כהנא צדק
"הנה היא עולה, הקבוצה הגזענית של המדינה". זה השיר שבו מברכים חברי "לה פמיליה" את קבוצת בית"ר ירושלים שלהם (גם שלי), בעלייתה למגרש. הפזמון הזה עורר תרעומת ציבורית עזה, בעקבותיה נתבעו האוהדים לשנות את המילה "גזענית" ל"ציונית". הידד לצביעות. אוהדי לה פמיליה פשוט אומרים את האמת לאמיתה. וזו החברה הישראלית כולה, קבוצה גזענית של מדינה.
בוקר טוב, אנחנו גזענים. הדבר הזה איננו יכול להיות שנוי במחלוקת, גם אם אנשים אוהבים לספר לעצמם, או לחברים שלהם, סיפור אחר, כי לא כולם ישרים ובוטים כמו לה פמיליה. אנחנו מדינה גזענית, והעובדות מוחצות. מחקר מקיף של המכון הישראלי לדמוקרטיה, "שותפות בעירבון מוגבל: יהודים וערבים", שראה אור השבוע, מצייר תמונה ברורה ומחרידה, עקבית לאורך השנים, שרק הולכת ומחריפה. אם אתם מחובבי ז'אנר הדיכאון, או משום מה מעוניינים להכיר את המציאות, מהרו להוריד אותו חינם.
בצד נתונים מאלפים על סטריאוטיפים, ובונבונים כמו נטילת זכויות הצבעה, יש נתון עיקרי אחד שכדאי לזכור: 2 מכל 5 יהודים בישראל מחזיקים במשנה גזענית סדורה. הממצא הזה חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב, בכל חתך שתבחרו. למשל, 40% מאיתנו מאמינים שישראלים־יהודים זכאים ליותר זכויות מאשר ישראלים־ערבים. 38% סבורים שאין מקום להקצות אותם משאבים כספיים ליישובים יהודיים וערביים. 40% סבורים שאין צורך בייצוג שוויוני בשירות הציבורי. 35% דוגלים בהעדפת יהודי על פני ערבי במקום העבודה. 42% דוגלים במגורים ביישובים נפרדים.
מילא פחות זכויות, ואיפה בכלל יחיו הערבים? שאלה טובה, כי 1 מכל 4 יהודים סבור שאין לאפשר לערבים לרכוש פה קרקע, בכלל (ועוד 40% שמתירים זאת, אבל רק ביישובים ערביים). איסור מוחלט על ערבים לרכוש קרקע? מסתבר שרבע מהיהודים בישראל אימצו בפועל את הדין ההלכתי "לא תחנם", ששימש גם בסיס למכתב רבני הערים הנודע לשמצה, שקרא שלא למכור או להשכיר דירות לערבים במדינה. היועץ המשפטי לממשלה, אגב, שתק.
האזכור ההלכתי אינו מקרי. ככל שנוברים במחקר, בנתונים עקביים לאורך השנים, עולה זיקה הדוקה בין רמת הדתיות שלנו, ומידת הגזענות. אין דרך נעימה לומר את זה, אבל באנו לספר את האמת: ככל שאתה יותר מאמין־אורתודוקסי, כך תדגול בתפיסת עולם יותר גזענית. רק בואו לא נבלבל בין סיבתיות לקורלציה: זה לא אומר שהיהדות עצמה מחייבת שאדם יהפוך גזעני; זה כן אומר שאורח חיים יהודי דתי יותר בישראל מהווה חממה לתפיסת העולם הזו. הדברים נכונים לא רק בקשר לציבור הדתי־לאומי, אלא עוד הרבה יותר, לחברה החרדית. שם למשל 80% תומכים בהפרדה, ו־71% במתן זכויות יתר ליהודים.
זה לא באמת צריך להפתיע. החברה החרדית, כשמה, רואה עצמה כמגינת היהדות, תפיסה של "פך שמן טהור", בודקת את טוהר אילנות היוחסין והדם, ומבוססת על תפיסה לא שוויונית: בין גבר ואישה, אשכנזי ומזרחי, ולפני הכל, יהודי ו"גוי". זה המקום להכיר בצער אך ביושר במה שרבים יודעים, התרומה הגדולה של הקהילה החרדית (ככלל) לליבוי האווירה הגזענית במדינה.
ומכאן גם, שהמשך שימורה הפוליטי של הקהילה החרדית לבדה, סגרגציה בחינוך, עידוד אי־השתלבות בחברה הכללית – תורם אף הוא להחרפת הקרע בין העמים. בשמאל אולי נורא אוהבים להיתלות במשפט שאמר פעם הרב עובדיה בנוגע לפינוי שטחים מטעמי פיקוח נפש (ואחר כך חזר בו), כהוכחה ל"מתינות" החרדית ביחס לערבים - דבר שיש להתפכח ממנו. כמו גם, אגב, להתפכח מהווישפול ת'ינקינג על שחזור האחווה בין מזרחים לערבים, שגם הח"מ שותף לה: 51% מהמזרחים דוגלים במתן זכויות יתר ליהודי על פני ערבי.
עכשיו, כדאי להדגיש: כל זה מתייחס לערביי ישראל. לא הפלסטינים הנוראים האלה בעזה וביהודה ושומרון - ערביי ישראל, שאוכלים בפה סגור, הולכים על קליפות ביצים, מתרגלים לדיכוי ארוך שנים, אלה המכונים גם בלעג "ערבּ 48'", "ערבּ אל־שמנת", "ערבּ אל־ביטוח לאומי". היחס כלפיהם, מסתבר, נובע ממקומות עמוקים הרבה יותר מהחיים בפועל. למשל, מהיהודים שהתנסו בעבודה במחיצת ערבים: 90% (!) מגדירים את יחסי העבודה כדי טובים עד טובים מאוד. הידד לסלמה. יתרה מכך: מחצית מאיתנו אפילו מודים בכך שהיחס שמקבלים כאן הערבים איננו שוויוני והוגן. ובכל זאת, אנחנו מעוניינים בשימור המצב הקיים.
ולמה שנתפלא. ממשלות ישראל, לדורותיהן, דוגלות בהפרדה בין העמים ובהעדפת יהודים. כולנו גזענים מהעריסה. אנחנו גרים במקומות נפרדים, לא לומדים יחד בגן או בבית הספר, בוחרים לא להכיר את השפה, מעדיפים לעבוד בנפרד, קשרי חברות - מועטים יחסית, ועצם המחשבה על קשרים אינטימיים ומשפחה, מעוררת חלחלת־גועל ולפידים בוערים. החברה היהודית בישראל גזענית כלפי ערבים, והכרה במציאות היא השלב הראשון בהתפכחות. ובעקבותיו: מה הלאה? האם הדרך לא מובילה, בסופו של דבר, למה שנלחש כאן בחדרי חדרים, "להשלים את מה שלא הספקנו ב־1948"?
ב־1988 פסל בית המשפט העליון את מאיר כהנא ורשימתו מלהתמודד לכנסת. 30 שנה אחרי, מסתבר שכהנא צדק. זה תכף הוא שפוסל את בג"ץ. צדק כהנא, וצודקים חברי לה פמיליה, שבדרכם העממית מפיחים - בשם כולנו - רוח חיים ב"המנון בית"ר": בדם וביזע, הוקם לנו גזע.
הצנחנים בוכים
הכותל הזה שמע הרבה תפילות,
הכותל הזה ראה הרבה חומות נופלות,
הכותל הזה חש ידי חולי לוקמיה ופתקאות נתחבות לשווא בין אבניו,
הכותל הזה ראה חתני בר מצווה עילגים נרמסים לפניו,
הכותל הזה ראה מתפללים יורקים על לובשות טלית בלב העיר,
אך הכותל הזה לא ראה פרארי. עם מושבי עור־חזיר?
והם שטופים מאבק, ובורקי אחוריים,
והם צופרים: לפנות חניה, זה כולה ירושלים!
והם קלים כנשר ועזים כלביא,
והמנוע V8 – מרכבת האש של אליהו הנביא.
והפרומו בוקע מאלפי מסכים,
והם מביטים זה בזה ומחייכים.
בניו של טיטוס חזרו כמנצחים,
הצנחנים? רק אוכלים את הלב, ובוכים.
אז איך זה קרה, ספרו לי בשיר,
פרארי בכותל? עם מושבי עור־חזיר?!
אולי זה מפני שיחצ, חלטורה והצעה מגונה,
מוחקים פה מסורת - של אלפיים שנה.
לפנייה לכתב/ת 
