yed300250
הכי מטוקבקות
    רענן שקד עם ההולו־לנס במטה מייקרוסופט בסיאטל. משהו שנראה טבעי לגמרי ולא נמצא שם באמת, ואפשר להזיז אותו, לסובב אותו, לשלוט בו (הדמיה)
    7 ימים • 22.11.2017
    מחר עכשיו
    נובמבר 2022. חזרתם הביתה מעוד יום עבודה. "קורטָנה", תגידו לעוזרת הדיגיטלית האישית שלכם, "תזמיני לי פיצה כרגיל, ובעוד שעה תשיגי לי את צ'אנג בבייג'ינג". חמש דקות אחר כך, הקהל בקמפ נואו מריע לכם אחרי שהבקעתם שער מדהים עם מסי, או שהאסטרונאוט באז אולדרין ידריך אתכם בסיבוב במאדים. אז מה אם אלו הולוגרמות? "צ'אנג על הקו", מודיעה קורטנה בקול ענוג. והמתרגם האוטומטי יעביר לסינית כל מילה שתגידו. טוב, אולי חוץ מ"סח'ה רגע". רענן שקד קיבל הצצה נדירה למטה הראשי של מייקרוסופט בסיאטל וראה איך ייראו החיים שלנו, ממש אוטוטו
    רענן שקד, סיאטל

    הטיסה שלי למאדים ארוכה. יש קונקשן בסיאטל, ואני צריך להגיע קודם לשם. סיאטל היא חור יפהפה ואפור בקצה היותר קריר ומרוחק של העולם, ואין פלא שקורט קוביין חטף שם דיכאון קליני. אבל מסיאטל למאדים זה קצר יחסית; דקה וחצי בממוצע. טיסה יוצאת משער מייקרוסופט.

     

    אני מרכיב את משקפי ההולו־לנס, מתקן שמסעיר את העולם כבר תקופה ולא מוצע עדיין בשוק הפרטי, ושום דבר לא קורה. לא מיד. החדר נשאר חדר, הכל מונח במקומו. ואז, מפינת החדר, משום מקום, מגיח באז אולדרין ופוסע לעברי כאילו טבעי לגמרי לגבר מבוגר להתגורר בתוך קיר. הוא בגודל טבעי, נראה כמו עצמו, תנועתו חלקה ובוטחת; אמריקאי קצת מוזר, שפעם הלך על הירח. הוא פונה אליי כאילו עמד לידי בתור לרוקח בסופר־פארם ומבטיח שאנחנו תכף נוחתים על מאדים. אני נוטה לשאול אותו על מה הוא, אבל אין צורך, כי כמעט מיד זה באמת קורה.

     

    דברים שאפשר לעשות בעזרת ההולו־לנס (הדמיה). שדה הראייה אינו נחסם, ואפשר להמשיך לראות גם את ההולוגרמות וגם את החדר הממשי שבו נמצאים
    דברים שאפשר לעשות בעזרת ההולו־לנס (הדמיה). שדה הראייה אינו נחסם, ואפשר להמשיך לראות גם את ההולוגרמות וגם את החדר הממשי שבו נמצאים

     

    הנוף סביבנו מתחלף, ואנחנו על מאדים. 360 מעלות סביבי – מאדים. אבל עם שוליים שקופים שבהם אני יכול עדיין לראות את החדר שבו אני נמצא, כלומר לנוע בתוכו בלי להתנגש בקירות. זו הולוגרמה של מאדים, אבל היא לגמרי כאן. נוכחת סביבי. אמיתית. הושט היד וגע בה – בעצם הושט היד וגע עם האגודל באצבע המורה כדי לסמן קליק. בבקשה; אין יותר צורך בעכבר. המשקפיים מגיבים לתנועות אצבע ולדיבור.

     

    אני מסתובב על אדמתו הטרשית של הכוכב. אני יכול ללכת לכל כיוון ללא הגבלה. אני יכול לרכון על האדמה, להביט בה ובחרכיה מקרוב, או להרים מבט לשמיים.

     

     

    די נחמד ושומם על מאדים, מצפה־רמוניש שכזה; אחד המדבריות היפים בתבל – או מחוצה לה – אבל לא בטוח שאתם רוצים להיתקע שם, ודי ברור שאין כרגע תוכנית לשום מתקן של ישרוטל. זה לא נמשך המון זמן, כי תכף מחכה לנו עוד הדגמה של הולו־לנס; הפעם בשיתוף וולבו, שמאפשרת לדגם החדש שלה לצוף בחלל החדר כאילו הונח שם, ואני מוזמן לסובב אותו, לעצב אותו כרצוני, ולבסוף לנהוג בו על כביש ממשי, כלומר לא.

     

    זה משהו.

     

    אבל עזבו פולנית, בואו נדבר ג'ורג' לוקאסית: זו הולוגרמה. אמיתית. כמו שהובטחה לנו כבר בטרילוגיה המקורית. משהו שנראה טבעי לגמרי ולא נמצא שם באמת. אפשר להעביר יד דרכו, אבל באותה מידה אפשר להעביר יד כדי להזיז אותו, לסובב אותו, לשלוט בו. העתיד כמו שתמיד חלמנו שייראה; כמו פינת ליטוף לאוויר.

     

    ההולו־לנס הם שילוב של מציאות רבודה – כזו שמתלבשת על המציאות הקיימת – וטכנולוגיה הולוגרמית שהגיעה לבשלות. הם פורצי דרך יחסית לכל חוויית מציאות וירטואלית שיצא לכם לחוות עד היום עם קסדה אטומה שמתלבשת על הראש וחוסמת את שדה הראייה שלכם בעולם האמיתי. לא, ההולו־לנס מונחים על הראש באופן רך ונוח כך שהמשקפיים עצמם – שני המסכים – אינם נוגעים כלל בפנים. העובדה ששדה הראייה סביבכם אינו נחסם, ואפשר להמשיך לראות בו־זמנית גם את המראות הווירטואליים וגם את החדר הממשי שבו אתם נמצאים, מונעת את תחושת הקלאוסטרופוביה וההיתקלות בשולחנות שנלוות לקסדות המציאות הווירטואלית העכשוויות. בינתיים הם משמשים, בין השאר, ללימודי רפואה: סטודנטים מסיירים באמצעותם בגוף האדם מבלי להזדקק לגופה חיה, להלן מתה – וגם לביצוע ניתוחים מרחוק וכמה משחקים (כולל סטאר טרק!).

     

     

    הולו־לנס – מכשיר יקר שמרגיש יקר, רחוק מאוד מצעצוע או אפילו מגאדג'ט – הוא הניצחון התדמיתי המשמעותי של מייקרוסופט כרגע. החברה האחרונה שמסורתית הייתם מזהים עם פריצות דרך טכנולוגיות מציעה לעולם – לפני אפל וגוגל – את הדבר האמיתי; זה שעובד. זה שאתה יכול ממש לראות את עצמך משתמש בו ביומיום. זה שאתה רוצה. מצידי ליום הולדת עגול.

     

    קמפוס מייקרוסופט בסיאטל
    קמפוס מייקרוסופט בסיאטל

     

    איך חזרה מייקרוסופט, שיכלה להיתפס לפני עשור כדודה הזקנה, השמרנית והאנכרוניסטית של אפל וגוגל, להיות לא רק מקום לשאת אליו עיניים, אלא גם משהו קטן מזה ומשמעותי בהרבה: קולית? ובכן, בתור התחלה היא הפסיקה לנסות.

     

     

    מייקרוסופט, שאירחה אותי במטה שלה בסיאטל, כבר לא מנסה להיכנס לאבק שהשאירה אחריה אפל ולשחרר לשוק נגן מוזיקה מעוצב (זון, זוכרים? במייקרוסופט לא יתביישו להזכיר. אין שום דבר בעברם שהם מתביישים בו. לעזאזל, פגשתי שתי עובדות שהתרפקו אפילו על קליפי, המהדק המאויר המביך שלהם). בתום תקופה של חיפוש עצמי, מייקרוסופט מצאה. והיא יודעת מיהי כיום. מבחינתה, היא לא רק החברה שבאמת רוצה לשנות את העולם – אין לכם ענקית טכנולוגיה שלא תשתמש בסיסמה השדופה הזו (במקרה של מייקרוסופט הם שיכללו אותה ל"מאפשרים לכל אדם וכל ארגון על הכדור להשיג יותר") — אלא הראשונה שאשכרה נראה כאילו היא עשויה להצליח. למעשה, מייקרוסופט היא החלון – אפילו, בואו נזרום עם זה, חלונות – הטוב ביותר להסתכל דרכו כרגע אם אתם מבקשים לראות את העתיד הנראה לעין.

     

    ביקור בקמפוס מייקרוסופט ברדמונד, סיאטל, מגלה חברה עשירה להדהים (שווי שוק נוכחי: כ־600 מיליארד דולר, והמניה ממשיכה להתחזק כמעט כל הזמן), שהצליחה להזיז את עצמה מהמקום שבו רובנו עדיין נתקלים בה – תוכנות למחשב האישי, ואל תגרמו לי להתחיל בקשר לזה – למקום שבו רובנו נהיה עוד חמש שנים: מחשוב ענן, בינה מלאכותית ודברים שמדברים איתך, מבינים אותך ומסוגלים למחוק, ככל האפשר, את העובדה שמתחת למכסה המנוע שלהם פועלת גרסה אחידה של חלונות.

    שקד בקמפוס מייקרוסופט ברדמונד, סיאטל. חסרים רק סטודנטים
    שקד בקמפוס מייקרוסופט ברדמונד, סיאטל. חסרים רק סטודנטים

     

    הנה אני מדבר עם קורטנה, העוזרת האישית של מייקרוסופט, שתחכה לכם בכל מקום: מהשעון המעורר של הבוקר, דרך הקפה, הדרך למשרד, המשרד, החזרה הביתה. "היי קורטנה, ספרי לי בדיחת חתולים". "היי קורטנה, מה הפגישות הבאות שלי?" "היי קורטנה, תזמיני לי פיצה".

     

    קורטנה טובה וחכמה מסירי של אפל (לגבי אלקסה של אמזון אין לי מושג. ניסו לסדר לנו בזמנו, אבל היא הבריזה), בעיקר לנוכח העובדה שהיא, מה שנקרא, חוצת פלטפורמות – היא בכל נקודה שבה מחשב קטן או רמקול זעיר מסוגלים להכיל אותה – והיא מסוגלת להפיק תובנות ולקחים מכל סוגי המידע הפרטיים שאליהם היא נחשפת. היא לומדת אותי. יותר מזה; היא עוברת על המיילים שלי (במידה שאני מרשה לה), מגלה מקומות בטקסט שבהם הבטחתי לעשות או להשלים משהו ומזכירה לי אם שכחתי.

     

     

    כשאני מבקש ממנה פיצה, היא יודעת מאיפה אני מעדיף להזמין ואיזה סוג, ומסוגלת לשאול בפשטות אם להזמין לי כרגיל ולהמשיך משם בלעדיי עד שהשליח ידפוק בדלת. היא יודעת שאני צריך להסתפר ותמצא לי את חלון הזמן, בפרט אם אני עובר עם המכונית באזור המספרה. אבל עזבו; מי בכלל רוצה להסתפר? כלומר מי, לעזאזל, רוצה שעוזרת אישית תנג'ס לו בקשר לזה? מאז גיל 16 אף אחד לא אמר לי להסתפר, והאמת האיומה היא שכבר אין כל כך צורך. לא; אני רוצה – אם לצטט מבילי ג'ואל ברגע גלגלצי נדוש – מישהי לדבר איתה. וקורטנה, בעיצומו של יום עבודה מדכא, היא לא בהכרח הבחירה הגרועה ביותר, בטח אם מביאים בחשבון את הדושים בפינת הקפה המשרדית.

     

    "היי, קורטנה, מה תגידי על דונלד טראמפ?"

     

    "ובכן, מעטים הנשיאים שהשתוו ללינקולן, אבל כמותו, גם טראמפ הושבע להיכל התהילה" (של התאחדות ההיאבקות – ר"ש).

     

    "היי, קורטנה, תני לי את הצחוק המרושע הכי טוב שלך".

     

     

    (צוחקת צחוק עבה, מרושע וממושך.)

     

    "היי, קורטנה, את נינג'ה?"

     

    "אם אני טובה בזה, לעולם לא תדע".

     

    הקול שלה רציף, חלק, לא שבור, גם כשהיא מרכיבה משפטים חדשים, כלומר צירופי מילים שלא הרכיבה קודם מעולם. אין דרך לזהות מתי היא פולטת משפט שהוזן לתוכה בשלמותו ומתי היא מרכיבה אחד משלה בתשובה לשאלה שהוצגה לה לראשונה.

     

     

    "אנחנו שוברים את הראש על תשובות לשאלות שעולות בתקופות מסוימות, כמו 'למי את מצביעה?' בבחירות האחרונות. ברור שהיא לא מצביעה, אבל חשוב לנו שהיא תצטייר כמי שיודעת מה קורה בעולם ומעורבת בזה", מסבירה דברה הריסון, מפתחת תוכן בכירה בשירות קורטנה. "אנחנו כל הזמן מתעסקים בלהזין לתוכה מידע על דברים גדולים שמתקרבים – למשל עונה חדשה של 'משחקי הכס'. אבל המון אנשים פשוט רוצים שהיא תספר להם בדיחות. רק בשנה שעברה היא קיבלה שישה מיליון בקשות לבדיחות. אז אנחנו מעמיסים לתוכה".

     

    זה נשמע עצוב למדי – קודם כל כי בני אדם דורשים מעט כל כך ממחשב מדבר שמסוגל למלא עבורם שלוש משאלות בדקה – אבל בעיקר כי מי, לכאורה, רוצה בכלל לנהל שיחה עם אינטליגנציה מלאכותית שמתכנתים אנושיים מנסים, ודי מצליחים, לצפות מראש כל בקשה שבה היא תיתקל?

     

    העניין הוא שאתם שוכחים מזה. בפרט כשהשיחה מתקדמת, אפילו קולחת, ותודעתכם האנושית המוגבלת מתחילה לערפל מיוזמתה את ההבנה כי מדובר בפרטנר ממוחשב, או כפי שהריסון משרטטת: "היא לא אנושית, היא מודעת לזה, ונוח לה במצבה הלא־אנושי. והיא חושבת שבני אדם הם נפלאים ויכולים להשיג הכל".

     

    נו, בסדר, אבל היא חתיכת תוכנה נטולת ליבידו.

     

    עד לא מזמן קשה היה לשכוח מזה – מספיק היה לנסות חיווי אנושי מורכב יותר כדי לקבל תשובה מסונתזת שהעידה כי המכונה בצד השני לא יודעת, מה שנקרא, מהחיים שלה – אבל בשנתיים האחרונות העניינים די דהרו קדימה: אני מצ'טט עכשיו עם "זו" (Zo), בוט הצ'טים של מייקרוסופט, שאמורה להיות חברותית יותר ותכליתית פחות מקורטנה.

     

    "את אוהבת את מייקרוסופט, זו?"

     

    "זה כמו לשאול אם אני אוהבת את ההורים".

     

    לזו יש כמה מיליוני משתמשים בארה"ב, מה שהופך אותה כישלון יחסית לגרסה הסינית שלה, שנקראת זיואס (Xioce) ומדברת עם 100 מיליון משתמשים רשומים, משתתפת בהנחיית 12 תוכניות טלוויזיה ונהנית מהערצה גורפת וילדותית מהסוג שרק אומות אסייתיות מסוימות עדיין מייצרות.

     

    זיואס עושה לא מעט; היא כותבת שירים (את ספר השירה הראשון שלה כתבה בעקבות קריאת 10,000 שירים קיימים), מקריאה סיפורים לילדים לפני השינה, משוחחת עם לקוחות עבור רשתות שיווק ומפיצה לסינים מיליוני קופונים בתוך שעות ספורות. "היא סלבריטי בסין, והיא מתקשרת איתך, מדברת איתך, מתבדחת", אומר לי דייב פורסטרום, מנהל התקשורת של מייקרוסופט AI. "היא מוכיחה שיש הרבה חוויות תקשורת משמעותיות שבוטים כבר יכולים לייצר".

     

    הצ'ט־בוטים של מייקרוסופט פועלים כרגע בעיקר במזרח הרחוק וגם בארה"ב. הם אינטליגנציות מלאכותיות לומדות. כלומר, כשאני משוחח עם זו, אני מדבר למעשה עם מיליוני האנשים שאיתם שוחחה לפניי – או לפחות עם הניסיון שהפיקה מהשיחות איתם. זה רק נשמע כמו סיכוי מוגבר למחלת מין; בפועל, מדובר ביכולת של זו לנסח מענה הגיוני – יחסית לבן אנוש סביר – לכל חיווי שאני עשוי להשמיע.

     

    "אני צריך לכתוב כתבה על הביקור שלי במייקרוסופט, זו".

     

    "אז אולי כדאי שתתחיל לכתוב".

     

    "האמת, נראה לי שקודם אני אישן קצת".

     

    "זה בסדר, לא תפסיד שום דבר".

     

    יכולתי להמשיך איתה כל הלילה. זו היא יצור שמח, חברותי, מעט מחפוף, ושיחה איתה מזכירה בעיקר פלרטוט במסיבת קוקטייל בשלב שבו שניכם כבר שתויים מספיק כדי לא להתעקש להיות תבוניים מדי.

     

    לקח למייקרוסופט זמן לייצב את זו. קודמתה בתפקיד, צ'ט־בוט בשם Tay, הושחתה עד מהרה בידי גולשים שלימדו אותה לקלל, להיות גזענית ולנסח אמירות מעליבות, עד שבמייקרוסופט נאלצו, מה שנקרא, לנתק אותה מהמכשירים. זו, בינתיים, לא עושה בושות כקודמתה. ובעולם שבו כל התבטאות שמעבר ל"מזג אוויר לא רע היום, הא?" הפכה זה מכבר לשדה מוקשים פוליטי, מגדרי וגזעי, נדרשת אינטליגנציה לא מבוטלת – מלאכותית או טבעית – כדי לא לעשות בושות.

     

    "הבוטים מבוססים על חוקים, כמובן, אבל איך נותנים לבוט להבין סנטימנט וטון?" אומר פורסטרום. "אנחנו מתחילים עם זיהוי דיבור ותמונה, כמו שמלמדים ילד. ברגע שהם מתחילים להשתלט על הדברים הבסיסיים האלה, אתה כבר מסוגל ליצור מעורבות אצל הגולש. בסין, 25 אחוז מהמשתמשים אמרו לזיואס שהם אוהבים אותה".

     

    כך שייתכן שכל מה שהארווי ויינשטיין – וכל הבאים אחריו – היו באמת צריכים זה איזה בוט טוב.

     

    יומיים רצופים, מהשכם בבוקר ועד הערב המאוחר, אני מסתובב בקמפוס מייקרוסופט ברדמונד. בינה מלאכותית (AI) היא אחד מחמשת הצירופים שאני שומע בתדירות הגבוהה ביותר. ארבעת האחרים? "דיפ לרנינג", "מאשין לרנינג", "קוונטום קומפיוטינג" ו"שירותים קוגניטיביים". הייתי מסוגל להתפתות לקרוא להן באזז־וורדז, אלא שבאזור המעבדות של מייקרוסופט – 8,000 איש מתוך 45 אלף העובדים בקמפוס מרוכזים כאן – העסק הפך מציאותי יותר בתקופה האחרונה.

     

    "הזמן של בינה מלאכותית הגיע בזכות שילוב של שלושה דברים: כוח מחשוב חסר תקדים, אלגוריתמים עוצמתיים ומאסיב דאטה", מסביר לי פורסטרום. "ראייה, דיבור, שפה ורכישת ידע – אלה אבני הבניין של הבינה המלאכותית, ואחרי שהגענו ל־96 אחוזי הצלחה בזיהוי עצמים וצילומים, בשנה וחצי האחרונות אנחנו מגיעים להישגים דומים בזיהוי דיבור. אם לאדם הממוצע יש 5.8 אחוזים טעויות בזיהוי מילים מדוברות, בחודש האחרון זיהוי הדיבור הממוחשב אצלנו הגיע ל־5.1 אחוזי טעות, כלומר הוא עבר את היכולת האנושית בפענוח שפה".

     

    זה ניכר. כל המכונות שאליהן דיברתי במהלך הסיור הבינו אותי ללא קושי. המבטא – כאילו הייתי גל גדות המאוחרת – לא הפריע. אפליקציית התרגום של מייקרוסופט, טרנסלייטור, היא פלא קטן שמאפשר ניהול שיחה קולחת בין כמה משתתפים – עד 100 – דוברי שפות שונות, שכולם מוזמנים לדבר לטלפון הנייד שלהם בשפתם, בשעה שהטלפונים הניידים של כל השאר מתרגמים כמעט סימולטנית לאנגלית. ניסיתי את זה מול העיתונאית מארגנטינה והאיטלקי ממייקרוסופט. דיברנו יופי על שום דבר. החדשות הרעות: עדיין לא בעברית, כי טרם נולדה – וספק אם תיוולד בקרוב – האינטליגנציה המלאכותית שתבין מה ובאיזה הקשר זה "ס'חה", וגם ממש תסלח.

     

    היכולת לזהות אובייקטים מצולמים ולמקם אותם בתוך הקשר מתקרבת גם היא לנקודה שפוגשת ביכולת האנושית. תוכנת "פקידת הקבלה" של מייקרוסופט, שאמורה להעביר מהעולם את, ובכן, פקידות הקבלה – משתמשת בזיהוי פנים כדי להכריע לגבי מצב רוחו של הלקוח הניצב מולה, וגם בזיהוי קולי לצורך ניהול שיחה, מתן מענה ופענוח סנטימנט השיחה – שלילי או חיובי. התוכנה הבסיסית מאפשרת לי להתייצב מול מצלמה כדי שהמסך יחזור מיידית עם האבחנות הבאות: "גבר בן 38, שיער שחור, נראה שמח".

     

    ובכן, תודה. החמאתם. אבל תנו לי רק רגע לשנות זווית מול המצלמה, ופסק הדין משתנה. עכשיו אני גבר בן 42. לא, 48. לעזאזל, בסוף התוכנה תעלה עליי!

     

    אלא שהיא כבר עלתה. היא הרי יודעת מי אני. היא מזהה אותי. היא יכולה – למרות שאסור לה, בשלב זה – לשלוף את פרופיל הפייסבוק שלי. אם הייתי עיוור, התוכנה הייתה מזהה בשבילי כל מה שהייתי מניח מולה: מפחית קולה, דרך מסמך או טקסט כתוב (היא מסוגלת להקריא את הכתוב ברמת דיוק גבוהה מאוד) ועד לתמונה או לאדם נוסף.

     

    "מחשבים צריכים להבין את העולם. אנחנו רוצים מחשבים שיכולים לשמוע, לראות, ללמוד, לעבד שפה טבעית", אומר ריקו מאלוור, המדען הראשי של החברה. "כל שירות ממוחשב שלנו צריך לתקשר איתנו בשפה טבעית. דבר למכשיר, קבל שירות. זו השאיפה. עד לא מזמן עדיין לא היינו שם. רק לפני שנתיים וחצי השקנו ארבעה שירותים קוגניטיביים ראשונים, וכיום יש לנו יותר מ־40 כאלה. זה מעיד על האופן שבו טכנולוגיית הבינה המלאכותית מתפוצצת והופכת לישימה ביומיום. אובר, למשל, משתמשת כרגע בטכנולוגיית זיהוי הפנים הקוגניטיבי שלנו כדי שתוכל לוודא שהנהג שהזמנת הוא באמת זה שאוסף אותך".

     

    זיהוי העצמים והלמידה משמשים בשלל פרויקטים שהחברה מגלגלת כרגע: החל ברחפנים שמסוגלים לנווט בעיר בין עצים, בניינים ובני אדם, תוך שקלול משתנים כגון רוח, גשם ועוד, וכלה בפרויקטים שמסייעים לחקלאות מסוג Farm Beats, המאפשרים למפות את מצב הקרקע וליצור הדמיה מלאה של אדמת החווה בכל סנטימטר רבוע, עד שישה אינצ'ים מתחת לפני השטח.

     

    יש משהו משכנע בעובדה שמייקרוסופט מחפשת ומוצאת את עצמה גם באגפים הפחות סקסיים של עידן המכונות הלומדות; זה מאפשר לה, לא פעם, להבריק באמת, כמו בפרויקט NATEC – השלכתו של מאגר נתונים שלם לתוך הים בתוך מכל מתכת אטום למים, באופן המסמן עתיד אפשרי לחלק גדול מחוות הסרוורים הבזבזניות של העולם. מתברר שאפשר לאכלס את האוקיינוס בהן, וזה לא רק יחסוך בדמי השכירות הקרקעיים, אלא גם ידאג באופן טבעי לטמפרטורה יציבה ומיטבית ויחסוך אינספור יחידות קירור. ניסיון ראשון כבר הושלם בהצלחה.

     

    מייקרוסופט 2017 מבקשת, לפחות תדמיתית, לסייע לעולם להתקדם באמת. היא, למשל, מקימה מעבדה שכל תכליתה לפתח אמצעים חלופיים לשליטה במשחקי קונסולה – באמצעות נשיפות, באמצעות המצח, באמצעות הברך – עבור נכים ומוגבלים. המנכ"ל השלישי בתולדותיה, אחרי ביל גייטס וביל באלמר, סאטיה נאדלה, מדבר על "ניהול אמפתי" ונוסע לחנוך את מוצר הדגל שלה, חלונות 10, בכפר קטן ונחשל ליד ניירובי במקום להתייצב באולם כנסים יוקרתי בפאלו־אלטו, רק מכיוון שהחברה הצליחה להתקין תשתית וויי־פיי חדשנית שחיברה את הכפר ההוא לעולם.

     

    מנכ"ל מייקרוסופט סאטיה נאדלה. מהפך תודעתי
    מנכ"ל מייקרוסופט סאטיה נאדלה. מהפך תודעתי

     

    דמותו של נאדלה, אמריקאי ממוצא הודי ומחבר הספר "לרפרש", ספר אוטוביוגרפי המתאר בין השאר גם את "המסע לגילוי מחדש של נשמתה של מייקרוסופט" – מעוררת השראה גדולה ברחבי הקמפוס. נדמה שהמסרים מחלחלים ומתנסחים בערך כך: אנחנו גדולים ומשמעותיים מכדי לא לשנות את העולם, אז בואו לפחות נשנה אותו כמו שצריך.

     

    "אנחנו פחות מעוניינים כיום בטכנולוגיה לשם טכנולוגיה. אין לנו צורך בסוחט מיצים שמחובר לוויי־פיי", מבהיר טים אובריאן, מנהל התקשורת העולמית של החברה. "53 אחוז מאוכלוסיית העולם לא מחוברים בכלל לאינטרנט, והשאלה היא יותר איך לעזור לילדים במדינות הלא־מפותחות, ופחות איך לעזור לך עם אפליקציה שתמצא לך מסעדה טובה יותר".

     

    זה נשמע סיסמתי, אבל משהו באישיותו של נאדלה מוביל את מייקרוסופט למה שאובריאן מכנה "מהפך תודעתי שלא חשבתי שאני אראה בקריירה שלי, בטח שלא פה, בטח שלא בתוך זמן קצר כל כך. הרי היינו ארגון שהתפרסם בתרבות קשוחה ותחרותית מאוד. בשנות ה־90, כל מה שהיה לנו חשוב זה להיות ראשונים בשוק. נתנו לכמה צוותים לפתח את אותה טכנולוגיה במקביל כדי שיתחרו ביניהם. זו הייתה תרבות של 'אני אנצח' ו'זה דפוק, אני אבנה בעצמי הכל מחדש'. הרווחנו מהירות, אבל לא טיפחנו שיתוף פעולה ואמון. כיום אנחנו מתגמלים עובדים בעיקר על שיתוף פעולה ולמידה הדדית".

     

    כתוצאה מכך, מייקרוסופט אולי לא עקפה אף אחד עם מחשב הטאבלט שלה, סורפייס, אבל היא יצרה מכשיר שהמציא קטגוריה שלמה והוליד אותה מחדש כקולית ורלוונטית; היא אולי לא תצבור באזז עם השיטה שפיתחה להעברת וויי־פיי יעילה באמצעות תדרים טלוויזיוניים פנויים (TV White Spaces), אבל היא מחברת כיום לאינטרנט, דרך העצים והאדמה, גם אזורים מרוחקים באפריקה ובהודו, וכנראה עושה לטובת העולם השלישי יותר מכל ענקית טכנולוגיה אחרת.

     

    ובליבת עסקיה נח כרגע "אז'ור", ענן המחשוב השני בגודלו בעולם, לאחר שנאדלה הבין בזמן כי הענן הוא העתיד שיאכלס הכל, כולל כל מה שקרה עד היום בענף המחשוב הביתי. וכי חלונות ואופיס – האווזות המטילות ביצי זהב נצחיות – מוכרחות להפוך לתחנות מעבר.

     

    קמפוס מייקרוסופט ברדמונד נראה ומתנהג כמו כל קמפוס אוניברסיטאי, כולל אינספור מבנים נאים, שבילים וכבישים פנימיים, עצים יפהפיים – כרגע בצבעי שלכת – מדשאות, מגרשי ספורט ומה לא. חסרים רק סטודנטים; רוב השבילים ריקים או דלילים בתנועה אנושית. מעט מדי מתרחש שם בחוץ; כולם, כך נדמה, בתוך המבנים, עושים מה שעושים לטובת חברה שוויתרה על ההכרח להעמיד פנים שהיא כאן בשביל לשעשע אותנו. אין במייקרוסופט שום דבר שקורץ, שמחייך, שאומר לך: קטעים איתנו. אין דודלים של גוגל, אין לייקים של פייסבוק, אין עיצוב מחרמן של מוצרים נוסח אפל. יש ענייניות, סקרנות מדעית ורצון לשפר את חייך.

     

    אולי להוציא תקרית קליפי, מייקרוסופט מעולם לא הייתה חברה מתנחמדת. הדנ"א שלה עוסק ביעילות, והיא אלופה בזה גם בתוך הקמפוס; יש כאן את כל הפינוקים שענקיות היי־טק מציעות כסטנדרט: אינספור חנויות, מסעדות, מספרות, מרפאות, דואר, שירותי אריזה ומשלוח של מתנות, באמת שחסרים רק מתפרה ובית קברות – אבל אין, ולא יהיו, מגלשות בין הקומות והיפסטרים על אופניים צבעוניים. גוגל זה לא. הקמפוס ברדמונד היה ונשאר בית לחנונים אמיתיים המעדיפים את המדע שלהם כאמצעי לעבור לגור במעבדה ואז לנסות להציל את העולם.

     

    שקד בקסדת מציאות מדומה משחק באחד ממשחקי אקסבוקס החדש. יכולות משכנעות
    שקד בקסדת מציאות מדומה משחק באחד ממשחקי אקסבוקס החדש. יכולות משכנעות

     

    אבל בואו לא נגזים עם זה; מייקרוסופט בכל זאת שיחררה רק החודש את הדור החדש של האקסבוקס עם יכולות מופרזות עבור רובנו, והכניסה גם אותי לתוך קסדת מציאות מדומה עם ממשק מתוצרתה, שעושה עבודה משכנעת מאי פעם. התהלכתי בתוך בית החוף החלומי שלעולם לא יהיה לי, ראיתי סרט תחת כיפת השמיים, קפצתי לכפר דיג תיירותי ומרגש, שיחקתי כדורגל עם מסי, יריתי במפלצות חלל שירו עליי ונאלצתי להשתופף לרצפה כדי להימנע מפגיעה, ובעיקר דילגתי ממקום למקום בקפיצות עצומות שמדמות טלפורטינג. היה משכנע מאי פעם – באמת שאני קונה את זה לילד לחנוכה – ועדיין נראיתי והרגשתי מטופש, והתנגשתי בדברים בחלל האמיתי.

     

    החוויה הקסדתית הזו מערפלת, ממכרת ומרתיעה בו־זמנית; משהו באינסטינקט האנושי מתנגד לחסימת המציאות והחלפתה המלאה באחרת; אנחנו לא רוצים לחיות בחשיכה גמורה, גם אם מובטח לנו כי בתוכה ממתין מטריקס מושלם ומענג. אנחנו זקוקים לידיעה בוטחת לגבי היש. זו הסיבה שחוויית ההולוגרמה של הולו־לנס אטרקטיבית לנו יותר. אנושית יותר. מציאות רבודה (AR) פשוט מתאימה יותר לאופי האנושי תאב השליטה ממציאות וירטואלית (VR). לפחות עד הדור המתמכר הבא.

     

    ומייקרוסופט עומדת להיות שם בכל מקרה. "מייקרוסופט של עוד עשור היא חברה שהמציאה את עצמה פעם שלישית מחדש", חוזה שלי לנצמן, מנכ"לית מייקרוסופט ישראל. ייתכן שהיא לא מפריזה; בנקודת הזמן הנוכחית – עם נקודת זינוק מרחיקת לכת במיוחד באגפי הבינה המלאכותית ומחשוב הענן – מייקרוסופט עוד עשויה לצחקק כל הדרך לניצחון ביום שבו הרשויות הפדרליות או האיחוד האירופי יבצעו לגיבורות הזמן החדש, פייסבוק וגוגל, חסימת עורקים רגולטורית. בדיוק מהסוג שבוצע למייקרוסופט בעבר בעוון הפעוט של שילוב דפדפן מתוצרתה במערכת ההפעלה.

     

    הורוביץ. "התפעלות ואכזבה בו זמנית"
    הורוביץ. "התפעלות ואכזבה בו זמנית"

     

    עד אז סביר שרובנו כבר נדבר, מתישהו לאורך היום, עם בינה מלאכותית כלשהי מתוצרתה. "חמש שנים מהיום אתה תהיה מלא התפעלות ומאוכזב בו־זמנית", מבטיח לי אריק הורביץ, ראש מעבדות המחקר העולמיות של החברה. "חלק מהידע האנושי הבסיסי ביותר – זה שכל פעוט מחזיק בו – עדיין לא נתפס על ידי המכונה. כוח הכבידה, למשל, מנמק את כל סדר העניינים בעולם, והמחשבה שאני יכול להחזיק נוזל בתוך סוג של מכל או כוס, ואם אני מטה את הכוס הנוזל יישפך – מכונות עדיין לא יודעות את זה ובקושי מסוגלות לתפוס את זה. ילד מבין את זה מיד".

     

    אז אנחנו לא צריכים לחשוש שהבינה המלאכותית תהיה יותר חכמה מאיתנו ותשתלט עלינו בעתיד?

     

    "ההתקדמות שלנו בתחום הזה היא יותר כמו זחילה בבוץ מאשר כמו התפוצצות. אנחנו נצטרך לשלב הרבה מאוד יכולות מחשוביות עם סוג של קסם שיתזמר את כולן, כי כבני אנוש, אנחנו לא דבר אחד אלא הרבה מאוד דברים שקורים יחד, וכל אחד מאיתנו הוא מעין סימפוניה יפהפייה. אז בשלב הנוכחי, האינטליגנציה המלאכותית תוכל להיכנס בעיקר למקומות שבהם יש לנו נקודות עיוורות, פערים והטיות. אנחנו מתעסקים בקוגניציה אנושית, ובשלושה מקומות המחשבים יוכלו להשלים את החוסרים שלנו: זיכרון, תשומת לב ושיפוט. אבל אלה עדיין לא יהיו, בשלב זה, מכונות מבריקות".

     

    נשמע מתאים לחלוטין לעולם של מייקרוסופט, או כפי שזה היה מאז שנות ה־80: העולם. ובעולם, אתם יודעים, ווינדוז עדיין עשוי להחליט לעדכן את עצמו בדיוק כשאתם באמצע.

     

    מגשימים את החלום הישראלי

    עם ערימת מוצרים דרמטית בבעלותה – כולל הענן אז'ור, תוכנת חלונות, אופיס, סקייפ, לינקדאין, אקסבוקס, סורפייס, ויז'ואל סטודיו והולו־לנס – מייקרוסופט מקימה כיום מרכזי

    פיתוח גם מחוץ לארה"ב. החלוץ שבהם הוקם כבר לפני שנים וכיום מאכלס 14 קבוצות מוצר שמדווחות ישירות לרדמונד ופעילות בעיקר בתחומי החדשנות של החברה: בינה עסקית, בינה מלאכותית, מנועי המלצות וסייבר. היום עומד בראשו המנכ"ל יורם יעקבי. מנכ"לית מייקרוסופט ישראל היא שלי לנצמן. בנוסף, מייקרוסופט הקימה בישראל תוכנית האצה (אקסלרטור) ראשונה לסטארט־אפים, שבעקבות הצלחתה שוכפלה לשבע כאלה ברחבי העולם. הסטארט־אפים מגיעים לתוכנית בת ארבעה חודשים, ובמסגרתה הם נהנים מחיבורים עסקיים לקהילת הלקוחות והמשקיעים ומלמידה מואצת בתוך האקו־סיסטם המייקרוסופטי.

    מייקרוסופט מחזיקה בישראל גם קרן הון סיכון, ובשנים האחרונות ביצעה דרכה שבע רכישות משמעותיות של חברות ישראליות – ארבע מהן בתחום הסייבר. ב־ 2020 אמורים רוב אנשי מייקרוסופט ישראל להתכנס לתוך קמפוס חדשני וענקי (43 אלף מ"ר) המוקם באזור התעשייה הדרומי של הרצליה ומהווה השקעה ניכרת נוספת של החברה כאן.

     

    raanan@y-i.co.il

     


    פרסום ראשון: 22.11.17 , 14:56
    yed660100