עושה חיים
ב'החיים עצמם', הדרמה הכי מצליחה באמריקה מזה שנים, הוא מגלם גבר שחור שאומץ בידי משפחה לבנה. ב'אמריקה נגד או–ג'יי סימפסון' הוא שיחק את עורך הדין שהקהילה השחורה תיעבה, והוא עצמו לא הפסיק לקלל כנער. זה נגמר בשני פרסי אמי בלילה אחד. סטרלינג קיי בראון מציג: כך הפכתי משחקן מוכשר לסופרסטאר שבוכה לפי הזמנה
אחת השאלות שבכירים הוליוודים, אנשי שיווק, עיתונות הבידור, ראשי הקהילה השחורה וחובבי טלוויזיה וקולנוע הכי אוהבים לשאול את עצמם בשנים האחרונות היא "מי יהיה דנזל וושינגטון הבא?" מדהים כמה כתבות וטורים התפרסמו תחת הכותרת הזו בדיוק בשנים האחרונות - גגלו ותיהנו. לצד הנסיקה בייצוג של דמויות שחורות בקולנוע ובעיקר בטלוויזיה, לא קמו כוכבי ענק כמו וושינגטון, וויל סמית' או אפילו ווסלי סנייפס. אז לתשובות בדבר היורש הפוטנציאלי שכוללות את ג'רוד קרמייקל, מייקל ב. ג'ורדן ואידריס אלבה הבריטי, אפשר לצרף את סטרלינג קלבי בראון. לא יפיוף כמו דנזל, אבל מוכשר לא פחות והשנה גם מביא קבלות: בטקס האמי האחרון הוא שבר בצורת של 19 שנה כשהיה השחור הראשון מאז אנדרה בראור האדיר ('רצח מאדום לשחור') לקטוף את הפרס לשחקן הדרמטי הטוב ביותר, על תפקידו בסדרת הלהיט של NBC 'החיים עצמם' (This Is Us). ואם זה לא הספיק כדי לסמן אותו כמנצח הגדול של הערב, הגיע פרס אמי נוסף, הפעם על תפקידו כעורך דין מיוסר באחת ההפתעות הגדולות והנעימות של השנה - המיני־סדרה 'אמריקה נגד או־ג'יי סימפסון'.
"חבר שלי, גם הוא שחקן, הראה לי תסריט שהוא נבחן אליו ובהגדרת הדמות היה כתוב - דמות בסגנון סטרלינג קיי בראון צעיר", מספר בראון בראיון על הסט של 'החיים עצמם' בלוס־אנג'לס. "אמרתי לעצמי, תראו את זה! אני זוכר שכשאני נבחנתי הייתה דמות כמו דנזל או ווסלי סנייפס ופתאום זה אני".
לצד הפיכתו לרפרנס באודישנים, בראון הגיע לשלב הקרוסאובר למעמד של כוכב קולנוע, עם כמה תפקידים בפרויקטים ענקיים אבל כל זה לא גורם לו לקחת את עצמו ברצינות יתירה. למשל כשהוא נשאל מה לימדה אותו ההצלחה הטרייה.
"למדתי שאם אני מאריך את הנאום שלי יותר מדי בטקס אמי הם ינגנו עליך את המוזיקה לפני שתספיק להודות לאשתך. אני מרגיש שהייתי בחוץ כל כך הרבה זמן, רואה את כל המפורסמים הולכים על השטיח האדום ומקבלים פרסים, שאני עדיין מתייחס לזה קצת כמישהו שלא באמת שייך לחבורה. אני עדיין מרגיש כמו ילד בחנות צעצועים. אני מרגיש כמו מישהו בן 41 שרק מתחיל עכשיו את הקריירה שלו".
* * *
הגיוון האתני מתפוצץ בשנתיים האחרונות על המסך הקטן ומנפק כמה יהלומים אמיתיים כמו 'לא בטוחה' של איסה ריי, 'אטלנטה' של דונלד גלובר ו'שחור־כזה' המיינסטרימית יותר, כולן קומדיות, למרות שההגדרה של הז'אנר הפכה רחבה וגמישה מאוד. בדרמה קשה עדיין למצוא דמויות שחורות מז'וריות אבל התחושה הזו נעצרת כשמגיעים לדון בבראון שמככב בלהיט הכי גדול בטלוויזיה האמריקאית כרגע, הדרמה של NBC, 'החיים עצמם' (העונה השנייה משודרת אצלנו ב־yes וגם את הראשונה אפשר למצוא בוי־או־די). במרכז הסדרה ניצבת משפחת פירסון, ההורים ג'ק (מיילו ונטמיליה) ורבקה (מנדי מור) והשלישייה - התאומים קייט וקווין והבן המאומץ והאפרו־אמריקאי רנדל שמגלם בראון. לצד דיאלוגים רגשניים רהוטים להדהים, 'החיים עצמם' בחרה במכשיר שמאפשר לה אינסוף טוויסטים עלילתיים וגילויים מסעירים - קווי זמן מרובים ("העונה יהיה שישה או שבעה כאלה", מגלה לנו אחד הכותבים הראשיים). הפרקים מדלגים בקלילות בין שנות ה־80 לימינו אנו, כך שהמיתולוגיה המשפחתית נפרמת לנגד עינינו במקביל למאבקי ההווה ובכל פרק נפתחת תיבת פנדורה - וחבילת טישו - חדשה. הפלסטלינה התסריטאית הזו מאפשרת גם לדמויות שמתו - ג'ק! מה קרה לך ג'ק?! - להישאר בסדרה, איזה ווין־ווין גאוני. 'החיים עצמם' מחיה גם את הדמות המכונה "דרמת ברודקאסט מאוד־מאוד מצליחה" לחיים. עם כ־14 מיליון צופים לפרק ובאזז מחריש אוזניים - ונחשו איזו סדרה תשודר השנה מיד אחרי הסופרבול - 'החיים עצמם' היא מדורונת שבט בעידן שבו הדרמות המדוברות ביותר הן סדרות כבלים שזוכות לרסיס ממאסת הצופים שלהיטי עבר זכו לה. מדובר בשוס מיינסטרים אדיר, סכריני על גבול הפלילי, שנהנה מכתיבה מצוינת של היוצר, הכותב הראשי והרוח שמרחפת מעל כל הפרויקט והצוות, דן פוגלמן ('מכוניות'). מעבר לפירוק של כל קושי, מתח ואינטריגה משפחתית שיש בספר, הסדרה נכנסת גם לשדה המוקשים של המתח הבין־גזעי בעזרת דמותו של רנדל - גבר שחור שאומץ כילד על ידי משפחה לבנה.
הייתה פעם משפחה כמו זו של רנדל בטלוויזיה האמריקאית?
"בדיוק קראתי כתבה מעניינת שניסתה לבדוק את זה. בזיכרוני יש את 'הג'פרסונס' ואת 'שחור־כזה' שמשודרת כרגע. אבל אלה קומדיות עם כמעט רק דמויות שחורות. וקראתי את הכתבה הזו, שמספרת על המשפחה השחורה שמתמזגת בטבעיות בתוך משפחה לבנה, וכמה זה מוזר לאנשים. האמת שהתחלתי לבכות קצת מהתרגשות. בסדרה שלנו יש לקהל מיינסטרימי הזדמנות לעכל את המשפחה הזאת לאורך זמן, להכיר בה כשווים. זה חשוב כי היו כל כך הרבה מקרים לאורך ההיסטוריה שפשוט התעלמו מהאנושיות שלנו. הרי זו מדינה שמצד אחד נבנתה על תפיסה שכל בני האדם נולדו שווים ומצד שני - מוסד העבדות והחוקים שבאו אחר כך כדי שהעבדים המשוחררים לא יהיו שווים, חס וחלילה. והנה, המשפחה של רנדל נכנסת לכל סלון מדי שבוע והקהל מבין, היי, הם עוברים בדיוק את אותם הדברים כמונו".
מה מיוחד באיך שהסדרה עוסקת בנושאי גזע?
"דן מנסה לייצר סביבה מיוחדת שבה כל פידבק מוערך - הכותבים, שרובם אינם שחורים, השחקנים, כולם. ג'סטין (קווין פירסון) ואני מאלתרים הרבה כדי להכניס את הפרספקטיבה שלי כגבר שחור על הסיטואציה. בשנה שעברה הייתה סצנה מפורסמת שבה הלכנו מכות באמצע ניו־יורק. כשהשוטרים הגיעו אני אומר לג'סטין, 'היי, השוטרים הגיעו, כדאי שנעוף מכאן'. זה היה מצחיק אבל גם שיקף את מה שקורה באמריקה כרגע".
מה חשבת כשרנדל הצעיר נחשף לגזענות של סבתו ומבין שיש לגזענות פנים שונות?
"קראתי ספר לאחרונה שטוען שמשפחות לבנות מלמדות את הילדים שלהם מהי גזענות בשלב הרבה יותר מאוחר מאשר משפחות שחורות. האחריות נופלת על המיעוט להבין את תרבות הרוב. אם אתה גיי אתה צריך ללמוד איך לחיות בעולם של סטרייטים, אם את אישה את צריכה ללמוד איך לחיות בעולם של גברים, אם אתה שחור אתה צריך ללמוד איך לחיות בעולם של לבנים. אז אהבתי שיש כאן הורים לבנים צעירים שצריכים להסביר לבן השחור שלהם על גזענות כי הוא שמע את הוויכוח עם סבתא.
"אם אתה לא לוקח את האחריות כהורה ללמד את הבן שלך, אז יום אחד הוא יבוא עם רעיונות מוזרים מהמדיה ואז זה יהיה מאוחר מדי. אני עושה לפעמים שיחות עם בן השש שלי על גזע, ככה זה".
יש לך קשר משפחתי לעניין האימוץ, נכון?
"אחי ואחותי הקטנים מאומצים. כשהייתי באוניברסיטה אמא שלי אימצה את אחי שהיה בן שישה חודשים ואת אחותו הביולוגית שרק נולדה. עכשיו הם כבר בני 18 ו־20. אני מאוד גאה באמא שלי. היא לקחה על עצמה לעזור לילדים ולאמא הזאת, שהכירה באופן אישי. היא הבינה שהיא לבדה ואמרה לעצמה, אני חושבת שאני יכולה לעזור לאנשים האלה".
אתה חושב לנהוג כמוה?
"אשתי ואני מדברים על זה לא מעט. יש בזה משהו מאוד מפחיד. זה לא הדי־אן־איי שלך. הטבע שלהם הוא הטבע שלהם ואני חושב לא מעט אם אוכל לאהוב ילד מאומץ כמו שאני אוהב את הילדים שלי. אלו שיחות שעוברות לך בראש".
איזה עוד נקודות חיבור יש לך עם רנדל?
"כשקראתי את הפיילוט הרגשתי קשר מיידי לכל הנושא - אבא שלי מת כשהייתי בן עשר והוא רק בן 45 ולכן סיפורי אב ובן תמיד הידהדו בי בצורה מיוחדת. בנוסף רנדל מפעיל על עצמו משטר עצמי כל כך נוקשה בניסיון להיות טוב יותר וגם אני חייתי כך תקופה ארוכה. הלחצתי את עצמי עד שזה הפך לסוג של נכות. לקח לי זמן רב להבין ששלמות היא לא דבר שאפשר להגשים".
רנדל הוא איש משפחה מושלם. מה אשתך והילדים חושבים על הדמות הזאת?
"הילדים שמים קצוץ, הם רק רוצים שאני אהיה בבית יותר מהכל. בת השנתיים צעירה מכדי להבין ובן השש אמר לי, 'אבא, אתה חייב להיות מפורסם כל כך?' אמרתי לו שזה פשוט קרה. לאשתי היה תפקיד חוזר ב'החיים עצמם' (איווט, ר.ר), אז בגדול היא שואלת אותי אם היא תחזור לסדרה ואני אומר לה שאני עושה כל מה שאני יכול. היא יודעת שאני לא רנדל ומאיימת שתספר לכל האנשים מי אני באמת!"
הרייטינג שלכם פסיכי. מה לדעתך סוד הקסם של הסדרה?
"המדינה הזאת נמצאת במשבר. קשה לאנשים לנהל אפילו שיחה רגילה, שלא לדבר על פוליטיקה. הדבר היחידי שכולנו מסכימים עליו הוא חשיבות המשפחה. בסדרה הזאת יש משהו מרפא. האחיות שלי מתקשרות ומספרות לי, זו לא סתם תוכנית, זו תרפיה, כמו ללכת לכנסייה. זה באמת מחמם את הנפש שלי לדעת שאני מביא משהו לעולם שהוא לא רק מבדר אלא יכול גם לחנך ולבנות אנשים. לאשרר את הטוב שבאדם. אנחנו נמצאים בתקופה חשוכה, אבל יש אור בקצה המנהרה".
* * *
בראון נולד וגדל במיזורי ולמד משחק בסטנפורד. ב־2002 הוא קיבל תפקיד בסדרה Third Watch ועבר את המסלול המייגע של תפקידי אורח בשלל סדרות כמו ER, NYPD ו'בוסטון ליגל'. ב־2007 התחתן עם אהובתו מהקולג', ריאן מישל באט, והפך לקבוע ב'נשות קבע' ששרדה עד 2013, התארח בעוד חצי מיליון סדרות (אתה לא שחקן אם לא התארחת לפחות באחת הסדרות של המותג NCIS) ואז הגיעה 2016 עם 'החיים עצמם' ו'או־ג'יי' ובראון התפוצץ. אם 'החיים עצמם' חבה את הצלחתה לקסם שמאפשר לה לאחד קהל עצום באומה שסועה, הרי ש'אמריקה נגד או־ג'יי' נברה באחד הרגעים הזכורים ביותר של הקיטוב הגזעי המדמם בארה"ב. בראון גילם את כריסטופר דרדן, עורך דין צעיר ושאפתן שמצוות לצוות התביעה בראשות מרשה קלארק (שרה פולסון המעולה), בעיקר כדי להרוויח סימפטיה אצל המושבעים ודעת הקהל השחורה שהתייצבה לצידו של סימפסון (וגם ממיט אסון על ההגנה כשמבקש מסימפסון ללבוש את הכפפה שנמצאה בזירת הרצח והיא לא מתאימה ליד במה שהפך לקלאסיקה משפטית/תרבות פופ).
"כאשר התנהל המשפט של או־ג'יי עמדתי איתן, כגבר שחור צעיר, לצידה של ההגנה. הרגשתי את כל התסכול כלפי דרדן בזמן אמת, איך התביעה 'השתמשה בו', גם בצבע עורו. קראתי לו בכל כינויי הגנאי האפשריים וזה היה נורא מעניין לגלם אותו כי כשחקן אתה חייב להשאיר את השיפוטיות בחוץ. לאחר שקראתי את הספר שלו וספרים עליו רחשתי מנה הגונה של אמפתיה כלפי דרדן. חוץ מהמשפחה של הנרצחת, הוא זה שיצא הכי מצולק מהפרשה".
ועכשיו מגיעים הבלוקבסטרים. בראון יככב בחידוש ל'הטורף' וגם בסרט הקומיקס המסקרן Black Panther מבית מארוול לצד כמה מהכוכבים השחורים הכי גדולים בביזנס, מייקל ג'ורדן, לופיטה ניונגו וצ'דוויק בוסמן. "אני צריך להיזהר כשאני מדבר על התפקיד הזה כי מארוול־יוניברסל יחתכו לי את הזרת אם אגיד משהו שאני לא אמור. זה היה מרגש לראות טריילר אחרי טריילר ומכולם יוצאים כוכבים אפרו־אמריקאים. אבא שלי לקח אותי לראות את סופרמן ואני אקח את הבן שלי לראות מישהו שנראה כמוני עוטה מסיכה של גיבור־על".
ולבכות. רנדל בוכה המון. גם אתה?
"אני בוכה מול התוכנית, ואז אני שואל את עצמי אם למעשה טפחתי לעצמי על השכם כי גרמתי לעצמי לבכות. איך בוכים? הטיפ הטוב ביותר שקיבלתי בלימודי המשחק שלי ב־NYU היה - שתה המון מים. הם ימצאו דרך לצאת".
לפנייה לכתב/ת 
