בלובי המפואר של מלון ריץ־קרלטון בדוחא, בירת נסיכות קטאר, יושבת ביום ראשון בלילה חבורת גברים בגלביות צחורות ורכונה על הטלפונים הסלולריים. הם מרותקים לראיון עם ראש ממשלת לבנון המתפטר, סעד אל־חרירי, שמתקיים בריאד ומשודר בטלוויזיה הסעודית. לובשי הגלביות צופים בראיון פעם אחר פעם, לא מאמינים לאף מילה, רושמים לעצמם הערות.
"כדאי שאל־חרירי לא יספר סיפורי אלף לילה ולילה", אומר אחד מהם, מאבטח קטארי ותיק, וממליץ לעקוב אחר הדיווחים שארצות־הברית דורשת להחזיר את אל־חרירי לביירות. "נראה אותו חוזר לביירות ומספר מה באמת עבר עליו בסעודיה", הוא אומר. וכשהמרואיין מוחה דמעה, טוען שכתב את נאום ההתפטרות בעצמו ולא מוחזק במעצר – הקטארים כבר לא מסוגלים להתאפק. "צריך להחזיק את המטורף הזה", אומר לי ראש חוליית המאבטחים במלון על יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן, "לפני שידליק את כל המזרח התיכון".
רק חמש שעות נסיעה, 483 ק"מ, מפרידים בין הריץ־קרלטון הקטארי לתאומו הריאדי, המפואר אף יותר. בראשון נערכה השבוע ועידה כלכלית בהשתתפות פוליטיקאים, פקידים בכירים, אנשי עסקים ותקשורת מכל העולם, כולל מישראל; בשני שהו באותה עת עשרות נסיכים, שרים, קציני צבא וכל מי שיורש העצר הסעודי חושד שהוא עלול לחבל בתוכניותיו השאפתניות. שם המשחק בריץ־קרלטון הקטארי ובארמונו של השליט, תמים בן חמד: התאפקות. לא לעצבן את הנסיך בן סלמאן, לא לייצר עבורו סיבות להגשים את תוכניתו לבצע הפיכת שלטון ולסלק את האמיר.
חמישה חודשים מלאו לחרם שהטילה סעודיה על קטאר, ושבו משתתפים גם מצרים, בחריין ואיחוד הנסיכויות במפרץ. בהזמנה לוועידה הכלכלית שהתקיימה שם השבוע נכתב שאזרחי המדינות המשתתפות בחרם לא יקבלו אשרת כניסה לקטאר. הישראלים, לעומת זאת, התקבלו בשמחה במדינה העשירה בעולם, שאין לה יחסים רשמיים או גלויים עם ישראל. לוועידה הגיעו שמונה ישראלים, בהם הח"כ לשעבר אראל מרגלית, בנו של ראש הממשלה הנרצח, יובל רבין, תא"ל (מיל') עיבל גלעדי וכן ד"ר נמרוד נוביק ונדב טמיר, שהיו יועציו של הנשיא שמעון פרס. כולם הרגישו רצויים בקטאר, טיילו בחופשיות בשוק ובמוזיאון ודיברו עברית. אורחים אחרים שהגיעו לוועידה ביקשו לשמוע מהם אם היחסים בין ישראל לסעודיה עומדים לעלות מדרגה בקרוב. המארחים חזרו ואמרו שהבעיות שמטרידות עכשיו את קטאר "כמעט לא נוגעות בעניין הישראלי".
לעומת ביקוריי הקודמים בקטאר, הפעם נשלחה אשרת הכניסה בדואר האלקטרוני שבועיים לפני הטיסה, ולא ברגע האחרון. חברות הביטוח הישראליות הסכימו לבטח עבורנו רק ציוד אישי וטיפולים רפואיים, תוך הדגשה ש"לא יהיה כיסוי למקרים שיתעורר צורך בחילוץ (חטיפה) או חיפוש".
בדלפק הדרכונים של דוחא אני מציגה את הדרכון הישראלי ואת אשרת הכניסה. הפקיד מתבונן במסמכים, מבקש ממני להמתין והולך להתייעץ עם הממונה עליו. הישראלים האחרים עברו את הביקורת בלי עיכוב, אבל הדרכון שלי, שבו מוטבעות חותמות ממדינות ערביות, חייב בדיקה ארוכה יותר. למחרת כבר יודעים כל משתתפי הוועידה, גם האיראנים, שיש כאן חבורה של ישראלים. יובל רבין זוכה לתשומת לב מיוחדת. הוא מסתובב חופשי, בלי אבטחה.
הצייר עושה מיליונים
זאת השנה ה־12 שקטאר מכנסת ועידה כלכלית, אלא שהפעם החליט האמיר להיעדר מטקס הפתיחה. בעבר הוא נהג לתקוף בטקס את ישראל ואת ראש הממשלה שלה. הוא גם התחייב שלא יהיו יחסים עם ישראל "עד שהבעיה הפלסטינית תמצא את פתרונה המוסכם". עכשיו האמיר עסוק עם מלך מרוקו, מוחמד השישי, שבא להציע תיווך מול סעודיה בניסיון לפתור את המשבר הנפיץ במפרץ. במקומו פתח את הוועידה שר האוצר המקומי, שריף עימאדי, שנשא נאום קצר להפליא: אף מילה על החרם שחונק את קטאר, וברכות חמות למאות המשתתפים, שלא נרתעו מלהגיע אף שהם צפויים לסנקציות מצד סעודיה.
"אסור לנו לעצבן את המטורף מסעודיה", מסביר לי איש עסקים מקומי. "שלשום אמר בן סלמאן שקטאר היא 'רק בעיה קטנה', ואנחנו רוצים לשמר את המצב הזה: שסעודיה לא תשלח אלינו כוחות צבא, כמו שיורש העצר מאיים. השליט נתן הוראה לשתוק בעניין הסעודי, ואנחנו מצייתים".
דיוקנו של שליט קטאר, שייח' תמים, מציץ עכשיו מכל פינה בנסיכות הקטנה, שבה חיים שלושה מיליון איש, 70 אחוז מהם פועלים זרים. בשיא המשבר עם סעודיה נתלו באישון לילה אלפי פוסטרים ענקיים של האמיר. הם מתנוססים בשדה התעופה, בכיכרות, בקניונים הגדולים, במשרדי הממשלה; האמיר מציץ גם מקיר הלובי של המלון שלנו, ומתחת לתמונה מופיעים הכיתובים "תמים רב התהילה יחזיר לכם אהבה" ו"אם תרעיף אהבה על השליט, הוא יחזיר לך כפליים". הפוסטרים הללו נועדו לבטא נאמנות לשליט על רקע המשבר, ולא הייתה ביקורת על כך.
את דיוקנו של האמיר הכין הצייר המקומי אחמד אל־מועייד (21), שעשה זאת לפני חודשיים "לאות סולידריות ונאמנות", ומאז הקריירה שלו נוסקת. תערוכה שלו מוצגת בגלריה גדולה, התקשורת רודפת אחריו; מספרים שנעשה מיליונר בזכות ההברקה השיווקית. "הייתי מוטרד מהאיום על השליט שלי", אמר בראיונות לתקשורת, "אז התיישבתי, ציירתי ושלחתי לארמון. לא חלמתי שהתמונות שלי ימלאו את הרחובות".
השייח' תמים (37) שומר על פרופיל נמוך למרות החשיפה הגדולה שהוא מקבל בשבועות האחרונים. הוא גר בארמון שיש לבן במרכז דוחא, נשוי לשלוש נשים, ולאחרונה נולד תינוקו השמיני. "את האישה הראשונה, שייח'ה ג'וואהר, מצאו עבורו ב־2005 בשידוך בתוך החמולה שנועד להדק את הקשרים בתוך המשפחה", מסביר לי איש תקשורת מקומי. "עם השנייה, שייח'ה ענוד, התחתן ב־2010 בעקבות רומן לוהט. האישה השלישית, נורה, לה נישא לפני שנתיים, נועדה לחזק את תדמיתו הגברית. יכול להיות שתהיה לו עוד אישה, כי האיסלאם מתיר נישואים לארבע בנות זוג במקביל".
צעדת הפרות
הדרך מנתב"ג לדוחא כללה עצירה בלרנקה, שם עלינו למטוס של חברת התעופה הלאומית הקטארית. בגלל המצור האווירי על קטאר נסגרו בפני החברה נמלי התעופה והים בסעודיה, בבחריין ובאבו־דאבי, והטייס נאלץ לבצע עיקוף ולטוס מעל מקומות לא סימפטיים לישראלים – סוריה, עיראק ואיראן. נוסע ישראלי לא יכול להימנע מהשאלה מה יקרה אם תהיה תקלה במטוס, שתחייב נחיתת חירום. מהחלונות אפשר לראות רק שמיים כהים. כשהטייס הודיע שעוד מעט ננחת בנמל התעופה של דוחא, נשמנו לרווחה.
לפני חודשיים, בעיצומו של המשבר, אחרי שהאמיר הודיע שלא יסכים לסגור את ערוץ אל־ג'זירה שבבעלותו, המאבק הסלים. אל־ג'זירה, שממוקמת בתוך בסיס צבאי סגור, שברה בגסות את ההסכם שהושג במועצת מדינות המפרץ, לפיו לא תוקפים מנהיגים, ואיפשרה לאורחים באולפן להתנפל על בן סלמאן ועל א־סיסי, נשיא מצרים. בתגובה, נקטה סעודיה עונש מקורי: שעריהן של מכלאות הבקר שהקימו אנשי עסקים מקטאר, נפתחו, ו־5,000 פרות ועגלים נשלחו לצעדה לעבר מסוף הגבול הסגור. הבהמות לא שרדו בחום הכבד. מכיוון שבקטאר אין תעשיות, וכל ענף המזון מתבסס על יבוא יומיומי מסעודיה, היא נאלצת עכשיו להפעיל רכבת אווירית: חלב מיובא מאיראן, פירות וירקות מדרום אמריקה, גבינות מצרפת, לחם ומאפים מעומאן. איש עסקים מקומי אומר לי: "זו ההזדמנות לישראל להיכנס לתמונה ולהיכנס לשוק הקטארי". אבל רק ישראלים בעלי דרכונים זרים יוכלו לעשות זאת – או כאלה שבאפשרותם לשלוח סחורות לקטאר דרך מדינה שלישית.
אנחנו מטיילים יחד בין המדפים בסניף רשת הסופרמרקטים קארפור. עד 5 ביוני, היום שבו הוכרז המצור על קטאר, 80 אחוז מהמוצרים הגיעו מסעודיה. עכשיו רואים על המדפים תוויות בפרסית, בספרדית ובאנגלית. בן שיחי מצביע על השלטים: הענבים הם יבוא מבריטניה; פרי ההדר מפורטוגל. על קופסאות שימורים מסוימות אין מדבקה. "זה שלכם, מישראל", הוא יודע לזהות. "מגיע דרך מדינה שלישית". מתברר שאחרי שהקופסאות יוצאות מישראל, מסירים מהן את התוויות ושולחים אותן לקטאר דרך תחנת ביניים – קפריסין, ירדן או אחת ממדינות אירופה. "אנחנו מכירים אפילו את מוצרי הקוסמטיקה של ים המלח", הוא מפגין בקיאות. "מי שקורא את התמונה, יודע שהסכסוך במפרץ לא יסתיים בקרוב, אז תנצלו את ההזדמנות ותפעילו את שרשרת היצוא שלכם. אנחנו ערוכים ומוכנים".
האיראני קפץ לפניי
כשמגיע תורי להרצות בוועידה על תמונת המצב במזרח התיכון מהזווית הישראלית – אף אחד מהמשתתפים, כולל הנציג האיראני, לא חושש מהמצלמה שמתעדת אותנו יושבים סביב שולחן אחד. הכי מעניין אותם לשמוע אם לישראל יש תוכניות לתקוף בלבנון. שוב ושוב אני שומעת שמתהדקים היחסים בין נתניהו ליורש העצר הסעודי, ועל היערכות משותפת לתקוף את בסיסי חיזבאללה בלבנון במטרה לסגור חשבון עם האיראנים. פתאום האיראני, שמאזין לסיפורי המזימה על התקיפה המשולבת בלבנון, קופץ לפניי. "זה לא יקרה", הוא מכריז. "סעודיה שקועה עמוק בתימן, ונתניהו לא חולם לעשות את העבודה השחורה והמסוכנת עבור בן סלמאן".
מי שמתייצב מאחורי בן סלמאן הוא נשיא ארצות־הברית, דונלד טראמפ, שיחד עם חתנו ג'ארד קושנר הכריז על ידידות אמיצה איתו. פקיד בכיר קטארי מתקומם נגד ההתייצבות של וושינגטון מאחורי בן סלמאן, שהתבטאה, בין השאר, בגיבוי גל המעצרים בריאד ושיגור שליחים לקטאר עם נזיפות על מימון חמאס בעזה. "המימון נעצר", מודה הפקיד, "ועכשיו, בגלל הבידוד, זורקים אותנו לאיראנים. קטאר חייבת להגן על עצמה, והאיראנים מציעים לסייע. יורש העצר הסעודי היה בטוח שהחרם על קטאר ייצור כאן התקוממות נגד השליט, אבל הוא טעה. ידענו למצוא פתרונות. אנחנו גם מוכנים לפתור את המשבר במפרץ ומעלים הצעות, אבל הסעודים דוחים את כל הנוסחאות וממשיכים לאיים".
בחוץ 35 מעלות, הקלה משמעותית לעומת הימים הקודמים. אלפי פועלים זרים עובדים על הפיגומים כדי להשלים את הקמתו של מוזיאון חדש, בעיצוב יפני, של תחנות הרכבת התחתית החדשות ושל האצטדיון הלאומי ח'אליפה, שבו מתוכננים להיערך משחקי המונדיאל בעוד חמש שנים. חוק חדש נועד לקבוע את שעות העבודה ואת תנאי המגורים והתברואה של הפועלים. החוק הזה, כך מספרים לי, לא מונע מבוסים מקומיים להאיץ בפועלי הבניין.
האצטדיון החדש מסתמן כמבנה מרהיב. אף אחד לא חוסך כאן. אבל בן שיחי המקומי לא אופטימי. "אני לא מאמין שהמונדיאל באמת יתקיים בקטאר", הוא אומר. "אחרי פרשות השוחד, ולנוכח המצב במפרץ, בפיפ"א ימצאו תירוץ ויעבירו את התחרויות למקום אחר. אנחנו ממשיכים לבנות ולהיערך, אבל החושים שלי אומרים שבריטניה תחטוף לנו את המונדיאל".
