פייק היסטוריה

בעוד יומיים יחול התאריך העגול של מאה שנים לפרוץ "מהפכת אוקטובר" הבולשביקית (שפרצה ב־7 בנובמבר לפי לוח השנה המערבי, אך זכתה לשמה כיוון שהיה זה ה־25 באוקטובר לפי לוח שנה שנהוג היה באימפריה הרוסית). רוסיה של פוטין החליטה להתעלם ממנו: מלבד כמה רבי־שיח סגורים אוניברסיטאיים, יום המהפכה בת ה־100 כנראה שלא יצוין ולא יוזכר. כאילו שום דבר חשוב בתולדות רוסיה לא התרחש לפני מאה שנים. מהפכה? אירוע שולי שמוטב לשכוח.

הפוליטיזציה של ההיסטוריה אינה תופעה חדשה ברוסיה. היא אפיינה את המשטר הקומוניסטי, שהתמחה בשכתוב העבר, כולל זיוף ופברוק של תעודות היסטוריות. רק עם נפילתו ב־1990 נפתחו הגנזכים, ניתן חופש מחקר וכתיבה מלא להיסטוריונים שלא "מטעם", ובהדרגה שוחררו לפרסום גם מסמכים רגישים מהמהפכה ומהשנים השחורות של הקומוניזם.

אך חגיגת ההיסטוריונים הסתיימה עם התבססותו של פוטין: חיש מהר הוחזר הפיקוח הממשלתי על עבודתם ופרסומיהם. הארכיונים של המפלגה הקומוניסטית ושל מנגנוני הממשל הקומוניסטי ננעלו מחדש והגישה אליהם הותנתה באישור מיוחד של פקחי היסטוריה מטעם המדינה. מדי פעם, כמחווה מיוחדת כלפי מוסד מחקר ידידותי או לרגל אירוע לאומי מיוחד, מסיר הקרמלין את מעטה הסודיות מתעודות היסטוריות נבחרות, אך הדבר נעשה במשורה, טיפין־טיפין. הציפייה שגם במלאת 100 שנים למהפכת אוקטובר יראו אור מסמכים גנוזים מתולדות ברית־המועצות לא התממשה עד כה. לשליטי רוסיה היום אין עניין בכך.

אפשר להבין למה: הסיפור של מהפכת אוקטובר כפי שהוא עדיין חרוט בתודעה הרוסית (ונלמד בבתי ספר ומתוחזק בתרבות פופולרית ברוסיה) הינו בעצם סיפורה של אומת פרולטרים וחיילים המשתחררת בכוחות עצמה, בפרץ של התלהבות המונים, מאזיקי משטר הצאר האכזר, כוזב מיסודו.

הנה רק אחדים מהכזבים הנפוצים: המהפכה של 7 בנובמבר לא הייתה מהפכה, זו הייתה השתלטות — ללא קורבנות — של קבוצת בולשביקים חמושים על מוסדות וסמלי השלטון בעיר הבירה פטרוגרד (כיום סנט־פטרבורג). ספינת הקרב "אורורה" ירתה לעבר הארמונות בעיר רק פגזי דמה. הבולשביקים לקחו את מושכות השלטון לא מהצאר השנוא, אלא מממשלה זמנית דמוקרטית ששלטה ברוסיה מאז מארס 1917. הם עצמם היו מיעוט בתנועה הסוציאל־דמוקרטית הרוסית הגדולה. בבחירות חופשיות לפרלמנט שנערכו זמן קצר לאחר המהפכה זכו הבולשביקים לרבע מהקולות בלבד — אך כבר היה להם די כוח שלטוני כדי לפזר מיד את הפרלמנט הנבחר. בהנהגת המהפכה בלטו דווקא היהודים: ארבעה מחמשת החברים בוועדה העליונה שהנהיגה את רוסיה מ־1917 ועד השתלטות סטלין עליה היו יהודים או "ממוצא יהודי". כך גם מפקדים יהודים עמדו בראש הגדודים האדומים ששמרו על ארמון החורף בסנט־פטרבורג ובקרמלין במוסקבה.

החלפת מיתוס המהפכה בעובדות היסטוריות אלו, ורבות נוספות, עלולה להעיר בנפש הרוסית המיוסרת ערגה ממשית לדמוקרטיה האבודה — ומכך חוששים בקרמלין היום. הבכירים האחראים על השכלה גבוהה והשכלת העם במוסקבה פונים אפוא להיסטוריונים רוסים ואומרים: אנא מכם, עזבו את אוקטובר 1917 ומקדו את המחקר שלכם בהוכחת הצדק ההיסטורי שבסיפוח חצי האי קרים לרוסיה. זכרו: הדיפת ההשפעות המערביות על חקר ההיסטוריה "שלנו" היא צו השעה.

הפוליטיקה ההיסטורית כמו זו המתקיימת ברוסיה משותפת כעת לממשלים סמכותניים, לאומניים ופופוליסטיים רבים במזרח אירופה. הם מחליפים תצוגות במוזיאונים, מחפשים קנוניות מדומיינות, משנים תוכניות לימודים, ומעודדים מחקרי סרק שתפקידם לייצר "היסטוריה רצויה" ולהשכיח את הלא רצויה. הביטוי "פייק ניוז", חדשות מסולפות, מוחל על העבר הרוסי ובמשנה תוקף: מי ששולט בדימוי עצמי היסטורי של האומה, סבורים הפופוליסטים החדשים, שולט בתודעתה הנוכחית. מבחינתם אין היסטוריה, יש רק פוליטיקה.

בגישתם זו לעָבָר, קרובים הפופוליסטים החדשים — ברוסיה, בפולין, בקטלוניה, בארה"ב ואצלנו — הרבה יותר לבולשביקים של 1917 ממה שנדמה להם, וממה שהם מוכנים להודות. √