{ }
שבת 23 בנובמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    Yuval Chen
    24 שעות • 07.11.2017
    "זוגיות היא הדבר הכי טבעי שפועל נגד הטבע"
    אחרי 26 שנות נישואים לגל הדני, המתופף של אתניקס, אחרי שהקימה את ערוץ החיים הטובים ועשתה קריירה מצליחה בטלוויזיה ובמקביל גידלה שלושה ילדים — בשמת כרמון־הדני בטוחה שסופסוף גילתה את הנוסחה איך מג'נגלים בין זוגיות, משפחה ועבודה. עכשיו היא מעבירה את זה הלאה בספר שכתבה, ומספרת לסמדר שיר איך זה להרוויח יותר מהבעל ולמה אסור לה לדבר על הסכסוך המתוקשר של "אתניקס"
    סמדר שיר | צילום: יובל חן

    רק עכשיו, אחרי שני עשורים של תמרון קדחתני בין קריירה בטלוויזיה לבין בית, בעל ושלושה ילדים, בשמת כרמון־הדני לוקחת נשימה עמוקה ואומרת: "סוף־סוף אני מאוזנת".

     

    סליחה, מה זה?

     

    "אישה מאוזנת היא מי שחיה בשלמות עם עצמה, לא במושלמות. אישה שיודעת לנהל את חייה על פי סדר העדיפויות שלה ללא צורך בוויתור".

     

    ועכשיו, כשסוף־סוף מצאה את האיזון הנכסף, כתבה ספר על המסע שעברה ויצאה בקמפיין למימון המונים (המטרה – 38 אלף שקל) כדי להוציאו לאור. במקביל, היא העלתה לעמוד הפייסבוק שלה סדרה של סרטוני וידיאו שיצרה בשם "עדות מאוזנת מצולמת", המביאה עדויות של נשים שחיות את ה"גם וגם" מדי יום ביומו. "הייתי רוצה שכמה שיותר נשים יקראו את הספר לא כדי לסייע לחשבון הבנק שלי, אלא כדי שנשים יבינו שזה לא בשמיים, שזה אפשרי ושגם הן יכולות לעבוד על איזון במקום לחיות בקונפליקט תמידי שהופך אותן לחצויות".

     

     
    אתניקס גרסת 2017 | צילום: רונן אקרמן
    אתניקס גרסת 2017 | צילום: רונן אקרמן

     

     

    80 ילדות שחורות בכיתה

     

    עד שהגיעה למקום השלו והשלם הזה, עברה כרמון־הדני (56) אינספור גלגולים. היא נולדה בקיבוץ תל יוסף שבעמק יזרעאל ונדדה עם הוריה לאפריקה, שם עסק אביה בשליחות חקלאית. "גרנו בלב הג'ונגל, הייתי הלבנה היחידה בכיתה של 80 ילדות שחורות, למדנו בצרפתית, הנזירות הכריחו אותי להצטלב, ממש לא כיף", היא מספרת. "כשחזרנו לחופשת קיץ הודעתי להורי שאני לא חוזרת לשם לשנה שנייה ונשארתי בקיבוץ עם סבתא וסבא. אחרי כמה שנים אבא נשלח לקינשסה, בירת זאיר, שבה הייתה קהילה ישראלית. למדתי בבית ספר ישראלי, לפעמים אמא שלי הייתה המורה שלי ובמלחמת יום כיפור, כשכל מדינות אפריקה ניתקו את היחסים עם ישראל חזרנו ארצה, לרמת אביב".

     

    היא התקשתה להיקלט בתיכון ("כבר הייתי אחרי שבע מסגרות חינוך שונות"), גם באקסטרני לא התמידה ("הרגשתי שזה לא הוגן שאני מבזבזת את השנים הכי טובות של חיי על לימודים במקום להתחיל את החיים האמיתיים") וירדה למושב נביעות בסיני, לעבוד בחקלאות. אחרי שירותה הצבאי כפקידה בלשכת מושל עזה טסה לאמסטרדם, עבדה כברמנית במסעדה ובשובה ארצה השלימה את כל הבגרויות ולמדה ספרות וקולנוע באוניברסיטת תל־אביב. כשהתואר היה בכיסה היא החליטה ללכת אחרי הלב שלה, לעולם המוזיקה, והתקבלה לעבודה במחלקה הבינלאומית של חברת הליקון.

     

    "באותם ימים, כל הליקון הסתובבה סביב ריטה ורמי, ובמסדרון הסתובבו החבר'ה של 'אתניקס' בתקווה שמישהו יחתים אותם. ביקשתי לטפל בהם, ובגיל 28 הפכתי לאשת יחסי הציבור של הלהקה שהוציאה את 'ציפור מדבר' והטריפה את המדינה".

     

    תוך כדי תנועה היא התאהבה בגל הדני, המתופף של "אתניקס", הצעיר ממנה בשלוש שנים. "הוא היה פשוט מקסים", היא מצחקקת במבוכה, "אבל בהתחלה דחיתי את חיזוריו מפני שכבר הייתי בשלה לזוגיות וחשבתי שהוא קטן מדי. אבל גל לא ויתר. הוא הוכיח לי שהוא יותר רציני ממני וכיום נדמה לי שהוא אפילו יותר מבוגר ממני". 26 שנות נישואיהם הניבו את עדן (בת 23) מורי (18) ואדם (14).

     

    ברור שהשאלה הראשונה שאני רוצה לשאול אותה כאן היא על הסכסוך המתוקשר והקשה של חברי הלהקה אותם טיפחה במסירות כל השנים, אבל בשמת לא יכולה לשתף פעולה. "המצב קשה לנו מאוד. חברי הלהקה מנועים מלהתייחס לעניין, בגלל שזה נמצא בבית המשפט ויש צו שאוסר עלינו לדבר על זה. רק תמיר קליסקי, שפרש מהלהקה, מתראיין בנושא. כאשתו־של, אני רק יכולה לומר שזו תקופה לא קלה לנו", היא משתפת.

     

    על זוגיות, לעומת זאת, היא יכולה ואף שמחה לדבר. ובעיקר להעניק מניסיונה לגבי הדרך לשמור על זוגיות ארוכת שנים, בעיקר כאשר שני בני הזוג נמצאים בשואוביז. "זוגיות, לדעתי, היא הדבר הכי טבעי שפועל כנגד הטבע. יש משהו לא טבעי בלחיות כל כך הרבה שנים עם אותו בנאדם, אבל אנחנו מאוד אוהבים אחד את השנייה. לא שלא ידענו משברים, אבל האהבה ניצחה".

     

    המשבר הראשון צץ כשהפכו להורים. "אי־אפשר שלא", היא פוסקת, "הילד הראשון מערער את הזוגיות. את לא תגידי לא לילד שלך, ולא תגידי לא לבוס שלך, אז בזוגיות את מוותרת לעצמך וכבר לא נשאר בה הרבה ממך. בהיריון הראשון עבדתי כמנהלת התוכניות של ערוץ הילדים, חזרתי לעבודה אחרי שלושה חודשים וזה היה טראומטי. גל היה האבא היחיד בין האמהות שבאו לאסוף מהפעוטון, הוא גם היה הגבר היחיד בגינת השעשועים ואכלתי את עצמי ברגשות אשמה וייסורים. אחרי הלידה השנייה לקחתי שנה חופש ועשיתי תואר שני בבריאות הוליסטית בלסלי קולג'. חזרתי ל'ענני תקשורת', הקמתי וניהלתי ארבעה ערוצי לייף סטייל (החיים הטובים, אוכל, טיולים ובריאות) ואחרי הלידה השלישית שוב לקחתי שנה חופש כי ידעתי שזה הילד האחרון־חביב ורציתי ליהנות מכל רגע שעובר ולא יחזור".

     

    ללמוד לדרוש את מה שמגיע לך

     

    לפני כשלוש שנים היא נקלעה לצומת דרכים. "שכבתי במיטה, מול ארון הבגדים, שבמדף העליון שלו איחסנתי את כל המחברות שמילאתי. התחלתי לקרוא ותוך דקות הבנתי שיש לי ביד מדריך שמסביר לאישה איך היא יכולה להיות גם אישה עובדת, גם אמא וגם רעיה. נכון, אני לא הראשונה שכותבת בנושא הזה, אבל כולם כתבו על איזון בין בית לעבודה ואילו אני יצרתי משולש – זוגיות, הורות, עבודה כדי שהזוגיות לא תקופח. הספר מיועד לנשים בגיל 50-20, יש בו שלושה פרקים, על פי הגיל, וכל פרק מחולק לחוויות, שאלות ותובנות".

     

    לבנות 20 פלוס השואפות להגיע לאיזון היא ממליצה על שוויון בנטל. "שתפי את בעלך, אל תצפי שהוא יבין בכוחות עצמו מה הוא אמור לעשות. יש הבדל תהומי בין נשים לגברים ואני לא מקבלת את הגישה הפמיניסטית שלפיה 'אנחנו צריכות להיות אותו הדבר'. הציפייה שהגבר יבין לבד, כמו שחברה טובה מבינה אותך ללא מילים, רק במבט או בהרמת גבות, גורמת להמון קצרים ופיצוצים".

     

    לבנות 30 פלוס היא ממליצה להפוך את האבא לשותף אמיתי. "לנשים יש נטייה להשתלט על המשפחה ובהרבה בתים הגבר הופך לנוכח־נפקד. כשעבדתי בטלוויזיה הבאתי את הילדה לגן בשמונה בבוקר ולא חזרתי הביתה לפני שמונה בערב וחשבתי שהיא מסכנה, אבל כמה פעמים בשנה, כשטסתי לכנסים מקצועיים, ידעתי שאני לא צריכה לדאוג לכלום, לא לבישול ולא להחלפת מצעים. במשרדי הממשלה כבר צעדו עם הזמן והוחלט לא לקבוע ישיבות חשובות אחרי השעה שלוש כדי שאמהות שרוצות להתקדם לא ייעדרו ולא ייפלטו מהמעגל".

     

    לבנות 40 פלוס היא ממליצה לעמוד על זכויותיהן ומקומן. "התפקיד שלנו, כנשים, הוא לא לומר 'תודה רבה' על כך שהתקבלנו לעבודה, אלא לדרוש את מה שמגיע לנו לקבל. והעצה הכי חשובה היא לבקש עזרה בעת משבר. יש אנשים שעדיין נרתעים מפסיכולוג, אבל אם יש לך דלקת ברגל לא תלכי לרופא? אותו הדבר כשיש לך דלקת בלב. בישראל מצוי ריכוז אדיר של מקצועות טיפוליים מגוונים, ורק מי שפונה לעזרה תקבל כלים להתמודד".

     

    כיום עובדת כרמון־הדני כמנהלת "אריה יהודה" בישראל, קרן פילנתרופית של נשים התורמות למען קידום והעצמת נערות ונשים. "למדתי על בשרי שהחיים הם כמו גלים. יש תקופות שבהן העבודה מאוד תובענית ואת חייבת לתת פול גז במשרד, ויש תקופות שבהן הילדים זקוקים לך יותר. כשאת יושבת איתם בגינה אל תעני לסלולרי ואל תחפשי הודעות. ככה תשמרי על איזון. אצלי זה עבד".

     

    מי מרוויח יותר – את או בעלך?

     

    "בטלוויזיה הרווחתי יותר מהאיש שלי ובסדר, זה לא היה סוד. בהשוואה לטלוויזיה, העולם של העשייה החברתית שאני נמצאת בו היום, לא מתגמל מבחינה כלכלית, אבל הוא מעניק סיפוק נפשי גדול. באופן כללי, גל עובד בעיקר בלילות, וגם זה תורם לאיזון בינינו. יש למי להתגעגע ותמיד יש על מה לדבר".

     

    ומי שרוצה לתמוך בפרויקט מוזמן ללינק: www.jumpstart.co.il/projects/1268

     

     


    פרסום ראשון: 07.11.17 , 20:06