yed300250
הכי מטוקבקות
    רוני דלומי ללא הפסקה | צילום: דנה קרן
    זמנים מודרנים  • 20.11.2017
    רוני ללא הפסקה
    רוני דלומי חגגה את שנתה הראשונה כאישה נשואה דווקא כשהוריה החליטו להיפרד אחרי ארבעה עשורים ביחד, אבל הצער לא פגם באמונתה באהבה ובתוכניות להרחיב את המשפחה. בינתיים היא נערכת לשגעת החנוכה ב"סביב העולם ב־80 יום", וגם עובדת על האלבום הרביעי שלה
    סמדר שיר | צילום: דנה קרן | סטיילינג: איתי בצלאלי

    דקה לפני שניגשתי לשולחן ביקשתי מהמלצר שיפנה אל המתולתלת בשם "גברת ויסמן". הוא לא שאל למה, ביצע את המשימה בהצלחה - ורוני דלומי לא הגיבה לשם משפחתה החדש. כשגיליתי לה איך עבדנו עליה, היא פרצה בצחוק פעמונים. "אף אחד לא קורא לי ויסמן, אבל אני אשנה לדלומי־ויסמן מפני שאני אוהבת את אלון, בעלי, והוא המשפחה שלי. ברור שלא יכריזו 'רוני דלומי־ויסמן' לפני שאני עולה לבמה, אבל אני רוצה להרגיש שהשם שלו הוא חלק ממני".

     

    אז למה עוד לא ביקרת במשרד הפנים? הרי התחתנתם כבר לפני יותר משנה.

     

    "אין לי זמן", היא ממלמלת במבוכה. "גם את אלבום החתונה עוד לא סידרנו. רק הדבקנו כמה מגנטים על המקרר, כדי להזכיר לעצמנו את הערב המופלא".

     

    לפני שנה וקצת, כשהוריה ליוו אותה לחופה, חייה נראו קצת אחרת. אפילו קצת הרבה. היא לא העלתה בדעתה שהוריה יתגרשו אחרי יותר מ־40 שנות נישואים ושהבית בעומר, שבו גדלה, יימכר. ובחלומותיה הוורודים ביותר דלומי (26) לא דמיינה שתשתתף בשלוש הצגות במקביל ולפני כל עלייה לבמה תסיר מאצבעה את טבעת הנישואים שעלולה להקשות עליה להתרכז. "אני לא יכולה להסתכל על הטבעת ולחשוב על אלון כשאני משחקת את נעמי שמר בת ה־18", היא מתנצלת.

     

    "סביב העולם ב־ 80 יום" | צילום: רונן אקרמן
    "סביב העולם ב־ 80 יום" | צילום: רונן אקרמן

     

    "סימני דרך" הוא שמו של המחזמר החדש (מאת אורן יעקובי וגיורא יהלום, בימוי משה קפטן) שבו מגלמות ארבע שחקניות את דמותה של המשוררת. "אני מגלמת את נעמי שמר הקיבוצניקית, שרוצה לעבור לתל־אביב ומוצאת את עצמה מול הקולקטיב. בתקופה הזו היא כתבה והלחינה שירים ששירתו את אורח החיים הקיבוצי, כמו 'הדואר בא היום, באוטו האדום'. במהלך העבודה גיליתי שירים שלא הכרתי, או לא ידעתי שהם שלה. התאהבתי ב'אסוני הצעיר', איזה שיר נהדר. יש לי כמה שירי סולו, כמו 'זמר נודד', 'אני גיטרה' ו'אין דבר'. רק עכשיו ההצגה עלתה ואני מאמינה שהדרך תהיה ארוכה".

     

    זו ההפקה השנייה שלה בהבימה. כבר יותר משנה היא מגלמת את אפונין ב"עלובי החיים", תפקיד שעליו חלמה מאז שהייתה בת 12. "שמעתי ברדיו את 'לבדי', השיר של אפונין, והוא עשה לי בום בלב. חיפשתי עוד גרסאות, הורדתי אותן, ניסיתי לשיר, ולפני האודישן עבדתי עליו ללא הפסקה כאילו שחיי תלויים בו. היום שבו הודיעו לי שהתקבלתי להבימה היה אחד המרגשים בקריירה שלי. גדלתי עם יראת כבוד לתיאטרון הלאומי ושמחתי להיווכח שיש בו משהו ביתי ואפילו משפחתי. עדיין אין לי תחושה של שחיקה, להפך, כל הצגה מאפשרת לי לצקת לדמות את התכנים הפנימיים שלי ולהתרגש מחדש. לפני 'לבדי' אני לוקחת נשימה עמוקה, ממלאת את הריאות ואז אני עפה עליו. זה שיר כואב, אבל לזמרת כמוני הוא מאסטרפיס".

     

    אם לא די בכך, בשעות הבוקר היא ספונה באולם החזרות. חנוכה בפתח. "סביב העולם ב־80 יום" שכתב והלחין ירון כפכפי, בדמות הנסיכה אאידה, לצד צביקה הדר, חנה לסלאו והראל סקעת. "הראל הוא פרטנר מדהים", היא מתמוגגת. "אנחנו משחקים ביחד ב'עלובי החיים', שיחקנו יחד ב'פיטר פן' ועכשיו אנחנו שוב נפגשים. בכל ההפקות הראל לא רוצה אותי ואני רוצה אותו, אבל במציאות אנחנו הכי חברים. ברור שאני מצדיקה את המאבק שלו. באלבום השני שלי יש שיר שבו אני אני שואלת, 'מי אמר שיש רק סוג אחד של אהבות?' די, לא הגיע הזמן שנתקדם? ואיזה כיף זה לחזור ולעבוד עם צביקה, שמכיר אותי מההתחלה, מהאודישן הראשון ל'כוכב נולד'. הוא הרבה יותר ממצחיק, אני אוהבת להקשיב לסיפורים ולחוכמת החיים שלו, ביקשתי ממנו שיארגן לי סדנה פרטית".

     

    חייבת לשחרר

     

    בין ההצגות לחזרות היא חורשת את הארץ בהופעות וכותבת את האלבום הרביעי שלה. כל הטקסטים יהיו פרי עטה ובלחנים חובר אליה אביב קורן.

     

    וואו, המון עבודה!

     

    "אני בכלל לא מרגישה שאני עובדת, מפני שאני כל כך אוהבת את מה שאני עושה".

     

    אבל יש רק 24 שעות ביממה.

     

    "נכון, בחודשיים האחרונים העומס כל כך גדול, עד שהבנתי שאין ברירה, אני חייבת לשחרר".

     

    מה שיחררת?

     

    "אני כבר לא זוכרת מתי בישלתי. פעם בשבועיים, כשלאלון ולי יש ערב חופשי, אנחנו יוצאים למסעדה או מזמינים טייק אוויי. אוף, אני מקווה שזה לא יישמע יותר מדי פלצני. את האפייה לא זנחתי לגמרי, אבל כבר אין עוגה יומית. בקרוב אתחיל לצלם תוכנית אפייה ואולי היא קצת תפצה אותי על המרחק מהמטבח. גם את שיעורי הנהיגה נאלצתי להפסיק. יש לי רישיון, אבל פחדתי לנהוג בתל־אביב, אני מפרנסת מוניות ידועה, ולפני כחצי שנה החלטתי לקחת שיעורים כדי להחזיר לעצמי את הביטחון בכביש. זה לא יקרה בקרוב. גם למכון הכושר אני כבר לא מגיעה, פעם התאמנתי שלוש פעמים בשבוע, ואפילו את ריצת הבוקר בירקון הוצאתי מהלו"ז, מפני ששעת השינה הזו חסרה לי נורא".

     

    שווה להקריב כל כך הרבה למען העומס?

     

    "אני לא רואה את זה כהקרבה. הירקון יחכה לי. הוא לא יברח".

     

    גם בעלה, אלון ויסמן (31, סטאז'ר באסף הרופא), עסוק עד צוואר. "כשאין לי הופעה אני קופצת אליו לתורנות כדי לחבק אותו, אבל לא תמיד זה מתאפשר. כדי להיפגש אנחנו פותחים יומנים וקובעים דייט. וכשאנחנו מרגישים שחסר לנו זמן זוגי אנחנו נשארים בבית במקום לצאת. נכון, זה קצת מורכב, אבל אני לא מפסיקה להזכיר לעצמי איזה מזל היה לי שלפני שבע שנים אלון ראה אותי צועדת באבן גבירול, ואיזה מזל שהוא הצביע עליי, ואיזה מזל שאחיותיו ישבו איתו בבית הקפה וזיהו אותי וסיפרו לו מי אני. בחיי שלא בא לי לצאת קלישאתית, אבל אלון הוא המתנה של החיים שלי. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. אמנם בהתחלה חששתי שאני צעירה מדי ולא מספיק בשלה בשבילו, אבל הכל זרם בינינו מהר ונכון. הרבה פעמים אני שואלת את עצמי מה היה קורה אילולא עברתי באבן גבירול כשהוא ישב שם עם אחיותיו, ואני מאמינה שהיינו מצטלבים באיזשהו מקום. אולי הוא היה בא לראות אותי בתיאטרון. בטח הייתי מתעלפת רק מלראות אותו".

     

    מה היה קורה אילו בעלך היה מגריל את שנת הסטאז' בבית חולים בנהריה?

     

    "אני לא יודעת איך היינו מסתדרים, אבל אין לי ספק שהיינו עושים את זה כמו גדולים. אלון רואה את עתידו ככירורג, הוא עדיין לא החליט באיזה תחום, ואני יודעת שבאיזשהו שלב הוא ירצה לצאת להתמחות באיזשהו מקום בעולם, אבל בלקסיקון שלנו אין מושגים כמו הקרבה ופשרה. שנינו מאוד תשוקתיים, חשוב לנו לעשות משהו משמעותי ולהיות מסופקים. אני סומכת עלינו וסומכת עליו".

     

    ועל עצמך את לא סומכת?

     

    "אני עדיין בתהליך של למידה. הספקות שיש בי נובעים מהרצון להשתפר. בכל סיטואציה אני בודקת אם התנהלתי בדרך הנכונה".

     

    איך בעלך מגיב לעובדה שאת מרוויחה הרבה יותר ממנו?

     

    "תאמיני לי אם אגיד לך שזה אפילו לא עובר לנו במחשבה?"

     

    צבא פרטי

     

    לא רק עם בעלה היא חייבת לקבוע דייט. "החברות שלי מחזקות אותי מאוד. כמעט כל החברות שלי מעומר כבר עברו לתל־אביב. זו לומדת רפואה, זו לומדת משפטים וכלכלה, הן כאלה חכמות ואני אפילו לא עשיתי פסיכומטרי. למעגל הקרוב של החברות והחברים אני קוראת 'צבא', מפני שכל מי שגויס יודע מה תפקידו במערכת. לפעמים התפקיד הוא לחכות עד שתהיה לי דקה פנויה".

     

    לעומר את כבר לא נוסעת?

     

    בבת אחת מתעננים פניה של דלומי. "זה לא סוד", היא מסננת, "החברים שלי יודעים שהוריי התגרשו ומכרו את הבית, אבל עוד לא דיברתי על כך. זה שלהם, לא שלי, והעובדה שהחיים שלי חשופים בגלל המקצוע שלי לא מעניקה לי את הזכות לחשוף אותם".

     

    את המידע היא מוסרת בהיסוס. "אמא יפה, ילידת גבעת אולגה, היא אשת חינוך, ביג שוטית רצינית, הייתה מורה, מנהלת, מפקחת, והייתה אחראית על תחום החינוך החברתי של מחוז הדרום. עכשיו היא בפנסיה. אבא שלי, אבי, יליד נוף ים, הוא גמלאי של בזק, גם הוא היה אחראי על מחוז. הם הכירו לפני יותר מ־40 שנה בבאר־שבע, שבה הקימו בית. אחי הבכור, נדב (41) הוא עורך דין ומוזיקאי שכבר הוציא שני אלבומים, ואחותי שירה היא מטפלת באמנות. אני הקטנה, ורק כשנולדתי עברנו לעומר. בחתונה של אלון ושלי הכל היה בסדר, אבל אחרי כמה חודשים, בדצמבר, הם החליטו להיפרד".

     

    איך הם סיפרו לכם?

     

    "זה שלהם, אסור לי להפר את הפרטיות שלהם. הם אמרו את זה בצורה הכי פשוטה וישירה וכך קיבלנו את זה. הבנו שיש ביניהם קשר שהיה נכון לשנים מסוימות ועכשיו לא. מה שחשוב, בעיניי, זה שהקשר הסתיים בחברות מדהימה. הם שמרו ושומרים על כבוד הדדי. הם ההוכחה לכך שאפשר לגמור את זה יפה ולהישאר ביחסים טובים. אני גאה בהם על ההחלטה, לדעתי הם אמיצים. אף אחד לא היה רוצה שהוריו יישארו ביחד מתוך הרגל או יחיו בדרך שלא טובה להם. הרי ילדים רוצים לראות את הוריהם מאושרים לא פחות ממה שההורים רוצים לראות את ילדיהם מאושרים. הם אלה שגידלו וחינכו אותי לבחור באושר בכל יום מחדש".

     

    חורבן הבית קל יותר בגילך מאשר בגיל צעיר?

     

    "אני לא יודעת מה חווה ילד שהוריו מתגרשים, אבל אני לא חושבת שזה קשור אלינו. ברור שיש בי געגוע לעבר, לפני שהכל השתנה, אבל הבית שלי הוא לא בין ארבעת הקירות, אלא ביני לבינם, והיציבות מתקיימת מפני שכולנו מקיימים אותה. לא הייתי רוצה שהם יחזיקו חזק־חזק רק כדי לקיים את היציבות שלנו, כי זה לא טוב עבורם. אבא נשאר בעומר, אמא עברה לראשון־לציון, שם גרות אמה ואחותה. כל אחד מהם מגיע לתל־אביב, לבקר אותי או להופעות שלי, ואני בטוחה שיהיו גם אירועים משפחתיים משותפים".

     

    כשתלדי?

     

    "אני מתחילה לחשוב על ילדים, אבל עוד לא".

     

    הפרידה שלהם לא מקרינה על האושר הטרי שלך?

     

    "לא. אני מאושרת מפני שאני עם אלון ואנחנו בונים את הבית שלנו. לא הרגשתי שמשהו נסדק לי במוסד הנישואים. האמת מנצחת. אם האהבה קיימת - נהדר, ואם היא כבר לא קיימת אז זו אמת אחרת. כתבתי על כך שיר לאלבום הבא שלי".

     

    תני ציטוט.

     

    "סליחה", היא מאדימה, "עוד לא הקראתי להם. אם הוריי ירגישו שהמילים מכאיבות להם - השיר לא יוקלט". *

     

    smadarshirs@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 20.11.17 , 08:34
    yed660100