קיימות שתי מצוות יסוד חשובות בדת הדרוזית, המוטמעות בילדינו מינקותם. הראשונה: מצוות “שמירת האחים”, והשנייה מצוות “הנאמנות למולדתם” – המדינה שהם חיים תחת דגלה. הדרוזים של סוריה לויאלים למדינתם, וכך גם הדרוזים בלבנון ובישראל.

מספרם של הדרוזים בעולם מוערך בכשני מיליון, רובם חיים במזרח התיכון. הקושי לאמוד את מספרם המדויק נובע מהיעדר סקרי אוכלוסין עדכניים במדינות השכנות – סוריה, לבנון וירדן. בישראל, נכון להיום, חיים 140 אלף דרוזים.

מבחנה של מצוות שמירת האחים הוכיח את עצמו כאשר ערב מלחמת העצמאות בתש"ח פנתה המנהיגות הדרוזית המקומית למנהיגות בסוריה וביקשה את עצתה וסיועה. התשובה לא איחרה לבוא: יעצו להם לא לעזוב את בתיהם ואת כפריהם, ושלחו כוח חלוץ של 120 לוחמים לעמוד לצידם ולמנוע התנכלות להם. לאחר שהדרוזים כרתו ברית עם מדינת ישראל הצעירה, היא כובדה על ידי אחיהם במדינות השכנות.

במלחמת לבנון הראשונה מצאו עצמם הדרוזים בישראל ובלבנון משני צידי המתרס. הודות למצוות שמירת האחים הדבר סייע לדרוזים הלבנוניים לשמור על עצמם ועל האינטרסים שלהם מבלי להתנגש עם צה"ל. כאשר כוחות צה"ל חצו את הרי השוף, מעוז הדרוזים בלבנון, בדרכם לביירות, הם לא נתקלו בהתנגדות ולא נורתה ירייה אחת. הערים והכפרים הדרוזיים נשמרו, וכך גם האינטרסים של שני הצדדים.

כאשר הפכה סוריה לזירת מלחמה עקובה מדם, הדרוזים בישראל עמדו על המשמר למען אחיהם. הדרוזים בסוריה שילמו מחיר יקר על השמירה על מולדתם ואדמתם, ומספר החללים – יותר מ־4,000 חיילים ואזרחים דרוזים נהרגו במהלך מלחמת האזרחים – יעיד על כך. אנחנו, הדרוזים בישראל, לא התערבנו ולא יעצנו להם כיצד לנהוג, כיוון שאנו, כאמור, מאמינים בלויאליות למדינה שבה אתה חי.

כאשר דאעש הכריז, בספטמבר 2015, שיכתר את הר הדרוזים וישמיד את האוכלוסייה, הדרוזים בישראל נעמדו על רגליהם האחוריות כדי לשמור על אחיהם. הסיוע שלנו בא לידי ביטוי, בין השאר, בפנייה של המנהיגות הפוליטית והדתית לממשלת ישראל שתסייע למנוע את הסכנה של השמדת אחינו בהר הדרוזים בדרכים שתמצא לנכון. הפעולות ברמה המדינית התקבלו באהדה והבטיחו שהטרגדיה של השמדת היזידים לא תתרחש אצל הדרוזים. התחייבותה של ישראל קיימת ושרירה עד היום.

האירועים בכפר הדרוזי ח’דר, שהותקף ביום שישי האחרון, היו מבחן להתחייבות זו, לאחר שג’בהת אל־נוסרה וארגוני טרור אחרים צרו על הכפר בכוונה לכבוש אותו. בעקבות כך מנהיגות הדרוזים בישראל התייצבה בשטח, וקריאתה לממשלת ישראל להבטיח שההתחייבות שרירה הידהדה בכל האזור, ובעיקר אצל המעורבים בלחימה, ובלמה את הסכנה. הממשלה יצאה באזהרה שלא תאפשר לכבוש את הכפר, וצה”ל היה ערוך לכך. טס הנחושת של הדרוזים נשאר שלם.

מגלי והבה, ח”כ וסגן שר החוץ לשעבר, שגריר נודד של האסיפה הפרלמנטרית של מדינות הים התיכון