ברית אחים

בתוך פחות מדקה הפך המפגש של האחים רזאל למופע מאולתר. יונתן הכתיב את הקצב עם הקונטרבס, אהרן והגיטרה היו אחראים למלודיה, והאחות ריקה ליוותה אותם בחליל צד. הבנים זימזמו בהרמוניה מושלמת שיר פולק אמריקאי על רכבת שדוהרת לשום מקום, והצלילים שהידהדו בסמטאות שכונת נחלאות בירושלים היו צלילים של בית. ככה זה כשהמוזיקה עוברת בגנים וזורמת בעורקים, ומחברת הכל יחד: שימו את בני משפחת רזאל זה לצד זה, ובמוקדם או במאוחר הם יתחילו לנגן ולשיר.

האחים יונתן, אהרן וריקה הם ללא ספק חלק מאחת המשפחות המוכשרות במחוזותינו, זו שזוכה בקלות בתואר "משפחת בנאי של המגזר הדתי־חרדי". הם היו ילדי פלא ששיננו פרטיטורות והתאמנו שעות על הפסנתר, ובתור נערים כבר הקימו להקת רוק, הסתובבו איתה ברחבי ישראל וארצות־הברית, ואף הופיעו ב"סיבה למסיבה" עם רבקה מיכאלי, פסגת הרייטינג של שנות השמונים. מאז חזרו בתשובה והפכו לחרדים, אבל לא עזבו את המוזיקה וגם לא את שכונת נחלאות בה גדלו. "אנחנו חיים כמו חמולה בכפר ערבי, באותן סמטאות סביב ההורים", צוחק אהרן.

מהשכונה הקטנה והייחודית הזו הגיעו הכי רחוק שאפשר, וזה כולל אפילו את הפלייליסט של גלגל"צ. שיריו של יונתן רזאל, בן 44 ואב לשישה ("אני עובד על השביעי"), מככבים מזה עשור בתחנה, והוא כבר סימן וי על קיסריה. אהרן, 43, הוא מוזיקאי חסידי וממייסדי זרם המוזיקה היהודית בישראל, ועד כה יצר יותר אלבומים (12) מילדים (8). במוצאי שבת יופיע יונתן בהיכל התרבות בתל־אביב, וביום שני יופיע אהרן בפסטיבל לתרבות יהודית בירושלים. שניהם מנהלים את הקריירה העמוסה במקביל ללימודי תורה יומיים ואינטנסיביים, וזה לא סותר: הגיבורים שלהם הם יהודה הלוי וג'ניס ג'ופלין, וגם קצת איימי וויינהאוס.

האחות ריקה, בת 42 ואם לשמונה, פצחה דווקא בקריירה של אשת נדל"ן, אבל לפני שנתיים החליטה לחזור למוזיקה. "משבר גיל הארבעים", היא מסבירה. "פתאום את שואלת את עצמך לאן את רצה ומה בעצם את רוצה להשיג". בימים אלה היא מופיעה מול נשים, ומגייסת כסף לאלבום בכורה בהדסטארט.

"הכוח שלנו הוא במוזיקה". האחים רזאל

מוזיקה קלאסית להשכמה

אנחנו נפגשים בביתה של ריקה בנחלאות. פסנתר וגיטרה מונחים מתחת למדפים העמוסים בספרי קודש, ועל שולחן הסלון כיבוד בשפע ובקבוק יין שאותו נחסל. נחמד לבלות את אחר הצהריים עם האחים רזאל, ולא רק בגלל שהם מוכשרים, מוצלחים וחובבי יין. משהו בדינמיקה ביניהם נעים וסוחף, ומיד מתחשק גם לך להפוך לחלק מהמשפחה המוזיקלית־חרדית הזו. "התחברנו סביב המוזיקה", מסבירה ריקה את מערכת היחסים החמה ביניהם.

הוריהם הכירו בניו־יורק, עלו ארצה לפני ארבעים שנה והתמקמו בנחלאות. "אימא שלי הייתה אמריקאית אבל מאוד התחברה לזה שבשכונה אין דלתות. גדלנו בבית פתוח לגמרי", אומר יונתן. האם גם הייתה פליטת וודסטוק שהכירה להם את ג'ופלין ודילן, ואביהם הנחיל להם את האהבה למוזיקה קלאסית, ובעיקר את הצורך לתרגל וללמוד. "בסעודות שבת היינו שרים בקולות, ובנסיעה באוטו היינו מתאמנים על קאנונים", אומר יונתן.

ריקה: "אבא היה מעיר אותנו עם יצירה קלאסית ושואל מי כתב אותה".

אהרן: "הוא לימד אותנו בצורה מאוד חכמה ועם הרבה אהבה. זה נתן לנו מסגרת ולמה לשאוף".

ריקה: "כנראה כל אחד חווה את הילדות קצת אחרת, כי לי זה היה קשה. יונתן ואהרון לקחו את המוזיקה ברצינות, אני פחות".

היינו עושים קולות בסעודות שבת. האחים רזאל בילדותם

כולם למדו באקדמיה למוזיקה בירושלים ובאותה תקופה הקימו את "להקת רזאל", בה היו חברים עם אחיהם הקטן, יהודה. "היינו קצת סלבים וזה היה נחמד", מספר אהרן. במקביל החל האח הבכור יונתן בתהליך חזרה בתשובה, שגרר אחריו את המשפחה כולה. זה אמנם נשמע מפתיע שמשפחה שלמה משנה ביחד אורח חיים, אבל לא במקרה של משפחת רזאל. שם כולם עושים הכל ביחד, כל הזמן. "תפיסת העולם של ההורים שלנו הייתה של סינרגיה ושיתוף", אומר יונתן.

משלושת האחים, יונתן הוא זה שפרץ את הדרך ללב המיינסטרים. הוא שירת בצבא כמוזיקאי מצטיין, השלים תואר ראשון בניצוח ועמד לצאת ללימודי תואר שני באוניברסיטת קיימברידג' היוקרתית, אלא שאז ביצע תפנית חדה. במשך כחצי שנה פרש להרי יהודה להיות רועה צאן, ולאחר שחזר החליט ליצור מוזיקה מקורית. "מוזיקה קלאסית זה לאו דווקא משהו רוחני. יש בה משהו מנוכר, של פרפקציוניזם, ומשהו בי הלך לכיוון אחר. הייתי באוטוסטרדה לקריירה בחו"ל כמנצח קלאסי, אבל תוך כדי נבט בי נבט ורציתי לעשות שירים שלי".

זה התחיל עם הדואט "ציון" ששר עם אביתר בנאי והפך ללהיט ב־2007, והגיע עד לשיר "קטנתי" ("הצילני נא"), מהמושמעים ביותר ב־2013 ושיר השנה מטעם אקו"ם. במוצאי שבת יסגור יונתן מעגל כשיגיע להיכל התרבות בתל־אביב, היכל הקודש של המוזיקה הקלאסית בישראל. במסגרת פסטיבל הפסנתר הוא יחבור לתזמורת הסימפונית ראשון־לציון, וביחד יבצעו עיבודים קלאסיים לשירים מקוריים שלו. קובי אפללו יתארח.

באמצע שדה קרב

הרקע המשפחתי והשכונתי, והביחד, באים לביטוי באופן מובהק במוזיקה של האחים, שמשלבת את המקורות עם יצירה מקורית ומחברת מוזיקת רוק ובלוז ליסודות המוזיקה הקלאסית. "אלו הכוחות שנמצאים בתוכנו", מסביר יונתן. "מצד אחד גדלנו בבית של מוזיקה קלאסית. היינו בית של עמל, של עבודה, והיינו מתאמנים שעות. מצד שני גדלנו על המוזיקה של סטיבי וונדר, ג'יימס טיילור, בוב דילן. ומצד שלישי הייתה לנו את שכונת נחלאות. זו שכונה של הרבה כורדים ופרסים, ולמרות שאנחנו אשכנזים גדלנו על התפילות שלהם, ויש לזה אימפקט מוזיקלי. זה יצר שילוב מעניין, כי מצד אחד היינו האליטיסטים ששומעים מוזיקה קלאסית ומצד שני היינו מאוד מחוברים לשכונה".

עד היום הם נפגשים באופן קבוע אצל ההורים בנחלאות, הפעם עם הנכדים. המשפחה גם הייתה שם ב־2010, כשרבקה בת ה־5, בתו של יונתן, נפלה מגג ביתה ונפצעה קשה. "האירוע מאוד זעזע את המשפחה, אבל גם ליכד אותנו. כולנו היינו מוקדשים רק לעניין הזה", אומרת ריקה.

יונתן: "היא התנדנדה בין חיים למוות, והם לא זזו מהמיטה שלה".

רבקה החלימה מאז לגמרי. "ברוך השם", מחייך יונתן. "הייתה לה בת־מצווה עכשיו והיא ניגנה בחליל בפני כולם". אגב, את "קטנתי", הלהיט הגדול שלו, כתב יונתן לאחר המקרה.

כמו שבט הלוי בימי בית המקדש, שהשתמש במוזיקה כחלק מהליך רוחני ומלכד, הם רואים בעצמם לוויים מודרניים ובמוזיקה שלהם כלי אמוני. או כפי שאומרת ריקה: "יצירה זו נבואה". "המוזיקה היא חלק מהחיפוש הרוחני שלי, מהנתינה שלי לעם", אומר יונתן.

הנתינה הזו באה לביטוי אצל ריקה עם שירי הגירל־פאוור האמוניים שלה, ואצל אהרן בשירי קרליבך שמובילים להתרוממות רוח. יונתן גילה את הכוח של המוזיקה כגורם מגשר, במיוחד על התהום הפעורה בין חרדים לחילונים. השירים שלו, שמושפעים מהמקורות, חודרים דרך הרדיו והדיסקים לאוזני החילונים האדוקים ביותר. "כשהתחלתי לעשות מוזיקה, לא חשבתי שאגיע לכל כך הרבה אנשים. עם הזמן נוכחתי לדעת שאני עומד באמצע שדה קרב, ושם כיף לי להיות הבנאדם שמחבר. זו שליחות".

אתה מרגיש שאנחנו חיים בחברה מקוטבת?

יונתן: "ברמת החיצון יש המון שסעים ומחלוקות בין הקבוצות, אבל יש רמה פנימית שבה אני מרגיש שיש חיבור מאוד עמוק שהולך ונרקם. בעולם החרדי יש אהבה עצומה לכל יהודי, גם לתל־אביבי שיושב בבר בשישי בלילה. יש רצון להתקרב, לעזור, להכיר ולאהוב. לצערי, בגלל כל מיני הקצנות מכל מיני כיוונים, זה מגיע לפיצוץ, אבל אני אופטימי".

אחת מנקודות החיכוך הגדולות בין חרדים לחילונים היא השירות בצה"ל. שלושתכם שירתתם בצבא. איפה אתם עומדים בסוגיה הזאת?

אהרן: "מי שרוצה להתגייס, שיתגייס. מי שמרגיש שהוא יכול ללמוד תורה וזו הדרך הכי טובה שלו לתרום למדינה, שלא יתגייס. אבל אם אנשים רוצים להיות פרזיטים סתם, אני נגד זה".

ריקה: "אצלי במשפחה משרתים בצבא. הבן שלי לומד במכינה קדם־צבאית ומדבר על יחידת מגלן כל היום".

יונתן: "זה לא ויכוח שנובע מחוסר רצון של החרדים לתרום, אלא ממשהו הרבה יותר עמוק — מה אנחנו עושים פה, למה אנחנו עושים את זה ועל מה המלחמה".

בטהובן לדוגמה

גם מחוץ לגבולות היצירה, הדת משחקת תפקיד חשוב בקריירה שלהם. ריקה, למשל, לא יכולה להופיע בפני קהל מעורב בגלל האיסור על שירת נשים. "מתסכל שאני לא יכולה להופיע גם בפני גברים, אבל מצד שני זה פותח בפניי נישה מסוימת שאני מאוד נהנית ממנה. יש אנרגיה אחרת, חזקה וגדולה, כשיש רק נשים בקהל".

לימוד תורה ויצירה הם שני דברים שמתנגשים זה בזה או משלימים זה את זה?

יונתן: "אחת הבעיות של יצירה בעידן המודרני היא שאתה מאוד כבול לפרסום ולכסף. בלימוד תורה יש משהו אלטרואיסטי. הוא נטול פרנסה, הוא האידיאה עצמה. לכן זו יצירה ברמה הגבוהה ביותר, שיא הרוחניות. אני לומד תורה כבר עשרים שנה ומרגיש שזה מפרה ומלבה את האש היצירתית בצורה בלתי רגילה".

אהרן: "הסטיגמה הרעה שיש לחילונים על עולם התורה היא שזה עולם מקובע ומגביל, אבל בעיניי רק כשיש לך חוקים אתה יכול ליצור. בטהובן לא סתם חבט בפסנתר, הוא למד מוזיקה במשך שנים ומתוך זה הלחין. הכללים נותנים לך כלי ליצוק לתוכו את היצירה שלך".

ריקה: "גדלנו על המשפט של ג'ניס ג'ופלין — 'חופש היא רק מילה אחרת לזה שאין לך מה להפסיד'".

יונתן רזאל יופיע במוצ"ש בהיכל התרבות בתל־אביב במסגרת פסטיבל הפסנתר