שרה, צאי מהארון!
אין הבדל מהותי ביני, ניקול ראידמן, ריטה ושרה נתניהו. כולנו דרמה־קווין. נשיאות כבוד בחוג הסילון בחברה לתעופה העצמית. במקרה שלי באמת אין שום אחיזה במציאות, מה שלא הפריע לי לתחזק שנים תדמית של דיווה אניגמטית גדולה מהחיים (פעם מוסף "הארץ" נתן את הפנים שלי בשער מלא, תחת הכותרת: "גיל דיווה"). יכולתי להתרסק, לתבוע, להתכחש, אבל הייתי משועשע, שכן אני חי עם רוב מגרעותיי בשלום. וכן, אני דיווה!
גדלתי להיות איש עם רצונות רועשים מדי ביחס לתפוקתו הממוצעת. כשאני באוקטבות הגבוהות שלי וממוקד מטרה, אף אחד מהאנשים שעושים למעני לא יוצא להפסקת פיפי, סיגריה או צהריים. אם זה לא סובל דיחוי, שיעשו מה שהם חייבים תוך כדי עבודה מבלי שזו תיפגע. זה אולי קצת מזוכיסטי לעבוד אצלנו (אצל שרה ואצלי), אבל זו לגמרי בחירה שלך.
כשלנותני שירות ששכרתי יש תחושה מוטעית שיש עוד משהו בעולם הזה זולתי כרגע, אני מתמלא מדון ואף עו"ד נעמי לנדאו לא תוכל עליי. ברור שהייתי מת להיות בן־אדם גדול (מענטש, כמו שאומרים ביידיש), ורק אחרי זה גחמן פרעוני, אבל זה כבר לא יקרה בגלגול הזה. לכן אני מנסה להיות ממש מתוק בתור רודן חולה סדר, שליטה וטקסים שאיש לא מבין.
המודעות שלי להרגליי המגונים והיחס ההומוריסטי שלי אליהם הופכים לפעמים את המציאות למובנת יותר. חשוב לי הגופן והפונט של הטקסטים שמגישים לי, אני לא יכול לסבול כשמדברים איתי בחצאי משפטים ואני ממש לא מעריך עובדים שיש להם חיים אישיים חוץ מעבודה. זה אני. כשעדיין לא קל להבין את זה, אני מתנצל במשפטים כמו "מה אני אעשה שאני פרפקציוניסט ואובססיבי?"
בבקשה, אל תחששו ממני כי בחיים לא רדיתי ולא ארדה באזרחים חפים מפשע. אני גם לא זורק נעליים על עובדים, וגם לא מונע מהם חופשות כשאני בפגרה. אבל אל תמהרו לעבוד למעני. אני אמנם משלם ממיטב כספי הפרטי, אבל אני גם מהלקוחות האיומים האלה שדורשים יותר ממה שניתן ואף פעם לא מרוצים.
לכן בעידן שבו כל מיני דוכסים ודוכסיות קוראים על עצמם דברים איומים בעיתונים ורצים להסתכל במראה ולהתנסח משפטית במבוכה, יש לי הצעה לסדר. למה שלא נקדים אנחנו, המשוגעים, מכה לתרופה ונודה בעצמנו בסטיות הקטנות וההרגלים המגונים שלנו, אלה שהופכים את כולנו בסוף היום ל"אנשים רגילים". פחות או יותר.
בעיניי אין שום צרה בלהיות שרה נתניהו. להפך, אני מעריץ וסולד ממנה כמו מעצמי ויכול להעריך לפחות תכונה אחת אנושית שלה: היא יודעת מה היא רוצה, והיא משיגה את זה בדרכה, הלפעמים ילדותית ולפעמים רודנית. היא פשוט צריכה להפסיק לעשות את זה על חשבוננו. לממן כל גחמה בכספה הפרטי ובלי לדווח לאיש. כך היא גם תהנה יותר. מניסיון.
בקיצור שרה, תחזירי לעצמך את הכבוד האבוד בכך שתודי פעם אחת בחיים ובקול ממש רם ובטוח, שאת בטוחה שמגיע לך יחס מועדף ושיתייחסו אלייך ביראה, הומור ועירבון מוגבל, ואז נראה איזו משרתת תפתח את הפה. עבדת מאוד קשה כדי להגיע למעמדך ולהיות אשת ראש הממשלה, אכלת חרא בכל הטעמים. עכשיו היפטרי מחבלי כותנת המשוגעים. אני מוכן להישבע לך, ונראה לי שאפילו את כבר יודעת, שהאמת משחררת. ולפעמים היא גם משחררת מאחריות.
