, והיום משקיעים עוד 250 מיליון שקל כדי להחזיר אותם למצב תקין. אם זרוע היבשה לא תיקח את עניין אבטחת הנשק לידיים כמו בחיל האוויר, כולל תוכנית רב־שנתית והקצאה תקציבית קבועה, נראה שגם סגן הרמטכ"ל הבא ייאלץ להמשיך להתעסק עם פריצות לבסיסים וגניבות נשק מצה"ל.

     

    דובר צה"ל: "פועלים ללא פשרות נגד הגניבות"

     

    מדובר צה"ל נמסר בתגובה לכתבה כי "צה"ל רואה בחומרה ופועל ללא פשרות נגד תופעת גניבות כלי נשק ואמצעי לחימה. במסגרת המאבק מפעיל צה"ל אמצעים רבים, ביניהם מודיעיניים, מבצעיים, הסברתיים ומניעתיים כדי להבטיח שכלי הנשק לא יגיעו לידיים עוינות.

     

    "לצד צעדים אלו בכל אירוע גניבת אמל"ח מתבצע בצה"ל תחקיר וננקטים הליכים משמעתיים ופיקודיים מתאימים".

     

    yed660100