עידן הסטוקים

באחד המערכונים ששודרו לפני כחצי שנה בתוכנית "ארץ נהדרת" עוברות שני כהן ועלמה זק, לקוחות מכורות, בין מדפי חנות ומתפעלות מפיצ'פקס כמו מעמד לתפוז, קולפן ענבים וכו'. יובל סמו, בעלי החנות, מסביר להן: "יש כוס לנוי, כוס לנויה" וכו'. המערכון עשה צחוק, ועל הדרך כמו גם העניק גושפנקה בתודעה הציבורית, לתופעה פורחת של השנים האחרונות: רשתות הסטוק.

יש המכנים אותה "סטוקומיזציה": ריבוי של רשתות המוכרות מגוון עצום של פריטים במחירים נמוכים (כלים לעיצוב הבית, כלי בית, צעצועים, מכשירי כתיבה, חומרי יצירה, מתנות וכו'), שצומחות בקצב מזורז בשולי הערים, וכולן כוללות בשמן את המילה סטוק (מלאי) בווריאציות שונות, מילה שבתודעת הצרכן הישראלי מתקשרת עם מחירים נמוכים ומציאוֹת.

הכוכבות הגדולות והבולטות, המחזיקות בעשרות סניפים, הן הרשתות "מקס סטוק" (היום "מקס"), "זול סטוק" ו"הסטוק". בנוסף ישנה רשת "סופר סטוק", וכן רשתות קטנטנות וחנויות בודדות כמעט בכל עיר גדולה, שהמילה סטוק מככבת בשמן.

העיקרון: הכל מסין, הכל בזול, הכל מתכלה ומתחבר לתרבות הצרכנית הנוכחית של קנה וזרוק. אם בעבר מוצרים אישיים ומוצרים לבית — מבגד ועד אביזר למטבח — נרכשו לשנים ארוכות תוך דגש על האיכות, היום הגישה מראש היא שהכל זמני.

המחיר הוא המלך

אפשר לומר שמה שעשו קופיקס לרשתות הקפה, תמנון, אורבניקה וההאנגרים לרשתות האופנה, ורמי לוי לרשתות מזון — עושות רשתות הסטוק לתחום כלי ומוצרי הבית בקונספט של זול אבל מעוצב. מה שבעבר נקנה בבסטות, בחנויות קטנות של הכל בדולר או בחנויות דחוסות בדרום תל־אביב, מוגש היום בחנויות ענק מסודרות, מוארות, עם מגוון ממוצע של 10,000 פריטים. המחיר הממוצע: 20־40 לפריט. המֶכּה של רשתות הסטוק בארץ ודומיהן בחו"ל היא YIWU — עיר הסטוקים בסין, בה מרוכזים כ־20,000 אולמות מכירה של מפעלים סיניים המציעים בזול עודפי ייצור.

"עכשיו המחיר הוא המלך", אומר תמיר בן שחר, מומחה יועץ בתחום הקמעונאות, "וכולם מחפשים בזול. השוק מתחלק לפירמיום מצד אחד ולזול מצד שני, על חשבון האמצע. בעיקר במוצרים מתכלים כמו ביגוד, כלים לבית וכו', אנחנו רוצים הכל כאן ועכשיו ובזול, לכן תדירות הקניות עולה, וכל הגופים שיודעים לקנות בסין בזול וליצור בחנות חוויית קנייה ולא תחושת מחסנים כמו פעם, יוצרים שוק חדש שהולך ומתעצם של מוצרים זולים".

ההצלחה של הטרנד מובילה לפיתוח מואץ שלו, וכך מקס סטוק פותחת בקרוב חנויות של 3,000 מ"ר בראשון־לציון ובבאר־שבע. זול סטוק פתחה חנות ענק בנתיבות בשטח של 2,500 מ"ר ובקרוב תפתח חנויות באשקלון, בבאר־שבע ובקרית־שמונה. תהליך ההתרחבות הזה מזכיר את מה שעבר על רשתות המזון המוזלות, כמו רמי לוי, אושר עד וכו', שפעם פעלו כל אחת בשטח גיאוגרפי משלה, ובהמשך התרחבו וכיום נושקות סניף לסניף עם המתחרות, ויש טענה שנוצר עודף של שטחי מסחר שפוגע ברווחיותן.

הלהיטים הגדולים בין אביזרי העיצוב לבית בכל חנויות הסטוק היו בשנה החולפת חפצי נוי בדמות אננס ובדמות חד־קרן (שהחליפו את הפלמינגואים מלפני שנה), וניתן לקבל אותם גם בגרסה מוזהבת במחיר ממוצע של כ־40 שקל. אבל יש גם כורסאות ואפילו מיטת אירוח במחיר מצחיק, וגם מדפים, שרפרפים ועוד ועוד. כל בעלי רשתות הסטוק מעידים כי נשים מהוות כ־80% מהלקוחות. אורי מקס (40), שותף ומנהל של רשת מקס סטוק וחלוץ התחום בארץ: "נשים הן אלו שעושות את הקניות לעיצוב הבית, למטבח ולילדים. לגברים יש פחות סבלנות לזה".

הלגיטימציה שתפסו רשתות הסטוק בקרב כל הקהלים היא כה גדולה, עד שברשתות החברתיות פועלות קבוצות של "מכורות" שלהן. הקבוצה הגדולה ביותר היא "מקס סטוק או לא להיות", שמתקרבת ל־160 אלף חברים. קבוצה נוספת מכנה עצמה "אמהות משקיעות בזול ביצירה" — אמהות שמחליפות ומקבלות עצות והצעות ברשת וגם התרעות: "הגיעו צנצנות ירוקות" וכו'. עוד קבוצה גדולה היא "זול סטוק מכורות", של נשים חובבות עבודות יצירה בנוסח עשי זאת בעצמך לקישוט הבית או עבודות יצירה עם הילדים, שרשתות הסטוק משופעות בפריטים עבורן: אביזרי נוי לצביעה, מגוון ענק של חרוזים, נצנצים, גזירות לֶבד להדבקה וכו'. אחת מהחברות בקבוצה מכנה את רשת מקס סטוק "הרמי לוי של הדברים לבית". אחרת אומרת: "תמיד אני מוצאת משהו חדש. זה שימושי וכיף לקנות בהוצאה קטנה שלא כואבת לכיס". המבחר והמחירים של הפריטים די דומים בכל הרשתות.

מזנבים בהום סנטר

מקס סטוק היא כאמור הרשת הגדולה והוותיקה ביותר. היא נוסדה ב־2004 בקרית אליעזר שליד חיפה, עיר הולדתו של אורי מקס. לרשת 44 סניפים וכן סניף ענק של 5,000 מ"ר בחיפה. עקב ריבוי חנויות הסטוק שצצות בכל עיר, החליטו ברשת לשנות את שמה ל"מקס" בלבד - כדי לבדל את עצמה מכל השאר.

סניפים חדשים של מקס, כמו במודיעין ובבאר־שבע, "נצמדים" לסניפים של הום סנטר במטרה להתחרות בהם ולמשוך את הקהל שפוקד אותם. אייל פישמן, מנכ"ל ומבעלי הום סנטר, אומר בתגובה שהום סנטר נתנה מענה בהורדת מחירים תואמת במחלקות הבית שלה. מי שמרוויח הם הצרכנים.

העדות הבולטת והמפתיעה להצלחת הרשת היא שלאחרונה החליטה זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס ישראל שבבעלות קרן ההשקעות הבריטית אייפקס — אותה אייפקס שרכשה במיליארדי שקלים את תנובה ואת בית ההשקעות הגדול פסגות — לרכוש את השליטה (55%) במקס סטוק תמורת 170 מיליון שקל. החזון הוא לייצא את הקונספט לחו"ל, ובעתיד הרחוק להנפיק את הרשת. מה שמשך את אייפקס הם מחזור המכירות של הרשת, המסתכם ב־300 מיליון שקל, והרווח השנתי שלה המגיע ל־40 מיליון שקל. ככה זה: על רקע יוקר המחיה הגבוה בישראל, אפשר לקנות בסין בדולר ולמכור בישראל בחמישה דולר ויותר, להרוויח יפה - ועדיין להיחשב זול.

אורי מקס גר היום עם משפחתו בווילה מפוארת בתל ברוך. ברשת שלו עובדים רבים מבני משפחתו, כולל אמו, שמנהלת את הסניף הראשון והמיתולוגי בקריות. לדבריו, מחצית השנה הוא נמצא בסין, במפעלים שמהם הוא רכוש את הסחורות.

מה סוד הקסם?

מקס: "הצרכן הישראלי אוהב קניות ומציאות בזול, בתנאי שיהיו כל הזמן חידושים. אנחנו כל הזמן מחדשים. אנחנו נותנים מגוון ענקי של 10,000 פריטים, כך שבכל ביקור יש הפתעות, יש ריגוש. המלאים משתנים לפי חגים, עונות ומזג האוויר. הלקוחות היום עושים הבחנה: כשמדובר בריהוט קבוע לבית, כמו סלון או חדרי ילדים, הם מחפשים איכות ורכישה לטווח ארוך, אבל במוצרים מתכלים הגישה היא להשתמש ולזרוק. זו אחת הסיבות לכך שבתחום הכלים החד־פעמיים יש צמיחה עצומה. זה כבר לא רק לימי הולדת. גם מוצרי היצירה היו פעם תחום יקר, והיום ב־2.5 שקלים אתה קונה שקית יצירה קטנה ומצליח לפתות ילדים להתנתק מהטלוויזיה והמחשב".

התחרות בתחומכם הולכת ומתגברת, כמו שקורה ברשתות המזון. כל המתחרים פותחים סניפים חדשים בקצב מזורז ומתחיל להיות צפוף. אתם לא חוששים?

"צריך להשתדל להיות לפני כולם. בהשאלה מרשתות המזון, מי שיעשה עבודה טובה יותר, ניהול טוב יותר, יצליח. כמו רמי לוי ושופרסל, שמובילות על שאר הרשתות. אני לא חושש. לפני 15 שנה כשפתחתי אמרו לי: אתה תפשוט את הרגל, הציבור לא אוהב מוצרים מסין באיכות נמוכה. והנה אני. כל זמן שאצליח לספק מוצר טוב במחיר טוב, יהיה בסדר".

מי ישרוד

בניגוד לרשת מקס, רשת זול סטוק היא דווקא צעירה יחסית. היא החלה לפעול ב־2014, וכבר יש לה 37 סניפים והיא מגלגלת מחזור מוערך של יותר מ־200 מיליון שקל. הרשת הוקמה על ידי אדיר ונונו (35), גם הוא, כמו אורי מקס, מהקריות. ונונו עבד אצל יבואן צעצועים מסין, ובהמשך, כעצמאי, החל לקנות ולמכור סטוקים מסין, בעיקר מכולות מוצרים שיובאו ונותרו במכס בארץ כי המזמין לא שילם עבורם. בהמשך החל לייבא בעצמו מוצרי צריכה וצעצועים. "ראיתי שאני מוכר להם בשקל והם מוכרים לצרכן בעשרה שקלים, אז החלטתי שאני יכול לעשות לבדי, ופתחתי חנות ראשונה בחיפה, בהדר. באזור היו הרבה עולים חדשים שחיפשו מוצרים בזול".

אחר־כך הוא פתח חנויות בבית שאן ובנהריה, וצירף כשותף את סהר כוכבי (39). בחנות שפתחה הרשת בנתיבות הסדר מופתי. יש קטגוריית צעצועים, מחלקה ענקית למוצרי יצירה לילדים ולמבוגרים, קיר שלם למיני חרוזים ונצנצים (2.5 שקלים לאריזה), כלי בית, חומרי ניקיון, ציוד משרדי, פריטי ריהוט קטנים, נעלי בית ועוד.

"כל שלושה חודשים אני בסין", מספר ונונו. "כל הישראלים מגיעים לעיר הסטוקים הסינית, אבל החוכמה היא למצוא כל הזמן פריטים חדשים כדי שהלקוחות ימשיכו לבוא. אנחנו מקפידים על נראות טובה בחנויות, סדר וניקיון וחוויית קנייה. כשהיה טירוף הספינרים, היינו בין הראשונים שמכרו ב־5 שקלים. היום הטרנד החזק הוא מוצרים לעיצוב הבית, ופחות מוצרי בייסיק כמו כלי מטבח וכו', שיש לכולם".

מה התוכניות?

"לצאת לחו"ל, ובעתיד להנפיק".

הרשת השלישית, הסטוק, שבבעלות גבריאל אוהב ציון ועופר ברק, הוקמה ב־2006. השניים החלו גם הם כיבואנים של כלי בית ופעלו בירושלים. היום יש לרשת 33 סניפים בכל הארץ. השותפים מצויים כרגע בסכסוך ולכן סירבו להתראיין.

האם האינפלציה ברשתות הסטוק תחזיק מעמד? אייל פישמן מעריך כי בעתיד לא ישרדו כל הרשתות, אלא רק אחת או שתיים, שהניהול שלהן יהיה טוב יותר.

"אני מאמין שבעוד שנתיים יהיה להם קשה יותר להתקיים ולשמר את המחירים הזולים", אומר גם איציק אוזנה, מנכ"ל אייס, "לנוכח העובדה שחלק מהם התחילו לפתוח חנויות ענק, שהעלויות שלהן גבוהות, ואז אתה מאבד את היתרון שהיה לך כשהיית קטן, עם מטה מצומצם ומיקומים שוליים וזולים. נכון שהתפתחה בארץ תרבות הסטוק, כשהמחיר הוא הקריטריון המוביל ולא בהכרח איכות. זה מתחבר עם תרבות הדיגיטל: הצורך לספר מה עשו ומה קנו. לקוחות אוהבים להעלות את המציאות שרכשו לאינטרנט, כי בתרבות הדיגיטל הם נהנים מהשיתוף ברשתות לפעמים יותר מאשר מהפונקציונליות של המוצר. כל עוד מדובר בקניות מבוקרות ואתה קונה מה שצריך, הכל בסדר, אבל אתה לא באמת קונה רק מה שצריך, אתה נסחף בגלל המחירים וקונה גם פריטים שלא באמת צריך, והאיכות היא לא תמיד מה שחשבת. ההיגיון הצרכני הוא: אם קניתי מפה והיא יפה ואפילו שהיא לתקופה קצרה, אבל בדרך גם קיבלתי עוד 50 לייקים, אני נהנה יותר. באייס אנחנו לא שם, אני לא מוותר על פסיק בכל הקשור לבקרת איכות. אני לא אביא רק כי זה זול".

שבלונה ללחמניות מישהו?

נתנו לרותי רוסו 100 שקל כדי לקנות גאדג'טים למטבח • היא חזרה עם מסרק לתירס, משפריץ הדרים, סכין מלפפונים, מספריים של מוהל (או אולי לא?!!) וסכין אחת מפתיעה

באופן אישי אני מנסה להגיע לחנויות האלו כמה שפחות. לשמחתי הן לא קרובות הביתה. לצערי הן קרובות מאוד לשתי הסבתות של הבנות שלי, שאוהבות לקחת אותן לגיחות "קנה כפי יכולתך" שמטרתן התקף בולמוס של קנייה לא מאוזנת ונטולת תכלית. לקנות בשביל לקנות. פשוט כי אפשר. אחרי הביקורים האלו הבנות חוזרות עם שקיות מלאות יצירות מופת בסגנון עלי־אקספרסיוניסטי - פמוט גדול, ערכת מניקור, קובייה הונגרית, ארנק שעיר, כיסוי לסלולרי ושאקל. האחרון, אולי המוזר ביותר ברשימה, יהיה היחיד שישרוד את האקציה שבוע אחר כך, ולא ייזרק לפח כשהוא שבור, מפורק או נושר על הריפוד בסלון. עם שאקל טוב יש מה לעשות. עם פמוט מפלסטיק לא. בטח לא להדליק בתוכו נר, בכל אופן. החוק שנחקק בווטסאפ המשפחתי אחרי כמה שקיות זבלה כאלה היה: "כל דבר שנקנה על ידי הסבתא בחנויות הסטוק, נשאר אצל הסבתא".

בתחום המטבח הספקנות והאנטגוניזם שלי אף גדולים יותר. אחרי 17 שנה ואלפי שעות מאחורי השיש ומול הקרש, כבר נוכחתי שעדיף לקנות פעם בכמה שנים מוצר טוב ויקר, ולא למלא את החלל החשוב והפרקטי הזה בשטויות שצורתן גדולה מדי למגירת הסכו"ם ודינן למות אחרי שלושה שימושים מקסימום.

ניגשתי, עילאית ומתנשאת מאי פעם, לסניף הגדול בבני־ברק, בטוחה שצברתי חסינות כלפי כוחו המשתק של השפע. ובכן, שום חסינות. העיניים נפקחות אל מול מיליון הצנטרים לשקיות הזילוף (ספרתי שמונה סוגים של מארזי צנטרים!), המערוכים, המסננות, הקולפנים המיוחדים, הסכינים החכמות, האביזרים הקטנים שנועדו לייעל עבודות שעד כה לא ידעת שמבוצעות באי־יעילות (כמו הסרת שערות מתירס). העמסתי סלסילה בהתלהבות ואפילו הוספתי סכין שף אחת שהצחיקה אותי. 20 שקל לסכין שף! נו באמת.

בתוך בולמוס הקנייה צץ במדף תחתון מכשיר חדש ולא מוכר: כמו הכלאה בין מספריים של מוהל, חותך תפוחי אדמה ומסנן תה. למה מיועד המכשיר הזה? לצ'יפס? לסתימות בכיור? לברית מילה? אף אחד לא ידע לענות. אבל תמורת 5 שקלים גוזר התפודים ומסנן העורלות היה שלי. אושר צרוף.

השלל עומד למבחן בבית:

מסרק התירס (5 שקלים) פיזר באופן יעיל בהרבה ממני את שערות התירס לכל עבר, אבל בטח לא הסיר אותן. הסכין החכמה שגוזרת מלפפונים ישר לקערה (25 שקל. מצאתי אותה גם ב־90 שקל בחנות גאדג'טים למטבח), חוסכת את השימוש בקרש חיתוך, אבל למה לחסוך את השימוש הזה? השבלונה ללחמניות (5 שקלים, להטבעה על בצק חי, אני מניחה) פותרת פעילות פשוטה שעושים עם סכין, אפילו לא חדה. ודווקא משפריץ ההדרים (5 שקלים) שמבריגים לתוך הלימון ואז מרססים, הפתיע. הוא עבד היטב. אבל שוב, כמה פעמים בחייכם אתם צריכים ספריי הדרים טרי ואין לכם?

ההפתעה הייתה הסכין. סכין השף ב־20 שקל נשלפה מהאריזה ישר למבחן האמיתי: עגבנייה. היא אשכרה חותכת. בשונה מהסכין היפנית שלי, שמחירה מעל אלף שקל, שסיתת אמן סכינים זקן בעבודת יד - את זו חצבה מכונה ענקית בסין שאותה מפעיל פועל בשכר רעב. היא מעניינת אותו בערך כמו הסכסוך הישראלי־פלסטיני והוא מעיף אותה מקצה החדר לתוך ארגז כדי לעמוד במכסה היומית. הנחתי שכבר ביומה הראשון היא תחתוך באותה עדינות ודיוק של כף עץ. אבל העולם משוגע על אירוניות, ובאופן קוסמי - היא ליטפה את העגבנייה וחצתה אותה לשניים בשקט סמוראי יוקרתי. בדיוק בשביל מציאות כאלו אנחנו פולשים לחנויות המבחר הזולות שמציפות אותנו. הן עונות לנו על תאוות המבחר והשפע והחלום האישי הסודי למצוא תגלית, להוציא את כולם מסביב פראיירים. אבל הפראיירים, כמעט תמיד, הם אנחנו, וגם הסכין הזו, דינה להיחרב תוך כמה שימושים.

בחישוב אמיתי, אחרי שזורקים לפח את מסרק התירס ומוהל התפודים, יצא שהוצאתי 100 שקל על שני מוצרים עם חיים קצרים - סכין וכוס זליפה מפלסטיק. והחותך־מוהל־מסנן, שנשבר כשניסיתי לסחוט איתו לימון, הוא אולי מוסר ההשכל החשוב שכדאי לזכור בפעם הבאה שאתם נכנסים לחנות זולה: זה שמשהו זול, לא אומר שאתם צריכים אותו.

טיפים לסטוקרית המתחילה

שני פולוויאן, מנהלת קבוצת הפייסבוק "מקס סטוק או לא להיות", על החיים כמכורה

שני פולוויאן, בת 35, ממושב אביטל ליד עפולה היא עובדת קבלה בכללית סמייל. אחרי שעות העבודה היא מנהלת את קבוצת הפייסבוק "מקס סטוק או לא להיות" המונה קרוב ל־160 אלף חברים. פולוויאן מספרת שבמשך שנים נהגה לקנות ברשת מקס סטוק בעפולה מוצרי יצירה לעיצוב הבית, ובמקביל הייתה חברה בקבוצות פייסבוק שונות לקניות באיביי ובעלי אקספרס. "כשהתחילו להגיע הרבה מוצרים למקס סטוק זה הרגיש לי כמו להיכנס לייב לאיביי, ואז חשבתי לפתוח את הקבוצה. זה התחיל ממאה אנשים שחלקו טיפים לגבי מוצרים שהגיעו, ובשנתיים האחרונות התעצם מאוד. בעיקר נשים, אבל לא רק".

פולוויאן מסבירה את הטרנד במחירים הנמוכים של המוצרים. "אם פעם קנית מראה ב־700 שקל וחשבת פעמיים לפני שהחלפת אותה, היום הרבה יותר קל להתחדש ולהחליף מוצרים לעיצוב הבית, כי המחירים מאוד נמוכים".

אז הרעיון הוא חיסכון?

"לא בטוח", היא אומרת. "תכל'ס לפעמים קונים עוד ועוד, וזה בסוף לא ממש חיסכון, כי קונים הרבה".

במקביל פולוויאן מספרת על פוסט שהקבוצה געשה סביבו לאחרונה: אחת החברות העלתה תמונה של חיתולי בד לתינוקות שקנתה במקס עם תמונה של מוצר זהה שקיים במחיר כפול ברשת אחרת, מוכרת ומכובדת. "היו הרבה בנות שאמרו שלא יכול להיות שמדובר באותה איכות. אני דווקא מאמינה שזה אפשרי. אנשים לפעמים סתם מקובעים".

ומה בקשר לאיכות?

"תלוי מה קונים", אומרת פולוויאן. "למשל, הטרנד עכשיו הוא אוהלי טיפי. אם אתה קונה אוהל טיפי לילדים, שנמכר במקס ב־120 שקל וזה נחמד להם, אז למה לשלם יותר. כולה בד וכמה מוטות, מה אכפת לי מאיזה עץ זה עשוי? לפעמים אנשים כותבים

ביקורת על מוצר זה או אחר שהוא לא מוצלח לדעתם. כל עוד השיח מכבד, זה בסדר מבחינתי".

פנו אלייך מהרשת עצמה?

"האמת שלא, אבל אני יודעת שבין החברים בקבוצה יש גם בעלי חנויות ומוכרים. לפעמים אנחנו מבקשים שיביאו לארץ משהו שראינו באינטרנט, והם מביאים".

מה המוצר שהכי הצליח בקבוצה?

"סולם העץ לאמבטיה, וגם סולם העץ הקטן למטבח. גם הספה הנפתחת לאורחים ב־399 שקל עוררה הרבה עניין, אם כי היו ויכוחים בקבוצה עד כמה היא איכותית. עוד מוצר הוא הסינמה בוקס, קופסת אור עם אותיות. זה מוצר ממש טרנדי וחולף שעלה 60 שקל במקס סטוק, לעומת כמה מאות ברשתות עיצוב יקרות".

מה לא היית קונה במקס סטוק?

"נניח סלון לטווח ארוך הייתי קונה במקום אחר, אבל כורסה כן. בכל מקרה שווה לבדוק הכל. מצאת משהו זול יותר? שווה לבדוק גם במקום אחר. אני לא מחויבת לאף אחד".

הטיפים של שני לקונה המתחיל:

• לאתר את סניף הבית שלך, הוא לא חייב להיות קרוב גיאוגרפית, אבל רצוי.

• להכיר את מנהל אגף היצירה, לאחר מכן את המנהל, ולאט לאט את כל הסניף. כך יהיה לך יותר קל לבקש עזרה: לפנות לאדם בשמו הפרטי ולא "סליחה! סליחה!! סליחה!!!"

• להכיר דרך הקבוצה חברות מכל מיני מקומות בארץ, כי אם יאזל הפריט שרצית תמיד אפשר לנסות לשנע באמצעות חברה ממקום אחר.

• בביקורים הגדולים שלך בסניפים מומלץ להגיע ללא ילדים. סבלנותם תפקע ואת תסיימי את הביקור בחמש דקות – או בקנייה מלאה בפריטים שלא יכולת לסרב להם.

• אם את נשואה או יש לך בן זוג, נסי לקחת אותו לאגפים המתאימים כדי שיידבק בשיגעון. אחרת תצטרכי למצוא את עצמך מעלימה חשבוניות ו/או שקיות או להסתובב עם מזומן כדי לא להשאיר עקבות באשראי.

• בימים שלפני החגים קני כל מה שרק אפשר, אחרת זה ייגמר ואת תתחרטי. מקסימום – יש חברות, שכנות, ימי הולדת, גננות, מורות, נו, כבר הבנת את הפואנטה.

• במקס את לומדת מחדש את המושג "שיהיה". שיהיה, על כל מקרה שפתאום נוזמן למסיבה, ליום הולדת, לחנוכת בית, להפתעה וכו וכו'.

• תחשבי על זה: בעוד שנתיים תעניקי במתנה לזוג הצעיר אננס מוזהב! ולאף אחד לא יהיה כזה, כי כולם כבר הספיקו להחליף אותו בטרנד הבא.