לא משחקת לפי הכללים

כוכבת הקולנוע קריסטין סקוט תומאס נמצאת באור הזרקורים כבר 30 שנה, כולל מועמדות לאוסקר על "הפצוע האנגלי", אבל היא עדיין לא התרגלה לתופעות הלוואי ולמטלות של התהילה. "אני אוהבת להיות בלתי נראית בעיקר", התוודתה השחקנית האיכותית בת ה־57, כשנפגשנו במהלך פסטיבל ברלין האחרון. "אני למשל סובלת כשעליי לקדם סרט שהיווה עבורי חוויה נוראית, ואני מאמינה שהקהל ישנא אותו. בעיניי זה מאמץ מיותר".

את יכולה לתת דוגמאות?

"לא אגלה לך. בכל מקרה, זו חוויה מדכאת מאוד וקשה לקדם סרט גרוע. וזה המקום שבו אני מצוטטת לא נכון. משהו נאמר ומשהו מוצא מהקשרו ומוכנס למקום אחר, ושם אתה מסתבך. אבל זה בחוזה שלך להגן על סרטים שנתבקשת לעשות, ושלא פעם שילמו לך סכום נאה עבורם, וכאדם הגון וכעובד ישר, עליך לסיים את העבודה. לפעמים זה קשה להחריד".

במקרה של "המסיבה", סרטה החדש, לסקוט תומאס לא היו שום בעיות. "את הסרט הזה כיף לקדם. היה כיף לעשות אותו ושמחתי שהוא התקבל נפלא בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין", היא אומרת.

"המסיבה" שהגיע אלינו בסוף השבוע, עוסק בפוליטיקאית בריטית (סקוט תומאס), שמתמנה לכהן כשרת הבריאות, ולכבוד המינוי עורכת במשכנה הלונדוני מסיבה מצומצמת לחברים קרובים. עד מהרה המסיבה משתבשת ונחשפים בה סודות ושקרים. "הדמויות המומות ומזועזעות מההתנהגות של עצמן. האנשים במסיבה הם אנשים אמיתיים עם פגמים אמיתיים ודאגות וחששות אמיתיים בדבר הזדקנות, בדבר בזבוז הזמן שלהם לעומת הרצון להתקדם הלאה. כולנו יכולים להזדהות עם זה. זו אחת הסיבות לכך שהסרט הזה עובד".

"המסיבה" גרם לך לרצות להיכנס לפוליטיקה?

"לא, אלוהים שישמור, לא. אפילו לא הגעתי למעמד של תלמידה מצטיינת בבית הספר".

מי הייתה מודל החיקוי שלך ליצירת דמותה של הפוליטיקאית ב"המסיבה"?

"לא הייתה אחת כזאת. ריחרחתי קצת מסביב, ושאלתי אנשים איך זה להיות בפוליטיקה. כמו כן, הסתכלתי על פוליטיקאיות אמיתיות בשביל לקבל השראה בעניין השיער והתלבושות".

במהלך הקריירה שלה גילמה סקוט תומאס כמה דמויות בלתי נשכחות. למשל האמא המפלצתית של ריאן גוסלינג ב"רק אלוהים סולח". "האושר בלהיות שחקן הוא היכולת לעטות עליך את עורו של מי שהפוך ממך לחלוטין. הייתי רוצה לחשוב שאני לא דומה לדמות אותה אני משחקת ב'רק אלוהים סולח'. התפקיד הזה גרם לי לבחילה. שמחתי שסיימתי איתו. יחד עם זאת, זה תענוג לנעול את נעליהם של אנשים מחרידים".

ויש גם תפקידים נשכחים, כמו זה שהיא עשתה בראשית דרכה בסרט "תחת ירח של דובדבן" (1986) הטראשי, אותו יצר הזמר והיוצר המנוח פרינס. "הוא זה שבחן וקיבל אותי לסרט. פרינס היה מאוד מתוק ומקסים. הבימוי היה בשבילו משחק אחד גדול, וזה הקל על העניינים. אני לא יודעת איך לאכול את הסרט הזה ומה אני חושבת עליו, אבל זה היה הג'וב הקולנועי הראשון שלי, ואני אסירת תודה לפרינס על כך".

סקוט תומאס, שחולקת את זמנה בין פריז ללונדון, מוצאת זמן לקפוץ לפעמים להוליווד. ראינו אותה בעבר בין היתר ב"הלוחש לסוסים" וב"משימה בלתי אפשרית", ובשנה הקרובה היא תתייצב עם "טומב ריידר" עתיר התקציב והמסקרן ועם "Darkest Hour", שבו תגלם את דמותה של קלמנטיין צ'רצ'יל, מי שהייתה רעייתו של ראש ממשלת בריטניה.

סקוט תומאס גם שוקדת כעת על הפקת סרט הביכורים שלה כבמאית. "נראה לי שזו התפתחות טבעית — להמשיך ולספר סיפורים, אך מנקודת מבט רחבה יותר. הרבה שחקנים מביימים כעת, ואז חוזרים לשחק בשמחה".