לא הכל כשר

כשאני מתקשרת לקבוע ראיון עם ד"ר יובל סמואל, אומרת לי מזכירתו: "חכי דקה, הוא עם כלב על הידיים". ד"ר סמואל, בעליה של רשת מרפאות וטרינריות המונה שישה סניפים, הוסיף לעיסוקיו בשנה האחרונה אהבה חדשה, ולפני כשנה נכנס כשותף פעיל ליקב הבוטיק "אמפורה", אולי היקב היפה ביותר בישראל, השוכן במבנה אבן יפהפה בלב הכרמל המערבי.

שילוב האהבות שלו גרם לכך שבאחרונה נוסף לתוויות הבקבוקים של היקב סימן התקן הטבעוני "ויג'ן פרנדלי", המחייב את היקב להימנעות מוחלטת משימוש בחומרים שמקורם מן החי, כפי שנהוג לא פעם בתעשיית היין. בנוסף, היקב גם פותח את שעריו לאירועים מיוחדים עבור הקהילה הטבעונית, ומקפיד שיהיה גם אוכל טבעוני בטעימות היין. "כמי שעוסק שנים בתחום הווטרינריה, אני מחובר לאנשים בקהילה הטבעונית, ומשתף איתם פעולה לטובת בעלי החיים. זאת הסיבה שגם כאיש עסקים, וגם כמי שמכיר את צורכי הטבעונים, פעלתי מהרגע הראשון להוביל את נושא הטבעונות ביקב", הוא אומר.

אבל לא מלחמות הטבעונים הן שמעניינות כעת את ד"ר סמואל, אלא המלחמה העקובה מיין שבה כנראה תעשיית החביות הפסידה מראש, וזו המלחמה מול הדת, והכפייה הדתית ביקבים.

היקב שלו, שמייצר יינות איכות וזוכה באופן קבוע בציונים לשבח ממבקרים נחשבים של תעשיית היין, אינו מתכוון להיכנע לכפייה הדתית, למרות המחיר הכלכלי והשיווקי הכרוך בכך.

"כבעל יקב וכחובב יין, זה בלתי נתפס בעיניי שייננים בכירים אינם יכולים לגעת ביינות שהם אמורים לייצר", הוא אומר. "בפועל, מדובר בכניעה לאיסור הלכתי מהגולה, שקבע שאסור ליהודי לשתות יין בחברת גוי, או ללגום יין שנמזג לכוס על ידי גוי, רק שבפועל, החילונים בתעשיית היין בארץ זהים לגויים!" הוא מכריז ואומר שלאיסור הזה אין מקום בישראל של 2017. "אמפורה הוא יקב פרימיום כחול־לבן, שמעסיק גם חילונים וגם נשים, שני מגזרים שתחת מטריית הכשרות גורמים לכל בקבוק יין שמיוצר בארץ להיות בלתי כשר באופן מיידי. הרי במידה ויהודי חילוני או אישה מעורבים בהכנת היין, באחסון היין, במגע עם היין, אוטומטית באים הדתיים ופוסלים את היין. להתנהלות כזו אין מקום בישראל של 2017. עולם היין נפל לקורבן לכפייה הדתית ולמאבק כנגד החילונים".

אתה מפריע, לך הצידה

הביקורת של סמואל מחודדת ואמיצה. "הרבנות לוקחת תפקידים בתעשיית היין עבור אנשיה, ויותר מכך, כל בעלי התפקידים בייצור היין עוברים תשאול ואישור מהרבנות ואלו צריכים להעיד על מידת האמונה שלהם ועד כמה הם דתיים", הוא ממשיך. "זה משהו שמאוד־מאוד מקומם אותי, מאחר והוא מנתק כל קשר בין המקצוענות והכישורים לבין האנשים שבאמת מאיישים את המשרות השונות ביקבים שנאלצים לקחת על כתפיהם את משא הכשרות. כשאני מסתכל על הצוות שלי ביקב אמפורה אני רואה אנשים מקצועיים, ערכיים, שהיין הוא בנשמתם. נכון, הם חילונים, אז מה? זה הופך אותם פסולים לייצור יין?

"הם חילונים ועדיין הם מתהדרים בהצלחות בינלאומיות שמביאות את היינות הישראלים לשורה הראשונה של יינות העולם. חבל שיש קהלים שצורכים יינות כשרים ורק בגלל שהתנאי לייצור יינות כשרים הוא כזה, הרי שהקהל העצום הזה לא נהנה מיינות מעולים. לצערי, צרכנים חילונים רבים, שקונים יינות ישראליים כשרים, לא מודעים לכך וקונים יינות כשרים מכיוון שהם אלו הנמצאים על המדפים ברשתות הקמעוניות. אלו מצידן, מקפידות לא למכור יינות כחול־לבן לא כשרים בגלל אותן סיבות".

הדיבור על טרור הכשרות הרוחש מתחת לפני השטח של תעשיית היין הוא לא עניין חדש, כולל סיפורים על יינן שבטעות סיפר לחבר'ה ביקב שלילה לפני הבציר קיים יחסי מין עם אשתו, ומיד נשלח על ידי משגיח הכשרות לטבול במקווה, דבר שפסל את כל עבודת היקב באותו היום, שכן היינן הדברן נכח על אדמת הכרם ולכן טימא אותה. או סיפור על יינן אחר, ביקב אחר, שהחליט שהוא לא מסכים להוראה מסוימת שקיבל ממשגיח הכשרות, ולכן דאגו משגיחי הכשרות של היקב להרחיק אותו לחדר צדדי בפאתי הבניין עד אשר יסיימו את עבודתם.

מי שמצוי בתעשיית היין מכיר את הסיפורים הללו, שרצים כבר הרבה שנים, אלא שלסמואל נמאס, אז במקום להתחנף לשווקים הסגורים בארץ בפני מי שיינותיו אינם כשרים, הוא מעדיף להשוויץ ביעדים שאמפורה כובש מעבר לים: "יינות היקב מובילים בדירוגים של מבקר היין הנחשב רוברט פארקר ואנחנו זוכים בציונים לשבח בתחרויות יין בינלאומיות, כשלאחרונה הצטרף לצוות אחד מהייננים הישראלים הטובים בעולם, מעיין קושיצקי, שמסייע לנו רבות לכבוש קהל לקוחות עסקי ברחבי הגלובוס. הנה, רק לאחרונה הפכנו להיות יין הבית של רשת מלונות הילטון ביפן".

מתמרן בין הכרמים לכלבים

הוא בן 44, מתגורר בהרצליה, אב לשני ילדים ואת החיבור לענבים הוא חייב לאביו, החקלאי והפרדסן, אליו התלווה כילד לעבודה בטבע. "החיבור בין האדמה לבין החיים הוא אצלי מהבית, לכן מהרגע הראשון שנכנסתי לכרם הרגשתי חלק מהעניין. הרבה לפני שהפכתי שותף נהגתי להגיע לכאן כדי להשתתף בבציר, וכשחיפשתי מקום להשקיע בו, המחשבה על היקב הייתה טבעית לי, כיוון שאני גם חבר של הבעלים, משפחת דובוב".

זה נכון שהאתגר שבשילוב העבודה הווטרינרית דורש ממנו עבודה מסביב לשעון, אבל הוא בהחלט נהנה משני העולמות: "מצד אחד לתחזק רשת מרפאות וטרינריות עם שישה סניפים, ובמקביל להחזיק יקב בוטיק שדורש השקעה עצומה. אני משתדל לתמרן ולחלק את הימים כך שבמרפאות אני פעיל בימי החול וביקב אני פעיל יותר בסופי שבוע, כשיש פעילויות לזוגות ומשפחות, או בעונת הבציר העמוסה. יחד עם זאת, אני משתדל לזכור שהיום שלי מורכב בסך הכל מ־24 שעות, וזאת הסיבה לכך שבשני המקומות הקפדתי על צוות מנהל איכותי ומקצועי. אני סומך את ידיי על דניאל הירשברג שמנהלת לי את היקב בעיניים עצומות".

ואיזה זן אתה הכי אוהב?

"ההתלבטות קשה ביותר כיוון שאני אוהב יינות רבים, אבל אם בכל אצטרך לבחור אז בקטגוריית הלבנים אבחר את הסובניון בלאן כי הוא יין מאוד ורסטילי – ניתן לשלבו בבראנץ' קליל וגם בארוחת ערב כבדה יותר. היופי בסובניון בלאן שהזן הוא בינלאומי ובכל מקום שבו הוא גדל הוא מתבטא בטעם אחר, כך גם בישראל ובפרט בחלקות שלנו ברמת הגולן. מבין היינות האדומים, אבחר את הטמפרניו. זה זן סמיך ואיכותי, שמענג את החך בזכות ניחוחות של סיגליות, פירות יער שחורים ונגיעת שוקולד מריר. התאהבתי בו כאשר הבנתי לאילו מקומות נועזים אפשר להגיע איתו, כפי שהצלחנו אנחנו ביקב".

נראה שיש אופנה כזו של אנשי עסקים שנכנסים לתחום היין.

"כן. אבל לכל מי שחושב על הכיוון, יש לי טיפ משמעותי: אם אין לכם תשוקה אמיתית לתחום, עדיף לא להשתלב בו בכלל ואני גם אסביר. תחום היין, להבדיל מתחומים אחרים, דורש יכולת, לצד השקעה עצומה בכל המישורים. החל מהתהליך הראשוני של החקלאות והבציר ועד לרמת השיווק והמכירה ללקוחות עסקיים ופרטיים. אבל עבור מי שכן אוהב את התחום – העבודה ביקב תאפשר לבטא את כל היכולות שלו ולחדד את כל החושים כפי שרק יין יודע לעשות".