שערוריית גרשון ממריאה

הנהנתן 

פיני בטרק, הלוי שותק

אילו לפיני גרשון היו יושרה וכבוד עצמי, הוא היה מתפטר מאיגוד הכדורסל אחרי הביזיון ביורובאסקט. תחת "המנהל המקצועי של נבחרות ישראל" – שנחשב כאן לגורו ותיפקד כמנטור של ארז אדלשטיין – ספגנו תבוסות מביכות וסיימנו אחרונים בבית, תרתי משמע.

הקהל ששילם מחירים מופקעים הלך הביתה, את המאמן שלח לשם האיגוד, ורק גרשון, שסיפק במהלך הטורניר טנגו בלתי נשכח על הפרקט עם מירי רגב, ממשיך בתפקידו ומחלטר ללא הפסקה. את שכרו (כ־65 אלף שקל בחודש) מממן הציבור, ואיגוד הכדורסל בראשות חותמת הגומי עמירם הלוי נותן יד לנהנתנות הבלתי נסבלת, שלא לומר לשחיתות.

למרות שהטיפול בכל הנבחרות מצריך פול־טיים ג'וב, הם אישרו לו לפרשן בטלוויזיה כאוות נפשו, לסכם כמנהל מקצועי בשתי מועצות מקומיות, לפתוח חוג קיץ לילדים, לייסד סדנת קואוצ'ינג ולקשקש בדיחות קרש ברדיו. חלק מהמיזמים של הברברן לא יצאו כלל לפועל, אבל המציאות עלתה על כל דמיון. עכשיו מגיע שלב הריאליטי.

בשבוע הבא, כשהנבחרת תארח את אסטוניה במוקדמות אליפות העולם, "המנהל המקצועי" שלה יהיה עסוק בצילומים לתוכנית טלוויזיה. מדובר בריאליטי "אף פעם לא מאוחר", אשר יתעד ארבעה ידוענים בגיל מתקדם, שעזבו את משפחותיהם ויצאו להרפתקה בווייטנאם. שמחת זקנתי.

"גרשון יצא לחופשה, מה שהוא עושה בחופשתו זו החלטה שלו", הגיבו החוצפנים מהאיגוד. חופשתו? כשהנבחרת משחקת??? זה כמו שהרמטכ"ל יטוס לנופש בקריביים בעיצומה של מלחמה.

יחד איתו ישתתפו בתוכנית האלוף במיל' איתן בן־אליהו, שלמה בראבא ורפי קרסו. בהפקה לא מנדבים פרטים, אך יודעי דבר מדברים על גמול נכבד ביותר. יחד עם החבילה שגרשון מקבל מהאיגוד אפשר לקרוא לזה "לעוף על המיליון".

בקיץ, כשכרם משעור וג'ייק כהן נעדרו ממשחקי הנבחרת, בית הדין של האיגוד גזר עליהם קנסות והשעיה על תנאי, ואף נימק: "חובתו של שחקן לתרום לנבחרת כמיטב יכולתו ולנהוג כפי שנדרש ממנו על ידי הגורמים המקצועיים". את הסמכות המקצועית הבכירה לא קונסים. לו משלמים.

ואל תדאגו, אם הנבחרת תגיע לאליפות העולם, גרשון כבר יחזור לפרונט ויכריז שאין עוד מלבדו. אם לא, הוא ימשיך לקבל ים כסף מהאיגוד ואולי יחליף את הנהג ב"מונית של טילטיל". או שיהיה בן זוגה של הבלרינה ההיא מהיורובאסקט ב"רוקדים עם כוכבים".

הבדיחה 

טביב התבקש להוריד פרופיל

פגישה הרת גורל נערכה אתמול בהתאחדות. אלי טביב, העבריין המורשע שמנהל את בית"ר ירושלים, נקרא לבירור משום שהתקנון אינו מאפשר לעבריינים לנהל קבוצות. מוזר. מה לו ולניהול השוטף?

בפגישה, שהתנהלה באווירה מצוינת, נכחו גם נציג מינהלת הליגה מצד המבררים ואלי אוחנה מטעם הבעלים. בסוף, למרות שטביב מצפצף עליהם מדי שבת ומעשן במגרשים, יצא עשן לבן.

לפי הדיווחים, נציגי ההתאחדות ביקשו שטביב יוריד פרופיל, ואנשי בית"ר הביעו נכונות לציית לנהלים. מישהו מכיר כתובת של קב"ן?

הסלפי

ראש העירייה ואצטדיון בניון

"יש לי חלום, לקרוא לאצטדיון שאנחנו הולכים לבנות בדימונה על שמו של יוסי בניון", הצהיר בהתרגשות ראש העירייה בני ביטון, לקראת ביקורה בעיר של בית"ר ירושלים אתמול, והוסיף: "אולי בשנה הבאה הוא יחליט להיות הבעלים של הקבוצה, ויחד איתנו בעירייה להשקיע ולהעלות את דימונה לליגת העל".

לביטון הייתה גם תגלית דוקומנטרית: "ליוסי יש תעודת בגרות בגללי. המורה שלו הייתה בת הזוג הראשונה שלי, והיא כעסה שהילד לא היה מגיע לבית הספר. אמרתי לה 'עוד כמה שנים את תצטלמי איתו והוא יהיה גאווה לכל מדינת ישראל'. בסופו של דבר הוא עשה את הבגרויות". מרגש.

אז המורה בטוח למדה את הלקח, ועכשיו הכדור בידיים של התלמיד, שנקשר הרבה יותר למכבי חיפה ולבית"ר ירושלים ופחות למועדון בו גדל בבאר־שבע. אילו רק ירצה בכך, הוא יוכל להאפיל על טדי קולק וסמי עופר ולהפוך לבעלים הראשון של מועדון שיש על שמו גם אצטדיון. ואם במקום הקבוצה מתחתית ליגה א' בניון יעדיף לקבל תפקיד בנבחרת? במקרה כזה ביטון, שאוהב להצטלם עם סלבס, יציע אולי לקרוא לכור האטומי על שם בר רפאלי. נכון, אין לה שום קשר לדימונה אבל בכל זאת, פצצה.

אלא שסלפי לחוד ומציאות לחוד. לפני חודשיים חשף העיתונאי מתן חודורוב כי ראש עיריית דימונה מנסה להשתיק בכוחניות תושבים שהעזו לבקרו, שאנשי שלומו קיבלו כרטיסים חינם להופעה של הזמר שלומי שבת, ושלבנייה המואצת בעיר אין ביקוש. בקיצור, אני במקום הדימונאים לא הייתי בונה על הקמת אצטדיון על שם בניון. ובטח לא על שם חודורוב.

התעלומה

מי זכה בארד במרקש?

אורי ששון הוא בחור טוב וספורטאי מצוין, אבל תמים, שנגרר לטורנירים לא בהכרח מועילים. יו"ר איגוד הג'ודו משה פונטי מבין ביחצנות, ויודע איך עובד טורניר במדינה ערבית על חסרת התרבות והספורט מירי רגב. כל מה שצריך זה לקחת את הטאלנט לביקור מתוקשר בבית הקברות ובבית הכנסת במרקש יום לפני תחרות, כולל תפילה על ארון הקודש, ואף אחד לא ישים לב שחיללת שבת למחרת.

וזוכרים את פסטיבל מדליית הארד בטורניר ההוא באבו־דאבי? אז אחרי ההדחה של ששון מהתחרות במרוקו כבר בקרב הראשון, חיפשתי בשמונה עיתוני ואתרי ספורט מובילים מי היו הזוכים המאושרים במדליות הארד באליפות העולם במשקל פתוח. בכולם, ללא יוצא מהכלל, לא הזכירו אפילו את שמותיהם. את מי מעניינת בכלל מדליית ארד בג'ודו, כשהזוכים הם טאקשי אוז'יטני היפני ואלכס גרסיה מנדוסה הקובני?

המומחים

מלובני וקופמן מחליפים חולצות

ביום שישי נפגשו במסגרת ליגת העל בכדוריד מ.כ חולון והפועל ראשל"צ. את המשחק שידרו רן מלובני ורון קופמן, צוות מיומן ורציני בדרך כלל, שהתקשה הפעם באזור הצבע.

מספר 17 של חולון הוא הניגרי נוואו פטריק אובינה, שהפרשן נוהג לכנותו "נאווי". בדקות הפתיחה צוות השידור אכן זיהה אותו בוודאות, ואף החליף דאחקות לגבי גילו האמיתי. אלא שממש על סף המחצית בא המפנה, כשמספר 23 של חולון זרק לשער בשמאלו. "אובינה ניסה זריקה בשמאל", שידר השדר. "בקושי הגיע לשער", פירשן הפרשן. אז האם אובינה זורק בשתי ידיים? ייתכן שהחליף חולצות עם עצמו?

בתחילת המחצית השנייה נדמה היה שהצוות מצא את התשובה. "דניאל מוסינדי נכנס לתפוס את עמדת המקשר במקומו של אובינה", הודיע מלובני. "זרוק לי את נאווי מהמגרש", התחנן קופמן, "אני לא רוצה לראות אותו, בוא נכניס במקום זה ילד שלנו".

מלובני: "נכנס מוסינדי מקודם, אבל גם הוא לא זרם".

קופמן: "עזוב, עזוב. תביא ילד שלנו. המשחק הזה נגמר".

מבולבלים? אתם בחברה טובה. מספר 17 של חולון אכן היה אובינה הניגרי. מספר 23 היה בכלל מוסינדי, יליד הארץ בן 17, שמשחק בנבחרת הנוער – בדיוק מה שקופמן כינה "ילד שלנו". פשוט, צבע עורם הזהה של השניים הכניס את צוות השידור לבלק אאוט, עד כדי כך שאפילו מספר החולצה לא סייע להם לזהות שחקן מהנבחרת הצעירה. כשאובינה היה מספר 17 הוא זרק בימין החזקה, כמספר 23 הוא זרק ביד החלשה, ועבור המומחים הוא נשאר אותו ניגרי, עם שתי ידיים שמאליות.