הסערה שלפני השקט

אפריל 2017, ירושלים

מאור: רוצה להתחתן איתי?

חן: כן.

מאי 2017, תל–אביב

חן: מתי אתה רוצה להתחתן?

מאור: לא משנה לי. לא קיץ.

חן: לא משנה לך או "לא קיץ"?

מאור: לא קיץ. אני אזיע בחליפה.

חן: יש מזגן.

מאור: כן, אבל אני רוצה חתונה בחוץ.

חן: בגן כאילו?

מאור: לא משנה לי. כן, בגן.

חן: לא משנה לך או בגן?

מאור: בגן.

חן: אני לא רוצה להתחתן בגן.

מאור: אבל לא יהיה מוזר לעשות בשישי בצהריים חתונה באולם?

חן: מה שישי צהריים?

צילום : ידיעות אחרונות

יוני 2017, עפולה

נרלית (אם הכלה): תגיד לי, התחלקת על השכל? מי מתחתן בשישי בצהריים?

מאור: מלא אנשים.

חן: כן, היפסטרים תל־אביבים.

מאור: זה דווקא מאוד פופולרי היום.

חן: מה אתה משחק אותה? אתה מרוקאי מבאר־שבע. איזה מרוקאי מבאר־שבע אתה מכיר שהתחתן בשישי בצהריים?

מאור: אני.

חן: אז תתחתן עם מישהי אחרת, כי אני לא מתחתנת בשישי בצהריים.

נרלית: יצחק, תדבר. מה אתה חושב?

יצחק (אב הכלה): לא משנה לי.

חן: תגיד משהו, לך הוא מקשיב.

יצחק: נשמע לי קצת מוזר שישי בצהריים, אבל אתם תמיד עושים דברים בצורה מקורית...

חן: נראה לכם הגיוני שאני אצטרך לקום בחמש בבוקר בשביל להתאפר ולעשות שיער!?!

נרלית: אתה בן אדם מטורף.

מאור: יודעת מה, סבבה, את לא רוצה שישי צהריים? הולך איתך. אז אני רוצה חופה אזרחית.

חן: מה? מה הקשר?

מאור: קשר. גם לי יש רצונות מהחתונה.

חן: אתה חתן. איזה רצונות יכולים להיות לך?

מאור: למשל שאני לא בטוח שאני רוצה להתחתן ברבנות.

חן: למה?

מאור: כי אני לא מוכן שבתור אישה את תעברי שם סאגה, אם אי פעם נרצה להתגרש.

חן: מעכשיו אתה מדבר איתי על גירושים?

מאור: לא מדבר על גירושים. רק אומר "אם". חס וחלילה. לכי תדעי מה יהיה.

חן: אם ככה אתה מדבר מעכשיו אז אני לא רוצה להתחתן.

מאור: אז לא נתחתן.

חן: סבבה.

מאור: סבבה.

נרלית: די כבר שניכם. בזוגיות צריך להתפשר.

מאור: אני מתפשר. הבת שלך לא מתפשרת.

חן: כי אתה מתעקש על דברים לא הגיוניים. מה, אתה לא יהודי?

מאור: מה הקשר? אני הכי יהודי. אבל אני חושב שחופה שבה בני הזוג קוראים נדרים אחד לשני היא יותר משמעותית מחופה שבה רק הרב מדבר.

חן: אני לא מתחתנת בלי רב.

מאור: אז על מה בדיוק את מתכוונת להתפשר?

יולי 2017, יפו

מאור: איך אמרת שקוראים ללהקה?

חן: "טרנטה גרוב מאשין". הם מעולים. הם הכי טובים, אתה תראה.

מאור: שיהיה.

חן: מה עכשיו?

מאור: לא יודע אם הם מתאימים לחתונה כמו שלנו.

חן: עוד לא שמעת אותם אפילו. חכה שתתחיל ההופעה ותראה לבד.

מאור: אני מעדיף שנביא זמר ושיהיה רק מזרחית.

חן: זמר עולה מלא כסף.

מאור: ולהקה לא?

חן: למה אתה לא אומר פשוט "כן" לכל רעיון שלי וזהו?

מאור: כי אני לא טיפוס כזה.

חן: אז תהיה.

מאור: אם הייתי טיפוס כזה, לא היית רוצה להתחתן איתי.

חן: אולי. אבל עכשיו אתה סתם עושה לי דווקא.

מאור: נכון.

חן: מה נכון?

מאור: שאני עושה לך דווקא.

חן: אז למה?

מאור: למה?? כי אני רציתי "חתונה־אזרחית־בשישי־בצהריים־תחת־כיפת־השמיים", ובסוף אני מקבל "חתונה־רבנית־בערב־באמצע־השבוע־באולם־אירועים". הכל את החלטת — אז את המוזיקה אני בוחר!

חן: אז אתה מודה שהם טובים ושאתה פשוט עושה לי דווקא?

מאור: עוד לא התחילה ההופעה אז אני לא יודע להגיד.

חן: וואי, אתה ממש בלתי.

מאור: בלתי מה?

חן: תשלים לבד.

אוגוסט 2017, באר–שבע

חן: סגרנו בכוכב הים בקיסריה.

שלמה (אב החתן): קיסריה? איך האורחים יגיעו מבאר־שבע לקיסריה?

מאור: באוטו.

יפה (אם החתן): זה אולם או גן?

חן: חצי־חצי. זה אולם עם חצר שפונה לים, אז החופה תהיה תחת כיפת השמיים והמסיבה תהיה בתוך האולם.

יפה: אוקיי, ובאיזה שעה תהיה החופה?

מאור: שש בערב.

יפה: שש? זה לא מוקדם מדי?

חן: אני שותקת.

מאור: חופה בשקיעה, זה הכי רומנטי.

חן: ופלצני.

יפה: ואיזה מוזיקה תהיה?

חן: בהתחלה יופיעו "טרנטה גרוב מאשין", שזו להקה ממש מגניבה שאני מצאתי.

מאור: ואחרי זה יעלה ליאור נרקיס.

שלמה: יהיו הרבה סלבס? חברים שלי מהעבודה כבר אמרו שהם מחכים להזמנה.

מאור: שימשיכו לחכות. אתה לא יכול להזמין אותם.

שלמה: מה זאת אומרת? הם חברים שלי.

מאור: נכון, הם לא חברים שלי. וזו החתונה שלי. ויש לנו אלפי מוזמנים שבסוף החלטנו לקצץ ל־600.

חן: 700.

מאור: 650. מה שאומר שנזמין רק משפחה מהמעגל הקרוב ביותר. לא חברים של הורים ולא משפחה מורחבת ולא ילדים.

יפה: למה?

מאור: למה? כי אנחנו מרוקאים. מה שאומר שרק המשפחה הקרובה זה 500 איש, מה שאומר שיישארו לי ולחן רק 150 חברים להזמין, מה שאומר שלחתן ולכלה ‑ שזה אנחנו למקרה ששכחתם ‑ יישארו רק 75 חברים וקולגות להזמין כי אנשים באים בזוג. אז לא. אתם לא יכולים להזמין את החברים שלכם.

חן: צודק.

מאור: סוף־סוף אני צודק במשהו.

שלמה: אז מה אני אגיד להם?

מאור: כלום. שלא הרשיתי לך להזמין אותם.

יפה: גידלתי אותך כל החיים, אז אני חושבת שזו זכותי שלחתונה שלך יבואו אנשים שאתה לא מכיר.

מאור: לא. את טועה.

יפה: טוב, תן לי להזמין רק חמש חברות. חמש חברות סבבה?

מאור: אחת.

אמא: שלוש.

מאור: סגרנו.

חן: שלמה, בכמה חברים מדובר?

שלמה: 150.

מאור: מה?!

שלמה: אלה אנשים שהלכתי לכל האירועים של הילדים שלהם. הם רוצים להחזיר לי.

מאור: אי־אפשר.

יפה: אבל תחשבו כלכלי: אם יבואו יותר אנשים ייכנס לכם יותר כסף!

חן: אבל אנחנו לא רוצים לעשות מהחתונה שלנו עסק. אנחנו רוצים לעשות אירוע שאנחנו נאהב ושניהנה בו.

שלמה: בחיים לא שמעתי על דבר כזה.

ספטמבר 2017, ראשון–לציון

מאור: וואי דוני, איזה כיף היה לי בחינה. רקדתי עד שכאבו לי הרגליים.

חן: אמרת תודה לכנרת מהחינות?

מאור: היא הייתה?

חן: היא עשתה את כל החינה! מה אתה שיכור?

מאור: ברור. את לא?

חן: לא. כל הערב הייתי לחוצה. כל הזמן חשבתי אם הכל מתקתק כמו שצריך.

מאור: וואלה, אני לא חשבתי על כלום.

חן: ברור. כי לא עשית כלום.

מאור: כי אמרת לי לא לעשות כלום.

חן: לא. מה שאמרתי לך זה שתיתן לי לעשות הכל. זה משהו אחר לחלוטין.

מאור: לא הבנתי מה ההבדל.

חן: "אל תעשה כלום" זה לא לעשות כלום. "תן לי לעשות הכל" זה "תעזור לי ליישם כל מה שהחלטתי שאני רוצה לעשות".

מאור: ממש לא. אם את רוצה להחליט הכל, אז גם תעשי הכל. אם את רוצה שאני אעזור לך את צריכה לתת לי גם להחליט דברים.

חן: אוקיי.

מאור: אוקיי מה?

חן: אל תעשה כלום.

אוקטובר 2017, זכרון–יעקב

חן: הלו.

מאור: באיזה שעה אני צריך להיות באולם?

חן: מה באולם? אתה צריך לבוא לאסוף אותי מ"אלמא" ולראות אותי לראשונה בשמלת כלה.

מאור: טוב לדעת.

חן: איזה שיר אתה רוצה שיתנגן לנו?

מאור: מתי, בחופה? סגרתי עם עמדי שישיר את "הפרח בגני".

חן: לא זה. כשאתה בא לאסוף אותי בשמלת כלה.

מאור: לְמה צריך שיר?

חן: למה הכל קשה איתך? צריך שיר כי כשהחתן בא לראות את הכלה שמים שיר ברקע וזה מרגש.

מאור: אבל אני אתרגש בכל מקרה.

חן: יופי. אז השיר יעצים את זה.

מאור: מי ישים את השיר?

חן: זוהר חברה שלי, היא הביאה רמקול קטן כזה.

מאור: זה לא מבוים קצת...?

חן: כן! זה מאוד מבוים! אבל כולם עושים את זה, אז תזרום!

מאור: טוב, זורם. שימו שיר יפה.

חן: איזה?

מאור: לא משנה לי. אלביס.

חן: לא משנה לך או אלביס?

מאור: אלביס. ומה אני אמור לעשות באותו הרגע?

חן: כשתראה אותי?

מאור: כן.

חן: להתרגש, לחייך, אפשר לבכות.

מאור: מאיזה עין עדיף לבכות? מימין או משמאל?

חן: אני כלה ואתה סתם מעצבן אותי ביום כלולותיי.

מאור: סליחה, אני אוהב אותך.

חן: הגיע המעצב־שיער, אני אחזור אליך.

חדר חתנכלה, עשר דקות לפני החופה

מאור: אל תדאגי, הם יגיעו בזמן.

חן: כל המדינה פקקים! אמרתי לך, אנשים לא יספיקו להגיע בשש! אנשים עובדים!

מאור: מה אכפת לך מי יספיק להגיע ומי לא. זו חופה שלנו לא שלהם.

חן: אבל אני רוצה שהאנשים שאני אוהבת יראו אותי בחופה.

מאור: אז הם היו צריכים לצאת קודם.

חן: נחכה להם.

מאור: לא מחכים. אם השמש תשקע כל הרעיון של החופה בשקיעה ילך קיבינימט.

חן: אני לא מתחתנת לפני שדודה שלי מירב מגיעה.

מאור: אז מה את מציעה?

שלמה: (נכנס לחדר) ההסעה מבאר־שבע נתקעה בפקקים. הם יגיעו רק בתשע.

מאור: רואה? המשפחה שלי מאחרת ואני רגוע. זו בחירה שלהם.

יצחק: (נכנס לחדר) נו, מה קורה? כזו שקיעה יפה יש בחוץ. חבל לפספס.

חן: אבא, תשתוק! אתה רק מלחיץ אותי עוד יותר!

נרלית: יצחק תשתוק!

איתי (המפיק): הרב אבוחצירא פה. הוא אמר שאם החופה תתקיים אחרי השקיעה, זה כבר יהיה התאריך של מחר.

חן: לא רוצה להתחתן מחר!

יפה: מאורי, איך השמלה שתפרתי?

מאור: אמא, את רואה שאני לחוץ עכשיו!

יפה: רק תגיד אם יפה או לא.

מאור: יפה מאוד! את תופרת מדהימה! עכשיו אפשר רגע לחשוב בשקט!

שלמה: אל תצעק.

מאור: לא צועק, זה הקול שלי. איתי, אני אומר שנתחיל.

חן: לא.

מאור: כן.

חן: כואבת לי הבטן.

מאור: צאו רגע כולם. תנו לנו שנייה רגע לדבר בשקט.

יצחק: חבל על כל דקה.

(כולם יוצאים)

מאור: דוני, אחרי כל המריבות והוויכוחים שלפני החתונה בסוף הצלחנו להגיע לעמק השווה ברוב הדברים, נכון?

חן: מה עמק השווה? אני החלטתי הכל.

מאור: ויודעת מה, בכל מה שהחלטת צדקת. בערב, ברב, בתאריך, בלהקה. בהכל. אין עלייך, כל פעם שאני אתחתן אני אקרא לך.

חן: זה לא מצחיק אותי.

מאור: בדבר אחד אני בטוח: זו החופה שלנו. ובעיניי החופה יותר חשובה מכל החתונה. אז אם אנחנו רוצים להתחתן באור שקיעה, היום ולא מחר, אז זה מה שאנחנו צריכים לעשות. בלי קשר לאף אחד. עזבי את כולם. רק את ואני פה.

חן: אני אוהבת אותך.

מאור: בואי נצא ביחד.

חן: לפי החישובים כיסינו כמעט הכל.

מאור: כן, האורחים נתנו מתנות ממש יפות (תודה לכולם).

חן: יש לנו חברים טובים.

מאור: ומשפחה טובה.

חן: ברוך השם.

מאור: ברוך השם.

(שתיקה)

חן: מה עושים עכשיו?

מאור: רוצה להיכנס לג'קוזי?

חן: עוד מעט.

מאור: טוב.

(שתיקה)

מאור: הנדרים שקראת לי בחופה היו מאוד מרגשים.

חן: אמרו לי שדיברתי יותר יפה ממך.

מאור: נו, זה כי את שחקנית טובה. גם אם תקראי את התפריט של "נאפיס" זה יהיה מרגש.

חן: אני שמחה שהתעקשת שנכתוב אחד לשנייה נדרים.

מאור: תכלס זה הכי חשוב. וגם הרב היה מצוין.

חן: רואה שאפשר לעשות חופה שהיא גם רבנית וגם אישית?

מאור: כן.

חן: אז אתה מודה שצדקתי?

מאור: מודה.

חן: ואתה שמח שכזו הייתה החתונה שלנו?

מאור: כן. אבל לא בגלל החופה או ההופעות או השקיעה או הטאקו שפונדרה בחצות.

חן: אז בגלל מה?

מאור: בגלל שהתחתנתי איתך.

חן: חנפן.

חודש נישואים ראשון שמח אהבה שלי