מחטף או נחטף?
מה יוצא, אם בכלל, ליורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן־סלמאן, מההתפטרות הרועשת של ראש ממשלת לבנון, סעד אל־חרירי? תלוי לאיזה מומחה אתה מאמין ועל איזה כלי תקשורת אתה סומך. עניין אחד מוסכם בין המחנות: אל־חרירי, שהוזעק לארמון המלך בריאד פעמיים תוך ארבעה ימים בשבוע שעבר, לא תיכנן להתפטר. בפעם השנייה הוא ירד מהמטוס היישר לזרועותיהם של אנשי ביטחון סעודים, הטלפונים הניידים שלו ושל מלוויו הוחרמו והקשר לעולם הגדול התנתק בבת אחת, הושיבו אותו מול מצלמות טלוויזיה ותחבו לידיו את דף המסרים של יורש העצר. אל־חרירי עצמו נשמע כלא מאמין לאיומיו לגדוע את ידי איראן בלבנון.
יותר מזה, אלה שהציצו ביומן העבודה של ראש ממשלת לבנון לפני ואחרי הטיסה האחרונה יכולים להגיע רק למסקנה אחת: מי שמתכנן לזרוק את המפתחות ולברוח מלבנון, לא ממלא את הלו"ז שלו בפגישות עם נציגי קרן המטבע העולמית והבנק העולמי, עם מנכ"לי משרד המים והכלכלה בממשלתו ועם שלושה שרים.
אבל לבן־סלמאן היו תוכניות אחרות. הוא ידע ש"אוג'ר", אימפריית הקבלנים האדירה של אל־חרירי בסעודיה, מפרפרת בגלל חוב של תשעה מיליארד דולר, וידע שהתפטרותו תסבך אותו מול אלפי פועלים, שמאיימים עכשיו לקחת לבתי משפט את המעסיק שלהם, נטול החסינות. בן־סלמאן גם מאיים לבטל את הסיוע ללבנון, להטביע אותה במשבר כלכלי עמוק, ולשכנע את טראמפ להחמיר את הסנקציות נגד חיזבאללה ונגד איראן.
אם עד לפני שבוע אל־חרירי היה מיליארדר שבוי בידי סעודיה, אחרי ההתפטרות הוא הפך לבן־ערובה עם שמירה צמודה. הצייצן האובססיבי מביירות נעלם גם מהרשתות החברתיות, ומנהלי סדר היום החדש לא מרשים לו לחזור. ואיך יחזור, אחרי שהתבכיין שמתכננים להתנקש בחייו? אם אין איומים, למה התפטר?
נשיא לבנון, מישל עאון, המקורב מאוד לחיזבאללה, טען אתמול כי אל־חרירי "נחטף" על ידי סעודיה. נסראללה מצידו אמר "צריך להגיד את זה באופן ברור. ראש ממשלת לבנון מוחזק בסעודיה במעצר בית". בסוף השבוע תלו בביירות פוסטר ענק: "כולנו אל־חרירי" נכתב לצד תמונתו. במקביל, הצטרפה ארה"ב לקריאה שאל־חרירי יחזור לביירות. "אם הוא רוצה להתפטר, עליו לחזור ללבנון ולפרסם הודעה רשמית כדי שממשלת לבנון תוכל לתפקד", הודיע מזכיר המדינה טילרסון.
בפרופילים המתעדכנים של סוכנויות הביון בעולם, גם בישראל, מצטייר בן־סלמאן כחסר סבלנות וקצר רוח. קריסת דאעש, כישלונו החרוץ בסילוק אסד מארמון הנשיאות בדמשק והמלחמה המתמשכת בתימן שעולה לסעודים מאות מיליוני דולרים ולא קרובה להכרעה, הפכו אצלו את תוכניות העבודה. קודם כל, טהרן: כשכוח "קודס" מותח את חצי הסהר השיעי מאיראן דרך עיראק וסוריה, ודוהר ללבנון כשנסראללה מפלס עבורו את הדרך, מדובר מבחינתו במחטף לאור היום של מאחזים שהוצאו מהשפעה סעודית. אל־חרירי, בעיניו, לא נקף אצבע – לא התלונן על השותפות עם חיזבאללה בממשלה שנכפתה עליו ולא איים לעזוב. סילוקו הרעשני, לעומת זאת, מייצר בלבול, מתיחות וחרושת שמועות וספקולציות, ונועד להכניס את לבנון לסחרור.
הנוסח הלא משכנע של מניעי ההתפטרות נועד לאוזני הנשיא האמריקאי. יורש העצר הסעודי, שמשוכנע שטראמפ הוא בן־בריתו, שולח את השופרות שלו להשמיץ את איראן, להבאיש את ריחו של חיזבאללה ולחזק את הדיאלוג עם וושינגטון ועם ישראל. כן, למרות שאף אחד לא יקום ויאשר, הדיאלוג חי ובועט מאחורי הקלעים. שימו לב לשתיקתו של נתניהו ולהמלצה לדיפלומטים ישראלים להביע תמיכה ב"תוכנית הסעודית" (חלילה לא ב"יוזמת השלום הסעודית") ולהיזהר מלמתוח ביקורת על ריאד. √
לפנייה לכתב/ת 
