yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    חדשות • 11.11.2017
    המהפכה שלא הייתה
    עינב שיף

    אנשים מסתכלים עליי אחרת מאז פיצול ערוץ 2. במפגשים חברתיים, בארוחות משפחתיות, בהיתקלויות ברחוב – השיחות על "המפץ" בטלוויזיה המסחרית מתנהלות לפי מסלול מסוים ודי קבוע: הן מתחילות בשאלות כלליות ואינפורמטיביות ("למה היה צריך את זה?"), עוברות לטרוניות ("למה הפרסומות בשני הערוצים תמיד משודרות באותו זמן?"), ובמהרה מקבלות גוון של ביקור תנחומים. המסר שלהם בערך הוא שלנו כיף להתלונן; אבל אתה זה שבאמת צריך לצפות בכל זה.

     

    אין כמובן צורך ברחמים וגם לא בסימפטיה. סיום עידן ערוץ 2 מספק, לראשונה מאז הקמת ערוץ 10 בתחילת העשור הקודם, תזוזה כלשהי באזורים הפופולריים ביותר של המסך הקטן – ובשל כך גם שינוי תרבותי משמעותי. נטרול עוצמתו של אפיק 22 מוליד קרבות מרתקים ומגה־אמוציונליים בתוך התעשייה, אך גם הזדמנות לבחון מחדש את הבחירות וההעדפות של הצופים בבית.

     

    אלא שבתום עשרה ימים, אפשר כבר להכיר בבלוף שהסתתר מאחורי שלטי החוצות והמילים הגדולות. קשת ורשת השקיעו סכומי עתק במיתוג ובצריבת התודעה, אבל המאבק הדרמטי ביותר ביניהן הוא על היאחזות בקרנות המזבח של העבר.

     

    ערב אחרי ערב מתחרות זו בזו הפקות ריאליטי אימתניות, ומסביבן מפוזרות אינספור רצועות אולפן דלות וזולות שתפקידן המרכזי הוא לקדם את הפקות הריאליטי האימתניות. בין השעות ארבע וחצי לתשע בערב, ערוצים 12 ו־13 משדרים שלוש תוכניות זהות של חברת החדשות ("מהדורה ראשונה", "שש עם" ו"המהדורה והמרכזית"). כל אכילת הראשים של החודשים האחרונים מסתכמת באבחנה בין מי שמשדרת את "המירוץ למיליון" ומי את "מאסטר שף".

     

    ואלה בסך הכל החדשות הרעות. החדשות הגרועות הן שרק התחלנו. כפי שדיווח עמיתי רז שכניק בסוף השבוע, ההערכות הן שקשת ורשת הפסידו בין 200 ל־400 אלף שקל ביום בשבוע השידורים הראשון, שבו הזכייניות נמנעו ממקבצי פרסומות ארוכים. אולם, הגברת מינון הפרסומות לא תגרום לשתיים לדפוק קופה. להפך: התחזיות בנוגע לעתיד השוק קודרות יותר ממזג האוויר בלונדון בחורף.

     

    גם ערוץ 10 ותאגיד השידור הציבורי כושלים מלספק אלטרנטיבה בזירת הגלדיאטורים האומללה הזאת. בערוץ 10 החליטו לשחק בונקר ולשמור קלפים חזקים לרגע שבו קשת ורשת יסיימו להבליט את החזה. הסכנה היא שבינתיים יש מי שישכחו את קיומם בין מהדורה למהדורה. בכאן 11, לעומת זאת, מתקשים להעמיד לוח שידורים שיסביר למה בעצם התחוללה מהומת אלוהים פוליטית סביב הקמתם. ובלי הישגים של שידור ציבורי אמיתי, בסוף חורשי רעתו ישיגו את מטרתם – ולא הצ'ייסר ו"טיול אחרי צבא" הם מה שיצילו אותו.

     

    יש מי שמזהים את החולשה הכללית הזאת: מהממשלה שאוהבת את המדיה שלה מדממת כלכלית ועד שירותי הסטרימינג, שישמחו לקלוט אליהם את מאוכזבי המהפכה שלא הייתה. ביום שבו גורם טורפני כמו נטפליקס יחליט להשקיע ביצירת תוכן ישראלי מקורי (ולא רק ברכישת סדרות קיימות, כמו "פאודה" ו"צל של אמת"), התנועה לכיוונו תהפוך מזליגה לאקסודוס. ומי שיסתמכו לנצח על האטרקטיביות של הריאליטי, מתישהו ימצאו את עצמם מדברים ללאמפות. √

     


    פרסום ראשון: 11.11.17 , 23:03
    yed660100