שני 19 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    איור: אופיר בגון
    7 ימים • 22.11.2017
    לא כולל שירות
    עבודות השירות היו אמורות להיות פתרון יצירתי לעומס המטורף בבתי הכלא בישראל: מצד אחד, המורשע לא ייכנס לבית הסוהר ולא ייחשף לעבריינות הכבדה שם ומצד שני, הקהילה מרוויחה גם היא. כולם זוכים? אז זהו, שלא. תחקיר "ידיעות אחרונות" חושף כי יש נידונים לעבודות שירות שנעלמים לשעות ארוכות מהעבודה או מקבלים הקלות מפליגות (כולל לפעמים במקרים של עבריינים סלבריטאים), ואחרים שמאיימים על הבוסים, או שפשוט החליטו לא להופיע. כשהפיקוח של שב"ס עליהם כל כך רופף - כמעט הכל אפשרי. אמיר שואן הושתל למשך כמה שבועות כ"אחראי" במוסד שמעסיק עובדי שירות, ונותר עם שאלה אחת: האם עבודות השירות הפכו לעבודה בעיניים? הסיפור המלא
    אמיר שואן | איור: אופיר בגון

    "תגיד, אפשר ללכת לנוח?" שאל אותי מוטי (שם בדוי), נידון לעבודות שירות שמרצה את עונשו במוסד בצפון הארץ. "בטח, בכיף", עניתי. "אתה גם יכול להרים רגליים קצת ולנוח", הצעתי לאחר שראיתי אותו מפהק. מוטי נשכב על הכורסה והחל לסמס. אחרי רביצה של שעתיים־שלוש שאל אם יוכל ללכת קצת. "יש לי איזה עניין לסדר", אמר. "אין שום בעיה, תחזור אחר כך?" שאלתי. "רק לדפוק כרטיס".

    כלא דקל בבאר־שבע. בכיר לשעבר בשב"ס: "כל הרעיון בשיקום אסיר זה ה'תיקון'.  אלא שזה לא קיים  בעבודות שירות"
    כלא דקל בבאר־שבע. בכיר לשעבר בשב"ס: "כל הרעיון בשיקום אסיר זה ה'תיקון'. אלא שזה לא קיים בעבודות שירות"

     

    בקושי יום אחד שאני מתנדב כאן, וכבר הפכתי ל"אחראי" על "עובדי השירות", הכינוי למורשעים שנידונו לעבודות שירות. במשך ימים ארוכים "השגחתי" על מוטי, שהיה אמור להגיע למוסד הסיעודי שבו התנדבתי כל יום בין שמונה בבוקר לשלוש אחר הצהריים. עם שם בדוי, ובלי שהתבקשתי להציג תעודת זהות או כל מסמך מזהה אחר, הפכתי למעין סוהר: מוטי, שמרצה שישה חודשי עבודות שירות בגין גניבה, היה אמור להגיע לעבודה במוסד כחלופה לעונש מאסר שנגזר עליו. הגדרת התפקיד שלו כללה עבודת כפיים לא פשוטה במשך שעות ארוכות. אלא שבפועל, מוטי התבטל שעות רבות מדי יום, דיבר בטלפון ואף עזב את המקום.

     

    בשנים האחרונות המירו בתי המשפט את עונש המאסר של אלפי עבריינים, בהם גם ידוענים רבים, בעבודות שירות. אלא שמתברר כי לעיתים, במקום עבודות קשות ומפרכות שהן חלופה הולמת לעונש המאסר שהיו אמורים העבריינים לקבל – מתקבלת עוד קומבינה כחול־לבן.

     

    תא כלא טיפוסי בבית הסוהר לנשים נווה תרצה. עבודות השירות נועדו למנוע מצב שבו המאסר גורם לאדם להיות עבריין
    תא כלא טיפוסי בבית הסוהר לנשים נווה תרצה. עבודות השירות נועדו למנוע מצב שבו המאסר גורם לאדם להיות עבריין

     

    מתחקיר "ידיעות אחרונות" עולה כי למרות מספרם ההולך וגדל של המורשעים אשר מרצים את עונשם בעבודות שירות – הפיקוח של שב"ס עליהם נותר רופף. במצב כזה לא נדיר לשמוע על עובד שירות שבאמצע היום החליט פשוט "לחתוך", על איומים מרומזים או מפורשים של עבריינים על המעסיקים – ואפילו על עובדי שירות, שפשוט נעלמו ולמעשה לא ריצו את מלוא עונשם. רק לשם ההמחשה אפשר לחשוב על זה כך: בכל מקרה של אסיר שנמלט, מיד מוזעקים כוחות מיוחדים של שב"ס ומשטרה, והמצוד שמתנהל זוכה בדרך כלל לסיקור תקשורתי אינטנסיבי. מתי, לעומת זאת, שמעתם לאחרונה מבזק חדשות בהול, שבו הודיעו כי עבריין מורשע לא הגיע לעבודות השירות?

     

     

    ובכן, מתברר שזה קורה, ובשל הפיקוח הלקוי של שב"ס, זה אפילו קורה לא מעט. בכיר שב"ס בעבר הגדיר את הפיקוח על עבודות השירות כך: "הילד החורג של שירות בתי הסוהר: לא מוכנים לוותר עליו בעד שום מחיר, אבל היחס אליו שונה לגמרי מהיחס לבתי הכלא, למשל".

     

    מה זה אומר?

     

    "בישראל יש היום כ־20 אלף אסירים בכלא ו־9,500 סוהרים, כלומר על כל שני אסירים יש בערך סוהר אחד. לעומת זאת, יש היום בסביבות 5,000 עובדי שירות שריצו את עונשם בשנה שעברה ורק 22 אנשים מפקחים עליהם. זאת אומרת, על כל כ־200 עובדי שירות יש מפקח אחד. אני חושב שהמספר הזה מדבר בעד עצמו. בן אדם אחד לא יכול לפקח על 200 עבריינים, ומי שחושב שזה אפשרי הוא או עיוור או שקרן. אגב, לחלק מהמפקחים גם אין רכב. אתה יודע כמה פעמים ראיתי מפקחים נוסעים באוטובוס לחפש את המפוקחים שלהם?"

     

    מה אומר התקן? כמה מפקחים אמורים להיות?

     

    "אין שום תקן, זו בדיוק הבעיה. ניסו כמה פעמים, אבל אף אחד לא רוצה לתקנן את זה".

     

    למה?

     

    "כי הכל זה כסף. אם אתה מתקנן לשב"ס ולדוגמה אומר להם: על כל מאה מפוקחים צריך חמישה מפקחים — זאת אומרת פי עשרה ממה שיש היום — זה יעלה להם הון תועפות, ולכן יש בארגון התנגדות מטורפת לעניין".

     

    בינתיים, למרות הפיקוח הרופף, מספר עובדי השירות מזנק בשנים האחרונות בשיעור ניכר, וזו רק ההתחלה. פסק דין של בית המשפט העליון בחודש יוני האחרון קבע כי על המדינה להקטין את מספר האסירים בצורה דרסטית, כדי למנוע את הצפיפות בבתי הכלא. החלופה העיקרית שמסתמנת כרגע היא עבודות השירות. בנוסף לכך, ועדה בראשותה של השופטת בדימוס דליה דורנר, שמסקנותיה הוגשו לפני שנתיים, המליצה כי עבודות השירות יורחבו גם לנידונים לתשעה חודשי מאסר (כרגע האפשרות קיימת רק לנידונים לשישה חודשים), גם זאת במטרה להקל את הצפיפות בכלא. על פי הערכות, אם מסקנות ועדת דורנר יתקבלו בכנסת, יתווספו כ־600 עובדי שירות בשנה. "בעצם רוצים להגדיל את מספר עובדי השירות כאשר גם היום הפיקוח עליהם רעוע", אומר הבכיר לשעבר משירות בתי הסוהר. "זה כמו הפטור שבן־גוריון נתן לבחורי הישיבות: נתנו אותו לכמה מאות אברכים ולאט־לאט זה הפך לאלפים ולעשרות אלפים. הכוונה בעבודות שירות הייתה טובה, זה היה אמור להיות כלי שנותן לכמה מאות נידונים, שלא ביצעו עבירות קשות, צ'אנס לא להתחכך בעבריינות שיש בבתי הכלא. אבל היום זה כבר הפך למפלצת של אלפי עובדי שירות בשנה והמערך שמפקח עליהם זעום. אם לא ייעשה כאן צעד משמעותי, לפני שמוסיפים עוד ועוד עובדי שירות, זה יהפוך לעונש שהוא בעצם רק דבר אחד: בדיחה".

     

     

    "הקומבינה נתפרה"

     

    על פניו זה היה אמור להיות הפתרון האידיאלי. מ־1987 החלו עבריינים בישראל שנידונו לעד חצי שנת מאסר לרצות את עונשם בעבודות שירות במקום בכלא. "ההשפעה של מאסרים קצרים מבחינת הנזקים האישיים, החברתיים, המשפחתיים, מאוד־מאוד גבוהה", מסבירה ד"ר חגית לרנאו, המשנה לסנגור הציבורי הארצי ומחברת הספר "עבריינות ואכיפת חוק". "הקושי להשתלב אחר כך בשוק העבודה, הילדים שצריכים להתמודד עם סביבה שיודעת שההורה היה במאסר, ובעיקר החשיפה לסביבה עבריינית בכלא — את כל הדברים האלה עבודות השירות אמורות למנוע".

     

    ד"ר חגית לרנאו
    ד"ר חגית לרנאו

     

    על פי החוק, עבודות השירות מתבצעות במוסדות לתועלת הציבור (בדרך כלל עמותות למיניהן) במשך חמישה ימים בשבוע, 8 שעות וחצי כל יום. עבודות השירות, כמעט מיותר לציין, הן פריבילגיה, ואם עובד שירות עובר על הכללים, שב"ס יכול להחליט כי הוא הופך לאסיר ומשלים את העונש שנותר לו בכלא.

     

    בתחילת הדרך זכו מורשעים מעטים בלבד לרצות את עונשם בעבודות שירות. ב־1998 — כעשור לאחר שהתוכנית הופעלה — רק 810 אנשים ריצו כך את גזר דינם. אלא שמאז גדל מספרם משמעותית, ובתום העשור השני כבר עמד על 2,308 בשנה. במהלך 2016, כמעט שלושה עשורים אחרי, עמד המספר על 4,864 מורשעים, שריצו את עונשם בעבודות שירות.

     

     

    במקביל לזינוק במספר עובדי השירות החלו גם החריקות בתפקוד המערך. בשנת 2004 קבע דוח פנימי של מבקר המשרד לביטחון פנים כי ב־40 אחוז מהמקרים, הממונים על עבודות השירות לא מגיעים לערוך את הביקורות פעמיים בחודש, כפי שהם נדרשים בחוק. ב־27 אחוז מהמקרים נמצאו אי־התאמות בין ממצאי המפקח שמתעד את נוכחות העובדים במקום העבודה לעומת הרישומים בכרטיסי הנוכחות של המעסיקים. בחלק גדול מהמקרים לא טרחו המפקחים לאתר את עובדי השירות שנעדרו מעבודתם.

     

    עורכי דין ששוחחנו עימם סיפרו לנו כי התופעה לא זרה להם. עו"ד עופר ברטל, המייצג עברייני צווארון לבן, ייצג בין השאר את שולה זקן ואת השוטר ערן מלכה. "בהחלט שמעתי במהלך 20 ומשהו השנים שאני מופיע בבתי משפט על הקלות שקיבלו אנשים שנגזר דינם לעבודות שירות", הוא אומר. "שמעתי בעיקר על כמה שעות חופש. דברים כאלה".

     

    ממה זה נובע?

     

    "בעיקר קשרים בין־אישיים. זה כמו מה שקורה בצבא. כולנו היינו בצבא ואנחנו יודעים איך זה עובד בצבא. אותו הדבר קורה בעבודות השירות".

     

     

    ומי שנהנה מהקלות כאלו הם בעיקר סלבריטאים?

     

    "לא. זה לא רק במקרים של צווארון לבן ו'הנחת סלב', כי לפעמים דווקא עם סלבים שמים לב הרבה יותר. יש גם הרבה מקרים של אנשים שלא מכירים אותם ושאף אחד לא שם לב לעונש שלהם והם לא מעניינים אף אחד".

     

    ד"ר לרנאו: "במקרים רבים מי שמקבל את עונשי עבודות השירות אלה אנשים עם הרבה פחות הון כלכלי וחברתי, ודווקא להם מאוד קשה לעמוד בחצי שנה של עבודות שירות, כי זו בעצם תקופה ארוכה שבה אדם מצד אחד לא יכול להתפרנס, ומצד שני, בניגוד לאסיר, הוא בבית, רואה את המצוקות והלחצים. ואז יש אנשים שכן מתחילים הישרדותית לשחק עם זה".

     

    עורך דין בכיר, שמייצג גם סלבריטאים וביקש שלא להיחשף, מספר שאצלו דווקא המפורסמים הם הנהנים העיקריים: "99 אחוז מהאנשים שאני מייצג מעדיפים עבודות שירות על פני מאסר. יש שם המון קומבינות של פיקוח. לקוחות שלי מספרים שהם עושים חיים משוגעים".

     

    איך נולדות הקומבינות?

     

    "אנחנו מדינה קטנה, כולם מכירים את כולם. כל אחד מאיתנו הרי מכיר איזה מישהו באיזשהו מוסד. היה לי, למשל, לקוח שעקץ גוף עסקי גדול במיליונים, אבל סיימתי לו את התיק בעבודות שירות. הוא ביקש לעבוד במקום מסוים במרכז הארץ, ואני יודע שהוא בקושי הגיע לעבודת השירות. הוא היה מתקשר אליי בזמן שהוא אמור להיות שם ומספר שהוא בכל מיני מקומות".

     

    אילו מקומות?

     

    "יש שאלות שכעורך דין אתה מעדיף לא לשאול".

     

    בדרך כלל נותנים למי שמבקש מוסד מסוים את מבוקשו?

     

    "לא בהכרח. אבל בהרבה מקרים בא בן אדם ומתחיל לבכות לממונה – רובן עובדות סוציאליות — ואז הוא אומר לה: 'אני רוצה קרוב לבית, אם את יכולה לשים אותי, למשל, ביישוב איקס באיזה מוסד של עבודה עם מבוגרים'. הממונה חושבת שזה בתום לב, היא לא יודעת שביישוב איקס יש רק מוסד אחד שעובד עם מבוגרים ושהוא מכיר שם את המנכ"ל. אז היא נותנת לו שיבוץ למוסד הזה, ופה זה נגמר, הקומבינה נתפרה. לא פעם היו לי מיוצגים שהגיעו בשמונה — ובשמונה וחצי כבר היו בעבודה האחרת שלהם".

     

    "זו בושה גדולה"

     

    בבית העלמין של שדרות יש שביל חדש למדי, באורך של כ־20 מטר. בטון אפרורי ומחוצץ שנשפך ברישול מסוים בין המצבות. הנסיבות שבהן נבנה השביל, כך מתברר, משונות אפילו יותר מצורתו. על פי עדויות שהגיעו לידינו, מי שבנה אותו הוא עובד שירות, נכנה אותו כאן בשם דוד, שריצה את עבודות השירות שלו במועצה הדתית. דוד היה אמור להגיע מדי יום לעבודה בבית העלמין, שעיקרה עבודת כפיים: חפירת בורות, ניקיון וכדומה. "אמרתי לו, אל תעשה כלום מצידי, תשב כל היום מתחת לסככה", סיפר לנו אחד מהממונים על דוד, "רק תבוא לעבודה כדי שלא יהיו לי בעיות עם שירות בתי הסוהר".

     

    אלא שבמכתב פנימי שהגיע לידינו נטען כי דוד "לא היה בשטח". במקום זאת, כך נטען שם, התבקש לבנות שביל קטן בבית העלמין. "במקום חודשיים שהוא היה אמור לעבוד פה", מספר לנו אחד הממונים עליו, "הוא הגיע רק ליום אחד לפקח על העובדים שלו, בשאר הזמן הוא לא הגיע".

     

    ודוד לא לבד. כשהמשכנו לבדוק מה קורה עם עובדי שירות במועצה הדתית בשדרות, נתקלנו במקרים נוספים שבהם עבריינים מורשעים קיבלו לכאורה הקלות שונות ומשונות. חמור מכך, מסמכים שבידינו מצביעים על מקרים של זיוף לכאורה של דיווחי הנוכחות של עובדי השירות. לדוגמה, עובד שירות אחד החתים את שעון הנוכחות רק בארבעה ימים וכך, מדוח הנוכחות המקורי שלו עולה כי ביום אחד עבד חמש שעות וחצי ובשלושת הימים האחרים כלל לא החתים את השעון ביציאה. אלא שנתוני הכניסה והיציאה שלו "שופצו" על ידי גורם עלום, ובדוח המתוקן נכתב כי הוא הגיע ללא פחות מ־17 ימי עבודה, שבכולם החתים את השעון בכניסה וביציאה.

     

    במקרה אחר, עובד שירות שריצה עונש במועצה החתים באחד החודשים רק 76 שעות, אלא שבפועל נכתבו לו 109 שעות. "זו פשוט שערורייה, רמאות ושקר, זו בושה גדולה מאוד שזה קורה אצלנו", אומר גורם במועצה הדתית. "אנשים שאמורים לשלם את חובם לחברה מתחמקים מהעונש והכל תחת חסותה של המועצה הדתית. אני לא מבין איך דבר כזה קורה, אבל מבטיח שאנחנו נעביר את כל החומרים שיידרשו מאיתנו למשטרה".

     

    עו"ד ציון אמיר
    עו"ד ציון אמיר

     

    עו"ד ציון אמיר, פרקליטו של ראש המועצה הדתית בשדרות, מסר בתגובה כי "הדעת איננה סובלת הפרות כללים ונהלים" (ראו תגובה מלאה במסגרת).

     

    "למה לי להסתבך?"

     

    כדי להתרשם ממקור ראשון מעובדי השירות, ביקשתי להתנדב במוסד סיעודי שבו מוצבים כמה מהם. שם, כאמור, הכרתי את מוטי, מיודענו מתחילת הכתבה, שאחרי כמה ימים פשוט הפסיק להגיע. ביום אחד, כך סיפר, אמו הייתה חולה והוא נאלץ לעזור לה, ביום אחר היה חייב לרוץ לסידורים. שירות בתי הסוהר, אמר לי מוטי, אמור להגיע פעמיים בחודש ואיכשהו (הוא לא סיפר לי איך), הוא יודע על הביקורים לפני. בשב"ס טענו בפנינו כי למרות שהחוק קובע שעליהם להגיע לכל מוסד כזה פעמיים בחודש, הם מצליחים לשלוח את המפקחים אפילו שלוש פעמים (תגובת שב"ס המלאה – ראו במסגרת). אולי. בכל אופן, למוסד שבו התנדבתי במשך כמעט חודש הגיע המפקח רק פעם אחת, וגם אז לביקור חטוף למדי של כמה דקות. ככה זה כשלכל מפקח יש בממוצע כ־200 אסירים לפקח עליהם. "גם אם הם מגיעים פעמיים בחודש, ואפילו אם הם מגיעים שלוש פעמים, לא מדובר בפיקוח רציני", אומר לנו בעל מוסד שאצלו מועסקים עובדי שירות. "המפקח לא נשאר יותר מכמה דקות והוא לא יכול לראות אם העובד באמת עובד או סתם יושב במזגן ומדבר בטלפון, מה שרבים מהעובדים עושים".

     

    למה בעצם מעסיקים נותנים לזה לקרות? הרי חתמת על הסכם מול שב"ס שאתם אמורים לבדוק שהאנשים האלו עובדים.

     

    "תראה, מה שקורה כאן בעצם זה שקיבלנו כוח עבודה בחינם. מי לא היה מסכים לקבל עובדים בלי עלות? אני רק משלם עליהם ביטוח. אלא שבפועל מדובר לא פעם בעבריינים שאתה לא רוצה להתעסק איתם. לפני כמה חודשים היה לי עובד שירות בגודל של מקרר. באחת הפעמים שאלתי אותו איזושהי שאלה, והוא התחיל לנהום עליי, צעק כמו משוגע והפחיד את העובדים שלי. עכשיו, נראה לך שאחרי כזה דבר מישהו שאמור להיות אחראי עליו יעז לבקש ממנו משהו? ואיך נראה לך הגיבו מי שעובדים איתו? פשוט התרחקו ושמרו על עצמם".

     

    אז מה עשיתם איתו?

     

    "אמרתי לו: 'עזוב, אבא'לה, בוא תשב כאן על הכורסה, תנוח, כמה נשאר לך? כמה חודשים? שב, תירגע, אנחנו לא נבקש ממך לעשות כלום'. וזה באמת מה שהיה, הוא ישב שעות ארוכות, שיחק בטלפון שלו, ואחרי שלושה חודשים הסיוט הזה נגמר".

     

    למה לא דיווחת לשירות בתי הסוהר?

     

    "למה לי להסתבך בזה? מדובר בעבריין שמחר עלול לבוא לחפש אותנו. לא רוצה לעבוד? לא צריך".

     

    אז יהיו שיאמרו: מה עשינו בזה? הבן אדם לא באמת קיבל עונש.

     

    "זו לא בעיה שלי, זו בעיה של המדינה. אני שמח שהביאו לי עובדים ללא עלות, אבל למה אני צריך להיות סוהר? יש לי את ההכשרה לזה? יש לי את ההגנה שמקבל סוהר שמאיימים על חייו?"

     

    עו"ד אופיר סטרשנוב, המייצג לקוחות צווארון לבן שעונש המאסר שלהם מומר לא אחת בעבודות שירות, מספר: "חלק גדול מהעניין הוא היחס שיש לך עם אותו בן אדם שאחראי עליך. הוא יכול להיות מאוד־מאוד קשוח איתך ולרדת לקוצו של יוד וממש להעביד אותך, מה שבדרך כלל לא קורה. מצד שני, אם אתה ביחסים טובים איתו, אז הוא יכול להית יותר גמיש".

     

    כמה גמיש?

     

    "יש מקרים שהם בתחום הסביר. לדוגמה, אם אתה מאחר רבע שעה פה, רבע שעה שם, אז הוא מוותר לך. הבעיה מתחילה אצל אנשים יותר מפורסמים או יותר מקושרים או יותר בעלי אמצעים. עכשיו, אני אומר לך: סלבריטי, אם הוא יגיע בשמונה וחצי או בתשע וחצי, כנראה המעביד לא יגיד לו כלום".

     

    בשנים האחרונות נתקלים בשב"ס בתופעה חדשה: מוסדות שאמורים לקבל עבריינים לעבודות שירות מסרבים לקבלם בתואנות שונות ומשונות. פרופ' אורן גזל־אייל, אחד המומחים הגדולים בארץ לעניין הכליאה, מספר כי מדובר בבעיה ברמה הארצית. "הממונה על עבודות השירות אומרת שיש לה קושי אמיתי למצוא לאנשים מסגרות. יש כמובן כאלה שאין שום קושי לשבץ אותם, כמו מרגלית צנעני. אבל לדוגמה, אדם שנשלח לעבודות שירות אחרי שהוא כבר נתפס פעמיים עם סמים, אז בפעם השלישית יכול להיות שאף אחד לא ירצה לקבל אותו. יש גם בעיה עם עברייני מין".

     

    גם כאן זה תלוי. את הרב מוטי אלון, עבריין מין מורשע, שלחו להיות משגיח כשרות בתחנת משטרה במסגרת עבודות השירות שלו.

     

    "בגלל שהוא מוכר, אז אנשים פחות מפחדים ממנו. אנשים יותר מפחדים מעברייני מין שהם לא מוכרים, גם אם הם ביצעו עבירות לא יותר חמורות משל הרב אלון".

     

    צחוק הגורל, יש עובדי שירות שמרצים את עבודות השירות שלהם דווקא בכלא. "בכל כלא יש לנו עובד שירות כזה", אומר מפקד אחד מבתי הכלא בארץ. "כמפקד כלא, אני לא אוהב אותם ומחפש סיבות להעיף אותם. זה רק כאב ראש בדרך כלל".

     

    למה?

     

    "כי זה אנשים שבאים ומתלוננים: לא נתנו לי, לא הביאו לי. בתור מפקד כלא, כל דבר שאתה מתעסק איתו יותר מארבע דקות זה כבר כאב ראש".

     

    "אתם אידיוטים?!"

     

    לאחר לעבודות השירות או לא לעשות כלום זה דבר אחד; אבל מתברר שיש גם כאלה שנגזרו עליהם עבודות שירות – והם פשוט לא מופיעים. "אם הבן אדם לא מגיע, לא מתייצב, לא עושה את העבודה שלו והשב"ס עידכן לצורך העניין את המשטרה, זה כאילו ברח מישהו ממאסר", מסביר בכיר לשעבר בשב"ס. "במקרה כזה, האחריות היא של המשטרה. אלא שהרבה פעמים זה הדבר האחרון שמעניין את המשטרה. אנחנו היינו מעבירים למשטרה דיווח מסודר עם האנשים שלא התייצבו, אבל ראינו שהמשטרה לא מביאה תוצאות".

     

    מה זאת אומרת "לא מביאה תוצאות"?

     

    "זאת אומרת, לא מוצאת את האנשים. באיזשהו שלב המספר הצטבר, ונתנו לאחת היחידות המובחרות בשב"ס משימה לאתר אותם. אחרי כמה ימים הם כבר איתרו שבעה, מה שהמשטרה לא הצליחה במשך שנים".

     

    למרות ההישג הנאה, גם בתוך שב"ס עצמו יש בעיות, ולעיתים יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. "פעם היה בחור שחיפשו אותו ארבע שנים", מספר הבכיר לשעבר, "וכשתפסו אותו, שאלו: לאן נעלמת? למה לא הגעת לעבודות השירות? אז הוא אמר: 'אתם אידיוטים?! לפני חודשיים ישבתי אצלכם בכלא הדרים על עבירת תנועה'".

     

    בוא נראה אם הבנתי: מחלקה אחת של שב"ס מחפשת אותו, ומחלקה אחרת מארחת אותו בכלא שלה, כן?

     

    "הבנת מעולה. מתברר שמערכת המחשוב של עבודות השירות ומערכת המחשוב של הכליאה לא מדברות אחת עם השנייה. זאת אומרת, חיפשו אותו ארבע שנים, והוא בכלל ישב אצלנו בכלא".

     

    בתוך כל הבלגן הזה, כאמור, קבעה ועדת דורנר המלצה חד־משמעית לקלוט יותר אסירים לעבודות שירות. המטרה: הקלת הצפיפות בבתי הכלא. המסקנה שהגיעה אליה הוועדה הייתה שתקופות מאסר קצרות, שבהן לא מעורב תהליך שיקומי, גרועות מאוד ומגדילות את רמת החזרה לפשיעה, תופעה המכונה "רצידיביזם". ארבעה מחברי ועדת דורנר שעימם שוחחנו טענו בפנינו דברים דומים: ההשפעה של מאסר ממש היא גרועה יותר מההשפעה של עבודות שירות. אלא שכאשר שאלנו את חברי הוועדה אם יש מחקר שמראה שבעבודות שירות יש פחות רצידיביזם, התברר לנו שלא. "היו כמה מחקרים כאלו", מספרת לנו אחת מחברות הוועדה, "אבל הייתה עליהם ביקורת גדולה מאוד, ובמחקרי־על נמצא שאין הבדלים משמעותיים בין רמת הרצידיביזם בעבודות שירות לבין הרמה בכליאה של ממש".

     

    שאלנו את שירות בתי הסוהר אם קיים הליך שיקומי במסגרת עבודות השירות. התשובה הייתה שלילית, לא קיים הליך כזה. בכיר שב"ס בעבר הוסיף: "כל הרעיון בשיקום אסיר זה ה'תיקון'. אתה מנסה 'לתקן' אותו. אלא שזה לא קיים בכלל בעבודות שירות: רבים ממי שמרצים עבודות שירות הם כאלה שהתחמקו ממאסר על ידי עורך דין טוב, הרבה פעמים אנשים עם התנהלות עבריינית, ושב"ס לא עושה איתם כלום".

     

    פרופ' גזל־אייל, אתה היית מרכז ועדת דורנר. אם אין מחקרים שמוכיחים ששיעור הרצידיביזם נמוך יותר בעבודות שירות ואם כרגע ממילא לא מתקיים הליך שיקומי בעבודות שירות, למה להעדיף עבודות שירות?

     

    "מה שכן הוכח מחקרית הוא שמאסר קצר גורם לשיעור רצידיביזם גבוה. כל המחקרים מראים שהכליאה הקצרה והלא־משקמת הזו מגדילה את העבריינות. למה היא מגדילה את העבריינות? כי אדם מתנתק מהקהילה שלו, ומתחבר לאנשים שהנורמות שלהם הן שונות, לומד איך לחיות חיים עברייניים. זה נקרא האפקט הקרימינוגני של המאסר: המאסר גורם לאדם להיות עבריין".

     

    אתה בעצם אומר שלמרות שאין מחקרים בעניין עבודות השירות, אתה מעדיף אותן כי לגבי מאסרים קצרים יש מחקרים חד־משמעיים, כלומר העדפתם את הרע במיעוטו. אבל איך תוכל להבטיח שעובדי השירות לא יחזרו לפשיעה?

     

    "ועדת דורנר בחנה גם אפשרות של להחליף את עבודות השירות בעונש אחר, שקראנו לו שם 'מצב מבחן אינטנסיבי' או 'ענישה בקהילה'. דהיינו, זה עונש שבו שירות המבחן קובע מה יקרה לאותו אדם".

     

    למה עלה הרעיון הזה?

     

    "הייתה המחשבה ששב"ס הוא לא גוף שיודע לטפל באנשים מחוץ לכלא. זה מחייב גם תמיכה סוציאלית וגם פיקוח. אבל בסופו של דבר הרעיון הזה נפל. החלטנו לרדת ממנו. אני לא יכול להרחיב בנושא הזה".

     

    אחת מחברות הוועדה סיפרה לנו למה נפל הרעיון: "הסיבה שהחלטנו לרדת מהרעיון הייתה כי שב"ס לא אהב אותו. זה כבד מדי. המשמעות של זה הייתה להוציא סמכויות משב"ס, וכל גוף אוהב להיות גדול, אז ירדנו מזה".

     

    כלומר, השארתם את הטיפול בעובדי השירות בידי גוף שלא יודע לטפל באנשים מחוץ לכלא רק בגלל לחצים?

     

    "לא אשקר לך. זה מה שהיה".

     

    פרופ' גזל־אייל, אולי העונש הזה של עבודות שירות לא מתאים לישראל, עם כל הקשרים, הקומבינות והפוליטיקה הפנימית, וצריך לחשוב על משהו אחר?

     

    "זה חייב להתאים. לא ייתכן שבגלל שחלק מעובדי השירות לא מגיעים לרצות את העונש במלואו ובצורה סדירה — אתה תשלח את כל עובדי השירות למאסרים שגורמים נזק אדיר. בכל מערכת יש ליקויים. אני דיקן של פקולטה, אני יכול להגיד שאין תקלות במתן ציונים? לצערי יש. זה לא אומר שאני אפסיק לתת ציונים. המסקנה לא יכולה להיות שצריך לשלוח את האנשים האלה לכלא".

     

    תגובות

    תגובת שב"ס: "בשירות בתי הסוהר 2,272 עובדי שירות פעילים (רובם נידונים לחצי שנה, כך שמדובר בכ־־ 5,000 עובדים בשנה ‑ א"ש), שעליהם מפקחים 22 מפקחים הפזורים ברחבי הארץ. המפקחים מגיעים אחת לשבוע, בימים שאינם קבועים

    ובשעות לא שגרתיות, למקומות התעסוקה לצורך פיקוח. "המעסיק מחויב לדווח לשב"ס באופן שוטף לגבי כל חריגה של עובדי שירות. קיים פיקוח על דיווחים אלה הן מצד המפקחים והן מצד רכזי המחוזות. הקשר עם המעסיקים הינו קשר רציף המתקיים הן בהגעת המפקחים למקומות התעסוקה והן באמצעות הטלפון. במידה שקיימת חריגה מהכללים שנקבעו, נקראים אסירים לשיחות אזהרה ולשימועים. במידת הנדרש מופעלים הליכים של הפסקות מנהליות ו/או שיפוטיות על פי הקבוע בדין.

    "כאשר אדם איננו מתייצב לעבודות השירות כנדרש, יחידת הממונה על עבודות השירות מקיימת הליך מקדים בשיתוף בית המשפט והגורמים המוסמכים בשב"ס ובעזרת משטרת ישראל מנסים לאתרו. עם מיצוי ההליך המקדים מוגשת תלונה במשטרה והאדם מוגדר 'חב־מאסר', היינו אדם המבוקש על ידי משטרת ישראל לריצוי מאסר בפועל. במצטבר לאורך השנים ישנם 127 חבי־מאסר שאינם מרצים או שהפסיקו לרצות את עבודות השירות".

    בנוגע לטענות על טיפול פגום של המשטרה בעובדי שירות נעדרים, נמסר ממשטרת ישראל: "משטרת ישראל לא קיבלה כל פנייה רשמית משירות בתי הסוהר בנושא זה. באגף החקירות והמודיעין הממונים על נושא זה לא נתקבלה כל פנייה המדברת על בעיה בנושא, לא כל שכן שאין 'תופעה'. צר לנו כי בכירים לשעבר בשב"ס בוחרים להשתלח במשטרה במקום שבו היה תפקידם לערוך שימועים לנפקדים מעבודות שירות ולהתריע במידת הצורך לאח"מ. ככל ששירות בתי הסוהר ידווח על נפקדים כאלה, הרי שמשטרת ישראל תטפל בזה במלוא כובד הראש הראוי".

    עו"ד ציון אמיר, בשם ראש המועצה הדתית בשדרות, הרב אורן מלכה: "מרשי רואה בחומרה רבה מאוד את ההתנהלות המתוארת. הדעת איננה סובלת הפרות כללים ונהלים וודאי שלא הוראות חוקיות שבהן מחויבים כל אחד ואחד ובוודאי עובדי ציבור. מרשי הביא עובדות אלה בפני גורמי האכיפה והבדיקה השונים, בהם משטרת ישראל ומבקר המדינה, ואין בליבו ספק כי רשויות החוק ימצו את הדין עם מי שהפר ברגל גסה את החובות החוקיות המוטלות עליו וגרם לפגיעה חמורה בניהולה התקין של המועצה ולפגיעה קשה באמון הציבור במוסדות אלה".

     


    פרסום ראשון: 22.11.17 , 02:01