לא עם בתי

לדרור, אבא של אופל ענבר, שלום,

קודם כל, תרשה לי לברך, לחזק את ידיך ובאופן כללי לצ'פח אותך – צ'פחה מלאת רגש שאני מביא לך כישראלי נאור לישראלי נאור, ואתה הרי מעיד על עצמך בפוסט הוויראלי שלך בפייסבוק שאתה "חילוני נאור" – על הצלחתך האישית הגדולה בהצלת העם היהודי.

באמת, דרור, הצטרפת כאן להיכל תהילה מצומצם מאוד – רק הבוקר ראיתי בלובי את אוסקר שינדלר ודוד בן־גוריון, שאלו עליך – של אנשים שזיהו בזמן אמת את הסכנות האיומות האורבות לעמנו וידעו לרתום את עצמם. ממש כפי שעשית אתה, כשחיסלת בגבורה אבהית את סיפור האהבה של בתך, אופל, עם האויב: בחור בשם אמיר.

כן, נו, אמיר.

אמיר פחר בן ה־27, שקם עלינו לכלותנו מכיוון שהעז למצוא חן בעיניי בתך, לצאת איתה, אפילו לאמץ איתה כלב, ובאופן כללי לשמח אותה. אמיר שבתך ראתה בו, כפי שראינו בו כולנו, מלח הארץ; מי שלמד באליאנס, ואחר כך היה סטודנט לכימיה ומינהל עסקים באוניברסיטת בן־גוריון, ואחר כך עבד בגוגל, ואז הקים חברה משל עצמו – בקיצור, הבחור הזה שהוא חלק מקטר ההיי־טק הישראלי. מהגאווה הלאומית שלנו. ומכל יתר המנטרות שנתניהו יפזר שוב בפעם הבאה שבה יסביר למה כולנו צריכים להפסיק להתחבא בתוך קופסת שימורים.

אז אמיר הזה, כן.

אמיר המוצלח הזה, חמד של בחור, מישהו שנפשה של בתך נקשרה בנפשו, עד שקרה האסון הנורא והשמיים נפלו:

אמיר גילה לעולם – במהלך השתתפותו בתוכנית "הישרדות" – את הסוד הכמוס ביותר שלו, סוד שלא גילה לאיש מעולם כי ידע שהעולם מלא חילונים נאורים מסוגך: אמיר הוא, ובכן, ערבי. וגרוע מזה: מוסלמי. וגרוע מזה: נולד בעג'מי, יפו, ולמד בקולז' דה פרר, שנחשב למופת של דו־קיום וחינוך לסובלנות.

אוי, אלוהים, איזו בחילה אנחנו חוטפים כאן, הא דרור? דו־קיום! פחחח. שיקיים יחסי דו עם הבת שלך, אני שומע אותך אומר לי. ובצדק. כי איך כתבת בפייסבוק? "ברגע שנודע לי הדבר, לא היו לי ספקות... אני אעשה הכל, אבל הכל, כדי שהקשר הזה ייפסק". ואיך אמרת בראיון, כשסיפרת על הרגע שבו נודע לך שבתך יוצאת עם בחור מיפו? "חשבתי שאני מת".

כי אתה הרי חילוני נאור, ובאופן חילוני ונאור לחלוטין חשבת שאתה פשוט מת כשהתברר לך שבתך מאוהבת בבחור מוצלח ומוכשר, אבל עם בעיה אחת איומה, נכות מלידה, פגם גנטי נדיר ובלתי נסלח מהסוג שח"כ מיקי זוהר איבחן יפה לפנינו: הוא לא יהודי.

ופה, בנאדם, אני מודה, אתה קצת מאבד אותי. כלומר, הייתי איתך לחלוטין אם היית מספר לי שבגלל שאמיר הסתיר את זהותו המלאה, את דתו, וטרח להתוודות בעניין פומבית עוד בטרם התוודה אישית בפני בתך, אתה רואה בו טיפוס לא אמין וממליץ לבתך להתרחק ממנו. זה בהחלט מובן, והייתי ממליץ גם לבתי לוודא, במקרה כזה, שהאיש שלה לא סובל מפאק באמינות בקנה מידה שמחייב הדחה מיידית.

אבל לא; זו בכלל לא בעיית האמינות של אמיר שאיתה יש לך בעיה. הבעיה שלך, מתברר, היא במקום אחר: היא עם ה... ערביות הזאת שלו. כי כמו שכתבת, זה מאוד מפריע ש"בני נוער שומעים שבר רפאלי הייתה בקשר עם ליאונרדו דיקפריו, טרנטינו ודניאלה פיק", וכי "כל אחד מכם, במידה שיש לו ילדים בגיל העשרה ומעלה, ישאל אותם מה דעתם על קשר רומנטי עם בן או בת זוג שאינם יהודים... אתם מאוד תופתעו".

כן, כן, דרור. אנחנו נופתע לגלות שילדינו – כמו גם, כנראה, בר רפאלי ודניאלה פיק – שמים את אושרם, את רגשותיהם, את אהבותיהם, את בחירות החיים שלהם, קצת לפני אחריותם המשוערת כלפי העם היהודי.

כי סליחה, העם היהודי בסדר גמור. הוא מונה 14.5 מיליון נפש – זה לא הרבה, זה מעולם לא היה, אגב; תמיד היינו מעטים, מה שאיפשר לנו ליהנות לאורך שנים מיחס מחמיא בטירוף בין מספר הזכיות בנובל למספר המשתתפים ששלחנו – ובני אדם לא אמורים לשים את חייהם הפרטיים וצורכיהם האישיים לפני השתייכותם האתנית. דתם היא רק מרכיב אחד – ולא בהכרח המשמעותי ביותר – בזהותם ובחייהם.

ומה אתה יודע? אולי אמיר היה מתגייר למענה? ואולי לא, דרור; אולי הדאגה האמיתית שלך הייתה צריכה להיות לנוכח העובדה שחייו של זוג מעורב שכזה, בישראל הנוכחית, בוודאי אינם קלים או נוחים במיוחד, וכדאי שבתך לפחות תעמוד על הקשיים הצפויים לה.

אבל אתה לא חשבת על שום דבר מכל זה; אתה פשוט פסלת קטגורית. האיש אינו ראוי מבחינתך לבתך, חד וחלק – לא משום שהיה לא כן איתה; לא משום שחיים לצידו צפויים להיות מסובכים; לא משום שהשתתף בתוכנית מציאות שקצת מיצתה את המומנטום, בוא נודה – לא; רק משום שהוא ערבי. וערבי טוב זה ערבי שגם אם הוא ישראלי לחלוטין, ומצליח, ומבטיח ומקיים – הוא לא עם בתי.

ההמונים הריעו לך, כמובן. 16 אלף מהם. "גאווה יהודית, כל הכבוד". "רוצים להשמיד את עמנו". "עדיף למות ולא להתבולל עם גויים". המון נאורים שבאו להתארח בעמוד הפייסבוק שלך, דרור הנאור, והגיבו תגובות נאורות להפליא שהפכו את הפוסט הזה לאחד ממפגני הגזענות הגדולים שראתה הרשת לאחרונה.

ו"התבוללות" – המילה הזאת שרק המצלול שלה נשמע כמו משהו מגונה ונתעב – הופכת עכשיו תירוץ נוסף לחגיגה גזענית קטנה ופרובינציאלית, ימי ביניימית שכזו, שבמסגרתה אוסרים הורים על אהבת ילדיהם כי האהוב אינו מגיע מהמשפחה או מהחמולה הנכונה.

כאילו כולנו צריכים, גם כחילונים נאורים, לבחור את אהובינו בהתבסס, לפני הכל, על דתם. כאילו היהודים המצליחים בעולם לא נישאו, ברובם, לנשים שאינן יהודיות.

אז רק כדי לשזור קוץ קטן בין שלל זרי הדפנה שקיבלת, טרחתי לקרוא לך, בתגובה משלי, "אידיוט". אני לא גאה בזה במיוחד. כעסתי. אבל בינינו, איך היית אתה, דרור, קורא למי שפוסל אדם לקשר רומנטי עבור אדם אחר על בסיס מוצא דתי או גזעי בלבד? איך היית קורא לגבר המעיד על עצמו שהוא "חילוני נאור", ובאותה נשימה כותב על על ילדינו ש"עוברים שטיפת מוח שמרסקת את הזהות היהודית" ועל זה ש"בתוכניות בישול מראים ומבשלים כל השפים הבכירים מתכונים שכולכם יודעים איזה חומרים מעורבבים בתוכם"?

איזה, דרור? איזה חומרים?

כי אני יודע בוודאות איזה חומרים עורבבו לתוך הפוסט הזה שלך. ואם יש דבר דוחה יותר מגזענות ומשנאת ערבים קטגורית, מדובר בכזו המתגאה בכיכר העיר בהיותה כזו. אז מקווה שאתה מרגיש שם בבית, דרור.

ומה אאחל לך? כל מה שאתה מאחל לעצמך: חתונה יהודית כשרה לבתך עם החתן הנכון בלבד. ותודה על שהצלת אותי ואת העם כולו.

raanan@y-i.co.il