בשלוש וחצי בבוקר בין שישי לשבת, מתישהו לפני 14 שנה, נכנס גבר לתחנת משטרה בלונדון, דם זולג מראשו והוא במצב של היסטריה. "שדדו אותי", מילמל לשוטר המנומנם שהרים את הראש וראה מולו את אחד הכוכבים הגדולים של הוליווד. "יצאתי עם הכלב לסיבוב", אמר לו קווין ספייסי, "ומישהו הכה אותי בראש וגנב לי את הטלפון הנייד".
ותחנת המשטרה נכנסה לכוננות תלונת סלב. רק שיום אחרי, שינה ספייסי את גרסתו. עכשיו מה שקרה הוא שמישהו ביקש ממנו את הטלפון כדי שיוכל להתקשר לאמו, וכשספייסי נתן לו אותו, הוא ברח עם המכשיר. "התחלתי לרוץ אחריו", סיפר ספייסי ל־BBC, "היה חשוך מאוד, מעדתי וקיבלתי מכה בראש. הייתי כל כך כעוס ונבוך שנכנסתי לתחנת משטרה ואמרתי ששדדו אותי". ימים ספורים לאחר מכן ביטל את התלונה לגמרי ועד היום אף אחד לא באמת יודע מה קרה לקווין ספייסי באותו לילה ואיך בדיוק הוא נפצע בראש.
"שני הדברים היחידים שכולם בתעשייה ידעו בוודאות על קווין ספייסי הם שהוא שחקן אדיר מול המצלמה והומוסקסואל מחוץ לזרקורים", אומרת יחצ"נית הוליוודית רבת־שנים, "היו כל כך הרבה סיפורים ורכילויות, עד שבשלב מסוים אף אחד כבר לא עשה עניין מהחשאיות הזו. קווין שחקן גדול, מקצוען מושלם, זה מה שהיה חשוב".
אבל מטרידן מיני?
"אני לא שמעתי על זה, בטח לא נער בן 14, אבל אני לא חושבת שיש מישהו שממש מופתע. תמיד היה משהו קצת קריפי בקווין. זה חבל מאוד, כישרון כזה נולד פעם בדור".
הדבר היחיד שמדהים יותר מהכישרון של ספייסי זו המהירות שבה הקריירה המפוארת שלו, על שני פרסי האוסקר ועשרות המועמדויות לפרסים אחרים, התרסקה השבוע. ביום ראשון בערב פירסם האתר "באזפיד" ראיון עם השחקן אנתוני ראפ, גיי מוצהר, שטען כי לפני למעלה מ־30 שנה, כשהיה בן 14, ניסה ספייסי לקיים איתו יחסי מין. שעות ספורות לאחר מכן פירסם ספייסי הודעה שבה התנצל על תקרית שלטענתו הוא לא זוכר, ובאותה נשימה, בספין שהיה גורם גאווה לנשיא פרנק אנדרווד מ"בית הקלפים", אישר סוף־סוף כי הוא אכן הומוסקסואל.
החיבור הדוחה והבלתי נסבל בין תקיפה מינית ליציאה מהארון הפך למחרת לתגובת נגד מהסוג שהוליווד לא ראתה מעולם כשמדובר בכוכב בסדר הגודל הזה. כבר ביום שני הודיעה נטפליקס כי העונה הקרובה של "בית הקלפים" תהיה האחרונה. בשלישי בבוקר הוחלט שאין אפילו טעם לצלם את העונה הזו. בשלישי אחר הצהריים הודיעה האקדמיה לטלוויזיה על ביטול הענקת פרס מיוחד לספייסי בטקס פרסי האמי הבינלאומי. ברביעי בבוקר נבעט ספייסי על ידי האתר MasterClass שמספק קורסי משחק ברשת, ובהמשך היום יצאו עוד שלושה גברים שהעידו כי השחקן תקף אותם מינית. אתמול כבר הודיע ספייסי כי החליט לקחת פסק זמן מעולם המשחק "כדי לפנות לעזרה ולטיפול".
"זו באמת מהירות מדהימה", אומרת היחצ"נית, "מהבחינה הזו הטיימינג שלו, בהיעדר הגדרה מתאימה יותר, לא יכול היה להיות יותר גרוע. אבל אחרי הארווי וויינשטיין השערים נפתחו וכל הזוהמה נשפכת החוצה. זה טוב מאוד, אבל זו רעידת אדמה שאי־אפשר לדעת מי יישאר לעמוד על הרגליים בסיומה. קווין ספייסי זה לא עוד שחקן בהוליווד".
לא, הוא לא. ספייסי הוא לא רק שחקן גדול, הוא זמר מצוין, רקדן מעולה, חקיין מוכשר שעובר מביל קלינטון לאל פאצ'ינו באותו משפט, ואחד האנשים המצחיקים בתעשייה. והוא גם סופרסטאר שאחרי שזכה בשנת 2000 באוסקר השני שלו, על "אמריקן ביוטי" - שבו גילם, סורפרייז־סורפרייז, גבר מתוסכל מינית עם אלף שלדים בארון - עזב את הוליווד למשך עשור והלך לנהל תיאטרון בלונדון. כשחזר שינה לגמרי את הצורה שבה העולם צורך טלוויזיה עם סדרת הבינג' הראשונה, "בית הקלפים", שגם הפכה אותו למישהו שמבלבלים אותו ברחוב עם נשיא ארה"ב.
אבל מתחת לכל זה המשיך ספייסי לחיות חיים חשאיים עד פראנויה. אף אחד לא ממש הצליח להבין למה בעצם. נכון שהפך לכוכב בשנים שבהן להיות הומוסקסואל גלוי היה איום של ממש על הקריירה, אבל המאבק המייסר שלו תמיד היה נגד עצמו, והוא, לפני הכל - כמה קלישאתי וכמה אכזרי - תוצאה של ילדות קשה.
ספייסי נולד בניו־ג'רזי להורים מהמעמד הבינוני־נמוך והמשפחה עברה לקליפורניה כשהיה בן 4. אמא שלו הייתה מזכירה שדאגה שיהיה אוכל על השולחן, ואביו עסק בכתיבה טכנית והיה מובטל רוב הזמן. לספייסי יש אח ואחות, ולפחות עם האח, רנדל פאולר בן ה־62, הוא בקשר קלוש למדי. אולי כי פאולר סיפר לאורך השנים סיפורי זוועות על החיים בבית תחת שלטונו של אבא תומאס, חבר במפלגה הנאצית האמריקאית שחיבב את היטלר כל כך עד שגזם את שפמו בצורה דומה.
"אבא שלנו היה נאצי שהתעלל בנו בברוטאליות", אמר פאולר בראיון בשנת 2004, "הוא אנס אותי והרביץ לכל המשפחה שלי, הוא היה כל כך מרושע שנהגנו לכנות אותו 'היצור'". פאולר, טיפוס צבעוני שמתפרנס כחקיין של רוד סטיוארט, סיפר כי ספייסי ניסה תמיד לרצות את האב, בעוד הוא, הגדול יותר, ספג את עיקר ההתעללות הסדיסטית. אחותם הבכורה, ג'ולי, ברחה מהבית כשהייתה בת 18.
עוד סיפר פאולר כי חברים לא הורשו להיכנס לבית, מחשש שיראו את קירות משרדו של האב שהיו עמוסים בתמונות פורנוגרפיות של גברים ונשים. "הייתי תקופה קצרה בצופים, אבל אבא הכריח אותי לפרוש כשגילה שהמדריך היה יהודי". ספייסי עצמו כבר לא הורשה בכלל להצטרף לצופים ובמקום זה נשלח לפנימייה צבאית, ודווקא שם החל לפרוץ הכישרון האמנותי שלו.
"קווין ניסה נכנס לבועה רגשית", אמר פאולר, "הוא נעשה ערמומי מאוד וחכם. הוא היה נחוש לא לקבל הצלפות מאבא, וחסם את עצמו כל כך עד שלא נשארו לו רגשות. הוא הפך לכלי ריק שמעולם לא היה לו קשר אמיתי עם אף אחד חוץ מאמא שלנו. האמת היא שלאיש מאיתנו לא היה סיכוי להפוך למבוגר נורמלי".
נשים רוצות אותי
אי־אפשר להיות כוכב הוליוודי ולהתעקש לשמור על פרטיות מבלי לשלם מחיר. הצהובונים, ולא רק הם, לא עזבו את ספייסי לרגע. ב־1996, שנה אחרי שזכה באוסקר הראשון על "החשוד המיידי", פירסם המגזין "ואניטי פייר" מאמר שכותרתו "לקווין ספייסי יש סוד". המראיין שאל אותו מספר פעמים על המיניות שלו, אבל ספייסי סירב לענות. שנה לאחר מכן, בראיון ל"אסקווייר", השתמש ספייסי בטכניקת הפיליבסטר: תשובות ארוכות ומעורפלות שלא מחייבות אותו לכלום. "אני חי בעולם שבו אני עובד עם אנשים שונים, רבים מהם הומוסקסואלים שאני אוהב, ואני לא רואה צורך לקפוץ ולומר: 'אני לא אחד מהם'. כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה".
ואכן, כולם חשבו מה שהם רוצים, מה שגרם לו להתראיין שוב, הפעם למעוז ההטרוסקסואליות, "פלייבוי", ולהצהיר חד־משמעית כי לא, הוא לא. "החלטתי שאם אנשים מתכוונים לדבר על זה בלי הפסקה, אני צריך לפחות להגיד להם מה אני לא". הוא אמר שיום אחד הוא אכן רוצה משפחה, ואפילו התבדח שהשמועות רק הפכו אותו נחשק יותר בעיני נשים. "יש כאלה שרואות בזה אתגר, הן רוצות להעביר אותי קבוצה".
באופן פומבי נראה ספייסי פעמים רבות צועד יד ביד עם העוזרת האישית שלו, דיאן דרייר, מה שהוביל את הברנז'ה להחליט כי הוא פשוט בי־סקסואל והנושא ירד מסדר היום. כל זאת עד שנת 2000, שבה זכה באוסקר השני, על "אמריקן ביוטי", שם גילם את לסטר ברנהאם, גבר בגיל העמידה שהופך אובססיבי כלפי חברתה הטובה של בתו בת העשרה. היום נאום הזכייה שלו נשמע כמעט גלוי מדי: "אהבתי לשחק את לסטר, כי ראינו את כל התכונות הגרועות ביותר שלו ואנחנו עדיין אוהבים אותו. הסרט הזה בשבילי הוא על איך מעשה בודד של אדם שמוצא מהקשרו יכול להיראות רע".
כמה שבועות לאחר מכן פירסם הצהובון "סטאר" תמונות פפראצי של ספייסי מתגפף עם עלם חמודות קליפורני הצעיר ממנו בהרבה. "אלה התמונות שקווין ספייסי קיווה שהעולם לא יראה אף פעם", כתב העיתון החטטני, "התמונות קורעות את הדימוי הסטרייטי שהוא טיפח בקפידה". היחצ"נית של ספייסי פירסמה אז הודעה קצרה: "הוא אמר את כל מה שיש לו לומר בנושא ואנשים יאמינו למה שהם רוצים להאמין. אין לנו מה להוסיף".
אבל לספייסי נמאס, והוא העתיק את חייו ללונדון שם מונה כמנהל האמנותי של התיאטרון הקלאסי Old Vic. "הוא התחיל להרגיש את המחנק", אומרת אשת יחסי הציבור, "הוא היה השחקן הכי חם בתעשייה וידע שלא יוכל להתחמק עוד הרבה זמן. אם היה נשאר באמריקה, בוודאי היה זוכה בעוד אוסקר או שניים, אבל כנראה שהיו לו סיבות לוותר על זה".
חבר של קלינטון
ספייסי חזר לפני ארבע שנים למרכז הבמה ההוליוודית עם "בית הקלפים", עיבוד אמריקאי פורץ דרך לסדרה בריטית. הוא היה אחד המפיקים וכמובן הליהוק המושלם לתפקיד פרנק אנדרווד. לא רק שהמיניות של אנדרווד מעומעמת והוא עשה סקס גם עם עיתונאית צעירה וגם עם מאבטח חתיך, ספייסי הוא גם כנראה הפוליטיקאי הכי מיומן בתעשייה. בחדר הסגלגל בסט של "בית הקלפים" במרילנד, אפשר למצוא מאחורי כיסא הנשיא צילום של פרנק עם ביל קלינטון. לא היה צורך בפוטושופ, זה צילום אמיתי של ספייסי עם קלינטון, חלק מידידות שנמשכת הרבה מאוד שנים.
"קווין יודע את העבודה", אומרת היחצנית, "תמיד יש את הפוליטיקאי שהוא יכול להרים לו טלפון, הוא לא עושה שום צעד לא מחושב, והוא שרדן. זה לא מפתיע שכאשר התפוצצה הפרשה, האינסטינקט הראשוני שלו היה לחפש את הספין שיעזור לו. אין ספק שהוא חשב שיציאה מהארון תסיט את הכותרות, והוא טעה טעות חמורה. אולי הוא היה צריך להתקשר לביל קלינטון קודם".
סלבריטאים הומוסקסואלים ניסו במשך שנים לגרום לספייסי לצאת מהארון. ההתעקשות שלו הרגיזה אותם. בחודש יוני האחרון הוא הנחה את טקס פרסי ה"טוני", הטקס הגאה ביותר בתעשייה, ובמהלכו סיפר שורה של בדיחות שהיו אמורות להפגין הומור עצמי - "אני יוצא או לא?" - אבל התקבלו בשפתיים חשוקות מזעם על ידי קהל מלא בגייז, שרובם עברו דרך ייסורים עד להשלמה מלאה עם עצמם.
הביקורות נגדו נשמרו בדרך כלל על אש נמוכה, כולם הרי רוצים לעבוד איתו והיה ברור כי הוא נלחם בשדים מעיקים מאוד, אבל אנדי כהן, ההומו המוצהר הראשון שהגיש טוק שואו לילה בטלוויזיה האמריקאית, לא היה אחד מהמסמפטים. באוטוביוגרפיה שלו כתב על ראיון שהעניק ספייסי, שבו הכחיש שהוא גיי והתעקש כי הוא במערכת יחסים ארוכה עם אישה. "אני עדיין מתרגז כשאני נזכר בו מספר כמה הוא מאוהב באישה", כתב כהן, "קאם און מאן, פעמיים לקחת את אמא שלך לטקס האוסקר, צא כבר מהארון".
אז עכשיו הוא בחוץ, לא בזמן שלו, לא בתנאים שלו, וכשהקריירה שלו סופגת מכה שקשה לראות איך הוא מתאושש ממנה. זה לא שאין תקדימי קאמבקים. מל גיבסון, אנטישמי וגזען, היה מוקצה שנים בהוליווד, והשנה היה מועמד לאוסקר. ההבדל במקרה הזה הוא שספייסי נופל בתקופה שבה אף אחד לא נמצא במצב רוח לתת הזדמנות שנייה. העובדה שהוא העביר עשרות שנים בהתחמקות מחושבת, לא עוזרת לייצר כלפיו סימפטיה. בוודאי לא כשמדובר בתקיפה מינית של נער בן 14. מזה אפילו פרנק אנדרווד לא יכול היה להתחמק.
