שלישי 20 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: יחסי ציבור
    24 שעות • 19.11.2017
    "הגבר שלי צריך להיות בטוח בגבריות שלו"
    לאברן קוקס, הכוכבת הטרנסג'נדרית של "כתום זה השחור החדש", שוברת עוד תקרת זכוכית כשנבחרה להוביל קמפיין של ענקית הלקים ORLY. "אני קודם כל אישה, אחר כך שחקנית, ורק אחר כך טרנסג'נדרית", היא אומרת ומגלה: "הייתה תקופה שכל גבר שיצאתי איתו היה יהודי. אני כמו כולן, בסך הכל רוצה להביא הביתה בחור יהודי טוב"
    ציפי שמילוביץ, ניו־יורק

    איזה כיף זה לעשות הורדות ידיים עם המציאות, ובסופו של דבר לכופף את הכללים ככה שהם מסתדרים לפי מה שאת קובעת. תשאלו את לאברן קוקס, כוכבת "כתום זה השחור החדש", שאחרי שחרכה כל שטיח אדום אפשרי, הפכה לאייקון אופנה ועכשיו גם עולה בקמפיין ענקי עבור מותג הלקים ORLY, תחת הסלוגן "תחגוג את עצמך". ולא, אין מדובר בטעות כתיב, שכן למי שזוכר, קוקס היא טרנסג'נדרית לוהטת, והראשונה שהייתה מועמדת לפרס האמי.

     

    היום, בגיל 45, היא כבר בשלב שבו היא עושה פרצוף כשמתייחסים אליה עדיין כאל טרנסג'נדר:

     

    "אני קודם כל אישה, אחר כך שחקנית, ורק אחר כך טרנסג'נדרית", אמרה לפני תחילת העונה הקודמת של "כתום הוא השחור החדש". ויש לה, כמובן, חיי אהבה סוערים. "היתה תקופה שכל גבר שיצאתי איתו היה יהודי, אני כמו כולן, בסך הכל רוצה להביא הביתה גוד ג'ואיש בוי". השם האחרון שנקשר אליה היה הבמאי הקנדי ג'ונו פרידקס. הם כבר לא ביחד, אבל לה יש תובנות ברורות לגבי גברים שהיא יוצאת איתם. "הם צריכים להיות בטוחים מאוד בגבריות שלהם, כי החברה תסתכל עליהם בעין עקומה", אמרה בחודש שעבר בראיון למגזין של הקהילה באנגליה, "אנשים לא מכירים בנשיות של של נשים טרנסיות, כך שהם מניחות שהפרטנרים שלנו הם הומואים. החבר שלי שהוא סטרייט, ידע שאני אישה, ואם מישהו חשב שהוא הומו, הוא הגיב בגיחוך. הוא היה מוקף באנשים מתקדמים בדעותיהם שגם הם התייחסו אליי כאל אישה, והיה לו מאוד נוח. זה שאנחנו לא ביחד לא קשור בשום צורה לטרנסג'נדריות, וזה צעד עצום קדימה".

     

    שער הניצחון שלי

     

    Netflix
    Netflix

     

     

    לשמוע אותה אומרת דברים כאלה זה ממש לא עניין של מה בכך. קוקס גדלה באלבמה, אולי המקום הגרוע ביותר באמריקה להיות בו הומוסקסואל, שלא לדבר על טרנסג'נדר. היא עברה גיהינום צפוי בבית הספר, עד שהגיעה לניו־יורק וגילתה שהיא לא לבד. היום היא כמובן כוכבת של ממש, ופעילה אקטיבית במאבק לשוויון זכויות, כאשר נקודת המפנה שלה הייתה ב־2014, כשכיכבה על שער מגזין "טיים" תחת הכותרת "נקודת המפנה הטרנסג'נדרית: מאבק זכויות האדם הבא של אמריקה".

     

    היה זה הנשיא ברק אובמה שהעניק במהלך שנותיו בבית הלבן תקווה לקהילה הטרנסג'נדרית והצעיד אותה צעד ענק קדימה לעבר שוויון, אבל עכשיו, בימי טראמפ, דומה כי 2017 חזרה להיות שנה מאוד קשה לקהילה: עד כה ידוע לפחות על 25 מקרי רצח של טרנסג'נדרים, כמעט כולן נשים, כמעט כולן שחורות והתחושה היא של הליכה אחורנית.

     

    ובכל זאת, כשקהילת הטרנסג'נדרים העולמית תעמוד היום, יום המאבק בטרנסופוביה, דקת דומייה לזכר האנשים שאיבדה לאורך השנים, היא תוכל לומר לעצמה שדברים משתפרים. לא מספיק, אפילו לא קרוב, אבל משתפרים: יותר ויותר טרנסג'נדרים חיים לגמרי מחוץ לארון. במדינות ליברליות ברחבי ארה"ב, הופכים שירותים ציבוריים, בבתי ספר ומקומות בילוי לשירותי יוניסקס. הורים לילדים טרנסג'נדרים מפסיקים להתבייש ומתחילים להגן עליהם, וכשהילדים האלה פותחים טלוויזיה, הם רואים פה ושם אנשים כמוהם.

     

    את זרעי השינוי ביחס לטרנסג'נדרים טמנה ריטה הסטר, שכזכור שילמה על המאבק בחייה. בערב נובמבר קר מאוד ב־1998 הוזעקו שוטרי משטרת בוסטון לדירתה של הסטר. הם מצאו שם אישה שחורה במצב אנוש, מדממת מ־20 דקירות בחזה. היא הייתה עדיין בחיים, אבל מתה מדום לב ברגע שהגיעה לבית החולים. הרצח זיעזע את בוסטון. גם בגלל הברוטאליות שלו, וגם כי לא היה אף אחד בעיר שלא הכיר את את הידוענית שנרצחה יומיים לפני יום הולדתה ה־35. היא הייתה אטרקציה. טרנסג'נדרית גאה ופתוחה, בימים בהם מרבית הקהילה ההומוסקסואלית עדיין הייתה עמוק בארון, ולהיות טרנסג'נדר בכלל היה, כפי שהוכח במקרה של הסטר, סכנת חיים.

     

    גם היום, 19 שנה אחרי הרצח של הסטר, אלימות נגד טרנסג'נדרים היא עדיין עניין שגרתי, אבל עכשיו כבר אי־אפשר להתעלם ממנה. בכל שנה נרצחים בארה"ב כ־20 טרנסג'נדרים, ואפילו כאן בולטת הגזענות האמריקאית כאשר מרבית הנרצחות הן נשים שחורות. ב־2015 דווח ברחבי העולם על 271 מקרי רצח של טרנסג'נדרים, כולם בדרך בוטה, דקירות סכין רבות, צרורות של כדורים, מוות ממכות איומות. הרוצחים נתפסים לעיתים נדירות ומועמדים לדין לעיתים נדירות עוד יותר. ובכל זאת, בדבר אחד יכולה משפחתה של הסטר להתנחם: כשהעולם יציין היום את "יום הזיכרון לקורבנות טרנסופוביה", זה יהיה בזכות ריטה הסטר.

     

    יודעת שיש לה מזל

     

    קוקס יודעת שיש לה מזל גדול, שהיא בקלות הייתה עלולה למצוא סוף טראגי כמו זה של הסטר ומאות טרנסג'נדריות שחורות אחרות. "מדי יום כשאני מתעוררת בבוקר, אני מקדישה כמה דקות לומר תפילה לזכר כל הנשים שהקריבו את חייהן ולעולם לא יידעו שאני עומדת על הכתפיים שלהן", אמרה קוקס בעבר, "אם עצם הנוכחות שלי יכולה להציל חיים של ילד אחד שפוחד להיות מי שהוא באמת, אני לא יכולה לבקש יותר".

     

    ואכן, כשאייקונים כמו ברוס ספרינגסטין ויצחק פרלמן מסרבים להופיע במדינות שלא מכבדות זכויות טרנסג'נדרים, זה הרבה בזכות ריטה הסטר. וכשלאברן קוקס מככבת בסדרות טלוויזיה וזוכה לקולקציות אופנה משלה, היא יודעת שהיא ניצבת על הכתפיים של הסטר. אגב, אמה של ריטה הרסט, קתלין, נמצאת עכשיו בשנות ה־70' לחייה. לפני שנה אמרה בראיון ל"דיילי ביסט": "המוות של ריטה היה הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות לי, הייתה לנו מערכת יחסים יפה מאוד". היא עדיין מדברת על ריטה בלשון זכר, בעיקר מתוך הרגל, אבל המשפחה כולה קיבלה את ריטה באהבה גדולה. "היא הייתה אדם יפהפה", אמרה אחותה דיאנה, "אנחנו יודעים שהרוצח לעולם לא יימצא. ריטה הייתה טרנסג'נדרית שחורה וענייה, ברור שלמשטרה לא היה אכפת ממנה". לפני 19 שנה, בטקס האשכבה לבתה, ששינתה את העולם מבלי שידעה, אמרה קתלין: "הלוואי שהייתי יכולה למות במקומך. הייתי סופגת את הדקירות ואומרת לך לברוח ולפרוח ותמיד להיות מי שאת".

     


    פרסום ראשון: 19.11.17 , 19:35