רביעי 21 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    מאחז "מגני ארץ", אתמול
    24 שעות • 12.11.2017
    "אנחנו לא תוקפים ערבים, אבל אני לא מגנה את זה, אפילו קצת בעד. מישהו צריך להעיף אותם מפה"
    איתי אילנאי נענה לקמפיין של נוער הגבעות שמזמין את עם ישראל לעשות סיור במאחזים הבלתי חוקיים ולהתרשם מהם באופן בלתי אמצעי. הוא גילה חבורה של נערים, חלוצים בעיני עצמם, שגרים מרחק זריקת אבן ממחנה הפליטים בלאטה ושמע מה הם באמת חושבים על הערבים והמדינה, איך ההורים שלהם הגיבו כשעזבו את הבית ומה דעתן של בנות המגזר עליהם
    איתי אילנאי

    הנערים שהשתרעו אתמול על הספה הקרועה ושתו תה מתוק בכלל לא נראו לחוצים או מבוהלים. הם אמנם ישבו רק מאתיים מטרים מהבתים של שכם, מבודדים לחלוטין וללא גדר, אבטחה או מבוגר אחראי — אבל הם מרגישים לגמרי בבית. כבר ארבעה חודשים שהם גרים כאן, במתחם הקטן שהוקם על מורדות הר ברכה, מרחק זריקת אבן ממחנה הפליטים בלאטה. "מה שמפריע לנו זה לא הערבים", אומר ג', בן 16 וחצי, ולוקח עוד לגימה מהתה. "אם יגיע לכאן ערבי אנחנו נגרש אותו. מה שהכי מפריע לנו זה המדינה, שכל הזמן מנסה לפנות אותנו מכאן".

     

     

     

      

    "כל אחד פה נעצר מתישהו". הזולה במאחז "מגני ארץ", אתמול
    "כל אחד פה נעצר מתישהו". הזולה במאחז "מגני ארץ", אתמול

    היו פה ערבים שהתקרבו?

     

    "מדי פעם הם באים ומתגרים בנו. כשהיה את המסיק ליוותה אותם משטרה, כדי שיוכלו להגיע למטע פה למטה".

     

    זה מטע של ערבים?

    "עשו מאיתנו גועל נפש". מאחז של נוער הגבעות, מתוך עמוד הפייסבוק של היוזמה
    "עשו מאיתנו גועל נפש". מאחז של נוער הגבעות, מתוך עמוד הפייסבוק של היוזמה
    "בעיקרון הכל של יהודים, אבל המטע הזה כרגע בבעלות ערבית".

     

    אתם תוקפים ערבים מיוזמתכם?

     

    "לא, אבל אני לא מגנה את זה, ואפילו קצת בעד. מישהו צריך להעיף אותם מפה".

     

    ברוכים הבאים למאחז הבלתי חוקי "מגני ארץ" בשומרון. כדי לבקר כאן תצטרכו לעבור את אריאל, לפנות בצומת תפוח, לחלוף דרך הכפר הפלסטיני חאוורה ולהגיע כמעט עד הכניסה לשכם. בכיכר לפני המחסום פנו שמאלה וטפסו בכביש המוביל לפסגת הר ברכה. בערך באמצע הדרך תראו מצד ימין שלט עץ קטן עם שם המאחז. מכאן זו הליכה של עשר דקות ברגל — והגעתם.

     

     

    צהריים של יום ראשון, ואת המקום מאכלסים רק ארבעה נערים, בני 17־15. יש להם שמות תנ"כיים, כיפות גדולות, פאות לחיים מסולסלות וחתימת שפם. אחד מהם בדיוק סיים להניח תפילין. כשאומרים "נוער הגבעות", מתכוונים אליהם. צעירים שעזבו את הישיבות ובתי הספר והתיישבו בנקודה מבודדת בשומרון או ביהודה. מבחינת מדינת ישראל מדובר בכאב ראש ביטחוני ומדיני, הפרת חוק שמסבכת את הממשלה בזירה הבינלאומית. אבל בעיני עצמם הם החלוצים החדשים, נוער ערכי שמיישב את הארץ ומקרב את הגאולה.

     

    "היום השתגע לאנשים המוח", מסביר א', אחד הנערים. "האידיאלים שנלחמו עליהם פעם, פתאום זורקים אותם לפח. פעם היו מקימים היאחזות ועוד היאחזות, אם היו מגיעים רועי צאן ערבים היו מבריחים אותם, אולי שוחטים להם כמה כבשים אם צריך. מי שעשו את ההתיישבות נחשבו למלח הארץ, הנוער בה"א הידיעה. היום מי שעושה את זה נחשב גזען. מפחדים מאיתנו. רואים שלושה חבר'ה על גבעה ופושטים עלינו עם יחידות מיוחדות, יס"מ, הכל. משקיעים נגדנו מאמצים הזויים". גם מרביצים?

     

    "גם. אבל מה שהכי קשה פה זה שיש לך מטרה וכל הזמן מפריעים לך — הורסים לך תשתיות, הורסים את הבית שבנית. עכשיו ברוך השם שקט כאן, אבל כבר הרסו כמה פעמים, ובכל פעם אנחנו בונים מחדש. אנחנו לא מתייאשים. לפעמים גם מוציאים צו שזה שטח צבאי סגור ואז עוצרים את כל מי שפה, אז צריך לברוח כל פעם".

     

    נעצרת?

     

    "ברור. כל אחד פה נעצר מתישהו".

     

    למכור מאחזים לתל־אביבים

    אנחנו נחים על הספה ומכרסמים ופלים בטעם שוקולד. לא פשוט להגיע לכאן, כל שכן לזכות לקבלת פנים חמה כזו מנערי הגבעות. החבר'ה האלה בדרך כלל מתרחקים מזרים ובמיוחד מהתקשורת, "שמציגה אותנו באור שלילי, עושה מאיתנו גועל נפש", כפי שאומר אחד מהם.

     

    ההצצה הנדירה אל המאחזים הבלתי חוקיים והמפגש הבלתי אמצעי עם "נוער הגבעות" מתאפשרים הודות לקמפיין שרץ לאחרונה ברשת. מישהו בימין המתנחלי החליט כנראה שהגיעה העת לשווק את ההתיישבות הבלתי חוקית ביהודה ושומרון, ולשם כך נשלפו גיבורי הגבעות. בסרטון הומוריסטי שפורסם לאחרונה נראים ידידיה אטינגר, יהושע למביאסי וידידיה שליסל — כולם צעירים שהורחקו מהשטחים בצו מנהלי לאחר שהקימו מאחזים בלתי חוקיים — כשהם מזמינים את הגולשים להכיר מקרוב את "נוער הגבעות" ולהיווכח שמדובר למעשה בצעירים אידיאליסטים ולא סתם בפורעי חוק.

     

    הסרטון הקצבי והמושקע, הפונה לציבור הרחב, צולם בידי חברת פרסום תל־אביבית המייצגת בין היתר את גורי אלפי, אדיר מילר וצביקה פיק. אך התוכן שלו מוביל רחוק משם, אל גבעות השומרון. בסיום הסרטון מופנים הצופים לדף פייסבוק דרכו ניתן לתאם ביקורים במאחז בלתי חוקי. הקמפיין מצהיר כי הוא נועד לאזרחים מהשורה ומטרתו לעקוף את התקשורת והעיתונאים. לכן נדרשה מידה מסוימת של התחזות כדי לתאם לעצמי פגישה, אך תוך זמן קצר אני מקבל את הטלפון של אחד הנערים וקובע להיפגש איתו ב"מגני ארץ".

     

    בשפה המקומית קוראים לזה "גבעה", אבל בפועל המאחז יושב באמצע המדרון התלול של ההר, פחות או יותר באמצע שום מקום. יש כאן שרידי מדורה, דיר עזים מאולתר, שני כלבים וחמור. כאן אין כניסה לבנות, זה מרחב לנערים בלבד. את הלילות הם מעבירים במבנה קטן שבנו בעצמם. חלקו התחתון של המבנה עשוי אבנים שגילגלו מהשדות מסביב, קירותיו בנויים לוחות עץ דקים, והגג הוא פיסת פח גלי מכוסה בברזנט. בתוך המבנה כמה מזרונים דקים, מתלה מעילים ופינת קפה. במורד ההר תא שירותים מחתיכות דיקט, שגגו מכוסה ברזנט עם פרסומת למועצה האזורית שומרון. קר בלילה והתנאים קשים. קשה להסתכל על הנערים הללו, שרוב בני גילם הולכים לבית הספר ונמצאים תחת פיקוח הורי וחינוכי, ולחשוב עליהם מעבירים כאן לילה אחרי לילה, לבד.

     

    "ההורים עשו פה שבת"

     

    "מגני ארץ" נראה כשילוב בין מחנה של הצופים, מוצב שמירה של מילואימניקים וזולה של נערים מתבגרים. המאחז מקבל סיוע מההתנחלויות מסביב, ורק בשבוע שעבר חובר לחשמל באמצעות כבל שנמתח מההתנחלות הסמוכה. את המצרכים הם קונים במכולת הקרובה, בעזרת טרמפים שהם תופסים מהכביש. כסף הם מקבלים מתרומות.

     

    מי שמסתמן כמנהיג של המקום הוא א' בן ה־17 וחצי. כשהוא מדבר כולם מקשיבים, וכשהוא מחלק הוראות - הן מבוצעות מיד. הוא יליד יצהר, בן למשפחת מתנחלים ותיקה. מדובר בבחור נבון וכריזמטי, אידיאליסט, בקיא בהיסטוריה ובפוליטיקה. הוא מודע לשם הרע שיצא לנערי הגבעות.

     

    "אנחנו גרים כאן בערך עשרה נערים באופן קבוע, בני 16 עד 18", הוא מספר. "יש כאלה שהולכים לעבוד או ללמוד במהלך היום וחוזרים בלילה. מעבר לזה יש לנו מאגר של עוד חמישים אנשים שמגיעים בעיקר בלילות כדי לעזור עם השמירה, או בשבתות כשחלק מהחבר'ה הקבועים יוצאים הביתה".

     

    מי מגיע לגור כאן?

     

    "אנחנו מגיעים מבתים מאוד שונים. חרדים, דתיים־לאומיים ואפילו חילוניים. יש פה נערים מיצהר, מאלון מורה, מרחלים, מירושלים ומצפת. המשותף לכולם זה שהם החליטו שמה שהשם רוצה מהם עכשיו זה שיקימו עוד יישובים בארץ. הערבים משתלטים פה על הכל, בקצב רצחני. לפני 15 שנה שכם הייתה מאות מטרים מכאן ועכשיו היא ממש פה. הם מתפשטים ברמות מטורפות, משתלטים על הארץ שלנו". לטענתו, איש לא הנחה אותם איפה להקים את המאחז, ואת הגבעה בחרו לאחר חיפושים ארוכים. הם החליטו למקם אותה "במקום אסטרטגי", שימנע את המשך ההתפשטות של שכם.

     

    א' לא מכחיש שחלק מהנערים הם פליטי המערכות השונות, כאלו שלא הסתדרו בישיבה או בתיכון ומצאו לעצמם מקום בהרים. אלא שלדבריו הסוג הזה של הנערים הם מיעוט. "הם מגיעים לחודש בשביל האקשן, זה נשמע כיף בהתחלה, והולכים. בנאדם שנשאר כמה שנים לא נשאר בשביל האקשן. אתה עובר דברים קשים: הרחקות מנהליות, מעצרי בית, לשבת בקור, בגשם, לברוח מהמשטרה. בגלל זה הרוב, בערך 60 אחוז ובדרך כלל גם המייסדים של הגבעות, הם אנשים שגדלו על זה בבית.

     

    "כל אחד מגיע לזה מנקודה אחרת. יש אנשים שהיו בישיבה והחליטו שהם באים לגבעות לאחר בירור אידיאולוגי והלכתי, ויש אנשים שמגיעים מתוך כך שמעיפים אותם מהישיבה, או דברים כאלה, בנאדם שנזרק מהתלם, מה שקוראים 'פורקי מסגרות'. יש כל מיני נערים שמסתובבים, עוברים הרבה בחיים, ואחד המקומות שהם עוברים בהם הן הגבעות".

     

    מה ההורים שלכם חושבים?

     

    "רוב ההורים תומכים. יש כאלה שמעדיפים שהבן יהיה בישיבה, אבל בסופו של דבר רוב ההורים, גם אם היו מעדיפים שילך למסלול אחר, מאוד תומכים ומאמינים במה שהילד עושה. בהתחלה הרבה בטוחים שהילד סתם נזרק, אבל לאט־לאט הם מבינים שזה הרבה יותר רציני".

     

    ההורים שלך ביקרו פה?

     

    "בטח, הם עשו כאן שבת".

     

    "רב אני לא אהיה"

     

    בימים אלה הנערים בונים את מבנה המגורים לקראת החורף ועמלים על חפירת ערוגות. "היה פה פינוי לפני חודש וחצי ואנחנו עדיין מנסים להשתקם מזה", אומר א'. בינתיים גם הספיקו לשתול עצי אקליפטוס, "כדי שיהיה לנו צל. המטרה שלנו בסופו של דבר להקים כאן יישוב חדש".

     

    קשה פה?

     

    "חיים פה בתנאים שלאנשים מבחוץ נראים הזויים, אבל מתרגלים", אומר א'. "אני גם נהנה מזה".

     

    המאחז משקיף על בסיס חטיבה מרחבית שומרון, אבל לעת עתה החיילים נשארים למטה והנערים למעלה. מספר פעמים פונה המאחז בידי המשטרה והצבא, והוא תמיד נבנה מחדש. "יש יחידה מיוחדת של 150 שוטרים שמתמחה בפשיעה לאומנית", אומר א', שכבר הפך בקיא בהלכי המשפט לאור המעצרים וההרחקות. "הם מוציאים צווים של שטח צבאי סגור, או צווי הרחקה מנהליים, ואוכפים אותם, אבל אין להם הרבה כלים משפטיים להילחם בנו בפועל".

     

    אתה מתכוון להתגייס לצבא?

     

    "לדעתי לא ייתנו לי. בגיל חמש גירשו אותי מהבית בפעם הראשונה, ומגיל אפס אני לא אוהב את מה שהצבא עושה. הייתי מת לקחת חלק בנטל, אבל אני מאמין שמה שאני עושה עכשיו יותר חשוב. הייתי מאוד שמח אם היה צבא מתוקן שפועל על פי תורה, ולא מעדיף את החיים של האויב על פני חיי החיילים, ובאמת נלחם וכובש והכל. אז הייתי הולך ותורם והייתי קצין והייתי הכל. אבל היום זה לא מתאפשר. אם יום אחד המצב ישתנה, אולי אני אתגייס, אבל כרגע לא נראה לי שזה יקרה. אני כבר שנתיים וחצי בגבעות, ומרגיש שאני תורם כאן הרבה יותר".

     

    איך אתם מגנים על עצמכם?

     

    "יש מקלות, אבנים, מתאמנים בזה כמה שיותר. אני אומר הרבה פעמים שזה יותר יעיל מנשק. ראיתי הרבה בלגאנים שהיו עם ערבים. היום, כשכל חייל שיורה שמים אותו בכלא, הערבים לא מפחדים. הם באים לחייל, פותחים את החולצה ואומרים לו 'תירה בי'. אין לחיילים מה לעשות. זה הזוי, המצב שהגענו אליו".

     

    מי הרבנים שלכם?

     

    "לי כרגע אין רב שאני הולך איתו. יש הרבה רבנים שאני מתייעץ איתם בענייני הלכה, ויש רבנים שאני מעריך, כמו הרב שלמה אליהו והרב דב ליאור, אבל אני לא מסכים עם כל מה שהם אומרים. רוב הרבנים מנותקים מהשטח, הם יושבים במקום רחוק ומוקפים באנשי חצר. הרב מאיר גודמינץ מישיבת 'שירו למלך' בחוות גלעד מגיע לכאן הרבה. הוא יחסית רב שמבין את המצב בשטח. הרבה מהחבר'ה מאוד קשורים אליו".

     

    היית רוצה להיות רב?

     

    "לא נראה לי שזה כל כך מתאים לי. אני משתדל ללמוד תורה, לדעת איך לנהל את החיים שלי בתור יהודי, אבל רב לא נראה לי שאני אהיה".

     

    מי הגיבורים שלכם?

     

    "מהחבר'ה עצמם, במעגל הקרוב, אני מעריך את אלה שהיו הרבה שנים בגבעות. לשרוד דבר כזה זה מאוד קשה. אחרי שלוש שנים אנשים נגמרים מזה. אבל יש אנשים עם אידיאולוגיה מאוד חזקה שנשארים, ואותם אנחנו מאוד מעריכים. הרב כהנא זה גם מישהו שמאוד מוערך. בנאדם שלא מפחד מכלום, עמד על האמת שלו ואמר אותה בגאון והחזיר את הכבוד היהודי בהמון מקומות. אנחנו מעריכים את מי שאומר את הדברים בקול ולא מפחד מאף אחד. הוא מנהיג שידע להגיד את האמת ולסחוף אנשים אחרים".

     

    מה לגבי בנות?

     

    "בנות לא מגיעות לגבעה שלנו".

     

    אז איך מכירים?

     

    "כמו כל אחד, דרך חברים משותפים".

     

    וזה נחשב אצל הבנות שהיית הרבה זמן בגבעה?

     

    "כמו שיש בנים אידיאליסטים שדוגלים ביישוב הארץ, מן הסתם יש גם בנות". •

     


    פרסום ראשון: 12.11.17 , 21:56