המטכ״ל שמותיר איזנקוט, יש לומר ביושר, אינו מהמבריקים שידע צה״ל והבעיה הזו צריכה להדאיג כל אזרח. לגבי הסבב הנוכחי, נתחיל דווקא במינויים הזוטרים יותר: איזנקוט הודיע כי סא"ל דוד שפירא, מג"ד שמשון ומי שמוכר יותר כמפקדו של אלאור אזריה בתקרית בחברון, יקודם לתפקיד מח"ט. כשהיה קצין צעיר שפירא אומנם זכה בצל"ש על תפקודו בפיגוע במרכז הרב בירושלים, אבל גורמים בצבא מתחו ביקורת נוקבת על ההתנהלות של הגדוד שלו באירוע בחברון. ושפירא לא לבד: גם מח"ט כפיר, אל"מ גיא חזות, שהיה אחראי על הזירה ושבמהלך המשפט של אזריה העלה הצעה בעייתית למשפחתו, קודם על ידי הרמטכ״ל לתפקיד מפקד אוגדה.
ובחזרה למטכ"ל החדש: איזנקוט מינה את חברו הקרוב, אלוף תמיר היימן, לראש אמ"ן, ואם לא שמעתם עליו הרבה עד היום זה משום שהוא לא היה בזירות הלחימה במלחמת לבנון השנייה, בעופרת יצוקה, בעמוד ענן ובצוק איתן. אז נכון, אין חובה על כל מפקד להשתתף בכל מבצע, אבל יש להדגיש שמי שקידם עד היום את היימן בכל התפקידים – ממח"ט, דרך מפקד אוגדה ועד למפקד פיקוד – היה תמיד איזנקוט.
את ראש אמ"ן הרצי הלוי העביר הרמטכ״ל לפיקוד הדרום, שם הוא יצבור ניסיון שיכין אותו להתמודדות על תפקיד סגן הרמטכ״ל. באופן מפתיע העדיף איזנקוט לשלוח את אלוף נדב פדן ולא את אלוף אהרון חליווה להחליף את אלוף רוני נומה בפיקוד המרכז. וכאן עולה השאלה מדוע נומה, לוחם ומפקד מוערך שאינו מחובר לקליקות כאלה ואחרות, לא מונה לראש אמ"ן. שאלה נוספת היא מדוע בחר הרמטכ״ל למנות את חליווה לתפקיד מטה נוסף, אחרי שהיה כבר ראש חטיבת המבצעים. אם הרמטכ״ל לא רואה בו פוטנציאל לקידום, הוא היה צריך לשחרר אותו מהצבא, ואם יש לו אופק קידום – אז נכון יותר היה להעביר אותו לפיקוד מרחבי כדי שיצבור ניסיון מתאים.
במקביל להודעה על סבב המינויים במטכ"ל, נפרסו אתמול סוללות של כיפת ברזל באזור המרכז מחשש לירי של הג׳יהאד האיסלאמי. אבל חשוב לשמור על פרופורציות: לג’יהאד יש כמות נכבדה של רקטות בעלות טווח מוגבל יחסית, וכיפת ברזל כבר הוכיחה 90% הצלחה בצוק איתן ומאז היא רק השתפרה. האיום המרכזי נותר בצפון, שם לחיזבאללה יש יותר ממאה אלף רקטות, רבות מהן בעלות דיוק וטווח רב.
על הרקע הזה, יש קצינים בכירים לשעבר שסבורים שצבא היבשה לא מוכן כיאות אל מול האיום שמציבים הן חיזבאללה והן המיליציות השיעיות שמופעלות על ידי האיראנים בסוריה. נכון, תמונת המודיעין של צה"ל והיכולות של חיל־האוויר השתפרו דרמטית מאז לבנון השנייה, אבל למינויים בצמרת הצבא ולרמת המוכנות הכללית משמעות קריטית לקראת סבב הלחימה הבא.
