גיבוש צנחנים
מילטי לוינסון (54), קצין לשעבר בצנחנים ואב לחייל המשרת בחטיבה, החליט לאחרונה לאמץ שלושה חיילים מהפלוגה החרדית — במסגרת יוזמה חדשה • "פעם צנחן, תמיד צנחן", הוא אומר, "הם חלק מהמשפחה שלנו"
יוזמה חדשה של יוצאי חטיבת הצנחנים, שבמסגרתה מאמצים צנחנים־לשעבר לוחמים מפלוגת החרדים (חץ), תביא לכך שהחיילים הצעירים יזכו לליווי ולתמיכה גם אחרי שיסירו את הכומתות האדומות, במהלך האזרחות. אף שמדובר בפרויקט טרי, יש מי שכבר אימץ לחיקו שלושה חיילים חרדים: מילטי לוינסון (54) מהיישוב חשמונאים בדרום השומרון.
מתוך שלושת החיילים החרדים שאימץ לוינסון, שניים גרים אצלו בבית, כיוון שאינם יכולים לשוב לבתיהם, וחייל נוסף מגיע רק בסופי שבוע. "שאלתי בגיבוש למי אין בית", הוא מספר, "אחד החיילים שיתף אותי בסיפור חייו. וכך יצא שהזמנתי אותו לבירה במחנה יהודה, ויום אחרי זה הוא כבר גר אצלי. החייל השני חשב לשכור דירה כמו כל חייל בודד, אבל הבין שזה יצריך ממנו לעשות כביסה ולהכין אוכל, ללא תמיכה משפחתית, והוא גם הצטרף". לוינסון מספר ש"הם כמו בנים שלנו לכל דבר. אני ואשתי מגיעים למסעות כומתה ולימי הורים. פעם צנחן תמיד צנחן, הם נכנסו למשפחה שלנו לכל החיים".
הפרויקט, שנמצא בימים אלו בהקמה, הוא שיתוף פעולה של העמותה להנחלת מורשת צנחנים יחד עם מפקד בסיס האימונים החטיבתי של הצנחנים, סגן־אלוף אליאב אלבז. תת־אלוף במיל' רמי צור חכם, מנכ"ל העמותה ויוזם הפרויקט, מסביר כי העמותה אחראית על איתור המאמצים, כאשר הקריטריונים הבסיסיים הם יוצאי חטיבת צנחנים ובעלי זיקה לדת. "המטרה היא למצוא לכל חייל שהתגייס לפלוגת החרדים 'מנטור' שילווה אותו בשירות, וכמובן אחרי השחרור", מסביר צור חכם, ומוסיף: "זו אוכלוסייה מיוחדת שנותנת הכל, ולהם יותר קשה מלכל חייל אחר".
צור חכם שב ומדגיש כי החלק החשוב ביותר של הפרויקט הוא לא בעת השירות, אלא ביום שאחרי. "צריך לתת לחיילים האלה, שנודו מהמקום שלהם, מהמשפחה שלהם ומהשכונה שלהם, את התחושה שיש להם אותנו, שיש מי שאכפת לו", אומר צור חכם, שבעצמו אימץ חייל בודד שנפצע בצוק איתן. "הכרנו אותו בבית־החולים, ועד היום הוא הבן שלי", הוא מספר. גם לוינסון מסביר כי להבדיל מפרויקטים של אימוץ חיילים, היוזמה הנוכחית שמה דגש על התקופה שמגיעה לאחר השחרור. "יש הרבה חיילים שלא חשבו על ההמשך, למשל על לימודים ועבודה", הוא אומר ומוסיף: "לכן חשוב פה הפן האישי. הסיוע הוא ברמה אינטימית ולא כמו עמותות למשל שנותנות מענה. זה לטווח ארוך. הרעיון הוא ממש להיות חלק מהחיים שלהם, לתת להם גב כשהם נופלים ולהיות אחראים על זה שהם יקומו. בעיקר אחרי שהם עוזבים את החממה של הפלוגה ויוצאים לעולם הגדול".
