מן המפורסמות היא שאימפריות הטכנולוגיה הגלובליות לא משלמות מסים. כמו התמנון הרב־זרועי המסמן את שליטת היהודים בעולם בקריקטורות האנטישמיות בעבר ובהווה, כך מתוארות כיום גוגל, פייסבוק, אמזון, אפל, מיקרוסופט ועוד אויבות אנושות כמותן. הסיפורים על כוחן המסתורי אמיתיים כמו הפרוטוקולים של זקני ציון: אין סנהדרין עולמי של ראשי חברות היי־טק כשם שאין סנהדרין עולמי של היהודים.

בשנה האחרונה שילמה אלפבית, חברת האם של גוגל, מס של 20% על רווחיה. אמזון שילמה מס של 31%, אפל שילמה מס של 26% על רווחיה, מיקרוסופט שילמה קרוב ל־20%, פחות מהממוצע הרב־שנתי של 26%. אפילו פייסבוק, חברה שבמשך שנים הפסידה כסף רב וצברה הפסדים מוכרים למס, מפרישה למסים כ־10% מרווחיה.

שיעורי מסים אלה אמנם נמוכים משיעור מס החברות החוקי האמריקאי, 35%, אך בהתחשב בפריסה הבינלאומית של החברות הם לא נראים חריגים במיוחד. אין בשיעורי המס האלה עדות לשימוש נרחב במקלטי המס הידועים לשמצה בפנמה או בבהמה. מהי אם כן הבעיה? בעצם שתי בעיות. האחת, מקורה בחקיקה האמריקאית שעל פיה חברה השוכנת באמריקה חייבת במס רק על הרווחים המועברים בפועל לארה"ב. גוגל ואפל, למשל, מעדיפות "לכלוא" חלק מהרווחים שלהן בחוץ לארץ ולדחות את תשלום המס בפועל עד להעברתם למולדת.

סכומי הרווחים הכלואים שהצטברו על פני השנים ענקיים (נאמדים בשני טריליון דולר), ולכן ממשל טראמפ והקונגרס שוקלים לתת תמריץ מיוחד לחברות האלה כדי לשחרר את רווחיהן מהכליאה ולשלחן הביתה.

הבעיה הנוספת היא חלוקת המס בין מדינות. ארה"ב תובעת לעצמה את כל המסים המגיעים מרווחי החברות האמריקאיות הפועלות מחוץ לגבולותיה. אבל אירופה, שבה נהוגה השיטה הטריטוריאלית, תובעת לעצמה את המסים מהרווחים שהפיקו החברות האמריקאיות בשטחה. כמה? זה פתוח למיקוח; טרם הומצאה נוסחה נכונה ומקובלת.

גם ישראל רוצה לנגוס במסים שחברות כמו גוגל, אמזון ואפל חייבות לרשות המסים האמריקאית, בטענה כי הם נוצרו והופקו בשטח ישראל. בתיאוריה זה אפשרי. למעשה זה בלתי־אפשרי, בהעדר נוסחות מוסכמות וחקיקה ישראלית מפורשת.

אבל גם אם הדרישה של ישראל ל"חלק הוגן" במסי חברות הטכנולוגיה והאינטרנט הייתה נענית במלואה, ההכנסות בפועל היו מזעריות. אפל הפרישה למס כ־16 מיליארד דולר בשנה; חלקה של ישראל עשוי להסתכם ב־10 מיליון דולר. אמזון הפרישה למסים 1.4 מיליארד דולר, חלקה של ישראל עשוי להגיע למיליון דולר.

מוטב שלא לתפור כיסים. מיסוי מקומי על רווחי חברות אינטרנט וטכנולוגיה רב־לאומיות לא ישתווה לעשירית מהמסים הנגבים מייבוא המכוניות הפרטיות ויהיה כרוך במלחמות משפטיות ממושכות, מורטות עצבים.

לפני שאנחנו יורדים - גם אם בצדק - לחיי חברות הטכנולוגיה הזרות, המשמשות כיום שליחות לדבר מצווה של ישראל בעולם, מהללות ומשבחות אותנו, הבה נביא בחשבון שבארץ פועלים 300 מרכזי מחקר ופיתוח זרים. חברות־האם שלהם, אותן ענקיות טכנולוגיה, מממנות 52% מהמחקר והפיתוח בארץ ומשלמות עליו מס כדין.

בלעדיהן, בלי נוכחותן כאן, נהיה שוב רק ארץ זבת חלב ודבש, לא ארץ זבת טכנולוגיה. נחזור למצב של מאזן תשלומים בינלאומי שלילי, למחסור במטבע חוץ, לשקל חלש, לאינפלציה גבוהה ולרמת חיים נמוכה. בצאתן מהמדינה, החברות הללו ייקחו איתן את המוחות הישראלים היצירתיים ביותר.

הנה סיפורו, בקצרה, של מרכז מו"פ אחד, מהמובילים בתחומו. "הדור הסלולרי החמישי, G5", אומר לי קצין הטכנולוגיה הראשי של החברה שלה שייך המרכז, "מחולל תמורה בתקשורת ההמונים שאפשר להשוותה להמצאת הסלולר עצמה. כדי לתפוס את ממדי השינוי אני מציע לך לחשוב על הדור הסלולרי הרביעי, ה־LTE הידוע, כעל להקת נגנים שכונתית מצליחה ועל G5 כעל תזמורת מקצועית של עשרות נגנים המופיעה באולמות קונצרטים. זה יקום אחר של מכשירים, ביצועים ותיאומים. החברה שלנו מכינה את עצמה להוביל אותו, ולשם כך אנחנו נעזרים בכוח המוח וביצירתיות של מרכז הפיתוח שלנו פה, בישראל. נעזרים בהצלחה רבה".

שובה של אמא–בל 

שעות ספורות אחרי השיחה, החברה האמריקאית שעם בכיריה נפגשתי במשרדיה החדשים, הצבעוניים, בקריית שדה התעופה בלוד, עלתה לראש החדשות העסקיות והפוליטיות בארה"ב ובעולם: AT&T, ענקית התקשורת מדאלאס, טקסס. היא בת כ־140 שנה (הוקמה על ידי ממציא הטלפון גרהם בל), הייתה בעבר וחזרה להיות כעת שם נרדף לענף הטלפונים באמריקה. בין לבין, ב־1984, פורקה AT&T בלהט המאבק נגד מונופולים לכמה חברות אזוריות, "ילדי בל" קראו להן. הפירוק, שנחגג בשעתו כניצחון גדול של הרגולציה התחרותית, נלמד עתה כדוגמה מובהקת ל"אל תעשה" בפיקוח על ההגבלים העסקיים. הוא גרם לפיגור טכנולוגי עמוק של מערכת הטלפוניה האמריקאית מול האירופית והאסיאנית, בייחוד בשנים הראשונות של המהפכה הסלולרית.

בין השאר, הוביל הפירוק לאימוץ שיטת שידור ייחודית שהקשתה על חברות סלולר אמריקאיות להתפתח טכנולוגית - ולשיטת חיוב ייחודית שבה לא יוזם השיחה שילם בעבורה אלא דווקא המקבל. לבסוף עשתה המציאות את שלה, והרשויות התירו את איחוד המשפחה וההקמה־מחדש של AT&T, החברה והמותג. בל־סאות', אחד מ"ילדי בל", השקיעה ב־1994 בהקמת סלקום; ב־2005 מכרה את מניותיה לאי.די.בי ועזבה את ישראל. עכשיו חזרה כ־AT&T, כאמא־בל.

עם האיחוד בא התיאבון. AT&T התרחבה מהתחום הטלפוני לטכנולוגיית תקשורת, וב־2014 רכשה את תאגיד השידור DirecTV שהתמחה בשידורי טלוויזיה לווייניים. באחרונה פתחה AT&T במו"מ להשתלטות ידידותית על טיים־וורנר, היצרנית הכי מפורסמת של תכנים טלוויזיוניים. HBO שלה, CNN שלה, TBS שלה. בין השאר. המיזוג, בשווי של כ־86 מיליארד דולר, עמד להתממש בשבועות הקרובים כשרשות ההגבלים העסקיים האמריקאית העלתה דרישה חדשה - שעות ספורות אחרי ששוחחתי עם בכירי AT&T בביקורם השקט בארץ - והתנתה את אישור המיזוג במכירת CNN לגורם שלישי.

מה בדיוק גרם לרשות ההגבלים העסקיים האמריקאית הכפופה למשרד המשפטים להעלות דרישה שלא נצפתה על ידי הפרשנים והאנליסטים? הייתכן שזו יוזמתו הפוליטית של העומד בראשה, מרקן דלרטהיים, מינוי אישי של הנשיא טראמפ? CNN, חלק מקבוצת התקשורת טרנר בבעלות טיים־וורנר, היא הרי האויבת הגדולה ביותר של הנשיא דונלד טראמפ בעיני עצמו. הוא הפיק והעלה לרשת סרטון שבו הוא שובר את משכיר הטלוויזיה המשדר CNN. בביקורו באסיה השבוע מצא טראמפ זמן להתייחס למיזוג והודיע שהנושא "יוכרע בבית המשפט", אמירה המעידה על קריסת העצמאות הפוליטית של משרד המשפטים. כך נגררה AT&T בעל כורחה לקלחת הפוליטית־המפלגתית־הרעיונית המסעירה את אמריקה.

כל זה לא היה ידוע כשבני שיחי, מליסה ארנולדי, נשיאת AT&T לענייני טכנולוגיה, ואנדרה פואטש, קצין הטכנולוגיה הראשי, השיבו בחדווה ובפירוט לשאלתי למה חפצה חברת התקשורת הענקית שלהם במיזוג עם טיים וורנר. "זהו צימוד מצוין", אמרה ארנולדי, "טיים וורנר היא יצרנית תכנים מהמתקדמות בארה"ב, ואנחנו חברה להפצת תכנים ל־120 מיליון משתמשי קצה. לנו יש רשת לפיזור תוכני וידאו, להם יש תוכני וידאו, הנה השידוך המתבקש". פאטוש הוסיף: "החידושים הטכנולוגיים של הדור החמישי מאפשרים מהפכה בתוכני הווידאו. הביקוש כבר גואה, והוא צפוי להתגבר עוד יותר ככל שתועמק החדירה של G5 והמשתמשים ייחשפו ליכולותיו. אבל כשאתה קונה תכנים אתה משלם כסף רב. מכאן ההיגיון האסטרטגי של המיזוג".

אוטונומית וסלולרית 

החזון הטכנולוגי שמציירים ראשי AT&T שונה מהמקובל. מקובל לחזות העברה מסיבית של נתונים, מידע ושירותי מחשוב מהמחשבים הביתיים, מהגאדג'טים, החיישנים והשרתים העסקיים אל "ענן", כלומר אל חוות ענק של שרתים בבעלות ובניהול של חברות טכנולוגיה כל־יכולות. אמזון, מיקרוסופט. "ריכוזיות המידע", טוען אנדרה פואטש, "היא תופעה זמנית; תנועת הנדנדה בין ריכוזיות לפיזור מאפיינת את התפתחות טכנולוגיית המידע מתחילתה. עם התפשטות התקשורת דור חמישי יהיה צורך בזרימת מידע בכמויות ענק ובקצב מהיר, מסחרר. את הבסיס יספקו רשתות פרוסות כמו שלנו".

אתה מתכוון לתפעול המכונית האוטונומית?

"גם למכונית האוטונומית. כל החיישנים שיותקנו בה בפנים ובחוץ, בעיקר מצלמות ואביזרי הבטיחות, יהפכו אותה לצרכנית של מידע רב מאוד, 3 עד 5 טרה־בייטים לשעה. עיבוד מידע בכמות כזאת לא יוכל להתבצע בתוך המכונית עצמה כי היא תקרוס תחת המשקל הכבד, וגם לא בענן מרוכז ומרוחק, כי ההכרעות הן של שבריר שנייה. הפתרון נמצא ב־־65 אלף מגדלי אנטנות סלולריות שלנו הפרוסות לאורכה ולרוחבה של אמריקה ב־5,000 תחנות ממסר. אליהן ישודר המידע ומהן ישודרו ההוראות למכוניות על גבי הרשת הסלולרית מהדור החמישי. היא גם תאפשר תקשורת קבועה עם מכוניות אחרות בסביבה. וכשהמכונית תהיה באמת אוטונומית יוכל הנהג להפסיק לנהוג, להוריד את העיניים מהכביש ולנצל את הזמן לצפייה במסך שלפניו. לראות טלוויזיה, לראות סרטים, לגלוש וגם לקיים שיחות וידאו רבות משתתפים. לרשתות התקשורת שלנו יהיה גם תפקיד מרכזי בעולם של כלי הטייס הלא מאוישים. אופקים שלא חשבנו עליהם.

זהו טפח מהעתיד המתבשל במרכזי הפיתוח של AT&T. החברה מעסיקה יותר מ־210 אלף עובדים, אבל כמה מאות עובדים במרכז הישראלי בניהול ניר שלום "משמשים לנו חוד חנית טכנולוגי", אומרת הנשיאה מליסה ארנולדי. היא ופואטש באו לישראל כדי להודות לעובדים הישראלים על מבצע חסר תקדים, לדעתם: בפרק זמן של שמונה חודשים, בין ינואר 2016 לנובמבר באותה השנה, הם המציאו, הכינו והפכו לזמין וישים את הפתרון המשחרר בעל מכשיר טלוויזיה מקופסת הממיר ומעביר את תפקידו - ואת ציבור הצופים - לעולם הדיגיטלי של תוכנה ואפליקציה. "בשיטה החדשה המכונה Now DirecTV", מסביר המנכ"ל הישראלי שלום, "הלקוח לא חייב לרכוש ממיר. הוא יכול להוריד תוכנה מיוחדת מהאתר שלנו ולצפות בכל ערוצי השידורים שאנו מציעים על מסך הטלוויזיה החכמה ועל מסכים אחרים המחוברים לרשת רחבה, מהסלולר ועד המחשב". לא רחוק היום, סבורים ב־AT&T, שבו שידורי הטלוויזיה יועברו רק ברשתות תקשורת אינטרנטיות ועולם הצפייה בה יהפוך לדיגיטלי ולמבוסס תוכנה. פאטוש: "זה מהלך חדשני, פורץ דרך, העשוי לערער את מבנה שוקי התקשורת. לכן המחקר והפיתוח בתחומי התוכנה קריטיים לחברה - וליבו פועם כאן, בארץ. לצורך כך פתחנו ברעננה מרכז חדשנות של AT&T, הראשון והיחיד מחוץ לגבולות ארה"ב. המרכז משמש חממה לחברות הזנק ישראליות נבחרות בתחומים המעניינים אותנו".

למה ישראל?

ארנולדי: "לא ראיתי דבר כזה כמו תרבות המחקר והפיתוח בישראל. אני לא מדברת רק על היכולות המדהימות ולא רק על ההתגייסות המלאה, אלא גם ובעיקר על דחף העבודה שאינו מכיר את הביטוי אי־אפשר. פה, בישראל, אפשר הכל. מתמודדים, מסתכנים, יוצרים ופותרים".

"ישראל היא מודל בשבילנו", היא מוסיפה, "הפסקנו לחשוש מחדשנות פורצת דרך והתחלנו ליזום אותה".

פואטש: "שורה ארוכה של המצאות גדולות בטכנולוגיית התקשורת יצאה בעבר מהמעבדות שלנו. כיום אנחנו שוב רושמים כל יום חמישה פטנטים חדשים, 90% מהם בתחומי התוכנה. בין השאר כתבנו את מערכת ההפעלה התקנית לכל רשתות התקשורת באשר הן. כעת אנחנו ממקדים את מאמצנו בקצה הרשת, בגישה למשתמשים". לדעתו, המעבר לדור הסלולרי החמישי יחולל גם שינויים דרמטיים בשימושים בטכנולוגיית המציאות הווירטואלית, VR. מתחום הבידור היא תועתק ללימודים מרחוק, לקורסים אוניברסיטאיים, להכשרות מקצועיות, לרפואה ועוד.

התחברות למציאות וירטואלית מחייבת הרכבת משקפיים מיוחדים. עד כמה השימוש בהם בטוח לילדים, הצרכנים העיקריים של משחקי המציאות המדומיינת?

פואטש: "אנחנו בודקים את הנושא לעומק. יש החוששים שמשקפי המציאות הווירטואלית עלולים להשפיע על המוח של המשתמש הצעיר האופייני, בן או בת 14. אנחנו רוצים להיות בטוחים ב־100% שזה לא קורה ושהשימוש לא מזיק לבריאותם ולבריאות בכלל".

תמשיכו להשקיע בארץ?

ארנולדי: "הנהגת החברה החליטה ש־AT&T תהיה חלק מהיקום הטכנולוגי הישראלי, המתאפיין באנרגיה יצירתית, במחויבות לפתרונות ובתשוקה להצליח. התחלנו להשקיע בארץ לפני חמש שנים, ומאז אנו מעמיקים את פעילותנו ומעבירים לכאן חלקים מחזית החדשנות שלנו. אינני רואה שום סיבה שלא נמשיך בכך בעתיד".

ברבעון השלישי של 2017 מכרה AT&T מוצרים ושירותים - תקשורת ניידת, נייחת ואלחוטית, טלוויזיה מבוססת לוויין ומבוססת אינטרנט והגנת סייבר - ב־40 מיליארד דולר, הרוויחה נטו שלושה מיליארד דולר והגיעה לשווי שוק של 210 מיליארד דולר. מחמאות ראשיה חיממו לי את הלב והטריפו את השכל. הם מדברים על דור סלולרי חמישי והנייד שלי עובד למעשה בדור שלישי פלוס. איך, לכל הרוחות, איך יכול להיות שמדינה עם יכולות טכנולוגיות כה נערצות מסתפקת בעצמה בטכנולוגיות כה דלות?