רביעי 21 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    גלית גוטמן | צילום: אלון שפרנסקי
    זמנים מודרנים  • 15.11.2017
    "לא חייבים לגור ביחד, לא חייבים להתחתן, חייבים רק לאהוב"
    מה לא: שמלה לבנה, מגורים משותפים עם בן הזוג יגאל אהובי, לידה שלישית, עסק הנושא את שמה. מה כן: חזרה לתוכנית הבוקר של קשת, שני קמפיינים, יחסים מצוינים עם האקס, יוזמה לבית מחסה לנערות במצוקה והרבה־הרבה אהבה. מגיעה לגיל 45 במצב מעולה ועושה אך ורק מה שטוב לה
    סמדר שיר | צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: טל שירי

    כשגלית גוטמן וזיו קורן סיימו לבנות את בית החלומות שלהם בשכונת תל ברוך, ועננים של פרידה עדיין לא נראו באופק, הסתובב בתל־אביב איש אחד, יגאל אהובי שמו, ואמר, "יום יבוא וגלית תהיה אשתי". חברים משותפים דיווחו לה על כך וגוטמן הגיבה ב"פחחחח" מזלזל. "אפילו לא התייחסתי לזה", היא מחייכת. "הייתה בינינו היכרות של שלום־שלום, לא מעבר, חשבתי שהוא מדבר על המותג ששמו גלית גוטמן, לא עליי באופן אישי, וצחקתי על הבנאדם הזה, שיש לו מספיק אומץ גם לחשוב את זה וגם להגיד את זה".

     

    בקמפיין החורף של "קרייזי ליין" | צילום: דודי חסון
    בקמפיין החורף של "קרייזי ליין" | צילום: דודי חסון

    ועכשיו את אוכלת את הכובע?

     

    "לא, למה?"

     

    יגאל אמר – וצדק.

     

     

     

    "איזה צדק? הוא לא ידע שאני לא מהמתחתנות. הפורמט הכל כך מקודש הזה לא מתאים לי, או שאני לא מתאימה לו".

     

    שלושה דברים מושכים את תשומת ליבי דקה אחרי שאני מצלצלת בפעמון. בחנייה הפרטית עומד אופנוע, על דלת העץ מתנוסס השלט "גוטמן אימפריה" ובמורד המדרגות ניצבות שתי מזוודות. גוטמן (45) מרססת גבעת קשטופ מעל קערת הסלט ("אני אוכלת כל דבר עם קשטופ ובמקרה הזה גם יש לו סיבה הגיונית, הוספתי לסלט חתיכות של שניצל טבעוני") ומספרת שהמזוודות שייכות לבתה הבכורה, שירה (דקה ל־18) שממריאה לפולין ("בזמני לא היו מסעות מאורגנים כאלה"). בתה אמה (12 וחצי), היא מדווחת, הלכה מבית הספר לצופים. "ילדות טובות ותלמידות טובות", היא מלקקת את השפתיים, "זיו ואני לא היינו ילדים כאלה טובים, קיבלנו שתי מתנות, הן לא מאתגרות אותי בשום דבר ועניין".

     

    אם שירה תרצה לעשות קעקוע?

     

    "למה 'אם'? היא כבר רוצה. עניתי לה שתחכה עד גיל 18 ושתלך למקעקע עם אבא שלה. לי יש שני קעקועים שעשיתי בתקופת הצבא ואני מצטערת עליהם, הם מיותרים. אבל אני אמא די קולית, זורמת איתה. מה שקורה מול העיניים שלי לא מפחיד אותי, וכשהחבר שלה ישן כאן לא הייתה לי עם זה שום בעיה".

     

    אם היא תתחיל לעשן?

     

    "מה אני יכולה להגיד לה? הרי בגיל 9 התחלתי לעשן את הבדלים של סבא שלי בקיבוץ בית אורן, יחד עם בועז שהייתי מאוהבת בו. בגיל 15 התחלתי לעשן באופן רציני ועכשיו אני מנסה להפחית ולעמוד על שש סיגריות ביום, בגלל שיגאל שונא אותן שנאת מוות".

     

    וסמים?

     

    "בשום פנים ואופן לא! זה הדבר היחיד שמפחיד אותי וזה הנושא היחיד שבו אני חופרת להן. הן שמעו על הפרשייה שהייתה לי בצבא, תפסו אותי עם ג'וינט ועשו מזה סיפור ענקי מפני שכבר הייתי נורא מפורסמת. לפני כמה שנים ערכו בערוץ הבידור הישראלי את מצעד הסטלנים, דורגתי באחד המקומות הראשונים כאילו שהייתי קייט מוס והקוקאין, ומישהו מהכיתה סיפר לשירה והיא בכתה. אז הסברתי לה מה קרה וששילמתי על זה מחיר. ביטלו לי את כל הקמפיינים, כשהשתחררתי מהצבא טסתי לחו"ל לכמה חודשים וכשחזרתי אף אחד כבר לא זכר מה היה, אבל הפרנויה שחטפתי הרחיקה אותי מכל סם".

     

    אני פורחת

     

    הסלט טעים. הכלבלב תומאס מתרוצץ לנו בין הרגליים והוא לא הזכר היחיד בבית. שאול השיפוצניק מדביק פנלים בסלון ("הוא אב הבית, אני קוראת לו בכל פעם שצריך להחליף נורה") וקורן, הגרוש שלה, מצלם בסטודיו שבמרתף הבית. "מה זאת אומרת למה?" היא משתוממת, "בנינו בית גדול למשפחה, עם מרתף בעל כניסה נפרדת לעבודה שלו, וכשמתגרשים את צריכה ללמוד לחיות עם ובלי מי שהיה בעלך".

     

    לא כל אישה הייתה רוצה שהאקס שלה יגיע מדי יום לביתה.

     

    "אז אני לא כמו כל האחרות. סיכמנו שאמשיך לגור בבית עד שאמה תהיה בת 18 או עד שאחד מאיתנו יקנה את החצי של השני והכל טוב".

     

    למה נפרדתם?

     

    "נו, באמת", היא רוטנת, "אל תקחי אותי לשם. למה אנשים מתגרשים? כי לא טוב. התחתנתי בגיל 25, אבל לא ברבנות, מפני שכבר לפני 20 שנה לא הבנתי את הכוח שניתן לגוף הזה במדינה שהיא עדיין חילונית. זיו ואני עשינו מסיבה גדולה, אבל לא נישאנו בשום מקום, ואחרי 17 שנה יכולנו להיפרד בלי שאעבור את הטקס המשפיל ברבנות. אתה לא קם ומתגרש ביום אחד, זה תהליך משותף של גסיסה איטית. לפעמים נדמה לך שזה הסוף ופתאום באה תקופה טובה. לקח לי לפחות שנתיים עד שהגעתי למאה אחוז של השלמה עם הכישלון הזה".

     

    כישלון?

     

    "זו מילה בומבסטית, אבל כן, לפרק משפחה זה סוג של כישלון. לגמרי. אני בת להורים גרושים וידעתי לשרטט את המפה העתידית. זה לא כיף לילדים ולא כיף להורים. נפרדנו לפני ארבע שנים וחצי, באפריל, ורק בספטמבר יצאה הידיעה, אין לי מושג איך. היו לנו כמה חודשים לדבר עם הבנות, להרגיע, לנסות להתאפס על עצמנו, עד ליום שבו צילצלה אליי עיתונאית שהיא גם חברה שלי ואמרה, 'תישבעי לי שזה לא נכון' ולא יכולתי להכחיש. שלושה ימים לפני שפירסמו שזיו ואני נפרדנו ישבתי עם חברים, יגאל היה שם, הזמנתי אותו לדרינק וזו הייתה ההתחלה שלנו. הוא הראשון והיחיד שאיתו יצאתי אחרי שהתגרשתי מבלי שהתקשורת ידעה – ושלושה ימים לאחר מכן צלם פפראצי כבר עמד מחוץ לבית כדי לתפוס פריים של הגרושה הלוהטת בדרכה לתוכנית הבוקר. זה מבאס".

     

    פתאום היא פורצת בצחוק מתגלגל. "איזה קטע! זה בדיוק כמו עכשיו! יגאל ואני התארסנו ביוני ולא שמרנו את זה בסוד, סיפרנו לילדות שלי ולשני בניו, אבל זה הגיע לרכילות רק אחרי חמישה חודשים מפני שאני לא שייכת לדור האינסטגרם. יש לי, אבל את הדברים החשובים באמת אני לא מעלה. מותר לי להשאיר משהו לעצמי".

     

    למה דווקא הוא?

     

    "אלה לא דברים שאפשר לנסח במילים. הוא גבר אחר. אני אוהבת איך שהוא נראה, אצילי כזה, הוא שוחר תרבות ברמות שאי־אפשר לתאר והוא מנותק לגמרי מהתקשורת הפולשנית. אפילו בנושאי כלכלה הוא לא מתראיין. אני מרגישה שיש המון כבוד בקשר הזה. לפני שלוש שנים הוא נתן לי יהלום, ולאירוסים הוא נתן לי טבעת דקה מזהב לבן. זו הדרך שלנו לקדש את הזוגיות שלנו, אבל שמלה לבנה לא הייתה ולא תהיה, למרות שכל בעלי האולמות התנפלו עליי וכל המעצבות וכל הדי־ג'ייז. גם הרבה רבנים צילצלו, כל אחד רוצה לזכות בתואר 'הרב של', חלקם הבטיחו לקצר לנו את התהליכים ועניתי: 'תודה, אני לא זקוקה לקיצורי דרך, אני לא מתחתנת'".

     

    ארוסך בן 63.

     

    "לא, הוא בן 64, יש בינינו הפרש של 19 שנה, אבל אני לא מרגישה את ההבדל בינינו. הבנאדם רץ עשרה ק"מ מדי יום ועובד מהבוקר עד הערב. גיל אף פעם לא היה אישו עבורי, כנראה מפני שהתחלתי לדגמן בגיל 17 ומהר מאוד הבנתי שזה ארבע־חמש שנים עד שיורידו אותי מהמפה. אני גם לא מפחדת למות, פשוט אין לי את הגן הזה. הוריי – צעירים ובריאים, עוד לא בני 70, הם עשו אותי כשהיו ילדים – תמיד חינכו אותי ללכת בתלם. 'מה יגידו' היה אורח קבוע בבית הפולני שלי והדברים חילחלו בי. הלכתי המון שנים בתלם, עשיתי את כל מה שכתוב בספר ההפעלה וכנראה שהייתי צריכה להגיע לגיל 40 כדי להבין שיש לזה אפס משמעות בעיניי. ולא שלא היה לאנשים מה להגיד, אבל אני מעדיפה לחיות בבית שלי את האהבה שלי ואת האמת שלי ושהאנשים בחוץ ידברו – מאשר שהאנשים בחוץ יחשבו שהכל בסדר אצלי ושלא אהיה מאושרת. זה מה שקורה לי עכשיו, באיחור של 20 שנה. יגאל ואני כבר ארבע שנים ביחד, וטוב לי, וטוב לו ואני פורחת. המצאנו את המשהו הזה שהוא כל כך שלנו".

     

    ה"משהו" הזה לא כולל מגורים משותפים. "אחרי כמה חודשים ביחד התחילו לשאול אותנו מתי נעלה הילוך והסברתי שמה שיש בינינו לא הולך לשום מקום. לא חייבים לגור ביחד, לא חייבים להתחתן, חייבים רק לאהוב. אני ישנה אצל יגאל בערבים שהבנות אצל זיו, לפעמים הוא ישן אצלי ולפעמים מותר לי להגיד שאני עצובה ובא לי להיות לבד, אבל זה לא קורה הרבה. אני רוצה לצאת לדייט, להתגעגע אליו, להיות המאהבת שלו. אני לא זקוקה לגב כלכלי, אני אישה עצמאית, ואני מתייחסת לאהבה ולזוגיות בתור הבונוס הכי מדהים שאפשר לקבל".

     

    חשבת על ילד משותף?

     

    "ממש לא. שתיים, בעיניי, זה מעל ומעבר. אני פולי־בוקד ונהדר לי ככה. מבחינה ביולוגית אני עדיין יכולה להרות, אבל אני רוצה לחיות ולאהוב וליהנות".

     

    שמאלנית מחמד

     

    מסלול ההנאה כולל את השיבה שלה להנחיית תוכנית הבוקר עם יואב לימור ב"קשת" (ערוץ 12). "במשך ארבע שנים עשיתי את זה שלוש פעמים בשבוע, קמתי בארבע בבוקר אחרי לילה של קריאת תחקירים והכנה, וזו הייתה הצלחה גדולה, אבל הגוף שלי כבר לא עמד בזה. הבנתי שאני חייבת להוריד את הרגל מהגז כדי שלא אתמוטט. בנוסף, רציתי לעצור שנייה כדי לחשוב אם אני ממשיכה מכוח האינרציה או שאני באמת אוהבת את זה. גם סרטי הדוקו שעשיתי ושאני ממשיכה לעשות במסגרת 'בגובה העיניים' הציפו אותי מבחינה רגשית. אז פרשתי, עשיתי ריסטארט, שמחתי להתגעגע, שמחתי לשמוע שהצופים מתגעגעים אליי ועכשיו אני חוזרת לכיסא שלי רק בימי שישי, בכיף".

     

    זה אומר שתצטרכי להתעדכן בכל הקורה בארץ ובעולם.

     

    "אני תמיד אפ טו דייט. העובדה שהתעסקתי המון שנים רק בליפסטיק ונעלי עקב לא סותרת את הידע וההבנה שלי. ארבע שנים ישבתי בתוכנית הבוקר בתור שמאלנית מחמד".

     

    את נמנית עם אלה שפוחדים לגלות למי הם הצביעו?

     

    "לפחד? ממה? הצבעתי לעבודה. אבי גבאי הוא שכן שלי ואני מתה שהוא יהפוך לשר כדי שיבנו לו בוטקה עם שומרים. אולי זה מה שיפחית את הפריצות בשכונה. לא שאני מאמינה שהשמאל יחזור אי פעם לשלטון, אבל דברים חייבים להשתנות. אני מאמינה בשלום ובתקווה, מילים שהפסקנו להשתמש בהן".

     

    חשבת שבגיל 45 תדגמני גם לקרייזי ליין וגם לבוניטה דה מאס?

     

    "אפילו לא לרגע, אבל כשבגיל 42 קיבלתי את ההצעה לדגמן בגדי ים והלבשה תחתונה למשך שלוש שנים, ידעתי שאהיה מחויבת לשמור על עצמי לפחות עד גיל 45. וזה עובד. זה הכניס אותי לשגרה של אימונים שמלחיצה את המאמנת שלי יותר מאשר אותי. היא דורשת שאודיע לה חודש מראש מתי יום הצילום הבא".

     

    איפה תהיי בעוד עשר שנים?

     

    "לאורך כל הקריירה נשאלתי אינספור פעמים אם אני לא רוצה להפוך את המותג ששמו גלית גוטמן לעסק או לחברה, ותמיד עניתי בשלילה, אבל עכשיו אני מתחילה להשתמש בשם שלי כדי לתת לאלה שהיה להם פחות מזל ממני ומבנותיי. אני עוזרת לפתוח בית לנערות במצוקה, שבגיל 18 נפלטו מהפנימייה ואין להן לאן ללכת. בהמשך אני רוצה לפתוח בית לחרדים־לשעבר שהוריהם ישבו עליהם קדיש. הלוואי שבעוד עשר שנים כבר יהיו לי שלושה בתים".

     

    מה קשה לך יותר – לראיין או להתראיין?

     

    "עוד לא החלטתי". *

     

    smadarshirs@gmail.com